גליא מסכת חלק א פז

בזה לומר דזולת מאי דקשה על פיר"שי דר"י לא הועיל כלל מידי באוקימתא שלו ונדחוק בזה לומר דר"י הוי טועה לומר שיש איזה חידוש דין ורבותא בחסרון מקצת אות ומשמיענו המשנה זאת. מ"מ הלשון קשה מדקאמר קיצו של יו"ד שחסר משמע דהיו"ד מקרי אות יו"ד בלעדי הקוצי אף אם נחסר הוא מאתו רק דהקוץ דבר נוסף על האות יו"ד הוא ולפיר"שי בפשיטות בחסרון הקוץ היינו הרגל לא הוה רק נקודה בעלמא דמין לקושיא זו תמצא במרדכי ריש פ"הקומץ שחקר שם להכריע בתגין דשעטנז אם המה נעשים תגין ומקלו על האותיו' הנ"ל כפי פירוש ר' גרשום ורש"י שצייר אותם בג' תגין לימין ולשמאל וא' באמצע או כסברות רא"ם דתגין דשעטנז אינם נעשים הוספה על האותיות אלא המה מגוף האותיות ומשמיענו לעשות ראשים של האותיות הללו בזוויות מרובעים ע"ש ומביא ראי' מדאמרינן בגמ' כ"ט ע"ב שמצא להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות משמע שהתגין אינן מגוף אותיות כפירש רא"ם אלא האותיות המה נעשים ונגמרים בפני עצמן ועליהן ועל גביהן עושין הכתרים היינו התגים ע"ש ודעת ר"ת הוא נמי בענין מעשה תגין דשעטנ"ז דלא כרא"ם אלא כסברות רש"י כמו שמביא בהג"מיי בסוף תמונות אותיות שר"ת כ' בספר הישר שלו דתגין דשעטנז ג"ץ הוא כמו שצייר מורי זקיני ע"ש משום דמפרש כתרים לאותיות כנ"ל ה"נ מקשה ר"ת כאן מדאמרינן קוצו של יו"ד משמע דנקרא עכ"פ אות יו"ד אף בחסרון הקוץ ועיין בחידושי הגאון ר' מרדכי בנעט הנדפסי' בדפוס ווין לפרש מה דכ' המרדכי שם דמההיא דפ' חלק ונער יכתבם משמע קצת כפיר"שי ולא קאי אלא על סברא שנייה שכתבנו לעיל דמקשה מדיוק הלשון קוצו של יו"ד הא בלא הקוץ אינו שייך לקרותו כלל בשם יו"ד ואינו מהראוי לכנותו רק בשם נקודה בעלמא ע"ז מביא ראיה מפ' חלק דאף בלי רגל יש לנו לכנותו בשם יו"ד וא"כ שייך שפיר לומר נחסר קי"שי אפילו על רגל ימיני דמ"מ כינוי שם יו"ד עליו אפילו בחסרונו ועיין בתוספות שהביא מפרק חלק שם ומסקו לפרש דהתם כעין יו"ד קאמר ולא יו"ד ממש עכ"ל ונראה דמשום דההיא דפ' חלק דמוכח משם דאף על דמות כעין יו"ד שייך לכנותו בשם יו"ד משו"ה לא הביא בקושייתם סברא שניה שהביא המרדכי להקשות על פיר"שי מדיוקא דלישנא דקאמר קוצו של יוד משום די"ל דכעין יו"ד קאמר ולא ממש אבל הקושיא שהובא במרדכי מקודם הביאו התו' שפיר להקשות על פיר"שי ולדחותו משום דקשה פשיטא דאין זה אות ואיך לא חש ר"י לקימחי' לומר דבר שאין בו תועלת לפרק ולהסיר עיקר קושיות התלמוד מעיקרו והקושיא הדרא לדוכתיה כמקד' ולקושיא זו אינה באה שום סיוע מפ' חלק דאף דמשמע שם דיש לכגו' אף על נקודה סתמא כעין יו"ד אבל יו"ד ממש עכ"פ בפשיטות לא היה ועיין בחידושי הגאון הנ"ל שביאר הדבר מפורש כך ע"ש. ולפיכך מסיק ר"ת לפרש קו"שי על קוצין תגין שמאלית ולפי"ז יש מקום לאוקימתא דר"י אמר רב לפרש מה דאמור במשנה אפילו כתב אחד מעכב ולא קשה קושיות המקשה פשיטא משום דשנויא דר"י בקו"שי דומה ממש בסוג א' לענין דמק"ג דמסקינן אותו לאוקימתא נכונה דהוה רבותא אף דהאות נעשה בצורתו ושלימותו וליכא חיסרון רק במשפט הלכותיו כן הוא הענין דקו"שי לר"ת דהאות הוא בשלימות בלי שום חסרון ונקרא אות לא התגין רק התגין האמורין על האותיות המה במשפט תפילין ומזוזות ותנאי הילכותיהן ואשמועינן מתניתין דמעכבי כמו דהארכתי לעיל בענין הק"ג דילפינן מוכתבתם לומר דהלכותיהן נאמר לעכב כן יש לפרש בפשיטות על תגין הללו וכן תגין דשטענז ג"ץ פסק ר"ת שפיר דמעכבין אף דבאמת התגין הם כתרים לאותיות וצורת שם אות עליו בלא תגין וכנ"ל דר"ת מפרש תמונת התגין כר"שי מ"מ הואיל והמה מתנאי משפט הלכותיהן כל האמור בהן מעכב מקרא דוכתבתם דבעינן שיהא כל הנאמר עליהם בתמימות ובפשיטות מפרש ר"ת מאי דאמור בשבת ק"ד הא דבעי זיונא הא דלא בעי זיונא היינו הכא בתו"מ והכא בשארי מיני כתבים כגט ודומיהן ועיין מרדכי ריש גיטין ובביאורי הגאון לא"וח סוף סי' ל"ז ע"ש. והתלמוד לא הונח לו עדיין באוקימתא דר"י אמר רב ומקשינן עליו ג"כ הא נמי פשיטא הואיל וחסרונן נראה וניכרין על האות עצמן שמשפט הלכותיהן שיהיו אותיותיהן נעשין תמונתן בתגין א"כ שפיר יש לנו לכלול ענין רבותא זאת להיות נשמע מבבא דרישא כמו דידעינן מבבא דרישא חסרון אות דהוה בכלל כ"ת ה"נ מהראוי לנו לידע פסול דחסרון תגין דפסולא נכלל בענין כתיבה לפיכך מסיק תלמודא אלא לכדאידך וכו' דבא לאשמועינן רביתא דהק"ג דשפיר נקרא חידוש דין דפסולן אינו נכלל כלל בענין מעשה כתב אלא במשפט דבר אחר: בדרך נכון וחריף אמרתי לפרש סברות רש"י ור"ת דמחולקים בגירסתן אי גרסי כמו דהובא בהג"מיי ורא"ש הלק"ט בתמונות אותיות דמשמע שם דהאי אוקימתא דקו"שי לא אמרה ר"י על המשנה אלא אמרה באפי נפשה ומייתי תלמודא לפרש המשנה בזה וגרסי שם לא נצרכה אלא לכדר"י דאמר ר"י אמר רב קו"שי מעכב משמע דאוקימתא זו תלמודא אמרה לפי"ז יש שפיר לפרש פיר"שי ולא קשה קו' ר"ת דהדרא קו' קמייתא לדוכתיה ולא הועיל מידי באוקימתא זאת משום דבדרך התלמוד שבני ישיבה אומרין עניני אוקימתות דחיות בכדי להגדיל השקלי' וטרי עד דמסיק למסקנא באוקימתא מתקיימת עיין במגיל' ג' ע"א שם ועל ר"י עצמו שאמר' למימרא בפ"ע לא קשה עליו פשיטא דאין זה אות דהא הארכנו לעיל דעיקר הקושיא הוא במשנה משום דדבר הזה נכלל בבבא דרישא דנקיט שם דפרשיות מעכבין ז"אז דלעיקר הדין אין לחלוק בין חסרון פרשה או חסרון מקצת אות. אבל ר"י דאמרה לענין דחסרון קו"שי בפני עצמו יש לומר דבא להשמיענו עיקר הענין דכתיבה תמה פוסלת בכל שהוא וכמו שכתבנו לעיל דתני בסוכה ענין אתרוג חסר כל שהוא בבבא בפני עצמו ולא מקשינן שם מידי. וידוע עוד דמדרך האמוראים לפרש דבריהם בכל עניניהם ואפילו איזה דבר חידוש רבותא קצת ולא מנעו מלבארו היטיב ועיין במבוא התלמוד סוף ברכות בכללי הגמרא וז"ל שם דרכי התנאים לסתום דבריהם ולא לפרש כי הראשונים היה לבן רחב ודי היה למבין במלות קצרות ולזה אנו דוחקים להוציאן ממשמעותן ולפרשן באיזה ענין אבל דרכי האמוראים לפרש ולא לסתום ולזה אין יכולת בידינו לדחוק ולהוציא משמעותן בשום פנים שאמורא הי' לו לפרש ומדלא פירש ע"כ דבריו כפשוטו ע"ש באורך וגם מקודם כתב שם בד"ה כל תנא ותני עלה וכו' והי' דברי רבי במשנה מעט הכמות ורב האיכות אין בו מלה לבטלה והיה הכל מבואר לו לרוחב שכלו כו' ע"ש באורך מבואר שאמורא דרכו להשמיענו ולפרש דבריו איזה ענין חידוש כל דהו ולפיכך לא קשה לן על ר"י שאמרה לפרש חידוש כל שהו דאפילו חסרון מקצת אות פוסל ושום ענין כ"ת אבל על המשנה מקשינן שפיר אשר לרוחב שכלם ועוצם בינתם הבינו דבר מתוך דבר וקיצרו בהפלגות דבריהם עד מאוד עד אשר נכללו כל הארכות שקלי' וטרי' של התלמוד בקוצר דברי תנאים. וממילא דלא ביארו ופירשו לנו התנאים אלא ענין ורבותא גדולה עד אשר אפילו לפי עוצם בינתם דבר מתוך דבר לא היה הדבר ידוע מתוך דבריו הראשונים אז הי' מהצורך להם לפרש ולהאריך עוד: ולפיכך מקשה תלמודא על תנא דמתני' דנקט ואפילו כתב א' מעכב אם כוונתו על חסרון אות פשיטא שדבר הזה נכלל בתוך בבא דרישא דחסרון פרשה אחת ואף על אוקימתא שרצה לומר דמשנה השמיענו הענין דחסרון מקצת אות היינו קו"שי מקשה נמי פשיטא לפי עוצם בינות רוחב לב התנאים אין זה נחשב לרבותא וחידוש דין להאריך דבריו משום זה בבא שלמה ואף דר"י פירש ענין רבותא זו להשמיענו דווקא לאמורא נחשב זאת לחידוש ובפרט שלא קדם דבריו לזה אבל במשנה הכל היה כלול ונשמע בתוך בבא קמייתא ומסקינן דמשמיענו דבר חידוש ורבותא דענין הלכה ומשפט דהק"ג הנאמר בחו"מ ג"כ מעכב זהו חידוש נכון שלא היה מובן דבר מתוך דבר מן בבא קמייתא. עכ"פ לרש"י היה הגרסא כמו דאי' בהגמ"יי והרא"ש מהלק"ט דר"י אמרה בפני עצמה והתלמוד בעי מעיקרא לפרש אוקימתא דמתניתין בקו"שי ודחינן הא נמי פשיטא ומסקינן אלא לכאידך ולא קשה על זה קו' הר"ת מאי דלא מתרצה שפיר קו' קמייתא משום דמדרך התלמוד בכדי להגדיל תורה ולהאריך שקלי' וטרי' ולעשות מעיקרא איזה אוקימתא אף שדחויות הנה עד דמסקי על נכונה כמו שהבאתי לעיל בשם רש"י מגילה ג' ע"א. ועיין במבוא התלמוד בד"ה כתב בש"י נתיב הקושיא וכו' ומסיים שם והטעם כמו שכתב רש"י ריש מגילה והרשב"א בשחיטות חולין דמדרך התלמוד לומר מעיקרא דבר שאינו עד דטרח ומעמידה על בורי' בכדי שתחוור שמעתתא ולהעמיד הסוגיא על מכונה ע"ש ובסי' הקודם לזה ע"ש וקצת הוכחה לזה שר"שי מרשים קודשי ע"ש ואלו היה בר"שי הגירסא שלפנינו שהאוקימתא אינו מן בני ישיבות התלמוד אלא ר"י אמר רב אמרה לא נצרכה אלא לקו"שי היה לו להרשים לקו"שי ולא קוש"י מוכח דגרים כגירסת הגמ"יי ורא"ש הנ"ל: אבל ר"ת גרים לה כמו שהוא לפנינו דר"י אמרה בשם רב אוקימתא דקו"שי ממילא מהכרח והצורך לנו ליתן מקום לדבריו הואיל ולא אמרה בדרך שקלא וטרי' לבני הישיבה אלא אמרה לאוקימתא קיימת לפניו. ע"כ א"א לומר שלא היה חש לקימחי' לומר דבר שאינו מתקביל לאוקמתא כלל עד דהדרא קושיא קמייתא למקומה כבראשונה בלי פירוקא כלל. לפיכך מקשה ר"ת בפשיטו' לדחות פירש"י דא"א לפרש דרב אמרה לאוקימתא שלו בקו"שי על רגל ימני דאין זה אות כנ"ל. ע"כ מפרש ר"ת דקאי על קוש"י השמאלית שפיר יש מקום לדברי רב שאמרה לאוקימתא דמשנה משמיענו רבותא דאף דנקרא שם אות עליהן בלא תגין והתגין ממשפט הלכותיהן מ"מ מעכב והתלמוד אינו מספיק לו בסברות רב עד דנראה לו דהא נמי פשיטא ויש לכלול בתוך בבא דרישא דחיסרון בכתב מיקרי וסברות תלמודא דהמשנה שהאריך דברים לשנות בבא יתירה ע"כ דרבות גדולה משמיענו עד שלא היה מובן וכלול בשום אופן בדבריו הראשונים ע"כ מסיק תלמודא דקאי המשנה על הק"ג: ועתה נחזור על הראשונות לענין שאנו עסוקין בו היתכנו דברי בעל סדר הגט שמחמיר בקוש"י גבי גט בקוצין שמאלית דהנה נתבאר דאפילו ר"ת המחמיר בקוצין שמאלית דמעכב בת"ומ. עכ"פ מבואר הדבר בבירור דסובר דמ"מ שם אות נקרא עליו בלא הקוץ הזה וכמו שהארכנו דלפי סברת ר"ת דר"י בעצמו אמרה להאי אוקימתא מהצורך ליתן מקום לדבריו שיעלה דבריו לרצון באיזה פנים לתרץ קושיות התלמוד מאי דמקשה מעיקרא פשיטא דלפיר"שי אינו מתרץ מידי דהא בלא הרגל אין שם אות עליו. אבל בלא שמאלית הוה שפיר אות ועיין עוד מה שביארתי לעיל מהמרדכי שהביא ר"ת עוד סתירה על פיר"שי דהלשון משמע דאף בלא הקוץ מיקרי יו"ד מדאמרינן חסר קוצו של יו"ד ובלא רגל אינו שייך לקרותו אלא נקודה בעלמא עיין פ' הקומץ הנה קושיא זו אינ' מתורצת אף לפי מה שהעלנו להוכיח מציון רש"י שהיה לפניו הגירסא דהגמרא בני ישיבה אמרה לאוקימתא דקוש"י ומתורץ קו' ר"ת מאי דלא הועיל בתירוץ מידי כנ"ל דדרך תלמודא להאריך בדבר שאינו כנ"ל מזה. אבל מלישנא דקרי תלמודא עכ"פ אף בלא הקוץ אות יו"ד קשה שפיר על רש"י והנה על קושיא זו כתב המרדכי שם דמפ' חלק דונער יכתבם היינו שהנער יכול לכתוב אות יו"ד משמע קצת כפרש"י וכמו שכתב התו' דמפ' חלק ההכרח לנו לפרש דאף על נקודה בעלמא שהיא כעין יו"ד קרי לה תלמודא בשם יו"ד אף שאינה יו"ד ממש ועיין בביאורי הגאון מהו' מרדכי בנעט. א"כ לק"מ על רש"י מלישנא דתלמודא: אמנם ראיתי בספר ברוך שאמר שם בדף יו"ד ע"א הביא שם דברי ר' אברה' תלמיד של הר"מ מרוטנבור"ג שהר"ת מפרש ההיא דחלק דנער יכתבם דנער יודע לכתו' יו"ד רק עם רגל ימני בלא הקוצות ע"ש א"כ שפיר מקשה הר"ת על רש"י מן לישנא דהש"ס מדאמרי חסר קוצו של יוד ע"כ בשמאלי איירי דימיני לא הוה קרי ליה הש"ס עליו שם יו"ד כלל ובחלק דווקא עם הרגל כותב הנער וקורא לו התלמוד אות יוד ע"ש הסיב ובזה אפשר לומר שפיר דרש"י לשיטתו דרש"י מפרש בחלק שם דף צ"ה ע"ב דנער יכתבם דהנער יכול להטיף טיפה של דיו והיינו יו"ד עכ"ל א"כ מוכח משם דאף על נקודה בעלמא שייך לכנות בלישנא יו"ד היינו כעין יו"ד ודלא כר"ת: