גליא מסכת חלק א פו

תיבה אחת אינה חל על הפרשה שלימה אלא פרשה חסירה ולא הוה כ"ת ואף אם לא נחסר אלא אות אחת מאיזה תיבה ג"כ בפשיטות יש לנו לפסול מהאי דרשה דהא עכ"פ תיבה זו אינו שלימה אלא שם חסר עליה ואנן בעינן כ"ת: ולפי"ז על מאי דהוה ס"ד לפרש האמור במשנה אפילו כתב אחד מעכב דאיירי בחסר אות אחת מקשה התלמודא ע"ז פשיטא ומפרש"י פשיטא דאות אחת מעכבתן דכתיב וכתבתם כ"ת עכ"ל נמצא ממאי דנקיט המשנה דפרשותיהן מעכבין זה את זה מדרשא דכ"ת נדע בפשיטות גם בחיסרון אות דמה לי חסרון פרשה או חסרון תיבה או חסרון אות. ובדף כ"ז דאיתא שם ד' מינין שבלולב מעכבין זה את זה הוה מצי נמי למינקט דאפילו חסרון באתרוג כל שהוא מעכב ולא תני להו משום דמחסרון מין אחד ידעינן פסול כל שהוא באתרוג. ובפ' לולב הגזול דתני ליה בבא בפני עצמה אתרוג החסר כל שהוא פסול. לא קשה לן פשיטא משים דלא נאמר שם ענין פסיל דעיכוב ד' מינין זה את זה. וא"כ השמיענו שם המשנה עיקר הדרשא דלקיחה תמה וכאן במנחות דנקיט התנא ד' מינים שבלולב מעכבין זה את זה נקיט להו אגב אחרינא שקבץ התנא ואסף כל עניני המעכבין זה את זה. ונקיט ד' מינים מעכבין זה את זה ואינו מסיים למינקט שם ואפילו חסרון כל שהוא מאתרוג מעכב דשמעינן לה מרישא ממאי דמעכבין זה את זה. וכן בכל ענינים האמורין שם במשנה דמעכבין זה את זה לא נאמר ונשנה בהם דאפילו איתנהו כל המינין ביחד רק שנחסר אפילו כל שהוא ממין אחד פסיל משום דאינו רבותא כלל דהואיל ובכל ענינים המעכבין יש לנו ילפותא מקרא על זה וא"כ כמו שמעכב כשנחסר מין שלם מהן כן בפשיטות מעכב אם נמצא חסרון מעט במין אחד מהן וכאן בתפילין ומזוזה דנקיט במשנה דפרשותיהן מעכבין זה את זה וילפינן זאת ע"כ מוכתבתם כ"ת ממיל' ידוע לנו שיש לפסול בחסרון כל שהוא בפרשה אחת אי בתיבה אחת או באית אחת והמשנה דמסיים כאן אפילו כתב אחד מעכב ע"כ שבא להשמיענו איזה ענין דבר חדש אשר אינני כלול ענין הזה בבבא דרישא עדיין לפיכך על מאי דקס"ד לפרש דמאי דקאמר כתב א' מעכב פירש שנחסר אות אחת מקשה פשיטא משים דאין זה חידוש כלל וענין הזה כלול ונשמע מבבא דרישא דנקיט דפרשותיהן מעכבין זה את זה וכנ"ל כי היכא דלא נקיט בשארי ענינים דמפורשין שם במשנה המעכבין זה את זה ולא נקיט בהו אפילו חסרון כל שהוא מעכב ומשני לא נצרכא אלא לקוש"י ומפרש"י דקאי על רגל ימני שנחסר ומקשינן גם על זה הא נמי פשיטא ומפרש"י שם פשיטא הא לא נעשית האית וא"כ חזרה קושיא קמייתא למקומה דמה ני חסרון מקצת אות דלא הוה כתיבה תמה והוה כאילו לא נכתב האות כלל וכלל ומה לי חסרון אות או תיבה או פרשה כילה הכל ידעינן מקרא דוכתבתם דדרשינן מיניה כ"ת בעינן ומסיק תלמודא אלא לאידך דר"י אמר רב דכל אית שאין מוק"ג פסולה ועיין ברש"י שדייק לפרש כלומר הלכות משפט אות אחת מעכבי לתפילין ומזוזה נמצא שיש ענין רבותא במאי דנקיט כתב א' מעכב דלא איירי כלל בשים ענין חסרון שבגוף האית שהוא בשלימות גמור לתכליתו רק שיש רעותא בהלכות ומשפט דין ודת הנאמרים אצל תו"מ שנאמר בהן הלכה שצריכין להיות מוק"ג ועיין הדבר יותר בביאור בפירוש המשניות להרמב"ם שכ' וז"ל ומה שאמר אפי' אות אחת מעכב ר"ל אפילו אות אחת אם אינה כתיבה כהלכה פוסלת אותן לפי שהתפילין ומזוזה מתנאיהם שלא ידבקו אות באות כדי שיהא שטח הגוויל סובב אותן מכל רוחותיו וכל זמן שלא יהיה כן פסולה ע"ש דיקדק רש"י והרמב"ם לפרש שמסקנת התירוץ הוא דתלמודא לא איירי כלל בחסרון גוף האותיות אלא חסרון תנאי הלכותיהן אשר נגזר עליהן על פי דין גבי תפילין ומזוזות שאם לא קיים כהלכותיהן נמי מעכב ואף זאת ילפינן מקרא דוכתבת' דמשמע שיהיו נכתבין ונעשים בכל תמימות הדברים הנאמרים בהן הן בגוף הכתב הן בהלכותיהן ומשפטיהן משום דבעינן וכתבת' הוה כמו ילפותא דחיק' האמור כאן בסיגיא (ך"ז ע"א) דילפינן ממנו לעכב על כל הדברי' הנאמרי' ובסוגיא דיומא ילפינן ג"כ מחיקה לעכב על כל עניני ודינין הכתובין שם ואילו לא נאמר חוקה הייתי אומר דכל עניני מצות הנאמר אינו אלא למצוה ולא לעכב הכ"נ אף שנאמר ונשנה משפט הלכות תו"מ שיהיה מוק"ג בכל שטח הייתי אומר שהוא רק למצוה ולא לעכב אבל השתא דכתיב וכתבתם אמרינן שיהיה כל מעשיהן בתמימות כל האמור בהן מעכב ובזה ניחא דרש"י אינו מסיים כאן במסקנא ילפותא בהק"ג מכ"ת וכן ליתא זאת בפי' הר"מ הנ"ל. וכן בברטנורה אינו מסיק ילפותא דכ"ת דלא שייכא כל כך לומר על מיעוטא דהק"ג מלשון כ"ת דהא הכתיבה הוה תמה ושלימה בלי חסרון אלא עיקר המיעוט הוא מלשון תמות אשר נמצא כאן ילפינן שיהיה תמות במשפט הלכותיהן לעכב ולא למצוה לחודא: ועיין בתוי"ט שם במנחות שמביא לתשלום דברי הברטנורה דכ' לישנא דרש"י במסקנא דתלמודא משפט הלכותיהן מסיים התוי"ט דילפותא הוא מכתיבה תמה כמו שפירש"י במשנה וזה ליתא דרש"י במשנה מפרש לפי הס"ד דכתב א' פירושו אות נחסר כמו שדרך רש"י בכל מקום לפרש לפי הס"ד לכן פי' מטעם דכ"ת אבל הברטנורה דמפרש המסקנא דהק"ג אינו שייך לומר ע"ז ילפותא דכ"ת א"כ שפיר השמיענו המשנה בהאי דמסיים אפילו כתב א' מעכב רבותא וחידושא אשר לא נכלל עדיין ברישא דלא הוה ידעינן אלא בחסרון הכתב מעכב אבל חסרון הלכותיהן לא הוה ידעינן השמיענו התנא האי חידושא בסיפא: ובזה ניחא מאוד מאי דמסקי הפוסקי' בסי' ל"ב סי' ח"י וסי' כ"ה וע"ש במג"א ס"ק ך"ז וט"ז ס"ק ג' דכל זמן דנדבק אות לאות ולא נשתנה אות מצורתו אף שיש כאן על תפילין הללו פסול דהקפ"ג כל זמן שאינו מפרידן. מ"מ מותר להפרידן אף שכבר כתב אח"כ שארי תיבות ולא חיישינן לשלא כסדרן וחקרנו לעיל על זה מה לי בחסרון אות או מקצת אות דאינו מועיל לתקן אח"כ מטעם שלא כסדרן ומה לי האי פסיל שהיה עליהן משום הקפ"ג דיהיה מועיל לתקן אף שלא כסדרן מה לי האי פסולא או האי פסולא הואיל ותרווייהו מחד קרא מטעם דכתיבה תמה אתינא עלה וע"כ בדיבוק אות לא הוה כ"ת כמו בחסרון אית דלא הוה כ"ת ולפי הנ"ל ניחא בפשיטות דדווקא בחסרון אות דקרינן בהו הפסול דלא נכתבו בתמימו' ושלימות שייך עליהן הפסול אחרי השלמתן דנכתבו שלא כסדרן אבל גבי הק"ג דאין עיקר פסילן מחסרון הכתיבה אלא מחסרון הלכותיהן שלא נעשה בתמימות כפי האמור אצליהן אבל הכתב הוא בתמימות ואילו לא היה נאמר עליהן הלכה דהק"ג הוה הכתב בתמימות ושלימות רשאין שפיר לתקן פסול הלכה זה וחוזר לכשרותן ולא שייך לומר בה כתיבה שלא כסדרן דבגוף מעשה הכתב לא היה בה שום ריעותא רק בהלכה הנאמר ונגזר בה ואינו מן התימא כלל לומר לחלק בדינן בין חסרון אות להק"ג אף דמחד קרא נפתי הואיל וחלוקין בטעמן וכדומה לזה כתבו תו' כ"ז ד"ה ולקחתם גבי לולב ע"ש. ועפי"ז ניחא מאוד לבאר"מה דאמור בגט לא שיך פסול דהק"ג די"ל פשוט דענין דת ודין משפט הק"ג לא נאמר בדרך כלל על עסק משפט הכתב בכל מקים רק שהוא ממשפט הלכות תו"מ ותנאיהם כמו שאי' בר"שי ופירש הרמב"ם במשנה שמשפטי הלכות תו"מ שיהא שטח הגוויל סובב כל אות ואות שלהן אבל אין זה מגזירות משפט הכתב כלל וכלל וממילא דאינו נופל ענין פסול דהק"ג גבי גט מעיקרא ומאי דפסלינן בפשיטות גבי גט בחסרון אות ואפילו בדיבוק שמשנה צורת האות פסלינן כמו שביאר בגמ' גיטין פ"ח ע"ב על ה"א דלמהך נראה הענין פשוט אף דליכא שס קרא ודוכתבתם כ"ת ובתפילין עיקר פסולא הוה רק מן כ"ת. מ"מ שפיר פסלינן בגט בחסרון אות בלא ילפותא כלל משים דעכ"פ מפורש בתורה וכתב לה ספר כריתות א"כ בעינא יכתוב לה ספר שמשעותו של ספר ההוא דבר שכורת בינה לבינו וחז"ל קבעו נוסח ומטבע במעשה כתיבת הגט ויש בו עניני תורף ועניני טופס שבאמת אמרו ומסקי כל הפוסקים בסי' קכ"ה וסי' קכ"ו דבעניני הטופס שאינו גוף מעשה כריתות אם נחסר אות אחת או אפילו תיבה שלימה אינה פסולה. אמנם בתורף הגט יפה אמרו שאם נחסר אות אחת ואפילו מקצתו עד שנפסד צורתו פוסלתו משום דזה וודאי דאף בחסרון אות אחת מהתורף טריף טורף כל ענין שורש מעשה ספר כריתות מן גט הזה ואין כאן גט כלל וכלל וכמו שאמרו (גיטין שם) ולורכי' לוא"ו דתרוכין ושבוקין ולרחיק ה"א דלמהך דכשישתנה האותיות יהיה משמעותיו לדבר אחר הייני למחך על חוכא נעשה כל הדבר ולא לכריתות ולפיכך בלא שום ילפותא פסלינן גבי גט בחסרון אית בתורף אבל בתפילין ומזוזות שיש בה כמה פרשיות ובכל פרשה כמה ענינים כדומה בפרשה שמע כמעט כל פסוק ענין עסק בפני עצמו אילו לא נאמר בהם וכתבתם למילף מיני' כ"ת לא היה מהראוי לפסול אפילו בחסרון פרשה אחת מכ"של תיבה אות אחת משום דעכ"פ לא היה נפסד פרשה שמע מכל וכל במה שיחסר ממנה תיבה אחת או אות אחת דעל צד היותר ראוי לומר דחסרון אות מפסיד את כל התיבה וחסרון התיבה מפסיד את כל הענין האמור בפסוק הזה אבל כל ענינים הנאמרים ונשנים בשארי פיסקים הנשארים בשלימותן לא נפסד מעליהם משמיעתן מעיקרא והייתי אומר שרוב הפרשה רובא ככולה לפיכך צריך לנו בזה ילפותא דוכתבתם כ"ת להורות לנו שמהצורך להיות כל דבר האמור עליהן בתמימות היינו הפרשיות והענינים והפסוקים והתיבות הכל בתמימות ושלימות לבל יחסר כלום והק"ג ג"כ ממעטינן מן תמימות הלכותיהן דבעינן ע"פ דרש הזה וע"כ דיבוק אות לאות דמפרש רש"י בהק"ג כוונתו בדיבוק קצת שלא נשתנה צורת אית מן הדיבוק הזה כמו שהדברים באריכות בטור ושו"ע סי' ל"ב ובמג"א ס"ק כ"ז ובט"ז ס"ק ג' ובב"ש סי' קכ"ה ס"ק ז' ע"ש או איירי דחיסרון הק"ו הוא למעלה או למטה או מהצד דהיינו שאיזה מהנינין הפשוטין ודומיהן כלין בסיף הגוויל למטה או איזה אות עולה לקצה הגוויל למעלה או איזה אות כלה מהצדדים בסוף הגויל בלי השארות שים שטח אפילו כל שהוא מן הגוויל עצמו כל זה נקרא פסול הק"ג בלי שינוי צורת אות עיין בב"ש שם באריכות, אבל אם הדיבוק באופן שנעשה ממנו שינוי בצורות האות עצמו פסלינן שפיר בלי טעמא דהק"ג אלא מטעם חסרון אות יש לנו לפוסלו: והתו' והרא"ש בגיטין (ך' ע"ב) שם כתבו דבגט מכשירין הק"ג משום דלא כתיב בו כ"ת ע"ש דבר פשוט נקיט ואזיל אבל אליבא דאמת לא היה צריך לזה לפי הצעתינו דעיקר ענין פסול דהק"ג לא נאמרה הלכה זו אלא גבי תו"מ ולא בשארי מיני כתבים אלא מפרשים דלא נימא דענין הק"ג נאמר בכל ענין כתב מ"מ בפשיטות יש להכשיר בגט דליכא בי ילפותא דכ"ת ועיין מרדכי סוף פרק הקומץ דכתב מפורש כך ע"ש הטיב: והר"ת מתמה על פיר"שי דמפרש קוש"י קאי על רגל ימני משום דסברתו הוא הואיל ור"י אמר רב אמרה להאי אוקימתא דקו"שי לתרץ מה דמקשה תלמודא על מאי דנקיט במשנה כתב א' מעכב אי קאי על חסרון אות פשיטא דאין בזה חידוש נוסף על בבא ראשונה כנ"ל באריכות. ע"כ מהצורך לנו ליתן מקום במילתא דמסתברא לדברי ר"י אמר רב שלא היה קטלי קני' באגמא לומר עליו שלא היה חש לקימחי' כלל לומר דבר שאין לו שחר מעיקרו באוקימתא שנו ולפיכך מתמה על פיר"שי דאיירי ברגל ימני דזה פשיטא דאין זה אות וא"כ הדרא קושיות המקשה לדוכתיה מה שהקשה מתחילה ואין לו מקום כלל לדברי ר"י בשם רב ומבואר הדבר באר הטיב במרדכי ריש הקומץ וז"ל שם וקשה לר"ת דזהו פשיטא דהוה גופא של יו"ד ובענין אחר לא הוי אלא נקודה בעלמא ולא מיקרי אות. כוונתי לדברינו הנ"ל דהקושי' קמייתא במקומה עומדת כבראשונה ועוד הוסיף המרדכי דברים לחזק קושית הר"ת על רש"י ומסיים שם והלשון משמע דבלאו קוצי מקרי יו"ד מדאמרינן של יו"ד עכ"ל כוונתו