גליא מסכת חלק א פה

האמור כאן איירי בקוצין שמאלית לר"ת קוצי של מטה ולהגמ"יי והרא"ש קוץ שלמעלה שהוא עכ"פ אינו אלא מעשה תג בעלמא והשמיענו תלמודא דמ"מ מעכב ושטענ"ז נמי מעכב לפי"ז כנ"ל א"כ קשה איך יתכנו הדברים לנו לומר ומקשה יקשה על זה פשיטא ואין בזה שום רבותא וכפי הנראה רבותא ונה נשמע לנו בזה דהא להרבה פוסקים תגין הללו לא נאמר אלא למצוה המובחר ולפיכך לא מעכבי כלל וא"כ יש לנו רבותא טובא להמשנה השמיענו שלא כדעת פוסקים הללו דהא הקפות גוויל אשר פסולו מוסכם בפשיטות לכל הפוסקים ניחא לי' לתלמודא לפרש בו רבותא להמשנה להשמיענו במה דאמור כתב א' מעכב כוונתו על פסול דהק"ג מכ"שכ שיש רבותא השמיענו פסול דחסרון תגין אשר ע"כ אין פסולו ברור כ"כ דחזינן דהפוסקים חלוקים בו. ואין לפרש לסברות ר"ת דמשו"ה מקשה על קו"שי פשיטא משום דבמשנה אינו מבואר דקאי על קו"שי אלא מסתמא נקט אפילו כתב א' מעכב. וא"כ א"א לפרש דעיקר רבותא שלו פסול דקו"שי הל"ל אפילו קו"שי מעכב אפוקי מהנהו פוסקים דאמרי דאינו אלא למצוה מהמובחר אלא ע"כ דזה הוה פשיטא להמשנה דקו"שי והתגין לא נאמר למן המובחר אלא נצרכין המה לתמונת האותיות עצמן ולכן קאמר סתמא כתב א' אשר מוכרח להם מעכב ומקשה ע"ז פשיטא הואיל ועיקר רבותא אינה מפורשת עדיין במשנה. א"כ קשה איך ניחא ליה להמקש' לקבל האוקימתא דרבותא דמשנה על פסול דהק"ג יקשה לו נמי כך דהיה לו להתנא לפרש בפירוש אפילו הקפות גוויל מעכב אע"כ הוה ניחא לי' דהתנא מרבה ליה בלישנא יתירא ומשמע לנו ענין הפסול ה"נ היה לו לקבל אוקימתא דרבותא דקו"שי דמשמיענו המשנה ומרבה בהארכות לשונו במאי דנקיט אפילו כתב וכו': אשר מכל זה בהשקפה ראשונה במעט העיון היה עולה על רוחי לומר דבאמת הר"ת והגמ"י לא היה להם גירסות המקשה הא נמי פשיט' על האוקימתא וקו"שי ולא היו מפרשים דבאמת קיבל תלמודא אוקימתא דקו"שי למסקנא בלי שום קושיא ואוקימתא דהק"ג נאמר בתלמיד לפרש המשנה באנפי אחרינא ולא משום דחייה דאוקימתא קמא נאמרה. אלא כדרך תלמודא בכל מקום דהמשנה מרבה בלישנא יתירא כמה ענינים הא והא איתא. וזכר דמות ראי' ומשענת רצון מצאתי לדבר דהנה בגמ' דילן איתא הגירסא לתרץ קושית הפשיטא קמא אמר ר' יהודה אמר רב לא נצרכה אלא לקו"שי משמע דר"י אמר רב מתרץ לה המשנה בהאי גוונא דקו"שי ומקשין ע"ז פשיטא וכו'. והלא תראה בהגמ"יי וברא"ש הלק"ט שם בביאורן לתמינות אות יו"ד ראיתי שיש להם בזה גירסא אחרת וגרסי הכי פשיטא לא נצרכה אלא לכדאמר ר"י אמר רב דאמר ר"י אמר רב קו"שי מעכב עכ"פ מפורש דמפרשי דלא אמר ר"י הענין דקו"שי לתרץ האי קושי' דתלמודא על מתניתין אלא ר"י אמרה למימר באפי נפשה דקו"שי מעכב ותלמודא מייתי לה לפרש ולתרץ הקושיא דמקשה תלמודא על המשנה כמו אידך מימרא דהק"ג דמבואר דר"י אמרה למימרא ולא לפרש המשנה רק דהגמ' מייתי לה לפרש כוונות המשנה כך הכ"נ הוה ענין קו"שי שאמרה ר"י באפי נפשה למימרא להשמיענו פסול דקו"שי. ובזה ניחא דגרסינן בתלמודא אנא לכדאידך דר"י אמר רב דאמר ר"י אמר רב הקפת גוייל מעכב ומלשון לנדאידך דקאמר משמע ומפורש כגירסות הגמ"יי הנ"ל דענין קו"שי נמי הוא מימרא דר"י משמי' דרב אבל לפי גירסא אינו שייך לומר לכדאידך וכו' הואיל וקמא לא הוה מימריה כלל אלא אוקימתא לפרש המשנה והתלמוד דחי לה. ולפ"ז דענין קו"שי מצא תלמודא למימרא באפי נפשה אינו שייכא להקשות נא הא נמי פשיטא על אוקימתא זו שבאנו לפרש רבותא דמתניתן בקו"שי דע"כ אינו פשיטא כ"כ הואיל ונאמרה למימרא קבוע משמי' דרב ומה לנו להקשות על המשנה דהוה פשיטא תקשה לך על רב בעצמו פשיטא אלא מוכח דבאמת לא הוה גרסי כלל בגמי האי קושיא דהא נמי פשיטא אלא תלמודא קבל אותה לאוקימתא גמורה לפרש ולומר דהמשנה משמיענו האי פסילו דקו"שי. או פסיל דהק"ג ועלה על דמיוני עוד לדמות מילתא למילתא דמות חיה מהמרדכי ריש ה' תפילין שכתב שם וז"ל ד' פרשיות וכו' אפילו אות אחת מעכבתן פשיטא לא נצרכה אלא לקו"שי או להיות כל אות מוקפת גוויל וכו' עכ"ל וכן הוא גירסות הרמב"ן הביא הר"ן דבריו אות באות בפ' ב' דמגילה ע"ש לפום רהיטא משמע דמפרש כדברינו ממש שעל קושיות פשיטא קמא דמקשינן על המשנה מסקינן בתלמוד לפרשה בשני מימרות של ר"י והמשנה מרבה תרווייהו כחדא ולא היה לפניו האי דחייא דאיתא לפנינו להקשות הא נמי פשיטא על אוקימתא דקו"שי אלא התלמוד קיבל אותה לאוקימתא למסקנא בלי דיחוי ולפי"ז שלא היה הגירסא בתלמוד קו' השני' הא נמי פשיטא שפיר הקשה ר"ת על פיר"שי דמפרש קו"שי רגל ימני פשיט' דאין זה אות וליכא רבותא בזה כלל ואיך קיבלה הש"ס לאוקימתא קיימת ומפרש ר"ת דקאי על קוצין שמאלית העמוק למטה לר"ת או הגבה למעלה קוץ שעולה למעלה להגמ"יי והרא"ש שפיר יש בזה רבותא דבלא זה הוה נמי אות ומ"מ פוסל המשנה משום חיסרון תגין בעלמא משום דכתוב בהו וכתבתם כתיבה תמה אי דמשמיענו חיסרון דהק"ג דהוה נמי טעמא משום כתיבה תמה כמו דאי' בתו' ורא"ש גיטין (דף נ) וע"ש ונתיישב יסוד מנהג שראה תה"ד שאין נוהגין בגט עשיית קוצין שמאלית משום דהא מבואר בר"ת דהוה בלא הקיץ נמי אות והקוץ הוה ענין אכל"ל מזה באריכות דמה"ט יליף ר"ת לפסול נמי חסרון תגין דשעטנ"ז דלא גרע מקוצין שמאלית והנה מבואר במרדכי ריש גיטין דעת ספר התרומה הביאו הב"י סי' קכ"ה ופסקו השו"ע סי' הנ"ל דיש למנוע אפילו לכתחיל' עשיית תגין דשעטנ"ז מכש"כ שיש למנוע אפילו לכתחילה עשיית הקוצין דדווקא בתו"מז נפסלין בחסרונן דכתיב בהו כתיבה תמה אבל בגט לא שייכא כתיבה תמה. ולפנינו נאריך בדבר בטעמא דמילתא שיש למנוע עשייתן אפילו לכתחילה בטעמא דמתקבל לכל שומע וכעת אקצר וניחא דאפילו להנהו פוסקים דמחמרי בגט הק"ג ומ"מ מודה בהנהו קוצין שמאלית דלא מעכבי דאפשר לומר לפי"ז דהאי פסולא דהק"ג עדיפא לן מהאי פסולו דקו"שי דהא הוה הנהו פסולא ב' עניני באוקימתא דמשנה ע"פ גירסא הנ"ל וכפי המבואר במרדכי ריש ה' תפילין ולפיכך יש לומר דעדיפא האי פסולא דהק"ג להחמיר אפילו בגט וחסרון קוש"י שמאלית קילא לן להקל בו גבי גט וניחא דאפילו בעל התרומה דסובר כר"ת בפירושא דקוש"י כמו שהביא ב"י סי' רע"ד דסובר כר"ת לפסול בחסרון תגין דשעטנ"ז וע"כ יליף לה מילפותא דקוש"י של פיר"ת ומ"מ בעל התרומה בעצמו חולק על הריב"א בריש מרדכי דגיטין ומכשיר לכתחילה למנוע תגין דשטענז בגט ומחמיר גבי הק"ג כמו שהובא דעתו בב"י סי' קכ"ה ע"ש כל זה אמרתי בחפזי בהשקפה ראשונה ועיון מעט קודם שהעמקתי עיוני לעמוד על שורש הדבר בסוגיא וענין הזה: אמנם אחרי שהעמקתי לירד בעומקה של הלכה זו וענינה ראיתי שקשה הדבר מאוד לומר שלא היה לפני הר"ת קושיית פשיטא האמור שנית ובכל מקום אשר העתיקו הפוסקים דבר הזה גרסי כ"ע פשיטא וכן הוא באלפסי והרא"ש ה' תפילין וה' מזוזה גריס הקושיא דהא נמי פשיטא ע"ש וכן בעל תה"ד גריס לה כשהעתיק דברי התלמוד שם בסי' רל"ו ע"ש וכן בספר ברוך שאמר דף ח' שם העתיק דברי הגמ' כמו שהוא לפנינו ע"ש וקשה לשבש כל הגירסאות בגמ' (כ"ט ודף ל"ד) ובפוסקים שהעתיקו הדבר כמו שהוא וקרוב לומר שמה שנראה בהג"מ וברא"ש בתמונות אות יו"ד איזה שנוי בגי' התלמוד שלא בדקדוק העתיקו כך ועיקר הגירסא כמו דאיתא לפנינו: ובכדי לבאר על הנכון יסוד סברת ר"ת במאי דמקשה על פרש"י דפירש רגל ימני פשיטא דאין זה אות אף דמבואר דתלמוד בעצמו מקשה כך ולעמוד על שורש הענין נקדים מה שיש לנו לחקור על דבר המבואר ברש"י ד"ה פשיטא דאות אחת מעכבתן דכתיב וכתבתם כתיבה תמה וכן כ' במשנה שם ד"ה כתב א' ע"ש והדין עמו שאין לנו מקום בטעם פסולו דחסרון אות רק משום דבעינן כתיבה תמה ועתה נחזי אנן דהנה הדבר מוסכם דבגט לא בעינן כ"ת ותה"ד שם בסי' ר"ל ורל"א ובפסקיו סי' מ"ה חקר והאריך הרבה הביא הב"י ס' קכ"ה בקיצור בדין שי"ן ועי"ן שאין היודי"ן שעליהם מדובקים לגופן והעלה שאם ענין פסולם אשר פוסל אותם מורו הר"מ בתפילין שלו מחמת פסוקות ושבורות שיש באותיות ולא הוה כ"ת יש גבי גט להכשירן דלא בעי בגט כ"ת אבל טעם שפסל אותם הר"ם שנשתנו עליהם צורות אותיות דבעינן האותיות כמו שנתנו מסיני כל האותיות מחוברות גוף אחד יש לנו לפוסלן אפילו גבי גט דהוה חסרון אות וקשה דלפי הנתבאר דאף בחסר אות גבי תפילין עיקר טעמו לפוסלו משום כתיבה תמה כמו דאי' ברש"י הנ"ל א"כ כמו דמכשירין בטעמא דפסיקות אותיות אי הוה משום כ"ת וכן כ' תוס' לענין הקפ' גוויל בגיטין (ך' ע"ב) דמכשר בגט דלא בעי כ"ת ופסול הק"ג בתפילין הוא משום כ"ת ע"ש באריכות בתו' וברא"ש הכי נמי למה לא נכשיר בחסרון אות בגט משום דלא שייך בו פסול דכ"ת וחקירה זו עצמה יש לחקור אמאי דהובא בפוסקים בטור וב"י ושו"ע סי' ל"ב בתפילין דפסלינן שלא כסדרן הוא דווקא בחיפרון אותן אבל כשנמצא שם פסול דהק"ג מותר להפריד ולתקן וחוזר להכשרן אף שהיו פסולין קודם הפירוד ולא פסלינן משום לא כסדרן וקשה מה לי פסול דחסרון אות או פסול דהק"ג תרווייהו נפקא מוכתבת' כ"ת עוד מהצורך לנו לחקור אמאי דקשה לתלמודא כאן מעיקרא דהוה בעי לפרש מאי דאמור במשנה כתב א' מעכב דקאי על חסר אות אחת ומקשה על זה פשיטא אטו אינו מהצורך להמשנה להשמיענו מילתא דאתיא מדרשא וטעמא דכ"ת הא חזינן באתרוג סוכה (ל"ד) דנקיט לה אתרוג חסר פסול וטעמא משום דכתיב בו ולקחתם לקיחה תמה כמו דאי' שם בתו' וברש"י (ל"ז ע"ב) ע"ש ולא מקשינן פשיטא על המשנה משום דהאי דרשא אתא המשנה להשמיענו כדרך הש"ס בכל מקום. וגם צורך לחקור לפי מאי דמבואר בתו' ורא"ש גיטין (ך' ע"ב) דטעמא דפסול הק"ג בתפילין משום כ"ת ולפיכך מותר וכשר גבי גט. א"כ למה לא ניחא לתלמודא לפרש המשנה דכתב א' מעכב על חסרון אות ומקשה עליה פשיטא דנדע זאת בפשיטות מדרשא דכ"ת גם פסולא דהק"ג הוא בפשיטות משום כ"ת ולמה נח ושקט המקשה בהאי ענינא דהק"ג ונתקבל לו ענין הזה במשנה לרבותא להשמיענו זאת טפי מאינך הואיל וטעמא דפסולא אצל הקפ"ג נמי משום כתיבה תמה וא"כ מה לי האי פסולא ומה לי פסול דחסרונות דבכולהו מטעם כ"ת אתינן עלייהו: ולברר כל זה ע"פ קוטב אמת לתכליתו נראה לפרש ענין קו' המקשה דמקשה פשיטא וכו' דעיקר פסול דפסלינן גבי תפילין ומזוזות בכל עניניהם ילפינן ממאי דכתיב בהו וכתבתם דרשינן כ"ת ואילו לא נאמר בהו וכתבתם לא הוה אתינן לפוסלו בשום דבר אפילו אם היה נחסר פרשה אחת לא היו נפסלין וכמו דאי' שם (כ"ז) לפרש המשנה ארבעה מינים שבלולב מעכבין זה את זה משום דכתיב ולקחתם לקיחה תמה ובלא האי קרא לא הוה נפסל אפילו בנחסר מהן מין אחד וגם מאי דפסלינן באתרוג החסר כל שהוא ילפינן נמי מולקחתם לקיחה תמה כדאי' ברש"י סוכה (ל"ו ע"ב) ע"ש ובתו' (כ"ט ע"ב) ע"ש. והענין פשוט דבלא ולקחתם לא הוה פסלינן אפילו בחסרון מין אחד אבל השתא דכתיב ולקחתם משמע שכל המינין יהיו בתמימות ארבעתן ביחד וגם כל מין ומין מהם יהיה תמים בל יחסר מאתו אפילו כל שהוא (ועיין היטיב בתו' ד"ה ולקחתם (כ"ז ע"א) ע"ש היטיב דתמות דארבע' מינין ותמות דעצמותו בכל מין ומין חלוקין בהלכותיהן אף דמחד קרא נפקי ע"ש ותו' בריש פרק לולב הגזול חולק על סברות תו' הזה ע"ש) ובתפילין ומזוזה נמי מקרא וכתבת' ילפינן שיהיה כל עניניהם האמור בהם בתמימות הן פרשיות הנאמרים בהם הן התיבות הן האותיות הכל צריכין להיות בתמימות וא"כ ממאי דאמור במשנה דפרשיות של תפילין ומזוזה מעכבין זה את זה נתגלה לנו שפיר הדרשא שיש לנו לדרוש ממקרא דכתבתם כ"ת וממילא ידעינן שיש לנו לפסול בין בחסרון פרשה שלימה בין בחיסרון תיבות אחת דהואיל ונחסר מפרשה