גליא מסכת חלק א פד

כמו מלה מורכבת ותיבה ארוכה ופסול בשני שיטין וא"כ כשכותב ביניהם דמתקרי ודאי פסול משום פירוד שנעשה ביניהם טפי משני שיטין וזה ברור: ז שאלה בענין קוצו של יוד בגט ע"ד הגט הנשלח מקהילתנו לק"ק מלאגימא בחודש חשוון העבר בעת וזמן אשר לא הייתי בביתי והיה בגט ההוא גירעון למקצעות בשמאלית היודי"ן ומ"ץ דק"ק הנ"ל קיבלו בהכש' וסידר אותו אך יש שם שני ת"ח שלא היו נוחין זה לזה בהלכה זו כי אב"ד דק"ק הנ"ל פיקפק בו והטה חכם את לבו לשמאל להיות שמאל דוחה את הכשר הגט ונעשה שם תליסר מתיבתא בעוקצין ותהי כקוצין בעיניהם חסרון הקוצין השמאלי והגיע הדבר לפני לעיין בו ע"פ שורת ד"ת ודין מהגמ' ופוסקים בזה ונתברר לי שהמפקפק אומר על ימין שהוא שמאל: הנה המפקפק מצאה כן ידו לערער ע"פ המבואר בסדר גיטין מהרב ר' מיכל ס"ק פ"א שמחמיר מאוד על חסרון קוצין השמאלית ע"ש ואחריו החזיק הב"ש סי' קכ"ה ס"ק כ"ח את דבריו שיש להחמיר ע"ש וכפי הנראה מפשטות הגמרא מנחות (ך"ט) דאי' שם כתב א' מעכב לא נצרכה אלא לקו"שי ומקשינן ע"ז פשיטא ורש"י מפרש דקוש"י רגל הימני ובתו' הביא שר"ת הקשה על רש"י ומפרש דתלמודא איירי בקוצי שמאלית וע"ז מקשינן בתלמוד פשיטא משמע דפסולו ברור מאוד דלא נקרא אות בלא קוץ הזה כמו שלפיר"שי חסרון קוץ ימנית פסול אפילו בגט ה"נ לפיר"ת מהראוי לפסול בקו"שי שמאלית ועיין בב"י או"ח סי' ל"ו הביא בשם מוהרי"ק בתמונות אותיות שיש להחמיר כר"ת שהביא ראי' לדבריו ע"ש א"כ לפי"ז דברי הרב ר' מיכל בסדר הגט ברורין בטעמם: אמנם ראה זה אשר מבואר בספר תה"ד בסי' ר"ל וסי' רל"ו ופסקים סי' מ"ה שכתב שם וז"ל וגם כמדומה שלא נהגו לפסול בגט אלא בנחסר קו"שי של פיר"שי היינו רגל ימנית אבל קו"שי של פיר"ת היינו הכפיפה השמאלית נוכל לומר דלכ"ע לא מעכב גבי גט אלא בתפילין ע"ש באריכות. משמע דסברתו דאף ר"ת מודה להכשיר בגט חסרון קוצו שמאלית ולפום רהיטא הענין יפלא שהוא נגד פשטות התלמוד הנ"ל דמשמע דמקשינן על חסרון קו"שי פשיטא דפסולו ברור מאוד עד שאין צורך להמשנה להשמיענו ענין פסולו שאינו נקרא אות כלל וממילא דפסול אף גבי גט ועוד קשה להנהו פוסקים דמחמרי בהקפת גוויל גבי גט כמבואר בסי' קכ"ה סעי' ו' ע"ש מכ"שכ שיש להחמיר בקו"שי אפילו לר"ת דהא מפורש בתלמוד דפסול של קו"שי יותר חמור מפסולא דמו"ג דעל קו"שי מקשינן פשיטא ועל מו"ג מסיק דיש רבותא להמשנה להשמיענו ענין פסולו משום דאינו ברור כמו קו"שיך ומצאתי שגם תה"ד סי' רל"ו דן בעצמו ק"ו הזה ע"ש: ואחרי העיון בש"ס ופוסקים נראה ברור דמנהג ההוא כראה תה"ד מנהג וותיקין כי המעיין בסי' רל"ו שמסיים שם ואעפ"כ לא נהגו בקוש"י של פי' ר"ת עכ"ל משמע שייאטות לשונו שלא נהגו כלל לעשותו אפילו לכתחילה. ע"כ מצאתי ראיות לסברות ישרות שבגט מהראוי למונען אפילו לכתחילה ועוד זאת אברר בקונטרס הזה לחקור ולדרוש איך נראה סברות השו"ע להלכה לדינא בתפילין ומזוזה בקו"שי אי הוה הלכה פסוקה בשו"ע כר"שי או כר"ת ואחקור עוד אפילו לר"ת דקו"שי מעכב לפסול במזו"ת איך הוה הדין כשלא עשאן הסופר מתחילה ורוצה לעשותן אחר שכתב שארי תיבות מפני שראיתי שנחלקו בזה האגור והר"י אסכנדרי הובא בב"י בתמונות אות י' ע"ש. ובשו"ע אינו נמצא הכרע לזה איך דעתו מכרעת. והט"ז בסי' ל"ו ס"ק א' כ' ומשמע דעת הב"י דלא כאגור ומשו"ה לא זכרו בשו"ע ע"ש ודבריו תמוהין עד שמתמה שלא נאמר בו טוב זכר לדברי האגור ביותר היה לתמוה שלא נאמר בשו"ע טוב זכר לסברות עיקר קו"שי השמא"לי של הר"ת דמעכב בתפילין. אשר יש להוכיח מזה מדלא הזכירו בשו"ע משמע דלא פסק כלל כר"ת וממילא דאין מקום להשו"ע לעשות זכר לדברי האגור. ובאמת הדבר יפלא הרבה בתימה גדולה למה לא עשה הב"י בשו"ע לא בה' תפילין ולא בה' גיטין הלכה פסוקה בקו"שי או כר"ת או כר"שי כדרכו בכל מקו' לחתוך הלכ' בהחלט ויש בזה נ"מ רבתא לדינא ואחקור כאן לסברות הפוסקי' היינו הרא"ש והטו' ובעה"ת אשר נמשכו אחרי דעת ר"ת כמו דאי' בי"ד סי' רע"ד בסופו דתגין דשעטנ"ז ג"ץ מעכבין ע"ש והב"י הביא דבריהם סי' ל"ו ועיין בביאורי הגאון בזה ויש לחקור לדעתם אי מעכבי נמי בשלא כסדרן בתו"מז אם לא תייגן תיכוי או שיש להם השלמה אח"כ מפני שדרשתי היטיב שאפילו ספרי דוקני אשר מכוונים לצאת דעת הפוסקים הללו בתיוג דשטענ"ז ג"ץ עכ"פ אינן מקפידים לעשותן כסדרן וממלאין חסרונן אחרי כתיבות שארי תיבות. ובהסקפה ראשונה אמרתי לבאר כל עניני מבוכות הללו ע"פ מאי דלכאורה דברי ר"ת שם בתו' קוש"י תמוהין בעיני כל רואה שרש"י פי' רגל ומני וע"ז הקשה הר"ת פשיטא דאין זה אות ע"ש וכפי הנראה דבריו אינו מובן כלל דהא זו היא קושית התלמוד שהקשה על אוקימתא דקו"שי פשיטא ועיין רש"י דמפרש הא נמי פשיטא דהא לא נעשית האות ומשום האי קושיא מסיק תלמודא אוקימתא דהק"ג ע"ש וא"כ מאי מקשה ר"ת האי קושיא על רש"י ועוד דל"פז דר"ת דוחה ע"י קושייתו על פירש"י דפשיטא דאינו אות וליכא בהאי אוקימתא שום רבותא ולפיכך מפרש דקאי קו"שי מכפיפה השמאלית דהוה נקרא האות שפיר בלי כפיפה זו ויש לפ"ז שפיר ענין רבותא באוקימתא זו. וקשה לפירושו מאי מקשה כלל תלמודא על האי אוקימתא פשיטא ודחי לה הואיל ויש ענין רבותא בזה לפיר"ת ואמרתי להאריך עוד בעיקר סברות ר"ת ופירושו עד אשר יהיה נראה בעליל לכל מעיין שיש ענין רבותא גדולה בתלמוד להשמיענו האי רבותא מפסול דקו"שי השמאלית דהנה הב"י בסי' ל"ו הביא שהאגור כתב בשם ר"ת לפסול כשלא תייג שפמ"ח ואמר דלא גרע מקושי דמעכבין וכן הביא הג"מ בה' תפילין בביאורו לתמוטת אותיות ע"ש. וכפי הנראה דר"ת לשיטתו קאי דהנה לשיטות רש"י דמפרש קו"שי האמור בתלמוד לעיכוב הוא חסרון רגל ימנית דאין עליו שם אות יוד כלל בלי רגל הזה אלא נקודה בעלמא כמו שכתב התה"ד בסי' ר"ל ע"ש: א"כ לפ"ז אין ללמוד בשום אופן מכאן לתגין דשפטנ"ז דשם בפשיטות שם אות עליהן בלי התגין ושפיר יש לומר דלא מעכבי דבמנחות אמר שם רבא צריך לזיין שפטנ"ז ג"ץ וכל צריך רק לכתחילה כמו שהביא הט"ז בסי' רע"ד ראי' מגיטין ע"ש ואני אביא ראי' מסופ"ק דמגילה דאמור שם על וא"ו דויזתא צריך למתוחי' וכתב שם בתו' דאינו רק לכתחילה ע"ש. והלא תראה דכתב הב"י ל"ו בתמונות אות יוד דאף רש"י מודה לקוצין של הר"ת בצד שמאל משום דהמה מבוארין בפסיקתא שהביאו הגמ"יי והרא"ש בהלק"ט ע"ש וכן כ' המרדכי ריש פ' הקומץ שע"כ מודה רש"י לסברת ר"ת מפסיקתא הנ"ל וסיים המרדכי אלא איתא להא ואיתא להא עכ"ל. ולכאורה הואיל ור"שי סובר כר"ת למה לא מפרש בתלמוד על רגל השמאלית. וכפי הנראה סברות הפוסקים דר"שי מודה לר"ת מוכח מדיוק צחות לשונו שכתב ד"ה קו"שי רגל ימני של יוד ולא נקט סתם לפרש רגל היוד. אע"כ כדבריהם כן הוא שיש לו עוד רגל עוקץ קטן בצד שמאלית כפי הפסיקתא לפיכך דייק לפרש דתלמוד איירי כאן ברגל ימני בכדי לשלול ולמעט דלא נטעה דקאי על שמאלית וא"כ קשה למאי דייק רש"י לפרש דווקא על ימני ואין לומר דר"שי דייק לה ממאי דמקשה התלמוד פשיטא וכמו דמפר"שי פשיטא דלא נעשית האות ואי הוי איירי תלמודא בקוצין שמאלית לא הוי מקשה הא נמי פשיטא א"כ קשה באמת על המקשה גופיה מנ"ל להקשות פשיטא דלמא איירי המתרץ בקוצי שמאלית דהוה רבותא גדולה בפסולו אף דנעשית האות. אמנם הדבר פשוט דאף דר"שי סובר לעשות רגל וקוצין שמאלית כמו הר"ת משום דמבוארים בפסיקתא מ"מ א"א כלל לפרש האמור בתלמוד קו"שי לעכב רק על רגל ימני. משום דלשנא הפסיקתא מבואר בי שיש ליו"ד נקודה אחת למעלה ונקודה אחת מלמטה והיינו שמהצורך לעשות תגין ליו"ד דהלא תראה שהובא בב"י באות ה"א בענין תג האמור על ה"א מנחות (כ"ט ע"ב) הביא שם לשון ירושלמי דחגיגה דאיתא שם ה"א יש לה נקודה למעלה ע"ש א"כ מבואר היטיב שלשון הירושלמי והפסיקתא בענין נקודה שכתבו הוא תוכן ענין לשון תג המבואר בלשון התלמוד רק דירושלמי ופסיקתא לישנא קלילא נקיטי כמנהגם וכלשונם: ולפ"ז דייק רש"י לפר"שי קו"שי רגל ימני משום דסברתו כדעת הרמב"ם ז"ל הובא בב"י סי' רע"ד וזהו דעת רב האי גאון שכל עניני תגין האמורין בתלמוד אינן נאמרין כלל לעיכוב אלא למצוה מהמובחר עיין תשו' רב האי הובא לשונו בר"י נ"ב ע"ש. ולקוצין השמאלית נתבאר שאין להם רק עיקר ושורש ענין תגין א"כ א"א לפרש מאמר התלמוד האמור דקו"שי מעכב על קוצין שמאלית רק על ימנית (ועיין בביאורי הגאון מרדכי בנעט על מרדכי הנדפסים בדפוס ווין שפי' כך לשון המרדכי ע"ש): וא"כ הר"ת לשיטתו קאי דדוחה פיר"שי ברגל ימין ומפרש דתלמוד איירי בקוצין שמאלית דשפיר הוא נקרא אות יו"ד בלי קוצין הללו דהקוצין שמאלית אינן באין אלא תגין לאותיות ומ"מ אמרינן דמעכבי בפשיטות מהראוי לומר דאף תגין דשעטנז ג"ץ מעכב דלא גרע מקו"שי שמאלית שצורת תג עליהן ומעכבי וגם הרא"ש שדוחה פיר"שי שם בהק"ט כקושיות ר"ת דמקשה עליו פשיטא דבלי הרגל אינו אות כלל ולפיכך מפרש כהגמ"יי דתלמודא קאי קו"שי אקוץ שלמעלה בשמאל היו"ד ע"פ פסיקתא הנ"ל שענינו שורש תג עליו. א"כ שפיר כ' הטור בסי' רע"ד הביאו הב"י סי' ל"ו שדעת הרא"ש לפסול תגין דשטענ"ז דמעכבין כמו קו"שי. דקאי אתג שמאלית שנעשה למעלה על היו"ד ומעכב ובחדא מחתא מחתינהו ומה שהקשה הט"ז בסי' רע"ד על הנהו פוסקים דפסלו בשעטנ"ז בחסרון תגין מהא דלשון רבא הוא בגמ' צריך ולישנא דצריך מבואר בפ' ב' דגיטין דהוא רק לכתחילה ע"ש אחרי העיון לק"מ דבאמת מסקנת תלמודא הוא בגיטין לפרש מאי דאמור במשנה בריש גיטין צריך לומר בפ"נ ובפ"נ אינו לכתחילה אלא אפילו דיעבד פסול ולסברות הט"ז דנימא דלשון צריך אינו סובל אלא לכתחילה א"כ קשה לישנא דמתניתין שאומר שם צריך אבל באמת ענין צריך סובל הכל בין לכתחילה ובין דיעבד ואמרינן ביומא דף ס"א צריך ואין לו תקנה נמי משמע ע"ש רק היכא דאין לנו הכרח לומר דכוונות במאמרו צריך לעכב אפילו בדיעבד יש לנו לפרש דלא מצריך אלא לכתחילה ולפיכך כ' התו' בסופ"ק דמגילה שצריך האמור שם אינו איירי אלא לכתחילה וצריך האמור בריש גיטין ע"כ פירושו דהמשנה השמיעה הענין דצריך ומעכב רק בכדי שלא נטעה דלמא אינו צריך רק לכתחילה משמיע לנו שם התנא עוד משנה יתירא והכ"נ רבא משמיענו דעכ"פ דאותיות דשעטנ"ז ג"ץ המה צריכין לתגין וחסרונן לא השמיענו רבא כלל היאך הוא הדין כי סמך א"ע על המבואר דאפילו חסרון קוש"י שמאלי' מעכב מכש"כ שאלו יעכבו דלא גרע מינייהו כמו שכתב הר"ת ועיקר ענין משמיענו רבא שקיבל בקבלה שאותיות הללו צריכין לתגין ולפיכך אמר צריך וכו' ולפסול אם חסרין המה נדע ממילא ופשוט ונתבאר הטיב בזה דעת וסברות הר"ת והרא"ש אשר שפיר מחמירין לפסול תגין דשפפנ"ז ג"ץ כנ"ל: ועפ"יז יבוא על הנכון מה שיש לדקדק לכאורה למה משני תלמודא לפרש אוקימתא דכתב א' מעכב קאי על תגין דשעטנ"ז או התג האמור שם על הה"א (כ"ט ע"ב) שם אבל לפי הנ"ל ניחא דלהנהו פוסקים דהנהו תגין איני מעכבי לא קשה מידי מעיקרא. ועל הנהו פוסקים דפסלי חסרון תגין הללו נמי לא קשה דנתבאר דטעמייהו כמו שכתב הר"ת דלא גרע מקושי דתורת תג עליו ומעכב. וא"כ זהו עצמו ענין דתגין דשפסנ"ז ומה לי הני או הני אדרבא שייטות לשון הר"ת דתגין דהנקדספסנ"ז נוטין יותר לפסול דכתב דלא גרע מקו"שי ומעתה יפלא לפי סברות ר"ת והרא"ש והגמ"יי דקו"שי