גליא מסכת חלק א פג

מחמת חולי אף אם עולה לתורה וחותם בשניהם יחד כותבין דמתקרי וראיתי בליקוטי שמות שם ס"ק ב' בסופו מביא שכך דעת מהריב"ל ובעל ג"פ ע"ש. ובעל גט מקושר לא עצר במלין ויצא עתק מפיו שיש לפסול בזה וגם הב"ש בשמות נשים אות ס' מפקפק על הרמ"א בענין אהרן סעדי' ע"ש ובעל טיב גיטין דף ל"ח ע"ב בכללי שמות שנשתנה ע"י חולי סי' י"ג יצא לחלק בדבר חדש דאותן המתפללין על חולי לשנות את כמו אם המה מצלאין ואומרים אם על שם ראובן נגזר על שם שמעון לא נגזר אחר הוא ממילא אין צירוף לשני השמות ביחד אזי יש לכתוב דמתקר אבל אם המצלאין אומרין אם על שם אחד נגזר על שני שמות לא נגזר א"כ נעשה צירוף ופסול לכתוב ביניהם דמתקרי ע"ש וכן כתב בתשובות שלו סי' ק"ט ועיין בליקוטי שמות שם ס"ק י' שמסיים שזה אצלו ענין מחודש ע"כ ממתין אם יסכימו לו המורים ע"ש שהאריך בזה: אבל לפי מה שביארנו ליתא לכל הני מלי והדין עם בעל תה"ד שהביא הב"י וזהו דעת רמ"א גבי אהרן סעדי' וזהו דעת בעל סדר גיטין שם אות י"ט שכתב בין שעולה לתורה וחותם בשניהם ונקרא בפי כל באחד או להיפך כותבין דמתקרי וזהו דעת מהרי"בל וס' ג"פ שהובא שם בליקוטי שמות דבכל ענין שלא הוקבע עכ"פ שני השמות להיות מחוברין ומשולבין שניהם למלה אחת ושם אחד כותבין דמתקרי ביניהם וידוע דמנהג זה קבוע פה זה ארבעי' שנה שאני מתגורר פה ואף טרם בואי ובכמה קהילות אשר שמעתי דכל מי שנשתנה שמו מחמת חולי נקרא לתורה בשניהם וחותם בשניהם ובפי כל נקרא רק בשם ראשון לבדו ומ"מ בגט כותבין שם חולי עיקר ודמתקרי שם הראשון ואין שום מפקפק על זה ואין מדקדקין בנוסח המצלאין עליו וע"כ הוא מטעמא שביארתי דהואיל דלא הוקבע שני השמות מחוברין מעריסה א"כ בודאי לא נעשו משניהם מלה מורכבת ומשולבת. דהא מעריסה לא ניתן לו רק שם אחד והשני הוקבע לו אחרי זמן בעת חליו. ואדרבא לפי נוסח המצנאין כשמתפללין על החולי ואומרין אם על שם אחד נגזר על שני שמות לא נגזר. מוכח טפי שאלו השמות שנים המה ולא אחד ולכן נכון לכתוב בין ב' השמות דמתקרי להורות ששמות נפרדים המה. כמבואר בתה"ד שהביא הב"י שמפקפק על האי סברא דכותבין בחולי בלא מתקרי: ולדעתי אף אם היה עילה לתורה וחותם בשניהם וגם בפי כל היה נקרא בשניהם. מ"מ נכון לכתוב בין השמות דמתקרי הואיל בודאי מעולם לא הוקבעו שניהם להיות שם חד ומלה מורכבת ואף בשני שיטין אין קפידא בזה מטעם הנ"ל: ואשובה לגופיה דעובדא שאנו עסוקין להלכה למעשה דברי בית מאיר נכונים או לכתוב פעלטא יענטא או פעלטא דמתקרי יענטא ויתפרש שנקראת בצירוף יענטא עם פעלטא אבל על האי נוסחא פעלטא יענטא דמתקרי פעלטא נראה קצת פיקפק שחוכך הבית מאיר בעובדא יעקב ישראל דמתקרי ישראל דהא דכופלין השם פעם שנית נראה קצת שיש שינוי במבטא כנ"ל: וע"פ הערות סברת הבית מאיר נראה נכון מאוד דעת הרמ"א בסעיף ט"ז וכן בסדר גיטין שם אות י"ט דאם נקרא את הכינוי עם העיקר אין צריך כלל לכתוב הכנוי ע"ש והאחרונים בעל בית אפרים ובעל גט מקושר בדף ך"ז ע"א ס"ק ט' מאריך בזה ודחו את זאת והעלו לומר דמי שעולה לתורה בשם יהודה אף שחותם ג"כ יהודה לבדו ונקרא בפי כל יהודה ליב צריך לכתוב יהודה דמתקרי יהודה ליב ע"ש שהאריכו וזה שלא כדעת רמ"א הנ"ל ודברי רמ"א המה לקוחים מתה"ד כמו שמצויין בשו"ע. ונראה דהדין עם הרמ"א דהא מבואר בתה"ד וז"ל דטעמא מאי כותבין חניכה בגט כדי להכיר שם המגרש שלא יסברו שזה יהודה הכתוב בגט אין זה המגרש משים דרבים קורין לו הכל בחניכה אין יודעים ששמו יהודה וא"כ כל היכא שקורין תדיר שם המובהק עם הכינוי ליכא למיחש להכי עכ"ל. א"כ מבואר דבכה"ג שהמגרש נקרא בפי כל גם בעיקר השם א"צ לעשות עליו היכר שזהו המגרש ומה שנקרא בפי כל גם שם ליב אינו שום ענין דזה ידיע לכל אשר ליב הוא כנוי ועיקר שמי המובהק הוא רק יהודה לכן בזה יש לכתוב יהודה לבד כדעת הרמ"א בשם תה"ד ומה שקורין אותו יהודה ליב הוא כמו שאילו היו אומרים יהודה המכונה ליב אלא שמקצרין בלשונם מלת המכונה דהא בחתימה חותם כל א' כך יהודה ליב. וידוע שאחזו הפוסקים תמיד לילך אחרי חתימתי וא"כ אף אני שואל לבעל בית אפרים אשר כ' בליקוטי שמות סעיף ח' שצריך לכתוב יהודה דמתקרי יהודה ליב כדעת בעל גט מקושר ולא יהודה לבל ואם כתב יהודה המכונה ליב פסול והאריך בזה בתשו' שלו סי' פ"ב. וכן ראיתי שנדפס בספר חיי אדם בעובדא שאירע בק"ק ווילנא שפסקו שלא כדעת תה"ד ורמ"א ובעל סדר גיטין אלא צריך לכתוב יהודה דמתקרי יהודה ליב ע"ש וקשה ניזל נמי בתר החתימה דהא כולהו שיש להם חניכה עולה לתורה בשם מובהק ונקרא בפי כל בחניכה וחותם בעיקר וחניכה יחד שקובע לעצמו עיקר עם הטפל יחד. דהא דעת כמה פוסקים דחתימה עיקר א"כ נכתב תמיד דמתקרי כחתימה. אע"כ אנן אמרינן מה שחותם כוונתו יהודה המכונה ליב רק שמקצר מלת מכונה וחותם סתמא. כך אנו אומרין על אדם שנקרא בפי כל יהודה ליב כוונתם יהודה המכונה ליב. וע"פ רוב אם נמצא בבית אחד או בשכונה אחת ב' בני אדם שכנוי שלהם ליב קובעין סימן על קריאת א' מהם בצרוף שם מובהק עם כנוי ובפרט אם ליב השני שם מובהק שלו ארי' ולזה שמו מובהק יהודה קורין את זה יהודה ליב היינו העיקר עם הכנוי ביחד ולפיכך הסברא נכונה מאוד כדעת תה"ד ורמ"א שלאיש כזה אשר שם עיקר שלו מפורסם די לכתוב עיקר לבדו ואף גם פשוט וברור שאם כותב עליו יהודה המכונה ליב שפיר דמי. דהא הרמ"א נקט וקאמר שא"צ אבל אי כותב ליכא קפידא כלל. דהא הכל יודעין ומכירין ששם יהודה הוא תמיד שם עיקר ושם מובהק ושם ליב הוא רק כגוי ולא עיקר וכשרואין כתוב בגט יהודה המכונה ליב שפיר ידוע וניכר שזהו האיש אשר נקרא בפי כל יהודה ליב העיקר והשנוי יחדו וזה פשוט וברור ובחינם חקרו בזה האחרונים על הרמ"א ותה"ד ובעל סדר גיטין: ואדרבה על נוסח שרוצים לכתוב יהודה דמתקרי יהודה ליב יש לפקפק פיקפוק של הבית מאיר שחקר לפסול הנוסח ישראל יעקב דמתקרי ישראל מחששא שכל הרואה שכופל שם ישראל שנית יאמר מסתמא יש איזה שינוי בקריאות שם ישראל במבטא ובנקודתו לכן כופל אותו שנית כמו כן כאן שיכתוב יהודה דמתקרי יהודה ליב יסבור שיש איזה שינוי במבטא ובקריא' שם יהודה עצמו לכן כופל אותו דאי לא"ה לא היה לכפול רק תיבות ליב כו' ולכתוב המכונה וגם זאת נראה שאינו נכון לכתוב דמתקרי יהודה ליב כי איך נעשה תערובות קודש עם חול עיקר עם טפל מובהק עם כנוי לכן ברור כהרמ"א או שיכתוב רק יהודה לבד או שיכתוב יהודה המכונה ליב ולא לעשות תערובות בהרכבה שאיני קולטת זה עם זה כלל: (ואגב אבאר מה שעלה אצלי בדרך דרוש לפרש קרא דכתיב (שמואל ב' י"ב) כשילדה בת שבע את שלמה דכתיב ותלד בן ויקרא את שמו שלמה וה' אהבו וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה' וכפי הנראה לא נתבאר פירוש וכוונות מלת וה' אהבו ומי אמר מלת הללו ואיך שייך על בן קטן הנולד תינוק בן יומו שה' אוהבו על נח כתיב ונח מצא חן בעיני ה' ובאברהם כתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו' אבל על בן יומו לא שייך זה ואמרתי לפרש שדוד קראו ע"פ רוה"ק את שמו שלמה וה' אהבו בשני שמות הללו קרא אותו ודוד ידע ברוה"ק שהקב"ה ישלח נתן הנביא לקרוא שמו ידידיה היינו וה' אהבו לפיכך קרא דוד אותו כך כמי שאמרו ולעבר יולד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ומפרש"י שנביא היה וידע שיהיה כך ע"ש כמו כן כאן וה' אהבו הוא מחובר להאמור שם מקודם ויקרא שמו וכבר אמרו ששני נביאים מתנבאים דבר אחד אבל לא בלשון אחד כמו שפרש"י (מלכים א' ך"ב פסוק ו' ע"ש). כמו כן כאן בא הנביאה לדוד בלשון וה' אהבו ולנתן הנביא בא בלשון ידידיה והכוונה אחת הוא. וכן מצינו (ישעי' ט') כי ילד יולד לנו ויקרא שמו פלא יועץ אל גביר אבי עד שר שלוף ורש"י מפרש שהכל קאי על הקב"ה ושמו לא היה רק שר שלום. אבל אבן עזרא מפרש שהילד נקרא בכל השמות הללו ע"ש): ועוד הא מבואר בס' תורת גיטין במי ששמו משה יהודה ונקרא בפי כל משה ליב יכתבו משה יהודה המכונה ליב והוא ע"פ דברי הב"ש ע"ש הובא בטיב גיטין כל דבריו ע"ש. והעיד בתורת גיטין שכך נהגו ע"ש. וידוע דיכול לכתוב מתקרי במקום המכונה וא"כ כשיכתוב משה יהודה דמתקרי ליב ע"כ פירושו דמתקרי ליב בצירוף עם משה. דהא לא נקרא ליב לבדו כלל וע"פ נוסח הזה שכותבין על משה יהודה ונקרא בפי כל משה ליב משה יהודה דמתקרי ליב כנ"ל א"כ נראין דברי הבית מאיר דבמי שנקרא מעריסה יעקב ישראל ובפי כל ישראל אם נכתוב יעקב ישראל דמתקרי ישראל יסברו העולם שיש איזה שינוי בנקודות ישראל והיא נקרא בפי כל יעקב ישראל בנקודו' אחרים כמו גבי משה ליב שכופלין רק השנוי מכנוי שלו ולא יותר ומזה הטעם אינו נכון לכתוב על מי ששם קידש שלו יהודה ונקרא בפי כל יהודה ליב שיכתוב יהודה דמתקרי יהודה המכונה ליב דאינו נכון לשון שם יהודה דמתקרי יהודה מפני שיטעי שיש א זה שנוי בגוף קריאת שם יהודה בנקודות לכן כופל איתו וזהו טעמו של הב"ש הנ"ל אשר מבואר בת"ג שכך נהגו גבי משה יהודה ונקרא בפי כל משה ליב שיכתוב משה יהודה המכונה ליב ולא לכפול ולכתוב משה יהודה דמתקרי משה ליב משים סברא הנ"ל שיסברו שיש שנוי בקריאות תיבות משה שכותב עליו דמתקרי אך בנקרא יהודה משה מעריסה ובפי כל ליב משה בכה"ג הכל מודי' שיש לכתוב יהודה משה דמתקרי או המכונה ליב משה דא"א באופן אחר דבזה נראה תיכף השנוי על תיבות ליב וליכא למיחש שיאמרו איזה שנוי בתיבות משה. אבל בגוונא הנ"ל אין נכון לכפול השם ולכתוב עליו דמתקרי מן הטעם שחשש בית מאיר שנראה שיש שינוי בקריאתו אי במבטא בנקודות שלו ע"כ נכון לכתוב הכל כמבואר בתורת גיטין ע"ש. וגבי משה יהודה יכתוב משה יהודה המכונה ליב וכוונתו דנקרא ליב ג"כ עם צירוף תיבת משה ביחד כנ"ל: ומכל זה נראה ברור דבנ"ד אין קפידא כשכותב פעלטא דמתקרי יענטא. משים דמתפרש שפיר דנקרא גם יענטא בצירוף יחד עם פעלטא ומשפט הלשון סובל לפרש כך וכמו שהוכחנו והסכמות כל הפוסקים בנקרא בפי כל תמיד שני שמות וגם מעריסה נקרא כך בשניהם יחד פוסלין אם כותב ביניהם דמתקרי ובעל פרח שושן שהביא ליקוטי שמות שחולק ומכשיר אף בזה באמת לא מצא לו חבר בכל הפוסקים. אך לא מהסברא שדחה אותו שם בליקוטי שמות דכ' וז"ל דהטעם דמכשיר בפרח שושן הוא משום דיש לפרש אנא ראובן דמתקרי ג"כ שמעון אין הלשון סובל כן עכ"ל. זה ליתא דהא ודאי הלשון אינו רחוק ודחוק לפרש כך. ולא מן השם הוא זה אלא הטעם דחוכך לפסול התם בכותב במתקרי. משום דאמרינן דשני השמות נעשה מלה מורכב' שם ארוך כמו שהבאתי לעיל דדעת הב"ש בכללים שהביא אחרי שמות נשים דב' שמות יש לכתוב בחד תיבה עכ"פ אף שארי פוסקים אשר מכשירים בב' תיבות מצריכין שיהיו מקורבין יותר משארי תיבות היינו בריוח מועט ובשני שיטין ודאי יש קפידא כמו שביארנו למענה והנה בליקוטי שמות דוחה סברת פרח שושן דאין הלשון סובל לפרש דמתקרי שמעון ג"כ. ולפי"ז אם פירט ומפרש ראובן דמתקרי שמעון ג"כ היה כשר אף לבעל טיב גיטין אבל לדברינו ודאי אף בכה"ג פסול. מטעם ויסוד דכל ב' שמות נעשה מלה מורכבת ומחוברת לאחדים ואינו רשאי לחלקן כלל כמו דשם ראובן האמור בתורה הוא ראו בן או שמעון הוא שמע בעניי. ומ"מ נעשה מלה אחת ואם כותב ראו בן בשני תיבות פסיל ומכש"כ אם היה כותב ראו דמתקרי בן. ולכן שפיר הסכמות הפוסקים גבי ב' שמות מעריסה וגם בפי כל נקראים כך הוי