גליא מסכת חלק א פב

מתקרי. כמו כן ניחא מה"ט לפרש דעת בעל סדר גיטין בסימן י"ט שהוא דעת בעל תה"ד והב"י והרמ"א בענין אהרן סעדי' שדעתם לומר בענין נ"ד פעלטא יענטא ונקרא בפי כל רק פעלטא לבדה כותבין פעלטא דמתקרי' יענטא ומתפרש שפיר לפי עניני היינו דמתקריא גם יענטא בצירוף עם פעלטא. אף דכותבין דמתקרי סתמא ואינו מבואר להדיא דנקראת גם יענטע מ"מ לא חיישינן שמא אחרת היא שנקראת לפעמים יענטא לבדה דכותבין עלה ג"כ נוסח דמתקרי יענטא דהא כבר ביארנו דלא הוצרכו חז"ל לבאר בלשון דמתקרי כולהו עניני באר הטיב אלא כותבין סתמא וממילא יתפרש כל א' לפי ענינו כמו שהוא באמת דהא לא הוחזקה אשה אחרת בשם כזה דהא עידי מסירה יודעים ומכירים שזו היא המתגרשת ולא חיישינן כלל למידי: וכפי הנראה נמצא אצל פוסקים הללו שהזכרתי סברות הפוכות דהנה דעת הבית מאיר בעובדא דנ"ד לכתוב פעלטא דמתקרי יענטא ולא חייש לה למאי דקפדי בית אפרים וגט מקושר דלא נקראת יענטא לבדה מעולם משום דדעתו דמפרשינן שפיר דמתקרי גם יענטא בצירוף עם פעלטא. ובנוסח פעלטא אומר הבית מאיר עם שארי רבנים שישבו על מדין ביריד פפ"ד שיש לחוכך להחמיר משום דיש לטעות דיש איזה שינוי בקריאת ובמבטא שם פעלטא משו"ה כותב על שם פעלטא דמתקרי אף שכבר הוזכר מקודם שם פעלטא ודעת בית אפרים וגט מקושר הוא להיפך דבזה אין קפידא דאנן מפרשינן לשון דמתקרי' הנאמר ונשנה בזה אין כוונתו על שינוי שם כמו כל מתקרי שהוזכר בשארי עניינא אלא כוונת דמתקרי האמור כאן כוונתו דנקראת בשם פעלטא לבד בלא שם יענטא אבל אין שינוי במבטא שם פעלטא כלל: ואנא אמינא שראוי למינקט קילא דכולהו וכמו שהקדמנו דלא צריכי לבאר באיזה ענין הוא כוונות לשון דמתקרי אלא מפרשינן כל אחד לפי עניינו שהוא באמת ולכן בין שכותב פעלטא דמתקרי יענטא כשר דהא אנן חזינן שדעת בית מאיר ורבני' הנ"ל מספיק לפניהם לפרש דמתקרי גם יענטא בצירוף וכן מתפרש בעיני בעל סדר גיטין סימן י"ט ובעיני בעל תה"ד שהביא הב"י וגם המסדר דק' אמטסישלאב שסידר הגט בנוסח הזה אומר לנו שיאות לפניו לפרש לישנא דמתקרי בדרך זה והודיע שכך נהגו כל המסדרים אצלם א"כ נראה בעליל שאין זה דבר זר נחשב לפרש כך ונתפס אצל כולם ענין בלישנא דמתקרי ממילא ליכא לן למיחש למידי ואינו נקרא שינוי כלל הואיל ואנן חזינן דמשמע לאינשי לפרש הענין בדרך זה ואף גם זאת שאם כותב הנוסח של בית אפרים וגט מקושר היינו פעלטא יענטא דמתקרי' יענטא. ג"כ אין לחוש באמת לפיקפוק שעולה על דעת הבית מאיר לחוש דיש איזה שינוי בקריאה ומבטא במלות פעלטא דאל"כ למה כופל אותו הכותב שפיר ראוי לומר הואיל ואנן חזינן עכ"פ שלדעת בית אפרים וגט מקושר ושארי רבנים אשר נמנו עמהם. משתמע לפניהם לפרש האי לישנא דמתקרי' כוונתו ופירושא דנקראת פעלטא לבד ממילא חזינן דאין זה דבר רחוק וזר נחשב לפרש כך תו ליכא למיחש לן למידי דמסתמא יפרשו הקורא כך לפי האמת כמו שהוא דהא לא הוחזקה כאן אשה אחרת אשר שמה כך ולומר שלזאת גירש הבעל וכמו שאין זה נחשב שינוי בעניינים ובפרט אשר עידי מסירה יודעים אשר היא שנתגרשה כנ"ל: וגדולה מזו איתא בריב"ש סימן נ"ו הביאו הב"ש קל"ח ס"ק ו' אשר בימיהם היו צריכין לכתוב מקים דירת איש ואשה דווקא והיו כותבין אותו מקום דירה אשר דרים עכשיו בשעת גט ואם היה כותב מקום דירה שהיה דרים מכבר ומקדם היה מפרשין מקום פלוני שהיו דרים מאז ומקדם והגט אחר נכתב על אשה הדרה במקום פלוני אבל באמת בשעת הגט לא הייתה דרה שם אלא משנים קדמונים היה דירתה שם והתיר ריב"ש במקום הדחק משום שיש פנים לפרש הדרה מכבר ומקדם ולא הדרה עכשיו ע"ש א"כ חזינן שאפילו בדרך רחוק ודחוק מצא עילה ומקום לפרש ולהכשיר מכש"כ שענין דמתקרי אשר כבר ביארנו שהוקבע שיסבול כל ענין וענין לפי מה שנתפס בלישנא דמתקרי א"כ אין מקום להקפיד בין אם נכתב בנוסח של הבית מאיר ושארי מורים היינו פעלטא דמתקריא יענטא או שיכתוב על פי נוסח של בית אפרים ושארי מורים היינו פעלטא יענטא דמתקרי פעלטא ותו לא מידי: אך זאת צריך לעיין ולחקור על שיטות וסברות בעל ג"פ וכולהו סיעתו דמכשרי בעובדא דנ"ד לכתוב פעלטא דמתקרי יענטא וע"כ דמפרשי ענין מתקרי האמור כאן היינו דמתקרי גם יענטע בצירוף שם פעלטא וכנ"ל א"כ נימא אנן אף במי שנקרא בפי כל ג"כ בשני השמות כמו שניתנו מעריסה נכשיר ג"כ כשיכתוב דמתקרי בין שני השמות מה"ט דנפרש דמתקרי גם שם שמעון בצירוף עם שם ראובן ואנן חזינן דפסלו בכה"ג וכמבואר בסדר גיטין סימן י"ט שם ובב"ש ס"ק ך"ד ובס' גט פשוט העתיקו בעל בית אפרים בספרו טיב גיטין בליקוטי שמות שם ס"ק א' ע"ש באריכות דמסיים ולא ראיתי מי שיחלוק בזה רק ראה זה מצאתי בספר פרח שושן שרוצה לחלוק על הג"פ וכתב דיש לפרש דמתקרי שמעון היינו שנקרא שמעון גם כן ע"ש וחלילה לסמוך על זה אפילו בדיעבד ומקום עיגון דפשיטא שאין לפרש כך עכ"ל: והנה בעל בית אפרים לשיטתו שפיר כתב כך דמאריך שם בליקוטי שמות ס"ק ג' אף בגוונא דנקרא בפי כל רק בשם אחד אם כתוב ראובן דמתקרי שמעון פסול דאין סברא לפרש דנקרא גם שמעון ומסיים שם כמו שכתבתי לעיל שאין לפרש כך עכ"ל ע"ש אבל כולהו הני פוסקים דמכשרי בהאי גוונא דניתן לו ב' שמות ונקרא בפי כל רק באחד אף שעולה לתורה וחותם בשניהם מ"מ כותבין דמתקרי בין ב' השמות א"כ תקשה לן שפיר למה פסלו בפשיטות בגוונא דנקרא בשני השמות בקביעות אם נכתב בין ב' השמות דמתקרי ע"כ נראה דטעמא דחוכך בעל ג"פ ושארי פוסקים לפסול הוא מיסוד אחר אשר כדאי וראוי לדחות סברות בעל פרח שושן המתיר. דהנה המעיין בדברי הב"ש המבוארין בסוף שמות אנשים דמאריך שם בשם ידידיה אם נחלק לשני תיבות או לא וכן חוקר שם בכולהו שמות אשר נקרא לאדם אחד ב' שמות ודעתו שם שידידי' כותבין ב' תיבות סמוכין זה לזה יותר בקירוב משארי תיבות אבל בשני שיטין חוכך לפסול וביותר נוטה לפסול בשמות שלנו אם נכתב בב' שיטין משום דשם ידידיה ראוי יותר לחלקו שמחצה חול וחציו קודש ולכן דעתו במי שנקרא אור שרגא יש לכותבו בתיבה אחת וכן מבואר בב"ש בשמות נשים אות א' דמי ששמה אורה בונא אף שהמנה מורכבת משנים שיש אשה נקראת אורה ויש מי שנקראת בונה מ"מ יש לכתוב אורה בונא בתיבה אחת ע"ש ועיין עוד בס' טיב גיטין בליקוטי שמות ס"ק ב' שמביא שם דדעת מהריב"ל ומוהרי"ט וספר תומת ישרים דאפילו מי ששמו אברהם יצחק יש לנו לכתוב בתיבה אחת מפני שנעשית מלה מורכבת וע"ש שמאריך מאוד בענין זה ומחלק בין אורה בינא שנעשה מלה מורכבת וכן מי ששמו שם טוב בזה דעת מהריב"ל דיש לכותבו בחד תיבה ודעת בעל ג"פ שיש לכותבו תיבה אחת נראה כשתים משום דבין אורה בונא ובין שם טוב אינו מתחלק לעולם אף ששרשם ב' מלות וב' שמות דמצינו שם בן נח וטוב גואל דבועז מ"מ אצל איש הזה נעשה מלה חדא דלא מצינו שיהיה נקרא איש הזה בתיבה אחת מהן היינו שם לבד או טוב לבד ולא קרי ליה ולא עני אלא בשתיהן כאחת אבל אברהם יצחק או לוי יהודה שבאמת אין הנחות השם להיות אחד ממש ועל הרוב אנשים הנקראים בשני שמות כאילו נמצא אנשים המקצרים את השם וקורין רק באחד מהן בראשון או באחרון וקרו ליה ועוד בחד שמא יש לכתוב אותם בשני שמות אבל עכ"פ צריך לכותבן בחד שיטה ואף בדיעבד צ"ע אם חילק בב' שיטין משום דמהר"י ברו"נא פסל הגט שהיה כתוב בו עיר מיזי גראד בב' שיטין אף שהמה ב' תיבות והביא ראיה ממלת כדרלעומ' דאמרי' דבב' תיבות פסיק להו אבל לא בב' שיטין ע"ש עוד באריכו' בזה מאוד: ועוד זאת נראה לומר דכל הני קפידות המבואר בב"ש שם בכללים בשם ידידיה ובשארי ב' שמות הניתנין מעריסה ומבואר עכ"פ בכמה פוסקים דמצריכי לכותבן לקרבן יחד יותר משארי תיבות ולאסור לכותבן בב' שיטות: כל זה שייך למי שנתנו לו מעריסה ב' שמות כאחד דבזה יש לחוש שנעשה שתיהן מלה מורכב יחדיו ידבקו ולא יפרדו אולם אם לא ניתנו ב' השמות יחד מתחילתו כמו שמצינו גבי שלמה שאביו קרא לו שלמה ונתן הנביא בא וקראו ידי' בעבור ה' ובכה"ג אף אם היה נקרא בקביעות באלו ב' השמות היינו שהיו קוראין אותו שלמה ידידיה ביחד מ"מ ליכא לן למיחש שנעשה מהן מלה אחת מורכבת להחשב מלה אחת הואיל ואנן חזינן דמעיקרו קבעו לו כל שם בפני עצמו ומעולם ליכא כאן גילוי דעת להעלות על הדעת שיהיו מורכבין ב' השמות הללו למילה ותיבה חדא דווקא כשנותנין ב' השמות מעריסה בתחילה כאחד אמרינן שפיר שיש מקום לומר שיחדיו ילכדו להיות מלה אחת כמו גבי אור שרגא או גבי אשה אורה בונא ואף גבי שם טוב או סימן טוב או בן ציון אמרו אף שיש בהם אותיות מנצפ"ך מ"מ יש סברא לכותבן בתיבה חדא ולכל הדעות לקרבן יותר משארי תיבות ולאסור בב' שיטין. אבל גבי שלמה ידידי' דמעיקרא לא הוקבעו עליו כאחד שזה קבעו לו אביו וזה קבע לו הנביא בודאי בכהא"ג ליכא כלל קפידא עלייהו לומר שיהיו נעשה מהן מלה אחת מורכבת ובודאי נכתבין בב' תיבות ואפילו בב' שיטין כשר: ומעתה נתגלה לפנינו טעם וסברא שפסלו גבי ב' שמות מעריסה ונקרא בשניהם יחד שלא לכתוב בין השמות דמתקרי ואינו מועיל סברא שהעלה בעל פרח שושן דיש לפרש דמתקרי גם שם שני עם הראשון משוה דאנן חיישינן הואיל וחיברן מתחילתן מעריסה נחשב ונעשה שני השמות מלה מורכבת למלה אחת ואין לעשות פירד בין הדבקים דזה ודאי שענין מתקרי גרע טובא משני שיטין דחוכין לפוסלן ודומה אם היה כותב תיבות ראובן ראו דמתקרי בן דפסול בלי ספק וגבי שלמה ידידי' אשר לא חיברן הקורא יחדיו מתחילתן דשלמה נקרא מאביו וידידי' נקרא מפי נביאו אף שהיה נקרא אח"ז בפי כל לתורה ולחתימה בשני השמות מ"מ הוה שייך שפיר לכתוב עליו שלמה דמתקרי ידידי' והיו מפרשין דמתקרי גם ידידיה בצירוף עם שלמה: ובזה ניחא מה דמבואר בסדר גיטין סימן י"ט והוא דעת בעל ג"פ ובעל תורת גיטין דאף ניתן לו ב' שמות מעריסה אם לא נקרא רק באחד כותבין בין השמות דמתקרי ולא קפדינן והטעם כמו שכתב בספר תורת גיטין ס"ק ט"ו והבאתי לעיל וז"ל כללא דהני דינים דאם נקרא תמיד בשני השמות כותב בלא מתקרי דהך ב' שמות כשם א' נחשב אבל אם עולה לתורה בשניהם ונקרא בפי כל רק באחד או להיפך הרי איכא גילוי מילתא דהך ב' שמות לאו שם אחד הן כותבין בין ב' השמות דמתקרי כו' ע"ש וזהו הדבר אשר בארנו למעלה כשנקרא תמיד בשני השמות אמרינן ששני התיבות נעשה מורכב לשם אחד ולמלה אחת ולכן קפדינן לכתוב עכ"פ לכל הדעות בשיטה אחת. וכמו תיבות כדרלעומר אבל כשנקרא בפי כל רק באחד שנעשה גילוי מילתא שלא חוברה מתחילתן להיות מורכב למלה אחת וכמו שכתב בטיב גיטין בליקוטי שמות ס"ק ב' שם נחלק בין מי שנקרא שם טוב למי שנקרא ראובן שמעון דגבי שם טוב לא קרי ליה בחד מינייהו וגבי ראובן שמעון דלפעמים קרי ליה בקביעות באחד מהן ועני ליה מוכח דלאו לאחת הוקבע ע"ש והיינו כמו שביארנו וכמבואר בתורת גיטין הנ"ל דכשהוקבע בפי כל באחד מהן ממילא נתגלה מילתא מעיקרא דלא הורכבו שני השמות להיות מלה חדא ושפיר ראוי לכתוב דמתקרי בין שני השמות ומתפרש שנקרא גם בשם זה עם השני וכמו שהארכנו ואף פשיטא דמותר לכתחילה לכתוב שמות הללו בשני שיטין בלי שום קפידא כלל: ועפ"ז מבואר לנכון ואזדא לה כל עירעורים של בעל גט מקושר על תה"ד שהובא בב"י והוא דעת רמ"א גבי אהרן סעדי' דכל שם שינוי שניתן