גליא מסכת חלק א פא

ועכ"פ חששא דקטטה גבי גירושין לית לן למיחש רק משום משקרא פשוט כשהחזיקה בעצמה נאמנת בלי ספק ובפרט כשנצטרף עוד אומדנא ורגלים לדבר שיש כאן אשר בפשיטות ראוי לומר אף דקטטה מרעא לחזקה דאינה מעיזה מ"מ הרגלים לדבר שיש בנ"ד מחזק החזקה על מכונו כמו דמהני רגלים לדבר למשנה אחרונה וכנ"ל: מכל הנתבאר נראה ברור ופשוט דאיתתא דנא שרי' ומותר' להתנסב' לכל גבר דתיצביין בלי שום מיחוש ופקפוק כלל וכלל: ו תשובה לעירעור גט לק"ק סלאנימא עובדא הוה בק' סלאנימא אשה אחת נקרא פעלטא יענטא בת הרבני מ' צבי הירש גראווער כך היה שם עריסה שלה וחותמת כך רק בפי כל נקראת פעלטא לבד ואנשי ביתה קוראים אותה לפרקים בשני שמות ונשלח לה ג"פ מק' אמטשיסלאוו והמורה המסדר שם הגט בק' הנ"ל כתב פעלטא דמתקרי' יענטא. ונתן טעם לדבריו באגרת שכתב לב"ד דק' סלאנימא וז"ל מורה הנ"ל הגם שמתוך מכתב רומע"ל משמע שאין קורין אותה יענטא לבד והנה ראוי לכאורה לכתוב פעלטא דמתקרי' פעלטא יענטא המנהג אצלינו לכתוב כך והוא כפי משמעות בסדר הגט אות י"ט וז"ל אבל אם נקרא ג"כ בשני השמות כו' כו' משמע דבכל אופנים כותבין דמתקרי על שם השני והטעם כי דמתקרי כולל שני דברים היינו דמתקרי בשם השני לבד או דמתקרי גם בשם השני וכן הוא הנהוג אצלינו עכ"ל המ"ץ הנ"ל: ובבוא השליח עם הגט לק' סלאנימא לא רצה המ"ץ ובד"ץ דק"ק סלאנימא למסור גט זה משום שראו בס' טיב גיטין שחיבר בעל בית אפרים שחוכך לפוסלו בהסכמות שארי רבנים ושלחו לחוות דעתי אם כדאי לעכב ולחזור הגט או לא: והשבתי דעתי שימסרו הגט זה ליד האשה כד"ת ובפרט שרב ממנו הדרך ערך שמונים פרסאות והוצאה וטירחא נפישא אינו מהראוי לעכב מסירתו ולהרבות בהוצאה מרובה ובפרט שאבי האשה כ' אלי שאם יושלח יש כמה עיקולי ופשורי בזה ואפרש ביאור טעמי בזה. דבאמת הרבה דעות בזהו בספר תורת גיטין לבעל חוות דעת בסי' קכ"ט ס"ק ט"ז מבואר שם דדווקא כשנקרא בפי כל בשני השמות כמו שם העריסה אז אין לכתוב ביניהם דמתקרי הואיל ושניהם שם אחד הוא ממש נחשב אך אם נקרא בפי כל רק באחד מהן הרי יש כאן גילוי מילתא דלאו שם א' הן כותבין בין שני השמות דמתקרי כמש"כ בסדר גיטין אות י"ט עכ"ל והוא עצמו הראיה שהביא הרב המסדר לדבריו ובספר בית מאיר מסיק בסימן קכ"ט דיש לכתוב או שניהן בלא מתקרי או שיכתוב מתקרי בין שני השמות ע"ש בעובדא שהיה שם עריסה יעקב ישראל וכך חותם ועולה לתורה ובפי כל נקרא רק ישראל וסידר מורה א' יעקב ישראל דמתקרי ישראל ולא קיבלו גט זה רבנים ביריד פפ"דא וכתב שם דאפילו דיעבד יש לפסול דמלשון זה משמע דבשם ישראל עצמו יש שינוי בקריאתו וזה באמת אינו והוה דומיא ששינה השם עכ"ל עכ"פ חזי דאינו מקפיד לכתוב מתקרי בין ב' השמות ועל נוסח שהסכים בעל ב"א חוכך לפסול. ובעל ב"א כ' דחששא שחשש בעל ב"מ לאו חששא והאריך בזה בשו"ת שלו סי' פ"ו ובספרו טיב גיטין בליקוטי שמות שם ס"ק ג' וס"ק י"ז וז"ל שם בס"ק ג' דאף שנקרא באחד משני השמות מ"מ כיין ששניהם שמות לידה ועולה לתורה וחותם בשניהם כגון ראובן שמעון ונקרא בפ"כ רק ראובן אם יכתוב ראובן דמתקרי שמעון פסול דהא לא נקרא שמעון לחוד מעולם דהא כשנקרא שמעון נקרא ראובן שמעין ולפרש דמתקרי גם שמעין בצירוף עם ראובן כבר כתבתי שאין הלשון סובל כן עכ"ל: אבל דעת בעל סדר גיטין שהסכימו עליו חלקת מחוקק וב"ש שהעתיקו כאשר הוא מבואר ברור מילולו בסימן י"ט דבכה"ג כותבין בפשיטות דמתקרי ומשמע שם דאם נקרא בפי כל בשני השמות אין לכתוב דמתקרי ביניהם וכן מבואר בב"ש ס"ק ך"ד אבל בנקרא בפי כל באחד מהן אף ששמות לידה ותורה וחותם בשניהם מ"מ שפיר דמי לכתוב דמתקרי: וגם הלום ראיתי אחרי רואי בספר גט מקושר (דף ד"ט) שמביא דברי בעל סדר גיטין וחולק עליו הכל כדברי בעל ב"א הנ"ל ומסיק בגוונא דנ"ד צריך לכתוב פעלטא יענטא דמתקרי פעלטא וכתב עוד בעל גט מקושר הנ"ל דבעל סדר גיטין לשיטתו קאי שסובר במי שהיה שמו משה ונשתנה ע"י חולי לשם יעקב כותבין יעקב דמתקרי משה אף שעולה לתורה וחותם בשניהם וכבר נתבאר דזה ליתא עכ"ל ובדף ך"ח מאריך עוד הרבה להשיג על האי סברא ומביא שם דמדברי תה"ד שהביא הב"י משמע ומפורש דאפילו עולה לתורה וחותם בשניהם מ"מ כותבין יעקב דמתקרי משה ואחריו נמשך הרמ"א בתשו' סי' פ"ד במי ששמו סעדיה ונשתנה מחולי לאהרן ובפי כל הי' נקרא תמיד שעי' פסק רמ"א דיש לכתוב אהרן דמתקרי סעדיה דמתקרי ישעיה. ותמה בעל ג"מ על זה איך נכתב עליו יעקב דמתקרי משה דמשמע דנקרא בשם יעקב לבדו הואיל והחתימה וקריאות תורה עיקר ואינו נקרא כלל בשם יעקב לחוד ואם לא הי' נקרא לתורה וחתימה אלא בשם יעקב לבד ונקרא בפ"כ משה היו כותבין כך א"כ אין להבחין אם נקרא לתורה וחתימ' בשניהם או בא' לבדו ומסיק שם דיש לפסול בשניהם בין בחולי ובין שמות מלידה וחותם בשני שמות ונקרא בפ"כ באחד אם כתב יעקב דמתקרי משה פסול אלא צריך לכתוב יעקב משה דמתקרי משה עכ"ל. ועובדא דהרמ"א צריך לכתוב אהרן סעדי' דמתקרי שעי' ולא לכתוב מתקרי בין אהרן לסעדי' הואיל ועולה לתורה וחותם בשניהם ואמת שכך דעת הב"ש על עובדא דרמ"א שראוי לכתוב בלא מתקרי כמו שכתב שם בשמות אנשים אות סמך וז"ל ואיני יודע למה כותבין בזה מתקרי הואיל ועולה לתורה בשני השמות דומה לנקרא בשני שמות גם כאן עולה לתורה בשניהם ובפי כל נקרא בשם אחר ע"ש. עכ"פ לא החליט לפסול נוסח של הרמ"א לגמרי ובסי' קכ"ט ס"ק ל"ג מביא דברי רמ"א הנ"ל ואינו חולק עליו כלל אבל על בעל גט מקושר ראוי לתמוה מאוד איך יצא עתק מפיו להוציא לעז על גיטי הראשונים במה שכבר נעשה מעשה והורה זקן זה שקנה חכמה ע"פ דעת הב"י שהביא דעת תה"ד שהוא כך ואיך לא ירא וחרד לחרדת ר"ת ותלמידו ר' משה אשר ימחאו כף בחרם בזמניהם שלא להוצי' לעז על גיטין אשר ניתנו מכבר ובריש גיטין דף ו' אמרו וכי תימא נעביד לחומרא לעמוד על כל אות ואות אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים ע"כ אמרתי להשקיט כל עירעורם והדין עם בעל ס"ג אשר כך דעת רמ"א וב"י ותה"ד ואין כאן שום פיקפוק ולעז כלל ונכון הדבר אף לכתחילה ע"פ נוסח זאת: ואחזה אני אשית אל לבי לבאר סברות כל הפיקפוקים שפקפק בעל בית מאיר על נוסח שיסד בעל ב"א וג"מ וגם מה שפקפ' בעל ב"א וג"מ על נוסח של הבית מאיר ולכאור' כמו שדחו בעל ב"א וג"מ פיקפוק של בית מאיר כמו כן יש מקום לדחות פיקפוק שלהם דהנה בית מאיר כ' דיש לפקפק לפסול בנוסח יעקב ישראל דמתקרי ישראל משום דהרואה שכופל מילת ישראל יסבור שיש איזה שינוי בקריאתו ולא כמו שהוא נכתב הוא נקרא דאל"כ לענין מאי כופל אותו שנית דעל פי רוב ענין דמתקרי הוא כשהוא משונה מבראשונה היינו בנשתנה ע"י חילי או שינוי מקום כתיבה נתינה או שינוי חניכה כדאי' גיטי ל"ה ע"א אדא בר הדיא דמתקרי איה מרה ופירש"י כך היו חניכתיה ע"ש אבל כאן כשכותב יעקב ישראל דמתקרי ישראל יטעה הרואה שיש איזה שינוי בקריאות התיבה ישראל בנקודות אחרים ועל זה כתבו בית אפרים וגט מקושר דאין קפידא בזה דיש לפרש יעקב ישראל דמתקרי ישראל לחוד בפי כל ע"ש אולם צריך לחקור למה לא ישר בעיניהם לכתוב יעקב דמתקרי ישראל וכמו שכת' המ"ץ דק"ק אמטישלאיוע דמתקרי יש לפר' בין מתקרי יענטא לבד אי דמתקרי גם בשם השני ג"כ ואי משום שאינו מפרש בהדיא דמתקרי יענטא ג"כ בצירוף עם פעלטא הא אף לפי הנוסח פעלטא יענטא דמתקרי פעלטא דמפקפק הבית מאיר שיטעו לומר שיש איזה שינוי בקריאת שם פעלטא אמרו שאין זה בית מיחוש משום שנפרש דמתקרי פעלטא לבר א"כ חזינן אף דכתוב דמתקרי פעלטא סתם מפרשינן דהכונה הוא פעלטא לבד ולא אמרינן דהיה לו לפרש דמתקריא פעלטא לבד אלא אמרינן אף דכתיב דמתקריא סתם כוונתו פעלטא לבד מעתה נימא גם כן על נוסח פעלטא דמתקרי יענטא פירושו וכוונתו דמתקרי עוד יענטא בצירוף עם פעלטא: האף אמנם דמבואר ברמב"ם פ"ד שצריך להזהר בלשון הגט שלא יהא משמעו ב' עניינין עד שנמצא הקורא אומר שמא לכך ולכך נתכוין שאין משמעו לשין גירושין או שמא לענין זה נתכוין שמשמעו לשון גירושין אלא שיהיו הדברים שאין בהם ספק באותו הלשין אלא משמעו ענין אחד ששילח וגירש פלוני לפלונית וכן צריך שיהיה אותו הכתב: אולם אנן חזינן בענין מתקרי לא קפדינן לבאר ונפרש משמעותו ועניינו דהא מצינו בלא"ה דלשון מתקרי כלול בו ארבעה ענינים חלוקים זה מזה דהא על שם כינוי שצריך לכתוב המכונה אם כותב מתקרי שפיר דמי ומבואר כך בב"ש קכ"ט סק"ל ע"ש וכן משמע ברש"י גיטין דף ל"ה ע"א שהבאתי לעיל ועוד בנשתנה שמו ע"י חולי כותבין עליו דמתקרי ועוד כשיש הפרש בשמו ממקום נתינה למקום כתיבה התם יוסי והכא יוחנן כותבין דמתקרי. וגם מי שנקרא במקום אחד רובא שרה ופורתא מרים כותבין ג"כ דמתקריא הרי לפניך ארבעה ענינים שכולל וסובל לשון דמתקרי: ולכאורה יש לחקור למה לא נפרש בכל א' מהני ענייני מאיזה ענין היא מתקרי ודרך משל אם הוא מחמת חולי כותבין עליו מתקרי היה ראוי לפרש דמתקרי ע"י חולי אבל השתא דכתוב סתמא מתקרי אינו ידוע אם מחמת חולי אי נקרא במקו' נתינה בשם אחר או פורתא קרי לה בשם אחר כאן גופיה אי אפשר כינוי שלו הוא כך בשינוי אלמא דדוקא בלשון שיש בו ב' משמעית לגירושין או שלא לגירושין קא קפיד הרמב"ם אבל בהני גוונא דמתקרי לא צריכין לפרש בהדיא ואפילו אם זה המגרש באחד מארבעה עניינים הללו אם האי דמתקרי נכתב מאיש שחניכתו כך. לא חיישינן לומ' שיטעו לומר אין זהו המגרש אלא אחר שנשתנה שמו מחולי או שינוי מקומות כתיבה ונתינה. ולא אצטריך לפר' למי שכותבין דמתקרי על פי חניכתו שיכתוב בהדיא דמתקרי חניכתו כך. או לכולהו אינך גוונא לפרש כל אחד מנייהו להדיא באיזה ענין הוא מתקרי בשמו השני אלא כותבין סתמא בדרך קצרה (וכדאמרינן בריש גיטין אי מפשית אתי למיגזיי' ע"ש) ומ"מ ממילא יתפרש כל אחד לפי ענין מה שהוא אם בעל חניכה יתפרש להקורא משום חניכה הואיל ועדי מסירה רואין ויודעין שזהו המגרש. תו ליכא למיחש שיטעו לומ' אחר הוא שנשתנה ע"י חולי או בגוונא אחר אלא אמרינן אחרי שאפשר לפרש על מגרש הזה לפי ענין חניכה שיש לו מפרשינן כך ולא חיישינן למידי וגדול' מזי חקרתי מסברא דנפשאי ומצאתי כתוב בס' גט מקושר דף כ"ו ע"ב לענין שם אלי' שנקרא בפי כל אלי' ולתורה וחתימה נקרא מלא ווא"ו כ' שם וז"ל ועוד אנו צריכין למודעי דמה שהוזכר בפוסקים טעם דשינוי פסיל דיאמרו דאין זה המגרש צריך לבאר הא בשני יוסף בן שמעין שמגרשין זה בפני זה ובאין נשותיהן שוין אף זה שלא בפני זה אף שמתוך השמות לא נודע מי הוא המגרש וע"כ סמכינן על עידי מסירה וא"כ למאי ניחוש ללעז כשיש איזה שינוי מאחר שאין כאן שהוחזק בשם זה ונ"ל דע"כ בש"ס איירי על שמות נפרדים כמו יוסף ויוחנן ושפיר יש לחוש ללעז אבל בנקרא אלי' חסר וחותם מלא שאפילו תימא שעיקר שמו בוא"ו מ"מ סמכינן על ע"מ שיודעים שזה נקרא חסר בפי כל הוא שגירש ודווקא בשמות נרדפים לא סגי בע"מ אבל בשינויים כאילו מאחר שע"מ יודעים שזהו שנקרא בפי כל אלי' חסר הוא שגירש ומהיכא תיתי לתלות באחר שלא הוחזק כלל ע"ש. וזהו עצמו הטעם והסברא שכותבין דמתקרי סתמא ומתפרש לכל אחד לפי ענינו שהוא ולא חיישינן שמא איש אחר הוא המגרש שמתפרש בו דמתקרי על ענין אחר הואיל ולא הוחזק כאן איש אחר בענין אחר מאלו ענינים דכותבין עליו