גליא מסכת חלק א עז

ועיקר תיבות הללו בעי לשמה שתיבות הללו קובעים עסק כריתות בהאי גיטא: עוד יש ראי' משטר קדושין דבעי לשמה והתם משמע להרבה פוסקים דלא צריך כלל השמות וע"כ לשמה האמור שם על מה שכותב הרי את מקודשת. והכ"נ דכוותיה הוא: אבל מרש"י ך"א ע"ב משמע שתורף לא הוה רק שם איש ואשה וזמן. לא ידעתי איזה ענין עסק כריתות קבוע בזה עד שנכשיר כל הגט וענייני עיקר עסק כריתות שיש שם הנכתב בפסול במחובר או בחשו"ק או שלא לשמה רק שם איש ואשה וזמן יוכתב בו בהכשר. ובפרט על זמן שפיר פיקפק עליו הב"י סי' קכ"ג וסי' קכ"ד גבי מחובר וגבי חשו"ק כ' הב"י שצ"ע דהואיל וזמן לא הוה רק מדרבנן לא מיפסיל בו ע"ש וגבי טופסי גיטין דאי' במשנה להניח אף זמן אין ראי' דהתם משום מוקדם הוא והא ראי' דאפילו למאי דמסיק לאוקמי שם ע"ב המשנה כר"מ חקר לפרש טעם על שם איש ואשה משו' קטטה ועל זמן מפר"שי משום מוקדם אבל תלמודא לא חקר על זמן מידי משמ' דלר' אלעזר נמי משו' מוקדם הוא. עוד מביא פר"ח סי' קכ"ה ראי דזמן לאו תורף הוא ממאי דאי' בפ' גט פשוט דאמרינן שם קרע ב"ד הוא מקום עדים ומקום זמן ומקום תורף משמע דזמן לאו תורף הוא ע"ש. עוד לפי מה שבארתי ענין פלוגתא דר' יוחנן ור"ל בירושלמי דר"י יא דמתיר לכתוב כל עסק תורף ולהכשיר כלו ע"י כתיבות שמות בהכשר ור"ל פליג שם ואוסר לכתוב שום ענין תורף שלא בהכשר וכמו שהארכנו בזה דמשמע דעיקר מימרא דשמואל הוא כריש לקיש דירושלמי דמפרש דצריך לשייר מקום התורף וכדמוכח מצריכותא שעושה תלמודא על תלתא מימרא דשמואל ועוד כבר הבאתי קצת ראי' מלישנא דאי' בירושלמי דאיש ואשה וזמן נוטים להיות טופס ולא תורף ומוכח שם דר"ל מפרש המשנה דתורף אין לכתוב כלל ומן הטופס הוא דצריך לשייר איש ואשה וזמן והארכתי בזה ואינו מהצורך לכפול הדברים וכן הוא דברי שמואל לפרש דמשנה איירי ששייר כל עיקר התורף ומהטופס הוא דנקט המשנה דצריך להניח וכמו דמפרש שמואל על מתניתא קמייתא דשייר תורף אף דבמשנה סתמא נקט. עכ"פ נראה לפרש דעיקר ענין תורף הוא תיבת עסק כריתות שיש בהגט וראיתי בפר"ח שמשיג על מה שכ' הב"י בתשובה וז"ל ותמהתי על מי שאמר שהטופס אינו מהתורה דא"כ לפי דבריו אם לא כתב אלא תורף בלבד דהיינו שם האיש ואשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם כשר מן התורה וזה הדבר לא עלה על הדעת שאם אין שם תיבות קושרות הענין שהוא מגרש אותה איך תתגרש בו ע"כ והפר"ח קכ"ה ס"ק ל"ט חולק עליו ומסיק שתיבות הקושרות הוא תורף ע"ש ובס' גט מקושר (דף ס' ע"ב) מאריך לחלוק על הפר"ח וכתב דלאו תורף הוא ומ"מ ע"י שם חיש ואשה מיתכשר כל הגט והביא דוגמא לדבר כענין שאמרו אינה לשחיטה אלא לבסוף דהגמר הוא עיקר עכ"ל ע"ש. ואני ת"ל חקרתי דברים בירושלמי בזה בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל עכ"פ שמואל בגמ' דילן כר"ל ס"ל. ולכן נראה לפרש דתורף הוא עיקר ענין עסק כריתות המוזכר ומפורש בגט כגון לפי נוסחא דידן שכותבין אנא פלוני פטרית ושבקית ותרכית יתיכי ליכי אנתתי פלוני א"כ פטרית ושבקית ותרוכית עיקר עסק הכריתות והוא ודאי נקרא תורף וכדמפר"שי (כ"ו ע"א) דכי כתיב לה לשמה אכריתות דכתב בתרי' ע"ש ושם האשה והאיש הוא ענין ליכי ומנאי הנצרך שיהי' מבואר עם תיבות כריתות כמו שהארכנו. ואפשר אף אם היה כותב בלא"ה ליכי מינאי מ"מ השמות צריכין נמי להיות לשמה כי כך תיקנו חז"ל לכתוב השמות ולכותבן לשמן: ועיקר מילתא דשמואל בכל הני תלתא מתניתא דצריך לשייר מקום התורף כמו שהארכנו. היינו שמואל תפס עיקר לישנא דת"ק בגופו של גט שזהו תורף הרי את מותרת. וה"ה לנוסחא דילן פטרית כו' זהו עיקר הכריתות וצריכא להיות בהכשר. רק יש לעיין דבנוסח דידן יש שלשה פעמים פטרית שבקית תרוכית. אפשר דרק פעם ראשון הוא עיקר התורף והנותרים על שם טופס נקראים: ועכ"פ מהירושלמי יש לבאר הדבר הכל כדברינו שקרוב לומר דשם איש ואשה עדיין נוטים לסופם כמו זמן שודאי הכי הוא ואין בו אלא משום מוקדם לבדו ויש לעיין בסוגיא (כ"ו ע"ב) בלישנא דתלמודא דאי' שם בדין הוא דאפילו תורף נמי לכתוב אלא משום קטטה ואיירי שם בשמות לבדן משמע קצת דהשמות נקראים תורף אולם עיין בר"שי ד"ה ור"מ דמשמע דעיקר ההפרש הוא דאם אוקי כר"מ אינו צריך להניח רק שמות לבדן ולר' אלעזר צריך להניח כל ענין כריתות דאיתא שם ומה דאיתא שם בגמ' בדין הוא דאפילו תורף נמי לכתוב קאי אעיקר דברי כריתות כלומר דלהאי מ"ד דאוקי כר"מ לאו דווקא אמור במשנה הכי זב טופסי גיטין דה"ה אפילו תורף נמי קאמר ולשון טופס פירושו כלומר הכותב נוסח הגט התורף עם הטופס יניח רק איש ואשה משום קטטה זהו כוונות תלמודא במאי דקאמר בדין הוא דאפילו תורף נמי לכתוב כלומר רשאי לכתוב בטופס אף תורף וכמו דאי' בירושלמי וכנ"ל ולפי מה שפירשנו דכוונות שמואל במה שאמר צריך להניח הרי את מותרת כוונתו לפי מה דתיקון חז"ל לכלול שם איש והאשה עם גופו של גט דהיינו תרפו היינו שיכתוב אנא פלוני מתיר את אשתי פלונית לכל אדם ממילא אזדא חקירות הב"י מענין תיבות הקושרות דבאמת כוונות שמואל הכי הוא שצריך לעשות קשר משם איש ואשה להגופו היינו התורף ומתפרשא כל הסוגיא שפיר בצריכותא האמור שם על כל מימרות דשמואל ע"ש וראיות פר"ח ודאי נכונה מפ' ג"פ בענין קרע ב"ד קאמר מקום זמן ומקום תורף אלמא דזמן לאו תורף הוא ועכ"צל כמו שכתב הב"י דאלמוהו כמו דהוה של תורה ע"ש הכ"נ דכוותי' אפשר לומר דשמו ושמה אף דהוה מדרבנן אלמוהו כשל תורה להצריכו לכתוב בכשרות כמו גופו ותרפו. ונ"מ דאפילו לדידן דכותבין בנוסח שלנו תיקון רבא (פ"ה ע"ב). וגם כותבין ודן די יהוי ליכי מינאי כו' א"כ ממילא שם איש ואשה לא צריכא מדאורייתא מ"מ אלמוהו כשל תורה להצריכו שיהיה נכתב בכשרות כי מעיקרא כך תיקנו חז"ל: בסימן קכ"ט סעיף ז' בהג"ה ואם יש ספק אם הוא כהן או לא יש לכתוב ב' גיטין. והקשה בט"ז למה לא ניזיל בתר רוב ע"ש שהאריך והנה רמ"א הביא זה בשם תשו' מהר"י מינץ וראיתי שם שהספק היה אם הוא כהן או לוי והובא זאת גם בס' נחלת שבעה כל לשון תשו' מהר"י מינץ ע"כ בלי ספק שט"ס תיבות לא וצ"ל לוי וטעה המדפיס בזה לתיבת לא: ה שאלה וזה לשון השואל ילמדנו רבינו בדבר המעשה שאירע פה קאסטאקוויץ במדינות רוסיא סמוך לכפר מאלע רוסי' באיתתא חדא שהיתה מתושבי עירינו וזה ערך ד' שנים שנסעה עם בעלה למדינות רוסיא ישנה הנקראת נוטרינע רוסיא לגובערנ' פענעזוב ובשנה דאשתקיד ביום ו' עש"ק קודם פסח באתה האש' הנ"ל לפה עם עגלון נכרי לבית אכסנאי וכשעה חדא בא בעל' ג"כ והתחיל לחקור מאנשי עירינו איה איפוא אשתו והראו האכסנאי שהאשה שמה ויהי כראותה את בעלה ותזעק בקול מר מה אתה רודף אחרי לתפשני הלא כבר גרשתני בג"פ זה שלשה חדשים ומדוע אתה עובר דתינו הלא אסור לנו להיות באכסניא אחת ויהי כשמוע בעל הבית את הדברים האלה עמד ג"כ לנגדו והתחיל לדבר אליו א"כ למה אתה רודף אחריה ויען ויאמר שקר ענתה בי לא גרשתיך ולא היו הדברים מעולם והיא אומרת בפני כל גרשתני בעצמך ומידך קבלתי הג"פ ויהי כאשר ראה הבעל כי באו אנשים לקולה ויחטוף התיבה שהי' לה וינס לדרכו וירדפו אחריו ולא השיגוהו וכעת האשה הנ"ל אומרת שהי' לה כתב ראי' בתוך התיבה מהרב מוהר"מ בעל המסדר הג"פ שסידר במלון יוואנאוקע סמוך להגובערנע הנ"ל ותספר את המאורע בהיות שרצה בעל' להמיר דתו וע"י גודל התאמצות מהיהודים דשם השיגה הג"פ ואחרי נתנו התחרט ורצה לתופשה עם בתה והיתה נחבאת אצל היהודים דשם כמה שבועות וישלחו לשם לחקור ולדרוש הדבר אם אמת הי' הדבר והשיבו שמוע שמענו שנשלח פור אחרי הרב מהר"מ לכפר הנ"ל בכדי לסדר ג"פ מחמת המאורע הנ"ל אבל זה לא ידענו אם נתגרשה או לא ובעל המסדר נתגרש משם עם כל היהודים הגולים מראסי' ע"פ האוקאז מהקיר"ה ולא נשארו רק בעלי אומנות ובעל המסדר מק"ק חסלאוויץ ושלחנו ג"כ לשם לדרוש מהרב הנ"ל והנה שבק חיים לכל חי ואשת הרב הנ"ל אומרת שהיא יודעת שבעלה ז"ל נסע לסדר ג"פ מחמת מאורע הנ"ל וסידר ג"כ אך אינה יודעת את הכפר ולא את האשה ולא האיש והנה שלחנו שנית להגובערנע הנ"ל אולי השיגה ג"פ אחר ממנו והנה כבר המיר דתו ויצא בתוך אנשי חיל ואין ידוע איפו הוא והנה כעת האשה יושבת גלמודה ועגונה ומבקשת להתירה להנשא כי אומרת שודאי גירשה והי' לה כתב ראיה מהרב הנ"ל ואין לה במה להתפרנס ולהחיות את נפשה האומללה והנה לפי דעת הרמב"ם ז"ל וסייעתו כמבואר באה"ע סימן י"ז סעיף ב' כי מדינא נאמנת מטעם חזקה שאין אשה מעיזה כו' אפשר לצדד להתירה במקום עיגון ולא לחוש לדעת המחמירים ובפרט בנידון דידן הגם שעדים אין כאן ידים מוכיחות יש כאן ובפרט שאשה זאת מוחזקת בעירנו לאשה צנועה ע"כ לשון השואל והאריך פילפול בזה לצדד לדעת הראב"ד המחמיר בזה: שאלה הנ"ל שלותה אלי מארץ רוסיא וזה אשר השבתי בעזה"ית: להשיב מפני הכבוד לכבוד הרבני המופלג השואל כהוגן ביוסף דעת כמו' יוסף מק"ק קאסטאקאוויץ הנה בעיקר הדין ראיתי שדעת מע"ל נוטה להכריע כל קונטרסו כהראב"ד ז"ל דעיקר מימרא דרב המנונא דאומרת גרשתני נאמנת לא הוה רק לחומרא ולא כהרמב"ם ז"ל דנאמנת אפילו לקולא להיות מותרת להנשא והאריך מע"ל בזה ולא מצאתי שום ממש בכל דבריו שיכריע בזה ולדעתי דברי הרמב"ם מוכרעים יותר להלכה ואף גם זאת שבעסק נ"ד נכון לומר שאף הראב"ד יודה בזה הנה ראיתי בקונ' שעלה על דעתו שהב"י ריש סי' י"ז קבע ראי' לחזקה דרב המנונ' מהא דסוקלין על חזקות ולכן נתקשה והאריך דברים והעלה דברי הב"י בצ"ע משום דראוי לחלק בין חזקה דאי' קמן בין חזקה דליתא קמן יהא דסוקלין הוא בסוגיא דקדושין אמרינן התם שבאו לפנינו ע"ש (בדף פ' ע"א). לא עיין יפה בדברי הב"י ומעולם לא הביא הב"י ראי' מהא דסוקלין על חזקה לפסק הרמב"ם רק הב"י בא לדחות שם סברות א"ח שהביא שם דביש עדים שהיא אשתו אינה נאמנת שגירשה אלא באופן דאתו מעלמא משרה מועיל חזקה דאינה מעיזה דאתי בתרייתא ומבטל קמייתא דתרווייהו מדרבנן ע"ז שפיר הקשה הא אפילו באתי מעלמא כל שהוחזקה הוה חזקה קמייתא מדאורייתא מדסוקלין ע"ש. וכבר אמרתי לתרץ קו' הב"י ע"פ מה דראיתי במרדכי פ' מצות חליצה שם דר"ת פסק דיבם שהוחזק גדול אצל שכנים מועיל והביא ראי' מדמלקין ושוקלין על חזקה ור' יואל תמה על ר"ת ומסיק דהא דמלקין הוא דווקא כשעושה מעשה היינו גבי נדה שלובשת בגדי נדה ואף באשה ובנה מורכב עיקר הענין מה שהיה כרוך אחריה חשיבא מעשה ע"ש במרדכי באורך ועיין בסוגיא הנ"ל ברש"י ד"ה ואזדא ובד"ה הוחזק ע"ש גם מה שחקר לחלק בין חזקה דאי' קמן לליתא קמן לא נמצא חילוק זה בפוסקי' רק בענין רובא מחלקין בין איתא קמן או לא אף זאת מה שמדמה חזק' דרב המנונ' לשארי חזקות דאין אדם מעיז ולחזקת שליח עושה שליחותו לא כן הוא שפלס ומאזני משקל לחז"ל בענינים כאילו וכל עניני חזקות שונות זו מזו מה שאמרו רובא עדיפא מחזקה איירי מענין חזק' לעמוד על הדבר כמי שהי' מקודם כמבואר בחולין י"א ע"ב אבל שארי עניני חזקות חלוקין המה זו מזו יש מהן שמועילין אפילו בדאורייתא וכמו ודאי נחשב ויש מהן שאינו מועילין רק בדרבנן שאינו נחשב רק לספק ויש מהן שאמרו שעדיפא אף מרובא. כדומה חזקה שליח עושה שליחותו אינו