גליא מסכת חלק א עו

ר"י בזה וסובר שאסור לכתוב שום דבר מהתורף וסברתו דאפילו אות אחת מהתורף שנכתב שלא לשמה פוסל כל הגט אף דזה ודאי דאות אחת אין עליו שום משמעות כריתות קודם שגומר כל התיבה וכבר ראיתי דוגמא ענין זה בפר"ח סי' קכ"ה ס"ק ח' דמשיג על מה שכ' רמ"א סעיף ד' להתיר אם נעשה רק מקצת אית בחק תוכות הואיל ולא היה עליו צורת האות וגמרו בהכשר והפר"ח דחה זה והביא דברי מהרד"ך שמפורש שם להיפוך ופוסל אפי' בנעשה מקצת אות בחק תוכות או כשנכתב אף מקצת אות שלא לשמה אף שגמרו לשמה אף שבמקצת אות שנעשה שלא לשמה לא היה עליו עדיין צורת אות ע"ש: ור' יוחנן מכשיר אפילו בכותב הרבה תיבות מהתורף שלא לשמה הואיל וליכא עדיין ענין כריתות עליו עד גמרו שם איש והאשה ומקשינן בירושלמי מלישנא דמתניתין דקתני הכותב טופסי גיטין משמע דמתורף לא יכתוב כלל ומשני דמשנה קאמר טופס וחרפו עמו ואינו צריך להניח רק שם איש ואשה ויוצא במה שגומרו לשמה ונקרא הכל לשמה על שם גומרו ומקשה עוד על סברות ר' יוחנן וקמתמה על סברתו איך יכול להיות שיהיה מיתר לכתוב ענין התורף שלא לשמה ולסמוך על מה שיכתוב שמות איש ואשה לחוד לשמה ואמאי קמכשרי חכמים בכה"ג ומסיק ר' ירמיה בשם ר' זעירא להסביר מילתא בטעמא דר' יוחנן מפסולו את למד הכשירו דאילו כתב כל נוסח הגט לשמה והיה מניח שם איש ואשה וכתבו שלא לשמה ודאי פסול הואיל ובלעדי שמות ליכא קביעות משמעות כריתות כלל על האי גיטא אף שיש שם כמה ענייני תורף כמו שהארכנו ודכוותי' ראוי לומר אסי' אם כתב כל נוסח הגט כמו שאנחנו כותבין היום כמו דתיקון רבא שלא לשמה ומניח שם איש ואשה וסיים וכתבו לשמה מכשיר ר' יוחנן מה"ט דקודם שנכתב בו השמות ליכא עליו קביעות ענין כריתות מהבעל לאשתו והשמות שקובע בגט זה כל תוכן משמעו' הכריתות כנ"ל אף דעיקר שם איש ואשה אינו כ"כ מעיקר התורף וכי כתיב וכתב לה לשמה על ספר כריתות דכתוב שם כפירש"י (כ"ו ע"א) וכמו שביארנו שייטות לישנא דירושלמי דשם איש ואשה נקרא טופס. מ"מ הואיל וכל גמרו של משמעות של קביעות כריתות של הגט נגמר על ידי השמות משום הכי כשר: ומה דאיתא שם בירושלמי ר' יוסי שאל לר' ירמיה הגע עצמך שזיווגי באמת הענין תמוה ופלאי איך נכנס בין הדבקים בהאי שקלא וטריא דמקשה לעיל על ר' יוחנן מ"ט מכשרי רבנן ואח"כ מקשה שם על ריש לקיש דמשנה איירי בלא תורף מ"ט פוסל ר' יהודה בין הני קושיות מביא שאלות ר' יוסי לר' ירמיה מזווג ובהשקפה ראשונה אין לה שים שייכות וקישור אל האמור שם איברא אמרתי להזכיר פה אשר הבאתי בתחילות הקו"נ לעיל דברי ר' יואל במרדכי בריש פ' כל הגט להוכיח דע"כ שם איש ואשה לאי דאורייתא נינהו דאי נימא דמדאורייתא הוא מוכרח דהתורה הצריכה שיהיה ניכר ע"פ הגט מי הוא המגרש והמגורשת וכסברות הר"ן בסוגיא דיהיב ס"ת א"כ קשה מי שיש לו שתי נשים שוין בשמותיהן וכ' לגרש הגדול' אינו מועיל האי גיטא אפילו לגדולה אע"כ דכתיבת השמות אינו מדאורייתא ואינו מהצורך מדאורייתא שיהי' ניכר ומבורר מי הוא המגרש ומתגרשת ע"ש במרדכי: כל עסק פילפול הזה שאל ר' יוסי לר' ירמיה אשר משני לעיל להסביר מילתא דר' יוחנן דסובר דענין שם איש ואשה פוסלו אם נכתב שלא לשמה אף כולו נכתב לשמה וכן להיפוך מכשיר את כל הגט אף אם כולו עם תרפו נכתב שלא לשמה ושם איש ואשה מכשיר כל הגט אם הוא נכתב לשמה. א"כ משמעו שקביעות שמות בגט הוא עיקר מדאורייתא. ולפיכך קשאיל ר' יוסי לר' ירמיה על מה דמתרץ לעיל בסברא זאת דמוכח דהוה דאורייתא הגע עצמך שזיווג כלומר כשיש לאדם שני נשים ששמותיהן שוות. א"כ נמצא לא יכול לגרש אפילו א' מהן וכן ב' בני אדם ששמותיהן שוין ובריש כל הגט אית' דעכ"פ הגט כשר לגדולה ולא פסול אלא לקטנה כדאיתא במרדכי בשם ר' יואל כנ"ל ומשני ר' ירמיה דלאו הכי דבאמת השמות אינו מדאורייתא וחז"ל תיקנו כי היכי דלהוי הכירא טפי וזיווג אינו מצוי ואפילו זיווג כמו שלא זיווג וכמו שהארכנו בסוגיא דיהיב ס"ת לדביתהו דעכ"פ כל זמן שלא כתוב בגט ליכי מינאי ליכא בו שום משמעות כריתות מבעל לאשתו. וא"כ עיקר הכשירו מה"ט דשם איש ואשה הוא עצמו ענין ליכי מינאי ומתכשרי עי"ז כל עיקר הגט אליבא דר' יוחנן משום דבלעדי זה לא הוה עדיין על הגט משמעות של כריתות כנ"ל: ואחרי דמסיק לפרש מילתא וטעמא דת"ק אליבא דר' יוחנן דשפיר יש להכשיר אף שנכתב גם התורף מקשה שם אליבא דריש לקיש מ"ט דר' יהודה דפוסל במשנה בשלמא לר' יוחנן ניחא דבהא פליגי דת"ק מכשיר דסובר כתיבת איש ואשה מתקן להכשיר כל התורף ור' יהודה לא סבר האי סברא ומשו"ה פוסל אבל לריש לקיש דמשנה לא איירי כלל מהתורף ואסרינן לכתוב התורן לד"ה אפילו מקצת ממנו ולא התיר ת"ק אלא טופס לבדו א"כ שפיר הוקשה לו לפי"ז מאי טעמא דר' יהודה דפוסל ובגמ' דילן אמרינן דגזר טופס אטו תורף ובירושלמי מסקינן דאסור להניח חלק בתוך איזה שטר ע"ש. ונתבאר דלא איירי כלל הירושלמי מענין דהרי את מותרת אלא פלוגתייהו בכתיבת כל תורף כנ"ל: ונבאר עוד עפי"ז מימרא דשמואל בגמרא די ונראה פשוט דשמואל סובר כשיטות ריש לקיש דירושלמי שם ומפרש דהמשנה אינו מתיר לכתוב רק טופס לבדו אבל מהתורף אינו רשאי לכתוב מידי אף שיניח שם איש ואשה עד אשר לא יהיה משמעות כריתות מן מה שיהיה נכתב מ"מ אסור וכמו שהבאתי לעיל דעת הפר"ח סימן קכ"ה בשם הרד"ך דאפילו מקצת אות שנעשה שלא לשמה אף שלא היה עדיין עליו תמונת אות כלל לא מהני מה שגמרו בהכשר מכש"כ דפסול אם כותב איזה תיבות שלימות מן התורף אף שבתיבות הללו עדיין אין גמר משמעות ענין של הכריתות: ונמצא דברי שמואל המה ממש דברי ריש לקיש דירושלמי דמפרש דמשנה לא איירי רק מטופס אבל מהתורף אינו רשאי לכתוב מידי ומה דאמר שמואל צריך להניח מקום הרי את מותרת לכל אדם כוונתו דצריך להניח כל התורף כדברי ריש לקיש הנ"ל רק דשמואל תופס לישנא דת"ק דמתניתין דף פ"ה דאיתא שם גופו של גט הרי את מותרת וגופו פירושו תורף לכך קאמר האי עניינא דהנחת תורף בהאי לישנא ולר' יהודה דמשנה הנ"ל דסובר גופו הוא ודן די יהוי ליכי כו' או לפי מה דתיקן רבא שם (פ"ה ע"ב) לכתוב אנא פלוני בר פלוני פטיר ותריך כו' ג"כ אסור לכתוב שום תיבה מענין התורף ולא מתיר המשנה רק טופס לבדו. וכמו דמסיים שמואל ואמר ור' אליעזר היא דבעי תורף לשמה: וכן משמע כל שייאטות לישנא דתלמוד' שם דעיקר מימרא דשמואל שם כוונתו על שיור מקו' התורף דאמרי' שם וצריכי ומפר' רש"י וצריכי לשמואל לאוקמי הנך תלת' סתמ' כר"א ולמימר' בכולהו והוא ששייר מקום התורף כו' ע"ש א"כ משמע ומפורש דעיקר מימרא דשמואל על שייר מקים התורף אמורה ומשום דאוקמי כולהי הני תלתא מתנית' כר"א לכן מוכרח לפרש דכוונת המשנה לשייר התורף אבל מאן דאוקי לתרתי מתניתא קמייתא כר"מ אף תורף מכשיר עיין ך"א ע"ב וכ"ג ע"א באריכות ובהאי משנה דכותב טופסי גיטין לר' שבתי דפליג אשמואל ואוקי למשנה כר"מ ע"ש ע"ב ברש"י ד"ה ור"מ היא וז"ל דלר"מ לא צריך להניח רק מקום השמות לבדן משום קטטה ע"ש אבל שמואל דמוקי המשנה כר"א דבעי כתיבה לשמה פשיטא ניחא דמפרש דצריך להניח כל התורף ולמאי דאוקי כר"מ רשאי לכתוב כל נוסח הגט אפילו כמו שאנחנו כותבין היום רק להניח השמות לבדו משום קטטה עכ"פ נראה פשוט דמשמע מכל הסוגיא דעיקר מימרא דשמואל לא בא לחדש ולומר דצריך לכתוב תיבות והרי את מותרת לכל אדם אף שכבר כתוב בו ענין כריתות דפטרית שבקיא כמו שדייק רמב"ן מדברי שמואל דמה"ט מסיק רמב"ן דאפילו ניסת תצא כמו שהעלו הפוסקים בשמו עיין בב"ש קנ"ו ס"ק נ"ו דלפי דברי רמב"ן הו"ל לתלמודא לעשות צריכותא על מימרא בתרייתא דשמואל משום שחידש לנו דאפילו הרי את מותרת לכל אדם צריכא לשמה דלא שמעינן לה מימרא קמייתא דהתם סתמא קאמר ששייר תורף א"כ אפשר דדי שמשייר פטרית שבקית כו' והכא השמיענו שמואל דאף הרי את מותרת צריך להניח ובפרט לפי מה דמפרשים דר' יוחנן וריש לקיש בירושלמי פליגי רק בתיבות הרי את מותרת א"כ יש רבותא וחידושא במימרא דשמואל בזה והוא דסובר כריש לקיש: אע"כ דמעולם לא כיון שמואל לחדש ענין הוספה דהרי את מותרת ועיקר ענין מימרא שלו שצריך לשייר התורף כמו דאמר על אינך מתניתין קמייתא שם וכמו דמפרש"י בד"ה וצריכי ע"ש רק שמואל תפס לישנא דת"ק דקאמר גופו של גט היינו תורפי הוא הרי את מותרת לכל אדם ובימי שמואל לא היה עדיין תיקון רבא דאיתא שם בגמרא שכלל בתיקוני לשופרי דשטרא גם נוסח של ר' יהודה רק זאת ודאי היה גם בימיו מה דאצרכי חז"ל לכתוב שם האיש והאשה ועל פי שהארכנו למעלה דעל ענין ליכי מינאי או על נוסח של ת"ק דהרי את מותרת לכל אדם ושמואל הוא דסובר ידים שאין מוכיחות לא מהני כדאיתא ריש קדושין ממילא צריך לקבוע בזה אף תיבות מינאי או ממני וכך היה צריך לומר הרי את מותרת ממני ומותרת לכל אדם ונמצא לחז"ל שקבעו שמו ושמה בגט ראוי להיות הנוסח הרי אני פלוני מתיר את אשתי פלונית לכל אדם והשמיענו שמואל דאף דלא נאמר במשנה רק להניח שם איש ואשה צריך להניח כל הנוסח דהתורף היינו התיבות דהרי את מותרת לכל אדם אף דלא נזכר במשנה כמו דחידש שמואל באינך מתניתא דכתיבות מחובר וחש"ו שצריך להניח התורף אף שלא נזכר במשנה ובפרט בהאי משנה דנקט הכותב טופסי גיטין מניח שם איש ואשה שפיר דלא איירי כלל מענייני תורף דאפשר שם איש ואשה מחמת דעיקרו משום תיקון דחז"ל לא נקרא כ"כ תורף אלא טופס. וכמו שהוכחנו קצת דבר זה מלישנא דירושלמי לעיל בזה ועכ"פ נתבאר הטיב דשמואל האמור בגמרא דילן כריש לקיש דירושלמי אזלא ולא כר' יוחנן דמתיר לכתוב מקצת תורף ולגמרו בכשרות ומה דאמור בירושלמי שם להתיר בנכת' כל הגט שלא לשמה רק שם איש ואשה נגמר לשמה שנתכשר כל הגט עי"ז ודייק לה מפסולו דאיפכא נפסל הגט עי"ז כמו שהארכנו בזה הכל על פי סברות ושיטות ר' יוחנן אזלא אבל ריש לקיש פליג שם כמו שפירשנו ושמואל בגמרא דילן כריש לקיש הוא וזה ודאי דכגמרא דילן קי"ל בכל מקום וכמו שמביא פר"ח בשם רד"ך דאפילו מקצת אות מהתורף שנכתב שלא לשמה או באיזה פסול אף שלא היה עדיין צורות אות עליו במה שנכתב בפסול וגמרו בהכשר מ"מ אינו מועיל ומכל שכן כשכתב איזה תיבות מתורף: ומעתה ניחא דעת הקדמונים אשר הובא בתו' (כ"ו) ד"ה וצריך שלא היו כותבין כלל והרי את מותרת הואיל והיו כותבין לשונות דפטרית כו' שיש בו משמעות תורף דכריתות דשמואל נמי לא כיון רק על ענין מקום דתורף כנ"ל: והנה ראיתי ברש"י (ך"א ע"ב) בענין מחובר שאמר שמואל צריך להניח תורף ופירש"י שם תורף גילוי של שטר מקום איש ואשה והזמן ולא הזכיר הרי את מותרת לכל אדם דבאמת כבר העלו הפוסקים דבנוסח של רש"י לא כתוב בו הרי את מותרת כמו שכתב רש"י נוסח (פ"ה ע"ב) ע"ש (ובדף ך"ג) לענין חשו"ק לא פירש"י כלום ע"ש וברמב"ם פ"א גבי מחובר ובפ"ג לענין כתיבות טופסי גיטין ועוד שם גבי חשו"ק בהלכה י"ז כתב דתורף פירושו מקים איש ואשה וזמן והרי את מותרת ע"ש וכן כ' השו"ע: והדבר צריך תלמוד ועיון גדול אצלי דלדעתי מה שפיר"שי (ר"ו ע"א) הוא אמיתי וז"ל בד"ה והא כי כתב לה אתורף כתי' דבקרא כריתו' כתי' דהיינו תורף א"כ מפו' דעיק' תורף ענין כריתות הכתוב בגט היינו את מגורשת או מותרת או פטרית ושבקית ותרוכית.