גליא מסכת חלק א עד

ולכתחילה. וכמו שהבאתי לשון הרמב"ם שצריך לכתוב בגט הלשון עד שלא יהיה להקורא שום מקום להסתפק בו למשמעות שמגרע עניינו של גט וכמו שפירשנו בתיבות ולעלם שהוסיף רבא במאי דאיתקן לכתוב מן יומא דנן ולכן מסתבר לתלמודא טפי להצריך להחמיר לכתחילה בעינן להתנסבא וכו' כדי שלא יהא להקורא מקום לקרוא בו משמעות אחר ממה שיש מקום להחמיר לכתחילה על ענין ודן ולפיכך מסתפק בו תלמודא ורצה לפשוט ממאי דלא נזכר בהא דאיתקין רבא ענין ודן. וקדחי תלמודא אטו כולהו מי קאמר והוא כפירש"י דקאי על דיתהויין רשאה להתנסבא דזהו ודאי צריך לבאר לכתחילה עד שלא יהיה נוטה למשמעות אחר וכמו שארי זריזות המבואר שם בתיבות אגרת בלא יו"ד והואוי"ן ארוכין ושארי ענייני' כמי כן צריך לכתחיל' להתנסבא ומ"מ לא קאמר רבא בהא דאיתקן אלא ע"כ באמת בעינא רק רבא לא הזכיר רק מה שחידש ענין מן יומא דנן ולעולם הכ"נ ודן בעינן אף שלא זכרו רבא: והלום ראיתי להפר"ח שאם לא כתב בגט בריא מן יומא דנן כו' מגורש' ותנשא לכתחילה ולכאורה משמע בין שלא כתב מן יומא דנן או שכתב מן יומא דנן ולא כ' ולעלם ג"כ תנשא לכתחיל' דהואיל ועיקרו דכתיבתו הוא רק משום רגילות הסופרים לבדו כמו שביאר הפר"ח דמטעם זה מותרת להנשא. והמעיין פירושנו בטעמא דמילת' מאי דמצריכין לכתו' ולעלם נראה ברור שיש לחלק בין אם לא כ'כלל מן יומא דנן ולעלם או אם כתב מיומא דנן ולא סיים בו ולעלם ראוי לומר בפשיטות שלא תנשא לכתחילה ובפרט לשיטות הרמב"ם אשר הובא בשו"ע סי' קכ"ו סעיף כ"ב דאפילו ביודי"ן של ואיגרת והארכות וואוי"ן הגט פסול מכש"כ כאן אלא אפילו לשיטות המכשירין שם בדיעבד הכא אם כתב מן יומא דנן לחוד בגט בריא אשר ידוע דכל לישנא יתירה לדרשא קאתי לרבוייא או למעוטי ממילא יש מקום לומר דע"כ כוונתו דהוא מגרשה רק על יומא דנן ולא על יומא אוחרא ולמחר תחזיר להיות אשתו ולהני פוסקים דלא סברי כשיטות ר"נ כיון דפסקא פסקא אלא איבעיא של רבא כדקאי קאי ממילא הגט בטל מספיקא והנה אף שלא אומר בפירוש ולמחר את אשתי מ"מ הואיל ואומר הרי את מגורשת ממני מיומא דנן משמע דממחר אינה מגרשה: וכן מפורש בירושלמי הביאו הר"ן ריש פ' האומר וז"ל הרי זה גיטך שלשים יום אינו גט וזה כדברי הרמב"ם עיין בר"ן שם והכ"נ בענין להתנסבא דקבע ר"י במשנה נראה דבאמת אם לא כתב רק הרי את מגורשת כלישנא דת"ק ולא אמר מינאי להני פוסקים דרוצים לפסיק כהאי דיחוייא דקדחי תלמידא בריש נדרים דמחמת אין אדם מגרש אשת חבירו יש הוכחה ע"ש. ועיין סי' כ"ז סעיף ד' דיש מחמירים אפילו בקדושין כשלא אמר לי ע"ש בפשיטות אף אם לא כתב להתנסבא לית בו בית מיחוש. אבל לפי דברי ר"י דכותבין מנאי וקבעי הלכה לדינא בזה כמותו ואם כותב הרי את מגורשת ממני אם לא סיים בו לכתוב להתנסבא יש לדרוש ולומר דתיבו' ממני לישנא יתירא ולמעוטי קאתי שאין הוא מגרשה רק מאתו לחוד ואיני מתירה להנשא לכל לכן ענין להתנסבא צריכא ויש לחוש טובא אם לא נכתב כלל לפי מה שמשמעות שהיא אינו גרושה אלא מאישה לבד: ומדקא דייק תלמוד' בהא דאיתקין רבא דליכא שם ענין ודן ולא דייק לחקור על הא דליכא ענין דהרי את מותרת הוכחתי לעיל דלא כשיטות רמב"ן דענין הרי את הוא גופי מדאורייתא ולדעתו אפילו ניסת תצא דזה ליתא רק עדיין מצאו הפוסקים לחקור ולהצריך הרי את מותרת מדרבנן משום דאצרכי להתנסבא בכדי דלא לישתמע מה דקאמר ממני כוונתו שאינה מגרשה אלא מאתו לבדו ולפי"ז אף שהוא אומר להתנסבא יש לדייק בהא דקדייק ואומר להתנסבא לנשואין הוא מגרשה ולא לזנות והוה כאומר חוץ מזנותייך דקמספקא דאפשר הוה שיור והני פוסקים דלא איצרכי כלל אפילו לכתחילה להרי את מותרת הביא הרשב"א והר"ן והמגיד בפ' ד' והגהות מרדכי שאין לחוש לזה אלא כשאומר בפירוש חוץ מזנותייך אבל לא בסתמא וזה לא קשה דכאן הוה דייקינן להא מילתא מדקאמר דווקא שמגרשה להתנסבא. ממילא משמע לא לזנות בשלמא הגמרא איירי שאומר סתמא הרי את מגורשת בעינן שיפרש ויאמר חוץ מזנותייך אבל היכא דקאמר בפירוש להתנסבא ממילא ממעט זנות. וכמו שהבאתי ירושלמי שהעתיק הר"ן ריש פ' האומר דכשאומר הרי זה גיטך שלשים יום ממילא משמע שאחרי שלשים יום תחזור היא להיות אשתו ולכן אף שאינו מפרש בהדיא שתחזור אח"ז להיות אשתו מ"מ משמעותו כך רק מצאו לחלוק על זה מהא דמבואר ביבמות (דף צ"כ ע"א) דכשהורו ב"ד באשה הניסת ע"פ עד א' להנשא והלכה וקילקלה חייבת ופליגי אמוראי ר' אליעזר אמר זינתה ור' יוחנן פליג דאפילו זינתה בכלל היתר נישואין אלא אלמנה לכה"ג ע"ש וא"כ מוכח דזינתה בכלל נשואין דלהתנסבא וסברות הרשב"א דבעל מסלק רשותו טפי מב"ד ומתירה לכל והר"ן כ' איפכא דעדיין יש לחלק דגבי ב"ד אין היתר למחצה אבל גבי בעל בתר לישנא אזלינן ולא היתירה באיסור וכן כ' הנימו"קי ביבמות פ' עשירי ע"ש. ולא ידעתי לכאורה מה חקרו בזה הלא הדבר מפורש בגמרא דף פ"ג הביאו הב"ש סי' קל"ז ס"ק ה' דעל מנת שלא תנשאי לפלוני הותרה לו בזנות ודווקא אם אמר שלא תבעלי לפלוני אז אסורה אף בזנות עיין שם. וכן אם אמר ע"מ שתנשא לפלוני בודאי לא מהני אם נבעלה לו בזנות. ואם אמר ע"מ שתבעלי לפלוני בודאי מהני אף בעילות זנות. א"כ משמע מפורש שענין הזה אינו דומה לענין שהורו ב"ד להנשא דמשמע לר"י אפילו זנות וא"כ לכאורה דברי רשב"א תמוהין בהעלם דבר מאתו סוגיא הנ"ל. אולם באמת נראה דהדין עם הרשב"א וכן הגהות מרדכי יליף לה כאן מהאי סוגיא דהורו ב"ד משום דדווקא היכא שאומר הבעל בפירוש ע"מ שלא תנשא שפיר ראוי לדייק בדיבורו מדלא קאמר ע"ה שלא תבעלי מסתמא על נישואין מקפיד ולא על זנות והתם עיקר אמירתו דע"מ לאיסורא קא מהדר לקבוע עליה איסור מאותו פלוני ואילו לא הוה אמר כלל היה ההיתר ממילא לכל אך כאן בענין דלהתנסבא דעיקר ענין אמירות דלהתנסבא על התירא הוא דקמהדר וכמו דבארנו לעיל דאנן חיישינן שלא יתפרש לפנינו הא דקאמר הרי את מגורשת ממני לאיסורא קמהדר וקאמר היינו שאין אתה מגורשת אלא ממני לחוד ואין לך היתר לכל העולם ואף שלא פירש כך שמשמעות של דיוק תיבות ממני הוה משתמע לן כך כמו ירושלמי שהבאתי לעיל במגרשה על שלשים יום וכנ"ל ומעתה תיבות להתנסבא על היתרא הוא דקמהדר כלומר שבא לאורויי לן על מלת ממני דאמר מקודם שלא תידוק בו דכוונתו רק ממנו לחוד אלא להתירא קאמר וכסברות ר' יהודה דצריך הבעל לפרש שיהיה ידים מוכיחות שהוא קמגרשה ולכן בא לפרושי הא במלת להתנסבא לכל גבר דמעתה נראה בעליל שאין פירוש תיבות ממני דקאמר ברישא לגרועי כח דגיטא אלא לאלומי כחו קאתי כנ"ל להורות שהוא קמגרשה משו"ה שפיר קמדמה לה הרשב"א והגהות מרדכי לענין הוראות ב"ד ביבמות דתליא בפלוגתא דר' אלעזר ור' יוחנן דהאי מ"ד דסובר דאף התם ב"ד הוא דקשרי לה אעפי"כ דייקינן בלישנא דהורו להנשא אסורה לזנות כמו כן אפשר נמי הכא אף דהאי מילתא דלהתנסב' להתירא קאתי עדיין דייקינן לאסור זנות אבל לר"י דסובר התם הואיל וב"ד שרי' להנשא ממילא נעשה פנוי' ואף לזנות מותר' כמו כן ראוי לומר כאן דזה ודאי אם נדרוש תיבות ממני לאלומי מילתא דגיטא ממילא היא שרי' לכל מילי רק דאנן חיישינן שלא יהיה נדרש מלת ממני לגרוע ולומר שכ ונת' שאינה מגרשה רק ממנו א"כ שפיר ראוי לומר אחרי שמגלה לנו תיבות להתנסבא שעיקר כוונות תיבות ממני לאלומי מילתא ממילא הותר לכל הן לנשואין והן לזנות כן נ"ל ברור בכוונות הרשב"א והגהות מרדכי דמפרשי להוכיח מסוגיא דיבמות לפי מה דקי"לן שם כר' יוחנן משים דתני' כוותיה ע"ש ממילא כאן נמי אף היתר זנות נשתמע מינ' ושייך שפיר מה דדייקו ואמרי דהא לא אמר בפירוש חוץ מזנותייך. ולא דמי לעל מנת שלא תנשאי דממילא משמע חוץ מזנות וכנ"ל ודמיא להא דאמרינן התם לר"י דאפילו לזנות משום דהורו להנשא להיתרא קמהדר ועשאוה פנוי' ע"ש כמו כן כאן האי להתנסבא קמהדרי לעשותה פנויה ולא תהי' נגרע כחה מחמת תיבות ממני הקודם וא"כ שני הסוגיות בסוג אחד נינהו: ועתה אמרתי לבאר ע"פ דברים הללו בדרך פילפול הלכה מה דראיתי בהג"א פ"ב מביא שם דירושלמי פליג על שמואל וז"ל הג"א ברא"ש סימן י"ז בירושלמי אם כ' כל הגט שלא לשמה ושם האשה והאיש לשמה כשר ומשמע אפילו כ' הרי את מותרת שלא לשמה ושם איש ואשה לשמה כשר ופליג אדשמואל דלדידי' גם הרי את מותרת צריך לכתוב לשמה וכל גט שלא הוזכר בו שמו ושמה פסול ובניה ממזרים עכ"ל: ודרך פילפול יש לפרש ע"פ דידוע דר' יוחנן חיבר הירושלמי ולשיטתו דסובר ביבמות דהתירוהו סתמא אפילו לזנות משמע ולא צריך עוד הרי את מותרת להתירה לזנות ושמואל אפשר דסובר כשיטות ר' אלעזר שם ביבמות דמפרש קילקלה זינתה משו"ה צריך עוד הרי את מותרת על היתר זנות. ולפי"ז שפיר דאנן קי"לן בהא כירושלמי ולא כשמואל משום דאנן קי"לן כר' יוחנן דיבמות דתניא התם כוותי' ע"ש: איברא דברי הג"א הנ"ל תמוהין אצלי ואינם מובנים לי והב"י סי' קכ"ג הביאו ולא הרגיש בדבר זה כי הנה שמתי עיוני על גוף דברי הירושלמי שמביא הג"א הנ"ל וראיתי שהוא תמוה ופלאי מאוד והמפרש פותרו אבל אין פותר לפני ואמרתי להעתיק כל דברי ירושלמי ולפרשו על אמיתתו ע"פ עיקרי דברינו בזה הסוגיא וז"ל שם על משנה דהכותב טופסי גיטין כו' גמרא ר' יוחנן אמר כתב תרפו בתופס כשר ריש לקיש אמר כתב תרפו בתופס פסול מתניתא פליגא על ר"י הכותב תופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה והזמן פתר לה ותורפו עמו וקשיא על דר"י אם כשכתב תרפו בתופס בדא חכמים מכשירין ר' ירמיה בשם ר' זעירא מפסולו את למד הכשירו אם כתב כולו לשמה ושם האיש והאשה שלא לשמה שמא אינו פוסל ודכוותיה כתב כולו שלא לשמה ושם האיש והאשה לשמה כשר ר' יוסי שאל לר' ירמיה הגע עצמך שזיווג אמר ליה כן אמר לי ר' זעירא רבו מכיון שאינו מצוי לזווג אפילו זיווג כמי שלא זיווג וקשיא על ריש לקיש אם שלא כתב בתופס תרפו בדא ר' יהודה פוסל. ר"י בשם ר' זעירא משום חלק (ופירש המפרש דאסר להניח מקום חלק בשום שטר משום זיוף ע"ש) ובגמרא דילן אמרינן טעמא דר' יהודה דגזר תופס אטו תורף: והמפרש שם פירש כל דברי ירושלמי הנ"ל וכל הפלוגתא שבין ר' יוחנן וריש לקיש הכל ע"פ דברי הג"א הנ"ל דפליגי במאי דאמר שמואל צריך שיניח הרי את מותרת לכל אדם ומפרש דר"י אמר כתב תרפי בטופס היינו שכ' אף הרי את מותרת לכל אדם ופליגי אי כשר או פסול גם הב"י סו' סי' קכ"ז הביא דברי הג"א הנ"ל איך שהוא פליג על שמואל אך דבר פשוט דלא קי"ל כירושלמי נגד גמרא דילן ומיהו למאי שאכתוב בסי' קכ"ז שבטופסי הראשונים לא היה כתוב הרי את מותרת לכל אדם א"כ משמע כירושלמי דלא כשמואל עכ"ל עכ"פ משמע שרוצים לפרש כל עיקר יסוד ענין ירושלמי הנ"ל ע"פ הפלוגתא אשר פליגי הרמב"ן עם שארי פוסקים כשלא כתבו הרי את מותרת לכל אדם אף שכ' שארי לישנא דפטרית שבקית כמו שביאר הב"ש קכ"ו ע"ש: אבל לדעתי רחוק מאוד להעמיס ענין זה בדברי הירושלמי לכל מעיין בו כמו שהעתקתיו למעלה דהא לא זכרו כלל מהענין דהרי את מותרת וסתמא אמרו שם ר"י אמר כתב תרפו בטופס א"כ משמע ומפורש דעיקר פלוגתייהו בתורף עצמו אם נכתב עם הטופס וכן שייטות כל המשך ירושלמי א"א לפרשו רק דפליגי על כל התורף דר' יוחנן מכשיר וריש לקיש פוסל וסברות ר"י הוא דאפילו כשכותב כל תרפו רק שיניח שם איש ואשה כשר. משו"ה מקשה שם על ר"י ממאי דנקט הכותב טופסי גיטין כו' וקס"ד דמשנה קדייק ונקט דלא יכתוב רק טופס ומהטופס צריך להניח שם אשה ואיש אבל התורף אסור