גליא מסכת חלק א סח

שמה הוה מדאורייתא דבעינן דרך ספירות דברים כו' ובסיפור אינו אלא יעקב גירש את אשתו לאה ולפי"ז אף אם כתב גירש בת פלוני לא מהני כיון דאין זה ספירת דברים כאשר יספר איש אל רעהו ומודינא במי שנקרא תמיד כך כמו בן זומא בן עזאי דזה הוה שפיר דרך ספירת דברים ע"ש באריכו' מזה: ומעתה נראה דאפשר לקיים בפשיטות דברי הש"ג האמורין בפ' הזורק דאף אם לא כתב עירו ועירה אינו גט כלל משום דהוא גורס בסוגיא דיהיב ס"ת הא בעינן שמו ושמה עירו ועירה ולא מסתבר לי לדחוק כמו דדחיק הר"ן לחלק דשמו ושמה הוה דאורייתא ועירו ועירה הוה דרבנן דהא שווינהו תלמודא כהדדי אך אין בו מן התימא על סברא זו דראיתי בדברי הש"ג שם שכ' דאם אדם מגרש בעירו באמת אינו מהצורך עוד אך אם מגרש במקום אחר אם לא יזכירו שם עירו ועירה אינו ידוע ע"פ שמו ושמה מי הוא המגרש ע"ש ולפי הקדמה הנ"ל דמהצורך לכתוב הכל דרך ספירת דברים כאשר יספר איש אל רעהו ענין עסק מעשה הגט וממילא כשמגרש את אשתו בעירו יספיק הסיפור משמו ושמה לבד אולם כשאדם מגרש באיזה עיר אחרת כמו דשכיח ביומא דשוקא אשר מתאספי' הרבה בני אדם מכמה עיירו' וכשנותן א' מהן איזה גט לא יושלם חוק הסיפור אשר יספר איש לרעהו ע"י שמו לבדו בלתי אם יצורף בתוך סיפור הדברים שם עירו של הבעל. א"כ דברי הש"ג נכונים מאוד הואיל ואנן צריכין לכתוב כפי הסיפור אשר נעשה על גט זה איש אל רעהו ויש ילפותא על זה מקרא משו"ה בלי ספק כאשר מגרש אדם אחר באיזה עיר אחרת ע"כ מקושר מקום עירו אל הסיפור ומוכרח מאוד ד"מ המספר הענין מוכרח מאוד לקשר בדברי סיפורו מאיזה מקום ראובן המגרש מעיר פלוני או מעיר פלוני ובלא זה לא יספיק ולא יושלם סיפור הדבר בשלימותו וממילא כמו דילפינן ענין שמו ושמה מהאי קרא דספר כריתות דמשמע כמו ספירת הדברים אשר יספר איש אל רעהו. כמו כן יש לנו למילף אם מגרש אדם שלא בעירו מהצורך לכתוב עירו מאין הוא משום דודאי דרך ספירות דברים כל גירושין הללו כך המה: והנה בעסק שאלה דידן אף שמצד א' יש להכריע הדבר לחומרא לפי הצעתינו דעיקרא דמילתא דהצרכת כתיבו' שמי ושמה בגט הוא מדאוריית' מדרשא דיליף לה הר"ן והרמב"ן מקרא דספר כריתות שיהיו דרך ספירות דברים אעפי"כ ביותר יש לנו לנטות להכריע עסק דידן לקולא דהואיל ועיקרא טעמא דשמו ושמה דהוה מדאוריי' הוא רק כפי דרך ספירות דברים מעסק הזה. וזה ידוע שאף המגרש הוא כהן או לוי. מ"מ אינו מוכרח ומקושר אל עסק סיפור דברים של מעשה הגירושין ענין כהן וכאשר יספר איש אל רעהו מענין המאורע אינו מזכיר רק שמו ושמה ואם מגרש במקום אחר מזכיר המספר שמו של מגרש ועירו אבל ענין כהן לא בא אל חוק המסופר כלל ולכן עיקר ענין שינוי דכהן או לוי לא דמי לשינוי עיקר השם או שינוי עירו ועירה משום דדווקא שמו ושמה יש להם עיקר מדאורייתא ושפיר יש להחמיר בהם אם לא כתבוה כלל או ששינה בה אבל עסק כהן או לוי אין להם עיקר ומשו"ה יש לדונם לאיסור ספק דרבנן: אמנם ה"ל אחרי העיון הטיב בכמה סוגיות עמדתי על אמיתות יסוד ושורש דכתיבת שמו ושמה בגט דלא הוה מדאוריי' וכדעת ר' יואל הלוי שהביא המרדכי ריש פ"ג והג"א שם וביאורי הגאון קכ"ט ס"ק י"ט לעיל עשה סמיכה לדברי השו"ע שם סעיף י"א שהמה כדברי הג"א פי"ב וריש פ"ג בשם א"ז דכ' דהגט פסול וכתב הגאון שם דראי' לזה הוא מסוגיא דההוא דיהיב ס"ת ואמרינן למאי ניחוש הא ליכא שמו ושמה משמע דאפילו חששא דריח הגט ליכא וכמו שהעלתי לעיל בזה דברי הפני יהושע ריש פ"ג שתמה מזה על סברת ר' יואל אולם קשה לפי זה אם נימא דסמיכות השו"ע על ענין סוגיא הנ"ל היה לו לומר הגט בטל דהא ידונו האי כלל שקבע הרמב"ם בה' גירושין דכל מקום שנאמר פסול הוא מדרבנן ע"ש. ובאמת לפי דברי הר"ן והרמב"ן שם בסוגיא דיהיב ס"ת דמפרשי טעמא מילפותא דצריך דרך ספירת דברים וכנ"ל. משמע בפשיטו' דהוה מדאוריית' שמו ושמה וממילא כשלא נכתב שמו ושמה ליכא חששא בהאי גיטא אפילו ריחא דגיטא לפסול לכהונה ועיין ברשב"א מה שחקר על הא דאמר הא בעינן לשמה. והקשה רשב"א להאי אמורא דסובר ריש פ' כל הגט דאפילו בשלא לשמה עכ"פ פסלה מכהונה א"כ ממילא לא קשה קושית תלמודא דהא מ"מ חששא דכהונה יש כאן אפילו בלא לשמה ומתרץ משום דמסקנא דהלכה הוא ריש פ' כל הגט דלא כשמואל אלא כר' יוחנן דאפילו לכהונה לא מפסלה משו"ה מקשה תלמודא שפיר דבעי לשמה וליכא שום חששא ע"ש ומעתה ע"כ פשוט מאוד דאף הא דאמור שם הא בעי שמו ושמה דבלעדי השמות ליכא כלל חששא דגיטא אפילו לכהונה וכפי הנראה מהאי סוגיא הראיה פשוטה וברורה מפורשת דלא הוה אפילו ריחא דגיטא ובטל מדאורייתא ולכן חקר הר"ן ורמב"ן לקבוע ילפותא לזה מקרא ולכן כמו שתמה הגאון והפ"י על שיטות ר' יואל דמכשיר בלא כתיבות השמות כמו כן יש לתמוה על כל הני פוסקים שהביא הב"ש ס"ק כ"א דמשמע דכולם דעתם דליכא אלא פסולא דרבנן ולא הוה אלא ממזר דרבנן ואמאי הא הוכחה מבוארת דהוה דאורייתא והנה ביאורי הגאון מסיים שם דלא כר' יואל וכל ראיותיו אין בהם ממש עכ"ל ולענד"נ דדברי ר' יואל אמיתים וברורים וכל ראיותיו נכונים שם לבד מה שחקרתי אני ת"ל ראיות אחרים ברורים לעיקר הזה ומקודם נחקור ונעמוד על ראיות ר' יואל דנראה דעיקר ראיות של ר' יואל המה הגונים מאוד לסתור טל פיהם דברי הר"ן ורמב"ן שיסדו דרשא וילפותא להצריך שמו ושמה מקרא דספר כריתות שיהיה דווקא דרך ספירות דברים כמו שהארכנו מזה וע"ז חקר ר' יואל מסוגיא דריש פ' כל הגט דמי שיש לו ב' נשים בשמות שוות וכתב לגרש הגדולה אינו יכול לגרש בגט זה הקטנה אבל לגדולה הוה שפיר גט אף דליכא סימנא בהאי גיטא דווקא לגדולה א"כ מה שהוזכר שם של הגדולה אינו מועיל והוה כמו שלא הוזכר כאן שום שם ונכתב הגט בלא שם מ"מ כיון דידעי עידי מסירה דלגדולה נמסר כשר וסברתו הוא אם היה מהתורה דרשא דרמב"ן ור"ן דבעינן דרך ספירות דברים של כריתות וא"כ כיון דלזה האיש שתי נשים בשמות שוות ממילא כששניהן רחל ע"כ לא ישלי' הסיפור איך שראובן גירש את אשתו רחל הואיל ושניהן רחל ומהצורך להשלים אל חוק הסיפור הזה את אשתו רחל הגדולה אבל מה שכתב בגט רחל סתמא הוה כמו שלא נכתב כלל וכן הוכיח עוד ר' יואל מחניכה דכשר אף דניחא דרך ספירות דברים ולא הוה מוכח מתוכו דווקא איש הזה והוה קצת ידים שאינן מוכיחות וכמו שנאריך לקמן בסוגיא דדף פ"ה וא"כ מוכח דלא צריכא מן התורה כלל לעיקר כתיבת השם כלל רק מה דכ' לה לשמה הוא נאמר על עצמות האיש והאשה אבל קביעות השמות אין לו עיקר ושורש אל יסוד הגירושין כמו שהערנו לעיל מקרבן דפסול ג"כ שלא לשמה ומ"מ קביעות שמו של הבעלים אין ענין כלל לעסק הקרבן וכן מצינו במגילות סוטה דהלכה כמ"ד בפ"ק דעירובין ובפ"ב דסוטה ופסקה הרמב"ם פ"ד דסוטה דכתב למגינה שלא לשמה פסולה ואין מגילה של סוטה זו כשרה לאחרת ע"ש. ומ"מ לא מצינו שיהיה איזה צורך שיכתוב בה שם האשה של הסוטה אע"פ שכתב הרמב"ם פ"ג הלכה ח' כותבה לשמה כמו הגט אך שמה של הסוטה לא כתוב רמגינתה כמבואר ברמב"ם שם שכותב כל הדברים שהשביע אות באות מלה במלה ע"ש. א"כ חזינא דעיקר לשמה הוה לעצמות האשה הזאת ולא על קביעות שמה איירי ועיין בתו' י"ט פ"ח דהעיר קצת מענין זה: ועוד יש לשית לב ולעיין הרבה מהדחק שנצרכין אנחנו נדחוק ולפרש את המשנה דף פ' ע"א דאיתא שינה שמה ושמו שם עירו ועירה כו' לפי האי סברא דבלא שמות הגט בטל לגמרי א"כ קשה אמאי נקט שינה ה"לל רבותא טפי שלא כתבו כלל וכש"כ שינה ועיין בב"י קכ"ט ד"ה ואם לא כתב כו' וז"ל דאי איירי בשינה ממש פשיטא שהגט פסול לגמרי שלא נכתב לשם בעלה כלל אע"כ בפסולא דרבנן מיירי שהיה ביהודא וכתב שם בגליל והכי משמע בגמ' בהדיא מדא יצטריך לומר מודים חכמים לר"מ גבי שינה שמו ואם שינה ממש מי צריכא למימר ועוד דע"כ מודים לר"מ דשינה דומה למלכות שאינה הוגנת והתם לא הוה רק מדרבנן ה"ה בשינה הוה רק מדרבנן ובשינה גמור פשיטא דהוה דאורייתא ומכל זה נדחקו לפרש דהאי שינה איירי מיהודה לגליל שכ' התו' מזה בדף כ' ע"א באריכות מזה וכן ביארו הרשב"א והר"ן והרא"ש ע"ש ולדעתי פירוש זה רחוק מאוד ומאוד לפרש בזה כוונות המשנה דהא המשנה סתמא קתני שינה שמו ושמה בשלמא לעיל פ' השולח דף ל"ד דקתני שהי' משנה שמו ושמה שם לא קאי אגט אלא שהי' משנה שמו מפני שנעשה בורח מיהודא לגליל ואמרינן שם דשולח גט מן יהודה לגליל ומחלקינן שם בין אם כותב מקום הכתיבה או מקום נתינה ובברייתא מפורש שם ששולח גט מיהודה לגליל או איפכא ואם בכאן איירי נמי שכבר יש לו ב' שמות א' ביהודה ואחד בגליל הו"ל לתנא למיתני הכי ולסיים בה שכתב ביהודה שם שבגליל ובפרט דנקט לעיל היה במזרח וכתב במערב דאיירי כשמשנה מקום הכתיבה כמו כן הל"ל למינקט בסיפא היה בגליל וכתב שם שביהודה ועוד דלא מפורש אי איירי ששילח לאשתו שבמקום אחר או לא ועוד הלא מפורש אי איירי שידוע זה השם כאן או לא ידוע ואם לא ידוע לפי הנראה אין מעלה ומוריד כלל מה שנקרא זה השם במקום אחר הואיל ואין ידוע כאן אע"כ אין המשנה יוצא מידי פשו וכוונות המשנה שינה שמו ושמה שינוי ממש וא"כ נשאר לנו הוכחת החי' מה דדייקו בדף ך' מדנקט שינה משמע בלא כתב כלל כשר ועוד דיש לדייק דאפי' בשינה לא הוה פסול אלא מדרבנן וכמבואר בדברי הב"י שהבאתי לעיל מדנקט מודו חכמים לר"מ משמע דהאי פסולא דשינוי דומה לפסולא דר"מ דהוא מדרבנן דמשנה מטבע שטבעו חכמים ועוד מוכח דתלמודא איירי בשינוי גמור מדקאמר שם בגמ' היה במזרח מאן אילימא בעל היינו שינה שם עירו ועירה ע"ש ומזרח ומערב שינוי ממש משמע דשינה עירו שינה נמי ממש איירי ודלא כדמפרשי התו' ד"ה שינה דאיירי בשינוי יהודה וגליל וא"כ דכל המשנה איירי בשינוי גמור ואעפי"כ לא הוה פסולו אלא מדרבנן מדקאמר מודו לר"מ ועוד דהא כללינהו בהדדי עם שינוי עירו ועירה דנראה דבזה אפילו בבינה גמור לא הוה אלא מדרבנן ועיין ברא"ש באורך שם דאם לא כ' כלל מקום דירתו כשר רק בשינה פסול אלא מפני הרואין יאמרו לא גירש זה אלא אחר משמע דהוה משום לעז מדרבנן וליכא ביה פסולא דאורייתא ומה שכתב הב"י דאי בשינה ממש פשיטא שהגט פסול לגמרי שלא נכתב לשם בעלים כלל וכן הוא בחידושי הרשב"א כאן ולעיל בפ' השולח לדייק דאיירי בשינוי יהודה וגליל דאי בשינה גמור פשיטא ע"ש ולא ידענא מאי פשיטותא הוא דמשמע דסברו דשינוי השם הוה ממש שינוי בעלים ונכתב שלא לשם הבעל ויסודו מטעם דהוה שלא לשמו ובעינן לה לשמה כי נראה פשוט עיקר הילפותא דלה לשמה וכמו דילפינן לה בריש כל הגט דבעי לשמו ולשמה לא איירי כלל מעסק שם האיש והאשה אלא לעצמות הבעל והאשה וכמו שהבאתי ראיה מקרבן דפסול נמי שלא לשמו דקאי על עצמותו של בעל הקרבן אבל שמו של בעל הקרבן אינו מגרע כלל עסק דלשמו האמור שם דאף אם הכהן טעה בדמיונו שזה בעל הקרבן שמו ראובן ובאמת שמו שמעון אף שהקריב על דעת זה ששמו שמעון מ"מ איל מגרע כלל לקרבן וכמו כן מגילות סוטה דבעי לשמה כמו גט אינו מהצורך כלל לקבוע בה שמה של הסוטה. ואף גם זאת אם טעה הכהן בדמיונו לחשוב ששם סוטה הזאת רחל והנה היא לאה בודאי אינו מגרע כלל שיהיה נקרא משום כך שלא לשמה הואיל ועכ"פ נכתב בשביל עצמות האשה סוטה הזאת וכמו כן גבי גט אף דבעינן מקרא לשמו ולשמה הוא דווקא לעצמות האיש והאשה ולא על השמות קאי ואטו גט הוא קמיע שסגולת הקמיע לפעול דווקא ע"י שמות האיש המבקש הרפואה ואף בחלשים האמורין בפ' ע"פ הכל ע"פ שמות האיש קבועים אבל גבי גט מנ"ל וא"כ אין פשיט' כ"כ לפסול שינוי השמות גבי גט הואיל ומ"מ לשמו ולשמה כתבן הסופר וחתמו העדים שעיקר לשמו ולשמה הוא עצמות המגרש והמתגרשת פסולא דשינוי השמות דמודו חכמים לר"מ משום דלר"מ