גליא מסכת חלק א סב

ראיה דפרק המדיר שאין עניינו לביטול ובין ראיה שהביא מאתי דיבור שמקורו על ענין ביטול וכן ראיה דבני גד לאיזה ענין סובב הולך וביותר ויותר קשה לסברות מכ"ת דענין ביטול מתחילה חלות הגירושין מהאידנא וצריכא עדים וקיום הגט ברשותה א"כ בחינם טרח טריא הרא"ש לחקור ע"ז הוכחות וראיות מסוגיא דאתי דיבור כו' ומסוגיא דבני גד ומה הפרש נמצא בין זה לענין תיקון הרשב"א שמסיק שם הרא"ש לומר ואם לבך נוקף הרי הגט ברשותה ותתגרש ע"פ אמירתו מעכשיו אשר על זה לא הוצרך הרא"ש לשום ראיה דמשמע לו שענין זה הוא פשוט בלי שום פיקפוק בעולם כלל וכלל וראיתי שם בקו"ל אות ח' חוקר ומאריך לומר שענין מחילות תנאי נכלל שפיר בענין ביטול תנאי דהואיל ומבטל אינו מקפיד ומוחל מעיקרא ומשו"ה הסברא דאף בביטל תנאי שיסודו מדיבור מבטל דיבור ולא מתחלא רק מהאידנא אעפ"כ נכלל בו גם מחילת תנאי' ולכן אם הוא במקום דמועיל מחילה נעשה הענין למפרע הנה מלבד שבמקור כזה בעצמו קשה לשמוע אף זאת כבר ביארתי שהרא"ש לא מסתר דבר דבריו. ואם הי' כוונתו לכך עיקר חסר מן הספר ענין כזה לא היה לו להרא"ש לסתום אלא לבאר, אף שהמה שני עיקרים נכלל זה בזה כאשר מכ"ת מאריך לבאר הענין בדוחק להטעים בדרך מליצה זאת ועוד קשה דכמו שבביטול תנאי נכלל מחילה כמו כן נימא דבמחילות התנאי נכלל בו ביטול דהואיל ומוחל קמבטל התנאי ואף זא שבגוף הסברא אינני מסכים לדינא כלל אחרי שאסברא לה תוכן ומקור ענין ביטל תנאי מטעם אתי דיבור ומבטל דיבור קמא והוא רק מהאידנ' קמתחלא א"כ נימא שאין דעתו על ענין מחילה שיסודו למפרע ולשעבר ומה שהשיב ע"פ דרך מליצה דהואיל ולא קא קפיד ממילא קמחיל זה ליתא משום דזה לא נעשה רק ע"פ גילוי דעתא בעלמא וזה לא מהני בגיטין ובריש השולח בעובדא דפסקיה מברא שם דאמר חזו דאתאי אמרינן דדעתא לקיומא תנאה ולא לבטל הגט אף דממילא מוכח שדעתו לבטל הגט ומסיק דאף גילוי דעת ליכא בזה והכ"נ נימא כאן דדעתו כמשמעו שמבטל התנאי אשר ענין כזה אינו מועיל למפרע רק מהאידנא לבד ובריש השולח חוקר תלמודא על מלת בטל הוא אי לשעבר הוא אי לעתיד ע"ש א"כ אף כאן אם אמר התנאי בטל יש לחקור אם כוונתו על לשעבר ולמפרע או לעתיד ומהאידנא קמתחלא ע"כ כל יסוד דבריו מה שהעלה בקו"נ לחקור לומר ענין ביטול וענין מחילה המה שני עיקרים הכל ישא הרוח הבל ורעות רוחיאכן רוח הוא באנוש ות"ל זקנה וחכמה יש כאן ימים ידברו ורוב שנים יודיעהו חכמה כאשר דוד בא עד הרא"ש להיו' רא"ש דבריו אמת לאמיתתן של תורה כאשר כיון כל דבריו באר הטיב לא מעורבין ולא מבולבלין לא ברמז וחידה כידוע שכל מילולו בתשובותיו ברורין ומבוארין ואין דרכו כדרך המליצים והחקרנים שמדברים מחצה: והעיקר יסוד הדבר אשר נטה את כ"ת מני הדרך יושר והאמת ראיתי והבנתי ע"פ שלא הבין הדבר לאשורו שיש פלוגתא רחוקה בין הרא"ש ובין הר"ן המבוארין בפרק המדיר ובנדרים והעולה על רוח מכ"ת ששניהם לדבר אחד נתכוונו ועפי"ז נטה בכל קו"נ לכוון ולנטות את דעת הרא"ש לדרך הר"ן ע"כ אבארם לנכון ושלש מחלקות בדבר ביסוד ושורש דין בטולו של תנאי הרא"ש והרמב"ם בשיטא חדא קיימי והרשב"א חילק מקצה לקצה והר"ן ממוצע בין שניהם בזה דעת וסברות הרשב"א כאשר הביא הר"ן בהמדיר בנדרים ד' כ"ד ע"א דדוקא בתנאים של ממון יכול למחול מטעם שאומר הריני וכאלו התקבלתי ושם בנדרים מפורש יותר וז"ל דכיון שאפי' הי' מקבל הי' יכול לחזור לו ואפוכי מטרתא למה לי אבל שארי תנאים כמו מומין ונדרי' אין מחילתן כלום ומבואר דעתו שכל ענין מעשה שנעשה ע"ת אין קיום להמעשה בלעדי התנאי שהתנאי מקושר עם המעשה ולא כמו שביאר הרא"ש בתשובתו הנ"ל להוכיח מבני גד וראובן שהתנאי הוא דבר אחר והמעשה הוא דבר אחר וכבר בארתי דבר הגון נאה ומתקבל על אוזן שומעת דהרא"ש לשיטתו דסובר הלכה כרבי מאיר בתנאי כפול ואי לאו דילפינן מהתם היה ראוי לומר שהמעשה יתקיים אף שיעברו על תנאי והארכתי לבאר זאת והרשב"א לשיטתו דסובר דעיקר הלכה כרבנן דפליגי על ר"מ ולא ילפינן מבני גד וראובן אלא מסברא עצמה דאין קיום למעשה בלתי תנאי שהמעש' והתנאי המה דבר אחד ומקושרים זה בזה. ולפיכך סובר הרשב"א שמהצורך שיתקיים התנאי או בפועל ממש או בדמיון בלא פועל בפועל היינו בעסק נתינות מעות שייך לומר כאילו כבר קיבל והחזיר בחזרה מידו להנותן ואפוכי מטרתא נקרא אבל בשארי תנאים דלא שייך בהו קיום תנאי אף בדמיון אין כאן שום תיקון והוצרך הרשב"א לחקור ולפרש פירוש אחר בסוגיא דהמדיר במימרא דאביי דאמר לא תימא כו' אחולי אחליה לתנאיה דמשמע שם לכאורה דיש מחילה וביטול לתנאי דנדרים ומומין דלא שייך שם דמיון דכאילו התקבלתי כמו שמבואר שיטתו בר"ן דהמדיר ע"ש: ולשיטתו לא מצא שום תיקון גבי גט על תנאי אף גבי תנאי נתינות מעות משום דרשב"א צריך שיהיה דמיון כפועל קיומו של התנאי וא"כ גבי גט לוא דנימא כאילו התקבלתי בפועל ואפוכי מטרתא אבל עסק ציעורי שהוקבע על אשה ע"י התנאי אין לו קיום כלל והוצרך לעשות גירושין חדשים אם הגט עדיין ברשותה ובעי ודאי עדים ג"כ. ואם נאבד הגט ליכא שום תיקון זהו שיטות הרשב"א: שיטות הר"ן בפלוגתא דר"מ ורבנן בתנאי כפול כרי"ף ורשב"א כמו שהובא בב"י סי' ל"ח שם דהלכה כרבנן ולא ילפינן מבני גד ובלא שום לימוד מסברא אמרי' הכי דאין קיום למעשה בלתי התנאי משום דמקושרין המה זה בזה ולפיכך דעת הר"ן הוא כרשב"א שמהצורך שיהיה נעשה קיום להתנאי בדמיון כפועל כל האפשרי ובלא"ה נתבטל המעשה רק דלהר"ן אינו נוח לו פירו' הרשב"א בדברי אביי שם בהמדיר וכמבואר בר"ן שכתב על פירש הרשב"א ותמהני כו' ע"ש וא"כ עשה הנחה אחרת דמשו"ה במימרא דאביי דאמר לא נימא כיון דכנסה אחולי אחליה לתנאי דמשמע דמחילה מועלת אף בשארי תנאי דלאו ממון ולכן אמר הר"ן דלאו דוקא תנאי מעות אלא כל תנאי שהוא לטובתו כמו מומין ונדרים יכול הוא לומ' כלום התניתי אלא לטובת והנאתי הרי את עלי כאלו אין עליך מומין ונדרים אבל בתנאי גרידא לא מהני מידי ע"ש שהאריך בזה ובזה מפרש דלא תקשה מעשיר ועני למה אינו מועיל כשאומרת הרי את עלי כאילו את עשיר הואיל ולהנאתה הוה עיקר תנאו: ומסיק דהואיל ובלבה היה להתקדש לו בלא זה ולא היתה מקפדת נמצא דתנאי זה נקרא שלא להנאתה אלא תנאי גרידא ולא שייך בו מחילה לומר הרי את עלי ומסיק עוד דבתנאי לצעורי נמי שלא להנאתו הוה כתנאי גרידא ולא מהני מחילה ע"ש באריכות. נמצא לשיטתו לא מהני תיקון דמחילת תנאי וביטול תנאי גבי גט דאפילו תנאי של ממון הוה התם לציעורי וכן מבואר בר"ן פ' מי שאחזו דביטול תנאי לא מהני וז"ל בסוגיא דכל זמן שאעבור מכנגד פניך ואני המה אם אית' דיכולין לבטל תנאי כו' היכא אסיקנא בסוגיא דאיצטלית דלצעורה קמכוין ולא מצי מחיל למה לא יהא בידו לומר שיהא כאילו נתקיים ע"ש באורך עכ"פ למבין ומדקדק היטב נראה דבמקורן שוה דעת הר"ן עם הרשב"א דביטול תנאי לא מועיל בשום ענין וכדפרשתי טעמן לנכון דסברי דתנאי מקושר עם המעשה ובביטול תנאי נתבטל ונעקר גם המעשה רק הרשב"א ור"ן סברי דמחילות תנאי מהני ולא ביטול ומחילות התנאי הוה קיומו של התנאי אך לא בפועל אלא בדמיון בלא פועל כמו בפועל ולהרשב"א לא משכחת לה אלא בתנאי של נתינת מעות וכדומה ולהר"ן משכחת לה בכולהי תנאים שנקבעים מתחילתן לטובת המתנה אותם ויכול לומר הואיל ולטובתי נעשה אני מוחל והרי אני כאילו קבלתי טובתי בשלמות ושורש ויסוד עיקר זה הוא נעשה דוקא ע"י מחילות התנאי שמקורו לדמותו לקיומו של התנאי בפועל ומשו"ה בציעורי ובתנאי גרידא אף להר"ן ליכא תיקון דלא שייך אף להר"ן לומר שם הרי זה עלי כאילו נתקיים אבל עכ"פ בין לרשב"א בין להר"ן ביטול תנאי לא אמרינן כלל בשום אופן כי ביטול תנאי הוא עקירות התנאי מעיקרו עד שאנחנו אומרין אף דליכא כאן שום דמות קיומו של תנאי מ"מ המעשה בתוקפו כאילו נתקיים התנאי כמו שהתנה אותו מתחילתו: ולהרמב"ם ולהרא"ש דרך אחרת עמהם דסברתם דאינו דווקא מחילה מועיל אלא אף ביטול עיקר של תנאי ג"כ מועיל ומשום הכי כתב שם הרא"ש בתשו' דאף במקום ציעורא דלא מועיל מחילה מועיל עכ"פ ביטול וכן מבואר שם דאינו חושש הרא"ש שיהיה התנאי דוקא לטובתו אלא אף בתנאי גרידא שלא לטובתו מועיל תיקון דביטול דהא כתב שם בכלל מ"ו בסופו לחלק בעסק תנאי שנעשה לטובת אשה יש הפרש בין גיטין לקדושין דבקדושין אינו יכול לבטל הבעל אם לא האשה תסכים אבל בגירושין יכול הוא לבטל התנאי והמעשה נשאר קיים שהאשה מתגרשת בלא דעתה ורצונה ע"ש והנה לדעת הר"ן ודאי אצל הבעל הוה תנאי גרידא הואיל ואין הוא נעשה לטובתו של הבעל א"כ לא הוה שייך כאן כלל תיקון דענין מחילה לא שייך הכא לומר הרי הוא כאילו נעשה בפועל ואף דמיון קיומו של תנאי לא משכחת לה וע"כ מוכרח דסברות הרא"ש הוא כנ"ל דיש תיקון לעשות ביטול להתנאי היינו עקירות התנאי ולא קיומו ומ"מ ישאר המעשה בתוקפו בלא קיום כאילו נתקיים ויליף לה הרא"ש מטעם דאתי דיבור ומבטל דיבור ועוד דייק מבני גד שהתנאי אינו מקושר עם המעשה אלא דבר אחר ולכן יצוייר עקירות תנאי והמעשה בתוקפו: ועיקר ראיות הרא"ש שקבע להא מילתא מן מימרא דאביי דאמר לא תימא כיון דכנס אחולי אחליה לתנאה ומוכיח מזה דע"כ יכולין לבטל את התנאי מעיקרו והוא דסברות הרמב"ם והרא"ש הוא ביסוד מחילות התנאי כמו סברות הרשב"א דיסוד מחילות תנאי עד שיתדמה כאילו קיימו בפועל אינו שייך אלא בתנאי של נתינות מעות ובזה שייך לומר הואיל ויכול לקבל ולחזור אותן להנותן אפוכי מטרתא הוא אבל בתנאי של נדרים ומומין לא שייך זה ופירוש הרשב"א במימרא דאביי לא הוכשר בעיניהם ולפיכך דייקו בדברי אביי דמשמע דאם מחל בפירוש היה מועיל הא מחילה לא שייכא רק בממון ולא סברי סברות הר"ן דבכולהו תנאי דלטובתה שייך מחילה א"כ נשאר להם מימרא דאביי בקושיא איך מצי מחיל לתנאו דנדרים ומומין לפיכך אמרו לפרש מימרא דאביי דלא כוונתו על יסוד מחילה שהוא כקיומו של התנאי בפועל אלא כוונתו על ביטולו של התנאי מעיקרו ומוחל ומבטל אותו ורצונו שיהיה נתקיים המעשה בלא קיומו של התנאי כאילו שהיה חפצו ורצונו מתחילה שיהיה דווקא קיומו של המעשה עם התנאי כמו כן רצונו עכשיו שיתקיים המעשה בלי תנאי ונראה דדייק זה מלישנא דקאמר אחולי אחליה לתנאיה ולכאורה היה לו לומר אחולי אחליה לנדרים ומומין אע"כ דכוונות אביי לא על עסק שורש מחילות המומין והנדרים דלא שייך בהו יסוד מחילה אלא כוונות אביי על מחילות וביטול את עיקרו של התנאי מעיקרו. כלומ' הרי מוחל ומבטל מה שאמר מתחילתו שמעשה זאת לא יתקיים בלעדי קיומו של התנאי דנדרים ומומין אלא עכשיו רצונו שיהיה המעשה בתוקפו בלעדי קיום דתנאי נדרים ומומין כמו שהיו קיום דנדרים ומומין ולפי"ז שפיר דהעלה הרא"ש דבכל ענייני תנאי מועיל יסוד זה שמוחל ומבטל את עיקר קביעות התנאי מעיקרו בין לתנאי גרידא או לציעורי דנהי דהתם לא מהני עסק מחילות הנתינה של המעות משום דליכא קיומו של ציעורי אבל כשעוקר ומוחל ומבטל את עיקר אמירות וקביעות התנאי מתחילתו ודאי מהני ומה שהקשה על זה הר"ן בפרק מי שאחזו שם דלפי"ז איך אסקינא דבציעורי לא מהני ע"ש נראה דלק"מ דהתם איתא בגמרא דאמר מחולין לך וברמב"ם ושו"ע דייק ונקט מחולין הם לך נמצא דהתם לא איירי שרצונו לבטל ולעקור את קביעותו של תנאי מעיקרו ומתחילתו אלא רצונו שישאר מעשה עם תנאי בתוקפו כבראשונה רק שעולה על דעתו שמחולין הם לך אלו המעות ואומר הריני כאילו התקבלתי ונתקיים התנאי בפועל דענין כזה מהני גבי נדרים ונחשב