גליא מסכת חלק א סא

דמצינן לבטל כל תנאי משום דמתחילה הוקבע בדעת המתנה שאם יתרצה אח"כ לעוקרו ולבטלו יהיה הרשות בידו ומשו"ה מיתלי תלי עד זמן אבל כשעבר זמן שאין בידו לבטל התנאי' אז הוקבע עסק ביטולא דגט ג"כ בקביעות ולא מצי לגרש בו עוד. וניחא דדייק בתשו' מוהרי"ט סי' ס"ו וקאמר כשיתבטל אמאי נתבטל הגט ע"ש אבל קודם שנתבטל עדיין התנאי ויכול לבטל התנאי. יכול ג"כ לגרש בגט ההוא מעכשיו שאין חל עליו עדיין שורש ביטול וא"כ ניחא התוספתא אף להרמב"ם והרשב"א לשיטתו דגט אינו מקבל ע"ע בטול פשיטא אף לאחרי זמן יכול לקבוע עליו גירושין ולגרש בו מעכשיו ולא איכפת לן כלל בעסק ביטול גט אשר נעשה עליו כנ"ל והרמ"ה סו' סי' קמ"ג ומצריך גט אחר משום דלא סובר דינא דהרמב"ם דמועיל ביטול התנאי ושיטתו בזה כרשב"א דכל תנאי שהוקבע א"א לעוקרו כמו שהובא דעתו בטור סוף סי' קמ"ד מש"וה חל שפיר ביטולא דגט מתחילת קביעות התנאי אשר הוחלט עסק [הביטול עליו בלתי קיומו של תנאי א"כ א"א לגרש בו מעכשיו אף שלא יקויים התנאי הואיל והוקבע עליו ביטול בלתי קיומו של התנאי וזהו נמי טעמא דתשוב' הרא"ש כלל מ"ה שכ' שם לפי דעתו שא"א לבטל התנאי וכפי שהשיב בפעם ראשון בכלל מ"ו ממילא אף תיקון הרשב"א לגרש באותו גט עצמו מעכשיו לא מהני משום ביטולא דגט כנ"ל והוצרך לגט אחר ולא יכול משום ברירה כמו שהארכנו הלכך הוצרך לקדש מחדש והרמ"ה לא הצריך לקדושין אחרים דבעובדא דידי' ליכא חששא דברירה כמו שביארנו זאת באריכות בסימן כ' ההפרש שבין עובדא דהרא"ש לעובדא דהרמ"ה בזה. עכ"פ התוספתא מכרע להלכה לדינא כמו שכ' הגאון ס"ק מ' דמועיל ביטול תנאי כתיקון הרמב"ם ואף מועיל אמירת ליהוי גיטא מעכשיו: אמנם כל זה אם היה הבעל מפרש ואומר הרי זה גיטך ע"מ שלא תנשא עד זמן פלוני אך בעובדא דנא כפי המבואר בהשאלה שהמגרש אמר לא תינשא עד שלש שנים וכפי הנראה אמר מקודם כל המבואר בסדר גיטין סימן רל"א וא"כ בין שאמר כך בלה"ק או בל"א אין כאן בית מיחוש ואין כאן לא ענין חוץ ולא ענין תנאי ועל מנת ובמשנה איתא הרי את מותרת לכל אדם אלא לראובן וקמיבעי לן האי אלא חוץ או ע"מ הוא אבל אם לא היה אומר תיבת אלא רק שהיה אומר הרי את מותרת לכל אדם ולא תנשא לראובן לא היה כאן שום חשש לא מענין תנאי ולא מענין חוץ דמשמע דבדרך עצה קאמר לה. או שמצווה אותה שתעשה כך. ובנ"ד נמי דמסתמא אמר לה בל"א (דוא זאלסט ניט נעמן איין מאן ג' שנים) אינו משמע כלל קביעות תנאי לעקור הגט רק לשון עצה או גזירה וציווי שמצווה עליה שתעשה כך או עניינו משמעות קללה שמקלל אותה שלא תעלה בידה להנשא זמן רב אבל אין כאן שורש ויסוד לתנאי לעיקרו של גט ועוד כל שלא אומר תיבת ועל מנת צריך לכפול תנאו אף חיבת חי נימא דלתנאי איכווין ועיין סימן קמ"ו סעי' ע"ש. עוד אחת יש ואמרתי לגלותה דהאי תיקון של הרשב"א שיהיה האי גיטא מעכשיו א"כ הוה הגט מוקדם ועיין בפני יהושע פ' מי שאחזו דף ע"ב בד"ה רש"י ורב הונא שכ' שם דראה בספר אחד דגט על תנאי יש לו קול ע"ש ואפשר דזה שייך דווקא בתנאי דאם דידוע דלא חל מתחילה משא"כ במעכשיו עיין קמ"ג סעיף ב': ב מה שהשבתי לרב אחד שהיה מפקפק על דברי יום ג' יום אשר אין בו אשם תלוי ספר אתה למען תצדק לפ"ק נאווהרדאק: להשיב מפני הכבוד לידיד עליון וי"נ הרב המאוה"ג המפורסם לחריף ובקי אור הברקי חכם אמיתי אי"א כו' אהובי ידידי קבלתי מכתבו שנית שבא לחזק דבריו הראשונים וראיתי מכתב אשר כותב לחתני לבקר הדבר אולי אני קפדן בטבעי להיות מקפיד למנ"צח לדו"ד. אהו' נער הייתי ות"ל גם זקנתי ומעולם טבעי להיות מודה על האמת ואילו נצחוני הייתי שמח אולם אהובי ידידי כן אבקש את פני כ"ת שאל יחשדוני ח"ו שבאתי לקנטר בדברים הרמותי ידי סהדי במרום שאני אוהב בלב ונפש לכלל ת"ח אהבת עולם ואהבה רבה ובפרט לאיש כמותו י"ב. והלום ראיתי כן תמהתי הלא שמעתי שמעו הטוב אשר תעננה לו נשים איש כמותו לקבל חלפי ואחד מחלף לא ימצא דוגמתו ולכן שלחתי לפניו קו"נ ע"ד שאמרו (במנחות י"ח) שרבי הלך למצות מדותיו לפני ר"א בן שמוע ולמצות מדותיו של ראב"ש כן רציתי לעמוד על מדות כ"ת ע"פ מיצוי שימצה מדותי אך לא מצאתי בהם מידה נכונה בכל דבריו ואקיים את אשר אוהב אוכיח ואתווכח עמו על כל דבריו איך עלה על דעתו לומר כך. ואני רואה שחוקר לפרש דברי רמב"ם והרא"ש כדרך הדרשנים במקרא לפרש איזה פסוק אשר כל דברי כתובים מביאים נאמרים בחידה ורמז לכן דורשים את הפסוק חציו אל ים הצפוני וחציו אל ים הקדמוני. לא כן דברי התלמוד ופוסקים ומכ"ת בא לדרוש דברי הרמב"ם והרא"ש עד"ז ולומר דדברי רמב"ם שבהל' אישות אשר נאמר ים דמהני ביטול תנאי כוונתו על מחילת תנאי ובה' גירושין שכתב שם ביטול תנאי כוונתו על ביטול מהשתא וגם בדברי תשוב' הרא"ש חוקר לפרשו כמו שמפרשין סתרי תורה בחידה ומחוג ורמז אבל לא מרא"ש בסתר דיבר ודבריו ברור מיללו ומכ"ת עשה עירבוביא ברא"ש ואמרו עירבובי דריש"א מייתי לידי עווירא עיור ופוסח שם דמפרש דהרא"ש פוסח על שתי סעיפים מטעם מחילות תנאי ומטעם ביטול תנאי ומקורן המה עניינים נפרדים לדעת כ"ת וחלוקים בדיניהם דענין מחילות תנאי הגט למפרע ולא בעי עדים ולא בעינן שיהיה הגט ברשותה בשעת מחילה וענין ביטול תנאי הוא לא נעשה אלא מעכשיו ובעי עדים ושיהיה הגט ברשותה בשעת ביטולו וע"י זה נעשה העקוב לו למישור לומר שדברי מגיד הוא מגיד מישרים ותמהתי מאוד על עקשותו ועקבותו ועקממיות שבלבו שהסיב את לבו לזה ואיך בא לחלוק עלינו את השוין דרמב"ם ה' אישות דמפורש שם דביטול התנאי א"צ עדים כוונתו על מחילות תנאי ולא לביטול. ובה' גירושין שבלשון א' נאמר שם שיבטל תנאי איירי על ביטול תנאי ובעי עדים ואף צריך ודאי שיהיה הגט ברשותה והנה אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה לשון הלכה הוא הילוך יפה הלכה מרווחת ולא מהלכות קפוחות ומקוטעות והרא"ש מסיים שם בכלל מ"ו כי אין ראוי להפרד מן הדבר בלא גמר כיון שהלכה זו נוגע לאיסור א"א וצד ממזרות שמא יראו תלמידים ויקבעו הלכה כמותו ולומר לשיטות הרמב"ם אף שיבטל התנאי אין חל הגט רק מהאידנא ואם אין הגט ברשותה בזמן הביטול אינו מועיל אשר זה דברים בדוים ונ"מ רבתא לאיסור ערוה ואין אני רשאי להפרד ואפרש לכ"ת ההלכה ברורה לאמיתות של תורה כמו שניתנה מסיני ואעמידו על האמת ואם טבעו ממידות שמנו חכמים ולא מחילופיהן ידעתי שיתן תודה להודות: ואתפלא מאוד על דעתו ועל דבריו דלפי העול' על רוחו דביטול תנאי ומחילו' תנאי חלוקין המה בדיניהן בכמה עניינים שונים איך עירב הרא"ש שני העניינים נפרדים יחד ובכלל מ"ו פתח בביטול שכ' בתוך הזמן ביטל התנאי כו' כי בביטול התנאי חל הגט למפרע ולפי דעתו צריכין לומר דהרא"ש לא דייק בלשונו לתפוס כאן לשון ביטול וכוונתו ע"כ על מחילות תנאי דהא לדעתו ביטל תנאי לא חל הגט למפרע אלא מהאידנא וע"כ דלשון ביטל שכ' שם כוונתו על מחילה ואח"ז הביא סוגיא דפ' מי שאחזו דמבואר שם עסק מחילה ומסיים אלמא דמחילות התנאי הוא כקיומו ע"ש א"כ פתח בביטול וסיים במחילה שוב אח"ז כתב שם וז"ל אבל אם מחל וביטל התנאי הרי הגט למפרע גט בשעת נתינה כו' ע"ש ומי לא יראה שלפ"ד יש עירבוביא בדברי הרא"ש דתחילה דייק שני פעמים לשון ביטל וסיים במחילה ואח"ז כלל שניהם יחד הלא המה חלוקים בדיניהם היה לו להרא"ש לסיימם כל אחד בפני עצמו ולא עוד שהרא"ש כשכללם יחד כ' וז"ל אבל אם מחל וביטל התנאי הרי הגט למפרע לפ"ד מכ"ת היה לו לומ' אבל אם מחל או ביטל הואיל ושני עיקרים נפרדים המה ומכ"ת האריך באות ח' בדברים הללו והסביר הדבר דמה שהביא שם הרא"ש לדברי הרמב"ם הוא כמו חדא ועוד קאמר דמטעם מחילות התנאי הוה הגט למפרע אבל לא מהני בלצעורה ולכן הביא דברי הרמב"ם דמטעם ביטול תנאי דהוא אתא דיבור ומבטל דיבור מועיל אף במקום ציעורא. רק בביטול הוה חלות הגט רק מהאידנא שמבטל את התנאי ועד האידנא בתנאי הוה קאי ועדים בעי ולפי זה פשוט דצריכין שיהיה הגט באותו שעה ברשותה הואיל והשתא הוה עיקר חלות הגט ולא מקודם וא"כ תמוה איך לא דייק כ"ת בכל דבריו להצריך עדים ולא דייק להצריך שיהיה הגט קיים דהא בתיקון מחילות תנאי שהוא חל למפרע ודאי לא בעי גט בקיומו כלל אף נשרף ונאבד מהני בשלמא מה דפליג הראב"ד על הרמב"ם בפ"ז מהל' אישות ומצריך שם עדים על ביטול תנאי' נראה דבזה שפיר מודה דחלות הגט הוא למפרע לכן נראה דלא מצריך בעסק גירושין שיהיה הגט קיים אבל שיטת מכ"ת דחלות הגט רק מהאידנא ודאי בעי קיומו של הגט באותו שעה ולפי דברי מכ"ת דהרא"ש עשה מעסק ביטול הגט ענין בפני עצמו היה לו לדייק שהגט עדיין ברשותה כמו שדייק ומפרש שם לבסוף ואם לבך נוקף לסמוך על זה הרי הגט ברשותה כו' והעלה שם תיקון שהעלה הרשב"א בסוגיא דאיצטלית היינו שיאמר הא גיטא מעכשיו משמע דבהנהו עניינים שאיירי עד כאן לא הוצרך עדיין לעניין שהגט ברשותה משמע ברור דעד השתא דאיירי מעסק אופני ביטול ומחילה הוה גט למפרע אף אם נאבד וליתא לגיטא מהני רק השתא הוא דצריך לזה. ועוד לפי דברי כ"ת שהרא"ש איירי שם משלש אלה תקונים ממחילת תנאי וביטול תנאי ואמירת הא גטך מעכשיו. נחזי אנן שם בפיסקא ד"ה ומה שהבאתי כו' והביא שם סוגיא דפסקא מברא כו' ומסיים ואילו היה מבטל התנאי היה הגט למפרע כו' משמע דאף בענין בטול תנאי הוה הגט למפרע גם הביא שם סוגיא דהמדיר דנאמר שם אחולה אחלי' לתנאי להוכיח דמחילות תנאי מהני וז"ל ותלמוד מכאן כו' ובשעת גמר לא הזכיר התנאי שמחל התנאי ובטל כו' קשה מאי ענין מחילה לבטול הלא שני שרשים נפרדים בטעמן ובהלכותיהן ולפי הנראה ליכא להביא מסוגיא דהמדיר רק לשורש ויסוד מחילה למאי זכר ביטל ולא עוד שקשה שערבם וכללם יחד ואמר שמחל ובטל משמע שעשה שניהם כאחד. ולסוף מסיק שם וז"ל אלא ודאי אם קדש על תנאי ובטל התנאי הוא בטל עכ"ל וקשה הא מהאי סוגיא דהמדיר לא הוה מצי לאוכוחי רק עסק מחילת תנאי ולא ביטול עוד שם אח"ז דייק הרא"ש וז"ל לענין ביטול התנאי יש לחלק בין גיטין לקדושין דגבי קדושין כשהוא לטובתו יכול לבטל ואם לטובת האשה אין יכול לבטל ובגיטין אף שלטובת אשה יכול לבטל ע"ש: וקשה דבכולהו ענייני הללו היה לו לדייק לשון מחילות תנאי וכמדומה שעל שורש מחילה הענין פשוט דכל מה שלטובתו יכול למחול אבל אינו יכול למחול טובת חבירו. גם אח"ז כתב שם וז"ל ועיקר הטעם מה שיכול לבטל התנאי וישאר המעשה קיים כו'. הביא שם ראיה מבני גד ובני ראובן דהמעשה דבר אחר והתנאי דבר בפני עצמו והביא שם סוגיא דאתי דיבור כו' ע"ש ואילו לדברי מכ"ת דענין ושורש מחילת תנאי וביטול התנאי המה שני עניינים לא היה להרא"ש לערבב הראיות אלא לסיים על זה ראיה בפני עצמה דלכאורה מתנאי בני גד ומסוגיא דאתי דיבור המה אינן ראיות רק על ביטול תנאי ויתחיל חלות הגט מהאידנא דווקא כנ"ל: וביותר יש לעיין בכלל ל"ה הביא שם סוגיא דהמדיר ופתח בביטול וסיים במחילה ואחר זה דייק לשון ביטל ובראיה דבני גד פתח ג"כ בביטל ולבסוף מסיק דאם משה ויהושע אמרו לא צריכין כו' ומהתם ילפינן לכל תנאים הוא כקיומו עכ"ל: ולפי דעת מכ"ת כמה עירבוביא ברא"ש בענייני מחילה וביטול מתחילה וסוף גם ברמב"ם הוצרך לחלוק עלינו השוין בלשון המבואר בסוף פ"ז מאישות דאיתא שם לשון ביטל תנאי כוונתו על מחילה דווקא ובה' גירושין כוונתו על ביטול לסברתו הרמב"ם והרא"ש המה מבני גליל אשר לא דייקו בלישנא אבל אנן חזינן דתלמודן נתקיימה בידן ודאי הוה דייקו טובא בלשונם ועוד דעכ"פ היה לו להרא"ש לעשות הפרש ופירוד בין הראיות שמקורן ליסוד מחילה כמו