גליא מסכת חלק א ס

כבר נתבאר ע"פ שהקדמנו דשיטת הרא"ש להחמיר בתנאי אף בע"פ קודם תורף כמבואר שם כלל מ"ו סימן א' הביאו הב"י שלא רצה להקל בערוה נגד דעת הרמב"ם והב"י הביא שהמזרחי פסל אף בדיעבד כדעת הרמב"ם ע"ש א"כ נכון שלא רצה לסמוך על תיקון גט אחר הואיל דבשעת כתיבת הגט אינו מבורר אם תעבור על תנאי ותנשא לפלוני או אפשר לא תנשא לעולם לפלוני ואין היא בת כריתות אצלו כלל ויש כאן עסק ברירה: וכבר הבאתי שמהרי"ט סי' מ"ט הקשה על זה מפ' המדיר דבקדשה ע"ת שאין עליה נדרים אמרינן כשבעלה אח"כ מקדשה באותו בעילה אלמא דשפיר חלו קדושין על קדושין ודחיתי שאין זה קושיא כלל כמו שבארתי למעלה סימן (יח) בזה: (כ) עוד הביא מהרי"ט להקשות ע"ז מדברי הרמ"ה שהביא הטור ושו"ע סימן קמ"ג סעיף ט"ו גבי תנאי דע"מ שתנשא לפלוני מסיק הרמ"ה שמועיל שיתן לה הבעל גט שני אלמא חזינן דמהני גיטא בלי קדושין אחרים ע"ש ובמוהרי"ט: אולם באמת אין הענינים דומין זה לזה כלל דהלא מבואר ברש"י ריש פ' כל הגט (ד' כ"ה ע"ב בד"ה) ולכי מיית דבתנאים שאדם מתנה על גט ובידי לקיימו ודעתו לקיימו כשמתנה עליהם ולכן כשנתקיים התנאי הוי גט למפרע אבל גבי מיתה דתלה התנאי בדעת מי שמותו וחייו תלויים בידו אי לאו משום ברירה לא הוה גט מחיים ע"ש באריכות יותר. עכ"פ מבואר דבתנאי שתתני ר' זוז לא שייך ברירה משום דבידה לקיים ודעתה בשעת הגט לקיים וכן כל כיוצא בזה אשר בידה דעתה לקיים. ולכן מבואר דעת הרמב"ם בב"ש סי' קמ"ג ס"ק ד' דאפילו לכתחילה מותרת להנשא בתנאי שבידה לקיימו. ואף האוסרים אינו אלא לכתחילה ע"ש אבל תנאי שאינה בידה בזה שייך שורש ברירה: וע"פ עיקר זה יתפרשו לנכון ענין עובדא דתשו' הרא"ש שהיה התנאי שלא תנשא לפלוני מעובדא דהרמ"ה שהיה התנאי שתנשא דווקא לפלוני. דנחזי אנן דעובדא דהרמ"ה שהיה גט קמא על אופן שתנשא לפלוני דווקא. ועתה רוצה ליתן גט שני מחדש על אופן שתעבור היא על תנאי זה ולא תנשא לפלוני ולפי המבואר ברש"י הנ"ל דכל תנאי שבידה לקיימו אמרינן שדעתה ודאי שתקיימה וליכא כאן כלל חשש ברירה משו"ה שפיר בשעה שכותב לה הבעל גט שני אז תחליט האשה דעתה שלא תתרצה בשום אופן להנשא לפלוני. וממילא אין ממש בגט הראשון מעיקרו והיא בת כריתות גמורה דהא בידה לקיים האי תנאה שנעשה והוקבע הגט שני משום שלא תנשא לפלוני ועל אופן זה הוצרך עיקר גט השני אבל עובדא דתשו' הרא"ש שגט קמא ניתן על אופן שלא תנשא לפלוני ועכשיו רוצה ליתן גט על אופן שתעבור האשה ותנשא לאותו פלוני שאז היא בת כריתות ואם פלוני לא ישאנה ממילא גט זה אינו בת כריתות כלל ודבר זה אינה בידה לקיים הגט השני. כי שמא לא ירצה האיש ההוא לישא אותה וא"כ גט שני נעשה בשעה שאשה זו לאו בת גירושין כלל ולכן אף אם אח"כ יתרצה איש ההוא לישאנה צריכין אנחנו לשורש ברירה הואיל ובשעת גירושין שניים לא היה הדבר ברור אם היא בת גירושין מחמת שתעבור על תנאי קמא או לא: ומהא דאיתא דף פ"ד ע"א גבי ע"מ שתנשא לפלוני ועברה ונישאת לאחר דזה האחר נותן לה גט. אין לחקור משם שמועיל על ספק קדושין. הא באמת דעת הרמב"ם בפ' ח' דהאי גיטא רק מחומרא בעלמא כדי שלא יאמרו ע"ש במגיד הלכה י"ג ע"ש ואף שיש שם בסוגיה שקלא וטריא דשרי להיות ניסת לאחר ומגרשה למחר ומקיימה לתנאה ע"ש באמת לפי מה דהוה ס"ד שם שנקרא בידה לקיים לא שייך ברירה וכנ"ל משיטת רש"י הנ"ל וקדחי ע"פ האי סברא דהא אין בידה להתגרש ע"ש: כל זה חקרתי ליתן מקום לדברי תשו' הרא"ש בכלל מ"ה והנה הטור סו' סי' קמ"ג קפסיק לתפוס דעת הרא"ש המבוארת בכלל מ"ו שהשיב בפעם שני שם להחליט דעתו שביטול דתנאי מועיל בכל תנאי שבעולם מטעם וסברא דאתי דיבור ומבטל דיבור ומשמע בפשיטות אף בתנאי דציפורה רק שיש לחקור טובא לפי"ז איך הביא מקודם דברי תפי' דכלל מ"ה אשר מבואר שם דצריך לקדשה מחדש וכפי הנראה לית פיתר לתרץ זאת כי כל התירוצים דחוקים ודחויים. וראיתי בספר תורת גיטין סי' קמג שכתב וז"ל ודבריהם תמוהים מניין להפוסקים חלוקים הללו כיון שאין להם ראיה מש"ס ע"ש ואף בעל תורת גיטין חקר ב' תירוצים והמה דחוקים ע"ש. ומה שבררתי סברות וטעם לדברי תשובה נכונה לפי הנראה: אבל להלכה נראה נכון כשיטות הרמב"ם דמהני ביטול התנאי וכנראה שזה שיטת רמב"ן שהביא הב"י סו' סי' קמ"ג: ועל לשון השו"ע יש לחקור דבסימן ל"ח הביא כל לשון הרמב"ם דביטול מועיל לבטל תנאי וכאן בסי' קמ"ג סעיף ו' הביא לשון הרשב"א שיאמר ליהוי גיטא מעכשיו ולא הזכיר לשון הרמב"ם שיבטל התנאי דבזה לא בעי עדים כמבואר בסי' ל"ח שם ופשיטא דלא צריך שיהיה הגט בשלימות ברשותה משא"כ ענין הרשב"א שיאמר הא גיטא מעכשיו ממילא לא הוה גט למפרע וצריך עדים והגט ברשותה והכל נוטה לדברי המגיד ולדבריו שביאר בב"י לערבב דעת רשב"א עם דעת הרמב"ם לאחדים אבל לפי ביאורינו המה שני ענינים נפרדים: (כא) וראיתי בביאורי הגאון ס"ק מ' שהביא האי תוספתא שהביא הרשב"א בסוגיא דאיצטלית אשר מפורש שם תיקון הרשב"א דאי' שם בתוספתא הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז וחזר ואמר לה הרי זה גיטך מעכשיו לר' שמעון בן אלעזר צריך ליטול הימנה ולחזור וליתן לה ולרבי סגי באומר הא גיטך וכ' הגאון דתוספתא זאת תיובתא על דינא שהביא השו"ע שם סעיף ט"ו והיא תשו' הרא"ש כלל מ"ה דמצריך קדושין מחדש ע"ש. וכפי הנראה שבעל תשו' הרא"ש לא שמי"ע לי' או לא סבירא לי' האי תוספתא וגם הרמ"ה שמבואר בסי' קמ"ג גבי ע"מ שתנשאי לפלוני דמצריך שם גט אחר. דביארתי לעיל בסימן י"ג דמוכח דלא סגי לי' לא תיקון הרמב"ם לבטל התנאי דסובר כרשב"א בזה דלא מצי לבטל התנאי ולא תיקון של רשב"א לומר עליו הא גיטך מעכשיו אף כשלא תקיים התנאי משום עסק ביטולא דגט ג"כ נראה דלא ס"ל תוספתא הנ"ל. והיה נראה כמו שכ' הגאון לקבוע הלכה כתוספתא הנ"ל ואף שאפשר גם תיקון הרמב"ם מועיל והתוספתא מודה בזה אך דתוספתא איירי שאינו רוצה לבטל התנאי שיחול הגט למפרע ואפשר שאדם א' קידשה וזה בעל הראשון לא ניחא לי' שיתקיימו הקדושין לכן אינו עושה רק תיקון שיחול הגט מעכשיו ועוד דברייתא רוצה להשמיענו דינא דר' שמעון בן אלעזר צריך שיטול ממנה ויחזיר לה ולרבי לא בעי ובנידון של הרמב"ם מודה אף ר' שמעון בן אליעזר דלא צריך לחזור וליטול ממנה הואיל ועיקר ומבטל את קביעות התנאי מעיקרא והגט חל למפרע ואפילו נאבד הגט מ"מ מגורשת פשיטא שלא צריך ליטול ממנה נמצא האי תוספתא לאו פירכא על תיקון הרמב"ם אולם על מה דחקרנו לומר חששא דביטולא גופיה של גם לשיטות הפוסקים שגט מקבל ביטול ע"ע וא"כ הוקבע עליו ביטול בלעדי קיום תנאי וזה נראה דמוכח מתוספתא שלא חייש לזה וכבר הבאתי בסימן י"ב לשון מהרי"ט שכ' אילו נתן גט ע"ת ונתבטל תנאי נתבטל הגט ואינו חוז' ומגרש בו עכ"ל ודוחק לחלק דדווקא אחרי שעבר כבר התנאי הוקבע עליו ביטול כגון שניתן ע"ת שתתן ר' זוז לזמן פלוני ועבר הזמן ולא נתנה ובכה"ג שפיר ראוי לומר שהוקבע עליו ביטול גט ונתבטל מלגרש בו עוד אבל קודם שהגיע הזמן עדיין לא הוקבע שורש ביטול על האי גיטא ואיירי התוספתא קודם זמן או שלא הוקבע כלל זמן על הנתינה. ובאמת להני פוסקים דלא איכפת לן ביטולא בגופא של גט. ראוי לומר אף שעבר זמן הסילוק מועיל האי תיקון של הרשב"א שיאמר עליו הא גיטך מעכשיו וכמו שביארתי לעיל דתיקון הרמב"ם שבטול התנאי אינו מועיל אחרי זמן משא"כ תיקון הרשב"א מועיל תמיד אך לענין ביטולא דגיטא אינו מועיל אחרי שעבר זמן כנ"ל: וביותר יש לחקור ולומר כמו שהערותי למעלה בסימן כ' באריכות לענין ברירה ע"פ דברי רש"י ריש פ' כל הגט דכל ענין תנאי שבידה לקיימה ובדעתה לקיימה אינו שייך בזה כלל דין ברירה ודווקא במה שאין בידה כגון מיתה וחיים א"כ בשעת התנאי הוא ספק אי לאו משום ברירה לא הוה גם מחיים ע"ש. א"כ יש לחלק ג"כ ולומר דכל תנאי שיש בידה ודעתה לקיימו א"כ מעולם נא הוקבע בגט זה עסק שורש ביטולא כלל. כי מזמן נתינתו הכל היה עליו קביעות גירושין ולא אינתק ממנו עסק גירושין דהא בידה לקיימה ודעתה לקיים התנאי וקצת יש לדמות לנותן גט על זמן חודש ימים שעיקרו אינו חל אלא עד אותו זמן. וזה ודאי אם היה רוצה לגרש באותו גט עצמו קודם הזמן היה שפיר דמי משום דלא הוקבע על הגט זה ביטול כלל. כמו כן בהאי תנאי שבדעתה ובידה לקיימו אין כאן כלל עסק שורש ביטול על הגט ודווקא בתנאי שאין בידה לקיימה וספק בשעת נתינות הגט אם יתקיים התנאי או לא. א"כ קובע זה הבעל ביטול על צד שלא יתקיים התנאי וכמו שביארנו ענין חקירה זאת על דין דברירה ובזה נכון דעובדא דהרמ"ה שפיר הצריך גט אחר משום דשם היה התנאי שתנשא לפלוני דזה תנאי אין בידה לקיימה משו"ה שפיר פסק הרמ"ה להצריך גט אחר דעל אופן שלא תקיימה הוקבע ביטול. ואינו יכול לגרש בגט זה על אופן שלא תקיימה משא"כ ענין התוספתא ע"ת דנתינת ר' זוז שבידה לקיימה לא הוקבע עסק ביטול כלל על האי גיטא שפיר יכולין לגרש עוד בהאי גיטא גופי': (כב) וביותר נראה לבאר ולומר דהרמב"ם מודה במקצת לתיקון של הרשב"א ולא פליג על האי תוספתא דעושה תיקון באמירות ליהוי גיטא מעכשיו ולא איכפת לי' עסק ביטולא דגט אשר קבע הבעל מתחילה בהעדר קיומו של תנאי והשתא רוצה לקבוע גירושין בגט הזה על אופן שלא יקויים התנאי דהואיל ושיטות הרמב"ם הוא שעסק תנאי שהוקבע מתחילה הוא מילתא תליא ובידו לבטל התנאי ולעוקרו מעיקרו לכן עסק שורש ביטול אשר הוקבע על גט זה בלתי קיומא דתנאה אינו דומה לשארי ביטולא דגיטין דהתם הביטול קבוע בהחלט ומשו"ה כ' הרמב"ם דמשביטלו נעשה חספא בעלמא (וכבר נזכר שיטת הרמב"ם בתוס' דף י"ח בשם ר"ת דמפרש שמא פייס וביטל הגט ע"ש) אבל כאן שעסק הביטול הוא על פי התנאי שקבע באופן שלא תתני ר' זוז לא יהא גט זה גט ובידו לעקור ולבטל את התנאי שיחול הגט כמו שלא אמר עליו מעולם עסק תנאי ומה"ט מהני ביטול תנאי אף בלציעורה דאתי דיבור ומבטל ועוקר לדיבורו של תנאי מעיקרא נמצא שיסוד ביטולא דגט אינו בהחלט על האי גיטא הואיל ובידו לעוקרו מעיקרו ע"י ביטולא דתנאי ונעשה כלא היה מעולם כאן ביטולא דגט: וכמו שמועיל מה"ט עסק דלציעורה דלא מועיל מחילה וביטול תנאי מועיל דעוקר מעיקרו כמו שהארכנו בזה כמו כן מועיל ומהני לעקור מעיקרו על עסק ביטולא דגט אשר יש כאן בהעדר קיומא דתנאי וא"כ לא פליג הרמב"ם על האי תיקון המבואר בתוספתא בתנאי דלציעורה שיאמר הרי זה גיטך מעכשיו בלא תנאי וכנ"ל דלא איכפת לן קביעות ביטולא דגיטא שיש כאן הואיל ובאמת סברות הרמב"ם שהיכולת ביד הבעל לבטל ולעקור התנאי מעיקרו עד שיהא נידון כאילו נעשה כל מעשה הגט מעיקרא בלי שום תנאי ממילא אין כאן ביטול גט כלל מעולם: אולם כל זה כשלא עבר זמן קיומא דתנאי או שלא נפשה קביעות זמן על התנאי אבל כשהוקבע זמן על קיום תנאי ועבר זמנו אשר בלי ספק ליתא עוד לתיקון הרמב"ם לבטל התנאי מעיקרו וכמו שאינו מועיל להרשב"א עסק התקבלתי אחרי זמן דהא אף נתינה בפועל אינו מועיל אז מכש"כ מחילת תנאי כמו כן אינו מועיל להרמב"ם ביטול התנאי דהא עיקר טעמו דהרמב"ם דאתי דיבור ומבטל דיבור ולא אתי דיבור לבטל דיבור קמא אלא כל זמן שלא עשה דיבור קמא גמר דבר אבל כשעשה דיבור קמא גמר לא מצי דיבור בתרא לעוקרו. ממילא לסברות הרמב"ם דווקא קדום זמן יכול לגרש בו מהשתא הואיל ויכול לעקור כל עיקר התנאי ולבטלו וכמו שהארכתי בזה דעיקר טעמא דהרמב"ם