גליא מסכת חלק א נט

הזה ע"ש (ובאמת הרב"יש לחקור לקבוע טעם וסבר' לדבר זה מפני מה חששו יותר לחשש דברירה דבשעת כתיבה יותר משעת נתינה וברמב"ם פ"א מפורש עשרה דברים פוסלין בגט וא' מהן שיתנהו לה בתורת גירושין אם כן למה לא חששו לשורש ברירה במוסר הגט ונותנו על תנאי שקובע בשעת נתינה אף שנתקיים התנאי נימא אין ברירה שמא בשעת נתינה לא היה על התנאי קביעות קיום ומסתמא כשנותן גט על תנאי הן בתנאי דמיתה או שארי עניינים הוא אומר אם לא מתי לא יהא גט א"כ לא הוברר בשעת נתינה אם ימות או לא ובין להני סברות שחקר מהרי"ט בסי' נ' דמבטל את הנתינה בלעדי קיומו של תנאי ובין לסברא שכ' מוהרי"ט בסי' ס"ו שמבטל עצמות הגט כשלא יקויים התנאי וכמו שחקרנו בזה למעלה באריכות עכ"פ למה לא ניחוש לעסק ברירה הואיל ובשעת נתינה לא הוברר עדיין על בוריו. כמו שחש לה הרמב"ם על שעת כתיבה ולכאורה יש לחקור זאת ע"פ דברי אביי בדף פ"ו ע"ב גבי ב' גיטין שנתערבו דלא חיישינן שם לברירה דשעת נתינה משום דכי כתיב לשמה בכתיבה כתיב ולא בנתינה ע"ש ועדיין אין דומין העניינים דהתם עכ"פ שני הגיטין נותנין לשם גירושין ע"ש עוד יש לחקור סברא הפרש ביניהם ע"פ המבואר בסימן קל"א סעיף ז' דקודם כתיבה צריך לומ' בפירו' שכותב לשם גירושין אבל בנתינ' דעת הרמב"ם ר"ס קל"ו דא"צ לאמירה ונתן בשתיקה מהני מן התורה ע"ש בב"ש א"כ שפיר יש הפרש בין נתיבה לנתינה ואפשר עוד לומר דכל עסק ברירה הוה כמו סתמא וגבי כתיבה פסול סתמא בלא אמירה ובנתינה כשר סתמא בלא אמירה מדאורייתא רק דרבנן אצריכי ובדרבנן לא חיישינן לברירה אמת דבריש זבחים רוצה למילף סתמא מברירה קדחי שם וקאמר דילמא ברירה גרע מסתמא ע"ש ברש"י אולם אפשר בדרך דילמא איתמר התם (וע"ש בתו' דנראה איפכא כמו שדייק שם מהא דלא נקט על בבא דברירה יתר על כן ע"ש): ועיין במפרשים ובפני יהושע פרק כל הגט ופרק מי שאחזו שמביא שם דרמב"ן חקר על סוגיא דריש פרק כל הגט דמייתי שם ענין ברירה גבי נתינה וגבי קדושין ומביא שם דרמב"ן דחה סוגיא זו מהלכה. ועיין בפ"י בחידושיו לדף עב בד"ה ומי מספקי ליה דמאריך ומבאר דדווקא על כתיבה מקפידין שיהיה בהחלט בלי שום תנאי דכל שיש בו תנאי לא נקרא כריתות גמורה וחלוטה אבל בנתינה ליכא קפידא כ"כ ועיין בס' תורת גיטין בפרקים הללו עכ"פ מבואר בפסק הש"ע כדעת הרמב"ם דפסיל כל עסק תנאי אפילו בע"פ קודם כתיבה אף אם נתקיים כמו כולהו עניינא דברירה דאינן מועילין אף אם הוברר אחרי כן הואיל ומתחילה עדיין לא הוברר ובנתינה לא מקפידין על זה: (יח) ומעתה נחזי אנן איזה אשה שנתקדשה על תנאי או שניתן לה גט על איזה תנאי נראה דלשיטות הרמב"ם דא"א לגרש אשה כזו דהא הקדושין שלה הוא רק ע"ת נמצא עיקר הגט שכותבין לה עכשיו אינו בתורת גירושין וכריתות גמורה רק שמא תקיימה התנאי שהוטל עליה בשעת קדושין מנתינת מעות או הדומה לזה נמצא תהיה אשתו למפרע ואפשר לא תקיימה ממילא האי גיטא לאו מידי הוא. וכמו דכותב לאשה דעלמא כמבואר בטושו"ע וברמב"ם פ' ג' הואיל והשתא לאו בת גירושין היא אצלו ומשו"ה פסול אם כותב גט לאשה ואח"ז כנסה דבשעת כתיבה לא הוה הגט לשם בת גירושין וא"כ לשיטתו יש לפסול הגט שנכתב לאשה שאין עליה רק קדושי תנאי דהא בשעת גט עדיין לא הוברר אם אשה זו בת גירושין או לא היינו אינו מבורר אם היא אשתו או לא. וכה"ג אשה שניתן לה גט ע"ת בין שהתנאי בקום ועשה או באל תעשה עכ"פ מה שרוצה עכשיו לכתוב לה גט אחר הוא רק משום ספיקא שמא לא תקיימה תנאי שהוטל בגט ראשון ויתבטל וממילא היא אשתו כבראשונה ובת גירושין אצלו אבל אם תקיים התנאי שהוקבע בגט הראשון ממילא האי גיטא לאו כלום שנחשבת אצלו לאשה דעלמא ולאו בת גירושין אשה זו אליו וא"כ בשעת כתיבת גט שני אין עליו כריתות וגירושין ברורה וחלוטה שעיקרו ע"ת הוא עשוי אם יתבטל גט ראשון או לא ולשיטות רמב"ם דפוסל אף תנאי בע"פ קודם כתיבה אפילו נתקיים התנאי א"כ כאן דבשעת כתיבה עדיין לא הוברר אם הוא נכתב לשם אשה בת גירושין או לא לכן אף שאח"כ נעשה שלא נתקיים תנאי של גט ראשון נמצא שאשה זו היתה בת גירושין בשעת כתיבת גט שני מ"מ אינו מועיל כמו בכל דיני ברירה שאינו מועיל מה שנתברר אחרי זמן הואיל ובשעת מעשה לא הי' מבורר בבירור גמור בשלמא להני פוסקים שהובא בב"ש שאינו פוסלין תנאי בע"פ אפילו קודם התורף א"כ שפיר מועיל אליבייהו גט לאשה כזו הואיל ואח"כ נתקיים ונתברר דבשעת כתיבו' הגט הית' בת גירושין אבל לשיטות הרמב"ם יש לפסול הגט שנותן לאשה שיש עליה בין קדושין תנאי או גירושין תנאי מה"ט דבשעת כתיבה אינו ברורה שאשה זו בת גירושין כי אפשר היא אינו אשתו כלל: אף אמנם מצינו בכמה סוגיות דנותנין גט בספק קדושין כדאי' פ' ב' דיבמות כ"ג ע"ב בקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזה מהן נותן גט לזה וגט לזה. לפום רהיטא לשיטות הרמב"ם איך יכול לגרשם הא אין כאן בכל אחת מהן כריתות גמורה ודילמא היא אשה דעלמא ולאו בת גירושין כלל. אך הא לא קשיא הואיל וטעמו של הרמב"ם בתנאי קודם תורף הוא משום ברירה ופורש בעירובין (ל"ז ע"ב) דאמרינן שם וכבר בא חכם ומפרש"י רק שהמערב לא היה יודע ואין זו ברירת ספק אלא קניה ודאית שהרי אומר לצד החכם יקנה להעירוב וחכם כבר בא קודם קנית העירוב וקנה עכ"ל אלמא דעסק ברירה אין לנו לחוש אלא בעסק דלהבא שיש תנאי על להבא ממילא בשעת מעשה אינו מבורר וידוע איך יפול דבר לבסוף אבל אופן תנאי דלשעבר לא שייך ברירה הואיל ובשעת מעשה כבר הוברר ומשו"ה בקדושי אחיות אף שאינו ידוע איזה היא מ"מ הא כותב הגיטין לשניהם ובשעת כתיבה לאשה שהיא באמת אשתו בקדושין כבר שפיר חל ונתפס הגט לאשה זאת שהיא לשעבר בשעת הגט הזה בת גירושין. אבל בתנאי דלהבא יש ספק בשעת כתיבה כנ"ל. (ועיין בתו' ריש פ' החולץ ד"ה תגלי מילתא כו' ובדף מ"א ע"ב ד"ה הספיקות יש שם עוד ענין נכון לחלק בזה ע"ש הטיב): וראיתי במהרי"ט סימן מ"ט שחלק על האי דינא דתשו' הרא"ש כלל מ"ה סימן ד"ו והובא בטושו"ע סי' קמ"ג דבמגרש ע"ת שלא תנשא לפלוני לא מועיל מה שמגרשה מחדש אם לא שיקדשה תחילה ותמה מהרי"ט שם למה לא יועיל גט אחר בלא קדושין ואי משו' שכבר ניתן לה גט מקודם על תנאי הא אם תעבור על תנאי יתבטל גט ראשון ויחול על גט זה ומייתי ראיה לדבריו מפ' המדיר דף ע"ג בקידשה ע"ת שאין עלי' נדרים וכנסה סתם אמרינן דאין עושה בעילתו בעילת זנות ומסתמא מקדש אותה עתה בבעילה זו לשם קדושין א"כ חזינן אף שיש עליו קדושי תנאי מ"מ חלין קדושין שניים ה"ה כאן ראוי שיחול גט שני אף שניתן לה גט ע"ת עכ"ל: וכל זה משום שלא עמד על חקירה ומבוכה שחקרנו כאן משורש ומקור דין ברירה שיש לחוש כשיש עלי' כבר גט על תנאי דלפי דברינו אין ראי' כלל מסוגיא דהמדיר דאף דנימא דקדושין יש בהם דין ברירה וכבר מבואר בקדושין דף ס"ב דאין קדושין תופסין באשתו א"כ באשה שיש עליו קדושין תנאי מכבר כשמקדשה שנית יש ספק ודין ברירה בשעת מעשה הקדושין שניים אם חלים או לא מ"מ סוגיא דהמדיר שאני דהתם איירינן בתנאי דלשעבר ואם היה עליה מומין ממילא נתבטלו ונתעקרו תיכף קדושין קמאי ובשעת קדושין שניים כבר יש בירור בשעת הקדושין כנ"ל ועוד כפי הנרא' דקדושין יש לדמות לנתינת הגט דלא חיישינן בה לברירה ודווקא בכתיבת גט דחייש הרמב"ם להרחיק מעליה שום ספק ותנאי אף בע"פ משום ברירה מוכח דצריך שיהיה בשעת כתיבה כריתות ברורה וגמורה בזה שפיר יש לחוש שקשה לכתוב גט לאשה שיש עליה קדושין תנאי או גירושין תנאי מטעמא דשמא בשעת כתיבה אינו אשתו ולאובת גירושין היא כלל כנ"ל. וכמו כן נדחה עיקר וסברא שיסד המל"מ שם בפ"ו מגירושין דהאי מילתא לגרש אשה שיש עליה קדושין על תנאי תליא בפלוגתא דר' יוחנן ור' לקיש בחליצות מעוברת ריש החולץ אי אמרינן תגלי מילתא למפרע או לא ע"ש ולפי דברינו דבמקום שיש ספק בזמן כתיבת הגט משורש ברירה קאתינא עלה ע"פ שיטות הרמב"ם דמחמיר קודם תורף אף בע"פ כנ"ל א"כ ברור דלא שייכא כלל הא מילתא לענין תגלי מילתא למפרע דהתם הוא ספיקא דלשעבר כי זה ברור דשורש תגלי מילתא למפרע לא שייכי כלל לשורש ויסוד דברירה והא ראיה דר' יוחנן סבר דגבי מעוברת חליצה מעלייתא דאמרינן תגלי למפרע מ"מ סובר בדאורייתא אין ברירה בפ' משילין (ל"ז ע"ב) אע"כ דלא שייכי כלל הא מילתא דסוגיא דתגלי מילתא למפרע לענין ברירה דיסוד ברירה מילתא אחריתא היא ועוד אפש' גבי חליצה לא קפדינן על ענין תנאי כמו דלא קפדינן בקדושין וגבי נתינתו של הגט. אבל בכתיבת הגט דקפדינן על תנאי משום ברירה כמו בכל ענייני ברירה דאסרינן בדאורייתא ולא אמרינן תגלי מילתא למפרע כל זמן שאין הדבר מבורר בשעת מעשה: והרמב"ם פ"ז מאישות כ' במקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה תוך שלשים צריכה גט מספק משניהם בין תוך זמן יגרש או לאחרי זמן ואם נימא דטעמא דקדושי שני חלין משום דאמרינן דקדושי קמא תנאה הוה א"כ איך מועיל גט קודם קיומו של התנאי אולם הדברים ארוכים במפרשי הרמב"ם להעמיד תוכן כוונות הרמב"ם בזה על מכונו עיין ב"ש סימן מ' ס"ק ה' וס"ק ו' ובספר בית מאיר דמסיק דסברות הרמב"ם לאו משום תנאה הוא אלא מתחילין הקדושין מתחילה ואינן נגמרים עד לאחר שלשים יום ע"ש והתם גבי זמן דתנאי תליא בזמן וזמן ממילא אתיא כמבואר במשנה למלך שם דתנאי דזמן חלוק משארי תנאים דעלמא ע"ש. וא"כ גבי זמן אפשר לא שייך ענין ברירה אבל בתנאים דתליא במעשה בין תנאי דקום ועשה בין שב ואל תעשה שפיר נתפסין בשורש ויסוד ברירה דבשעת כתיבה אינו מבורר איך יהיה גמרו של דבר אם יקויים התנאי או לא (יט) ואחרי אריכות כל הדברים הללו נתגלה ונתבאר לפנינו לפרש יסוד וטעם לתשו' הרא"ש כלל מ"ה סימן ד"ו אשר הובא בטור ושו"ע סימן קמ"ג סעיף ט"ו במגרש ע"מ שלא תנשאי לפלוני שאין תקנה להתירה לאותו פלוני אלא שיקדשה מחדש ויגרשנה וכבר הרעיש בתשו' מהרי"ט בסי' מ"ט באריכות למה לא מועיל ביטול תנאי שיאמר ליהוי גיטא בלי תנאי כדברי הרשב"א והביא דברי המגיד פ' ח' הנ"ל (וגם מהרי"ט נמשך בזה לדעת מגיד שדברי רמב"ם כרשב"א וכבר ביארנו דליתא) ועוד הרעיש על הא דמצריך קדושין שנית למה לא יועיל לכתוב לה סתמא גט שני ע"ש באריכות: וע"פ הערות שהערנו בזה ניחא הכל לבטל התנאי כתיקון שכ' הרמב"ם אפשר דהרא"ש כפי שנראה משאייטות דבריו בכלל מ"ו במאי שהשים פעם ראשון לא היה החלט דעתו להלכה כסברות הרמב"ם שיועיל ביטול אף במקום דשייך לציעורה וכשהשיב שם פעם שנית נטה שם דעתו בקביעות בראיות ברורות דראוי להועיל ביטול תנאי א"כ תשובה הנ"ל כתובה בראשונה אשר היה עדיין מפוקפק בידו אי מועיל ביטולא דתנאי לכן כ' דביטול תנאי לא מהני ותיקון הרשב"א שיאמר על גט הראשון ליהוי גיטא בלי תנאי מעכשיו שאף אם תנשא לפלוני ותעבור על תנאה מ"מ תתגרש השתא ג"כ אינו מועיל לפי הערות שחקרנו דעל אופן שתעבור התנאי מלהתקיים קבע הבעל ביטול על אותו גט ודעת הרא"ש בריש פ' השולח סימן ד' דלמעשה יש להחמיר דגט מקבל ע"ע ביטול ועיין בב"י קל"ח שמביא שהרא"ש מספק להלכה בזה ע"ש. א"כ אינו מועיל שיגרשה אח"כ בגט ראשון שיהיה מועיל הגירושין על אופן שתעבור האשה את התנאי ותנשא לפלוני. דהואיל והוקבע עליו ביטול גט על אופן זה שוב אינו יכול לגרש בו כנ"ל: ומה דלא רצה הרא"ש לעשות תיקון לכתוב לה גט שנית בלתי קדושין מחדש