גליא מסכת חלק א נח

דבעינן שיהי' מעשה נתינה קביעות דעתו לשם כריתות ויליף לה בספרי הנ"ל מקרא דכתיב ונתן בידה ספר כריתות שיתן את הגט בתורת ספר כריתות אבל נתן לה בתורת שט"ח אינו גט היינו עיקר הטעם שזה עקר מה דציוה התורה שיותן ספר כריתות וזה נתן תורת שט"ח וכן כשלא הזכיר עסק כריתות אלא הזכיר ההיפוך שאם לא תתני כו' נמצא שלא עשה מעשה נתינה לתורת כריתות וזה גרע טובא מאילו נתן בשתיקה דבשלמא שתיקה מהני מדאורייתא דלא הוזכר בתורה שום עסק אמירה או דיבור רק ונתן כתיב א"כ אין קפידא רק על הנתינה וממילא כשנתן לה בשתיקה דעתו מסתמא על כריתות דהא הכל כתוב בגט לשם כריתות שפיר מגורשת מדאורייתא דהא נתן לה בתורת ספר כריתות משא"כ בגוונא שאמר בשעת נתינה כנסי שט"ח ממילא לא קיים מה שציוה התורה שיותן לה בתורת כריתות ולא בתורת ספר אחר וזה נתן לה בתורת ספר אחר ועיין ברמב"ם פ"א הזכי' שט"ח או מזוזה ע"ש אף דבמשנה לי' נזכר מזוזה רק שט"ח והרמב"ם ביאר דבין שט"ח או מזוזה עיקר הרעותא שלא קיים האמור בתורה שיתן בתורת ספר כריתות וזה נתן בתורת ספר אחר וכמו כן כשהזכיר את הלאו היינו שאמר אם לא תתני לא תהיה מגורשת אם כן לא קיים האמור בתורה שיהיה נתינתו לתורת כריתות וזה קבע בעת וזמן נתינתו עסק שאינו כריתות. וגרע טובא מאילו נתן בשתיקה שקיים שפיר הנתינה בתורת ספר כריתות וכה"ג איתא בשו"ע סימן כ"ז סעיף ו' אמר לה הריני אישך הריני בעלך אפילו היה מדבר עמה תחילה על עסקי קדושין מ"מ אינה מקודשת וזה ודאי במדבר על עסקי קדושין אפילו נתן לה בשתיקה מהני אלמא דלישנא גריע גרע טובא משתיקה כמו כן שיטות הרמב"ם גבי גירושין אף דמדאוריית' נתינה בשתיקה אבל כשהזכיר לישנא גריע הן שט"ח ומזוזה או שהזכיר בשעת מסירה אופן ותנאי שלא תהיה מגורשת נמצא שלא קיים האמור בתורה דווקא נתינות בתורת ספר כריתות: (טו) מכל הנתבאר נראה את אשר חקרנו לומר דהרמב"ם שכ' תיקון בתנאי דלצעורה לבטל התנאי והרשב"א שיסד תיקון לומר ליהוי גיטא מעכשיו בלי תנאי ושתתגרש באותו גט אף כשלא תקיים התנאי מר אמר חדא ומר אמר חדא ופליגי בפלוגתא רחוקה וסברות הפוכות דלהרשב"א לא מועיל ביטול תנאי ולקבוע עסק גירושין על הגט מעכשיו מחדש בלי קיומו של תנאי לא חייש מידי דשיטות רשב"א לא איכפת לן שמעיקרא קבע ביטול על גט זה כשלא תקיים ותעבור על תנאי ועכשיו רוצה לקבוע עליו גירושין אף כשתעבור על התנאי דשיטתו דגט עצמו אינו מקבל ביטול על עצמו אלא הנתינה הוא דקא מגרע כשתעבור התנאי תתבטל הנתינה כמו בכנסי שט"ח אבל להרמב"ם איפכא דתיקון דביטול תנאי מועיל אבל אי לא יעקור התנאי רק שירצה לקבוע עליו גירושין מעכשיו על אופן שתעבור על אותו תנאי זה א"א אחרי שעל אופן זה הוקבע שורש ביטול גט על אותו גט ונעש' כחרם וא"א לקבוע עליו גירושין מהשתא. והנה הרא"ש באותו תשובה בכלל מ"ו נוטה לשיטות הרמב"ם דביטול מועיל וחל הגט למפרע ואף זאת שכ' שם ואם לבך נוקף לסמוך על ביטול תנאי הרי הגט ברשותה והוא אומר שתתגרש מעכשיו ע"ש וא"כ משמע בפשיטות שנוטה להיתרא דשני הסברות בשלמא עסק ביטול תנאי באמת סבירא ליה כרמב"ם כמבואר באריכות כל ראיות שיסד על זה אך היתרא דרשב"א כפי הנראה שהביא הב"י בסי' קל"ח דמספקא ליה להרא"ש אי גט בל ע"ע בטול או לא ע"ש וגם בריש השולח סימן ד' מביא שם שני גירסאות משמע להלכה דעתו נוטה כרשב"א ומסיים מיהו אין לסמוך ע"ז לעשות הלכה למעשה אלא אזלינן ביה לחומרא עכ"ל. א"כ קשה איך יתיר הרא"ש תיקון של הרשב"א היינו לקבוע הגירושין מעכשיו: נראה דבעובדא דהרא"ש כמבואר שם שנתן גט לאשתו באשכנז ונסע למדינה אחרת וקבע זמן אם לא יחזור עד זמן פלוני לאשכנז יהיה גט ואם ישוב בתוך זמן יתבטל הגט. ואח"ז הוקבע החלטות דעת הבעל שלא לשוב לעולם לאשכנז בשום אופן ולכן נתחרט על קביעות הזמן ורצה שיחול הגט בהחלט בלי תנאי ושתהא האשה מותרת עכ"פ מעכשיו קודם הזמן וממילא גם היה נפטר מחרגמ"ה לישא אחרת ועל זה שפיר כ' הרא"ש שיכול הבעל עכ"פ לקבוע עליו גירושין מהשתא הואיל והגט עדיין בעין ולא היה מהצורך שם לקבוע על אותו גט מעשה גירושין על אופן שלא תקויים התנאי דהיינו שיבוא הבעל לאשכנז בתוך הזמן הנ"ל ומ"מ תתגרש האשה בו אף שיעבור הבעל על התנאי זה לא הי' צריך שם הואיל והוחלט בדעת הבעל שלא לעבור על אותו תנאי שקבע עליו ביטול כריתות מקודם רק שרצה לקבוע הגירושין קודם הזמן וכמו שרצה הרא"ש שם לדמות להרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש וזה דמיא לזה ע"ש ועוד נראה דעובדא של הרא"ש דומה לנותן גט שלא יחול עד לאחר שלשים יום כמבואר ריש סי' קמ"ו נראה דהתם לית מאן דפליג דיכול אח"כ לקבוע גירושין ע"פ איתו גט עצמו בתוך הזמן היינו שאם רוצה במשך עשרה ימים לומר הא גיטך מעכשיו שפיר דמי אפילו להאי סברא דסברי דגט מקבל ע"ע ביטול דכאן אין נמצא כלל עסק ביטול לכן עובדא דרא"ש נמי הכי הוא שעיקר הדבר שרצה לקבוע הגט בתוך הזמן והעברות תנאי לא יהיה שמה כנ"ל אבל היכא דרוצה לקבוע על אותו גט עצמו גירושין וכריתות מחדש על אופן שתעבור על התנאי מלקיימו בין שהתנה שתתני ר' זוז ועתה רוצה הבעל שתעבור היא על התנאי מליתן הדמים ומ"מ תתגרש באותו גט עצמו מהשתא או שהתנה עמה ע"מ שתנשא לפלוני ואם לאו לא יהא גט ועכשיו רוצה לקבוע על אותו גט עצמו כריתות מעכשיו שתתגרש בו האשה אף שתעבור מלקיים אותו תנאי ותנשא לאחר שפיר דייק הרמ"ה שהביאותי מסי' קמ"ג שמהצורך שיתן לה הבעל גט אחר לפי דעתו שגט מקבל ע"ע ביטול הוצרך דוקא גט אחר על אופן שתעבור האשה מלקיים התנאי שהוטל והוקבע על גט הראשון שאותו גט אינו פועל לגרש בו על אופן שלא תקיים התנאי. מפני הבטול שהוקבע עליו מתחילה תיכף כשתעבור התנאי מנשואין לאותו פלוני שהתנה עמה: (טז) וחכם אחד אשר ראה את קונטרס הלז ובא אלי במכתב לאמר דהתינח לשיטות הר"י ור"ת ורמב"ן ושארי פוסקים דסברי אף במעכשיו בעינן תנאי כפול כמבואר באריכות בב"י סי' ל"ח דעת כל הפוסקים בזה. אבל לשיטות הרמב"ם ושארי גאונים דבמעכשיו ובע"מ לא בעי תנאי כפול א"כ הואיל ואינו מפרש כלל ואם לאו לא יהא גט. א"כ אין כאן כלל ביטול גט בזה אף כשאינה מקיימת התנאי. ולא ידעתי מה קשה לו בזה. דזה ודאי להני פוסקים דסברי דמעכשיו וע"מ הוה כמו תנאי כפול ממילא כמו דאמרינן דגבי מעכשיו אע"ג דלא כפליה לתנאי מ"מ איקבע שפיר התנאי ואם לא יקויים התנאי מתבטל המעשה אף שלא פירש בה ואם לאו כו'. כמו כן ממילא פשיטא ראוי לנו לומר שהוקבע ביטול על אותו גט על אופן שלא יתקיים התנאי. והנה סברות רבא דאפילו גילוי דעת בעלמא מהני היינו שאמר ברוך הטוב והמיטיב ע"ש דף ל"ד. אבל כאן להאי סברא דמעכשיו הוה כמו שפירש וכפל דבריו. ומשו"ה צריך לקיים תנאי אף שלא כפלו. פשיטא דאף עסק ביטולו של הגט בלתי קיום התנאי יש לו דין כמו שפירש ענין הבטול ועיין קדושין מ"ט ע"ב דיש עניינים דמועילים אף בלי כפל תנאי רק בדברים שמוכיחים סגי ע"ש. וא"כ הני פוסקים סברתם דמעכשיו דומה ממש לפירש דבריו. וחכם הנ"ל הביא לדבריו סוגיא דנדרים דף י"א ולא ידעתי מאי שייכיות סוגיא זאת להכא ע"כ דברי ברורים בזה: (יז) ועד עתה חקרנו בענין גט על תנאי אי מועיל ביטול תנאי כשיטת רמב"ם או אמירות הא גיטך כשיטית רשב"א. עתה אמרתי לחקור אם יש איזה חשש לכתוב וליתן גט מחדש לאשה שיש עליה מקודם קדושי תנאי או אשה שניתן לה מקודם גט על תנאי ורוצה לכתוב לה גט אחר יש לחקור אם יש בזה איזה חששא ולא ראיתי לקדמונים שיעוררו בזה. ואני מצאתי שהדבר צריך חקירה רבה. ובמ"למ פ"ו מגירושין ראיתי שמסתפק במקדש על תנאי אם יכול לגרש קודם קיום תנאי או לא. משום דהרמב"ם פרק ג' כתב דהכותב גט לאשה דעלמא לגרשה כשיכנסנה אינו גט מפני שלא היתה בת גירושין ממנו בשעה שנכתב גט זה ונמצא שנכתב שלא לשם גירושין עכ"ל. ומביא שם דברי תשובת רשב"א שכתב גבי מקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום אם יכול לגרשה קודם כלות הזמן ומסתפק הרשב"א בזה ומסיק המל"מ שם דאפילו להא סברא שעולה על דעת הרשב"א דאינו יכול לגרש תוך הזמן שאני התם דיליף מהירושלמי דלא נעשה גמר הקדושין עד אחרי שלשים יום משא"כ בתנאי לא שייך זה ע"ש דמאריך בזה. ולכאורה אמרתי לחקור איפכא דאפילו להאי סברא דרצה רשב"א לומר דמקדש אחרי שלשים יכול לגרשה תוך זמן מ"מ יש מקום וסברא דגבי מקדש על תנאי אינו יכול לגרש ויש לצדד סברא זאת מהמבואר בנדרים סימן רכ"ח סעי' י"ז שאין מתירין עד שיחול כו' וכש"כ נודר על תנאי שאין מתירין עד שיחול וע"ש בב"י דהקדמונים פליגי גבי נודר על זמן אי מיקרי כבר חל הנדר או לא. וגבי תנאי. סברי כולהו דלא מיקרי חל הנדר ע"ש ובד"מ ס"ק י"ב באורך: ואף זאת ידוע דשם לא שייכי מעכשיו. וא"כ להאי סברא שהביא הרשב"א דמעכשיו ולאחר שלשים אינו יכול לגרש. ממילא יש לדין בזה במכ"שכ וק"ו דגבי תנאי אינו יכול לגרש. ואפשר לחלק בין העניינים. ואף זאת דשם לא שייך מעכשיו: אולם אני מצאתי מקור אחר בענין הזה לחקור ולומר דאפי' להאי סברא שרצה שם הרשב"א לומר דגבי מעכשיו ולאחר שלשים יום שפיר יכול לגרש מטעם דזמן ממילא אתיא כמו בנדרים. מ"מ נראה דגבי תנאי אינו יכול לגרש, ואין לדמות כלל ענין נתגרשה על זמן לנתגרשה על תנאי משום דגבי נתגרשה ע"ת מצאתי חששא גדולה ומהראוי דכל אשה שיש עליה קדושי תנאי או גירושין תנאי אינו מועיל לכתוב לה גט עתה מחדש שתתגרשה בו אף על אופן שלא תקיימה התנאי דרך משל שניתן לה גט על אופן שתתני ר' זוז וא"ל אינו גט וא"כ רוצה לכתוב לה גט על אופן שלא תקיימה התנאי מנתינות ר' זוז משום דהואיל ועכ"פ בשעת כתיבת הגט מחדש לא נתברר עליו כריתות ברורה וחלוטה ולא היה ידוע בשעת כתיבה אם אשה זו אשתו ובת כריתות היא משום דגט ראשון יתבטל או אפשר לא יתבטל כלל גט קמא ממילא לאו בת כריתות אשה זו כלל וליכא ברירה בשעת כתיבה ובשו"ע סי' קמ"ז סעיף ב' מבואר דעת הרמב"ם דקודם כתיבה פוסל כל תנאי אף בעל פה ויתקיים אחרי כן. ובב"ש ס"ק ג' מבואר שם דעת הרמב"ם ודעת שארי פוסקים החולקים עליו ודעת רש"י נוטה להרמב"ם והמגיד פ"ח מאריך ומביא מקור לרמב"ם מירושלמי מטעם חשש ברירה וברמב"ם איתא הלשון הטעם שנשאר לו זכות בגופו של גט ואפשר היינו הך דהואיל ובדאוריי' אין ברירה א"כ לא הוה כריתות ברורה ואנן בעינן כריתות גמורה וברורה עכ"פ לדעת השו"ע שקבע דעת כל עניני תנאים המוזכרים והמבוארים בתלמוד כולהו דווקא אחרי הכתיבה בשעת נתינה. אבל קודם כתיבה אף תנאי דבע"פ פוסל אף נתקיים הואיל ובשעת הכתיבה אינו ידוע אם יתקיים ליכא כריתות ברורה באותה שעה. והב"י מאריך ג"כ ומביא לשון תשו' רא"ש כלל מ"ו סי' א' שכתב לפרש הסוגיא דלא כרמב"ם אלא כשיטות התוס' ומסיים אע"פ שפירוש תוס' נכון ומקובל מ"מ לא מלאני לבי להתיר תנאי בע"פ קודם תורף מפני שראיתי שהרמב"ם החמיר מאוד בזה ע"ש ואף מהרי"ט סימן ס"ו מבאר כל שיטות הסוגיא דלא כהרמב"ם וחקר להקשות על פירושו ואעפי"כ מסיים שם הואיל והרא"ש בתשובה לא מלאו לבו להקל נגד פסק הרמב"ם אנן יתמי דיתמי מה כינו ומה גבורתינו להקל ראשינו לעשות מעשה בדבר ערוה החמורה שלא כדברי הרמב"ם עכ"ל: ואם הבעל ירט לדרכו ורוצה לצוות לסופר ועדים ושליח שיתנו גט ע"ת. הביא הב"ש ס"ק א' בשם מהריב"ל שיאמר כך לשליח וסופר ועדים לא ידעו כלל מזה מכל עסק תנאי ע"ש, ובמהרי"ט סי' ס"ו מביא שמהר"י בי רב חלק גם על זאת ואמר דמ"מ אסור דזיל בתר טעמא משום דאין ברירה ואין זה כריתות גמורה וא"כ אף אם אומר לשליח קודם כתיבה פסול כיון דבשעת כתיבת הגט כבר יש בו קביעות תנאי. ובאר הטיב ס"ק א' הביא דברי מוהרי"ט