גליא מסכת חלק א נו

צריך לחזור וליטול הימנה ולעשות נתינה חדשה שדומה לדין האמור בריש פרק המגרש חוץ מפלוני שצריך לחזור וליטול ומסיק דדומה לכנסי שט"ח דהלכה כרבי דסגי באמירה לחוד והתו' שם בדף ע"ח בסוגיא דכינסי שט"ח בד"ה אינו גט כ' ר"י היה מצריך לכל נותן גט לאשתו שיאמר הא גיטך וגם הרי את מותרת לכל אדם ע"ש ומכל מקום במשנה דכנסי שטר חוב איתא שיאמר הא גיטך ובמשנה דריש המגרש גבי חוץ מפלוני איתא שיחזור ויאמר הרי את מותרת לכל אדם והענין הוא דהעיקר משמיע לנו התנא דצריך לתקן מה שקילקל תחילה ולכן בכנסי שט"ח שהקילקול היה שלא נתן תחילה בתורת גט דייק ונקט התיקון שיאמר עכשיו הא גיטך וגבי חוץ בריש המגרש שנתן לה בתורת גט והקילקול שעשה שיור נקט דצריך עכשיו לתקן ולומר הרי את מותרת לכל אדם ובענין הרשב"א שהיה תחילה קילקול שאמר הגט על תנאי נקט הרשב"א עיקר התיקון שיאמר עכשיו ליהוי גיטא בלי תנאי ובכולהו עניינא הן בכנסי שט"ח והן בריש המגרש גבי חוץ ואף בדברי רשב"א הוה גיטא דווקא מהשתא ולא למפרע והרשב"א חקר אי צריך לחזור וליטלו או סגי באמירה אבל זאת פשיטא ליה לרשב"א דאמירה בעי ולא סגי בלא"ה אך שיטת הרמב"ם לשיטתו כמבואר בה' אישות דכל תנאי שנעשה מתחילה אפשר לבטלו ולעוקרו מעיקרו ודאי לא בעי שום אמירה השתא ולא עדים הואיל דחל הגט למפרע ופשיטא דלא צריך שיהיה הגט קיים ברשותה וכמבואר בתשובת הרא"ש באריכות דבענין ביטול תנאי כתב נעשה הגט למפרע ולא הזכיר שיהיה הגט ברשותה ולבסוף מסיק ואם לבך נוקפך לסמוך על ביטול תנאי הרי הגט ברשותה והוא אומר שתתגרש מהשתא. נמצא מפורש דווקא אם ביטול אינו מועיל אז מהצורך שיהיה הגט ברשותה ושיאמר ליהוי גיטא מהשתא ונתבאר דעת הרמב"ם והרשב"א ודעת הר"ן אשר אינו לא כרמב"ם ולא כרשב"א: (יא) ומהצורך לעמוד על דעת הרא"ש בתשו' כלל מ"ו דהנה שם סימן ב' כפי הנראה שהשיב שני פעמים על שאילה זו ובמה שהשיב ראשונה משמע קצת דדעתו נוטה כסברות ושיטות הר"ן דבתחילת התשו' כ' וז"ל אלמא כל היכא שאין התנאי לצער האשה מחילות התנאי הוה כקיומו ובנדון זה התנאי לטובת האשה היה שאם יבוא בתוך זמן שישוב אליה כו' ע"ש רהיטות לישנא משמע כשיטות הר"ן דבעי שיהיו תנאי לטובתה ולהנא' אז מועיל מחילה משמע לפום רהיטא דאם לא היו לטובת האשה אלא לציעורה לא היה מועיל מחילה וביטול ואלו הדברים שהביא הב"י סוף ס"י קמ"ג להחליט הדבר דדעת הרא"ש היא כך ע"ש אך לא ידעתי למה לא שפיל הב"י לסוף דברי אותו תשובה עצמה שהביא דברי הרמב"ם וביאר דדעת רמב"ם שביטול התנאי מועיל אף בלציעורה דהא מביא לשון הרמב"ם מפ' ח' מגירושין דכ' או שיבטל התנאי הרי אף במקום דלא מועיל נתינות דמים ולא מחילה משום דלציעורי כיון מ"מ מועיל ביטול עכ"ל הרא"ש שם ועוד כפי הנראה ממה שהשיב בפעם הראשון שהזכיר עסק התנאי לטובתה אבל במה שהשיב פעם שני שם מוכח ומבואר מכל המשך דבריו שנוטה לעיקר לשיטות ודעת הרמב"ם דמועיל ביטול כמו שמאריך שם הכל בראיות על עיקר זה שראוי להיות מועיל ביטול תנאי ע"פ ראיו' שקבע מסוגיא דמימרא דאביי דאחולי אחלי' לתנאי פירש שמבטל התנאי וביותר הענין שקבע טעמא דמילתא וז"ל שם ועיקר הטעם מה שיכול לבטל התנאי וישאר המעשה קיים משום דילפינן מבני גד וראובן כו' מכל שורש ועיקרי הדברים אשר הציע שם הרא"ש נראה בפשיטות במאי שהשיב בפעם שני דדעתו להחלט כדעת הרמב"ם דביטול תנאי מועיל בכל ענין ואופן שיהיו וכן שאייטות דברי הרא"ש בכלל ל"ה שהמשיך דברי רמב"ם מה' אישות ומה' גירושין לדעתו ומסכים עמו ע"ש וכן נראה פשיטת לשון הטור שהביא בקיצור בסוף סי' קמ"ג דברי תשובות הרא"ש דבכל עסק תנאי יהיה מה שיהיה מהני ביטול התנאי וחל הגט למפרע משמע דלא פליג כלל שאפשר לעקור ולבטל תנאי וראיתי לבעל תורת גיטין וכן כתוב בשעה"מ פ"ח מגירושין שכתבו שמוכח דרא"ש ס"ל דביטול לא מועיל בציעורה. והביאו הא דכ' הרא"ש שם בתשובה דלכך לא תני בגיטין ע"מ שאתן לך משום דבזה מהני ביטול התנאי משמע דגבי ע"מ שתתן היא לא מועיל ביטול תנאי עכ"ל אבל הוכחא זו בורכא דעיקר ראיות הרא"ש שם להוכיח דביטול מועיל מהא דגבי קדושין נקט ע"מ שאתן לך וגבי גט קתני ע"מ שתיתני לי ולא נקט ע"מ שאתן לך כמו גבי קדושין אע"כ מוכח דלא הוה מצי למיתני בגט ע"מ שאתן לך דאפשר להיות מגורשת אעפ"י שלא יתן ע"פ שיבטל התנאי. עיקר ראייתו הוא מזה דביטול מועיל ומשו"ה לא שייך למינקט בגט ע"מ שאתן לך דהא עסק תנאי זה לא יעצור ולא יעכב מלחול הגירושין אף בלעדי קיומו של תנאי דזה ודאי כשלא ירצה ליתן ממון התנאי וירצה דמ"מ יהיה הגט גט פשיטא שיבטל התנאי ויקום הגירושין בתוקפו והוא לא יתן. וא"כ מי פתי יסור הנה למנוע א"ע מלבטל. אחרי שהביטול הוא בידו תמיד והביטול טובתו וקיום חפצו ומבוקשו. לפיכך לא שייך למיתני כלל תנאי באופן זה אבל השתא דנקט ע"מ שתתני לי ר' זוז שפיר יש כאן קביעות תנאי אף דבאמת יכול לבטל התנאי מ"מ הדבר הוא בידו שלא לבטל וממילא לא תתגרש בגט זה כי מסתמא לא יעשה ביטול על עסק תנאי בזה. דהא מתחילה ראינו דעתו שלא יהיה גט אלא על אופן שתתן היא והתנאי לטובתו מסתמא לא יבטל משא"כ ע"מ שאתן לך שהתנאי חוב לו והביטול טובתו אדם קרוב אצל עצמו לא ימלט מלבטל זהו תוכן כוונות הרא"ש להוכיח דע"כ ביטול תנאי מועיל וליתא לדברי סדר גיטין ושעה"מ: אולם אף עיקר ראיות הרא"ש יש לדחות דאין מזה סתירה לשיטות הרשב"א ומאי דדייק דה"ל לתנא למינקט גבי גט ע"מ שאתן לך ליכא דיוק מעיקרו דזה ודאי תנא אורחיה דמילתא נקט ואזיל ומסתמא בגט הוה התנאי ע"מ שתתני לי דאל"כ עדיין קשה למה לא נקט בקדושין ע"מ שתתני לי וכדאמרינן באדם חשוב אע"כ שדיברו חז"ל בהווה וסתמא דמילתא הכי הוא בקדושין קובעים התנאי שאתן לך ובגט התנאי הוא שתתן היא: (יב) והן עד עתה ביארנו דרשב"א לא סובר תיקון של הרמב"ם דלא מועיל לשיטתו ביטול התנאי ועתה אבאר שקרוב לומר דהרמב"ם דקבע תיקון גבי ציעורה שיבטל התנאי דווקא נקט דלא מועיל אליבי' תיקון סברות הרשב"א שיאמר ליהוי גיטא מהשתא בלי תנאי דהואיל ומעיקרא נתנו וקבע עלי' תנאי אם תתן ר' זוז ליהוי גיטא ואם לא תתן לא ליהוי גיטא. ועכ"פ קבע ביטול על גט זה אם לא תתן אשה זו מאתי' זוז. ועכשיו רוצה לקבוע גירושין על אותו גט עצמו אף בלתי קיום נתינת ר' זוז הללו. נראה לומר דלהאי שיטה דסברי דגט מקבל על עצמו ביטול ואם ביטל הבעל את הגט קודם נתינה תו א"א לגרש ונעשה כחרס א"כ א"א לעשות תיקון הרשב"א שיאמר ויקבע גירושין מעכשיו על אותו גט אף בלעדי קיום תנאו אחרי שכבר קבע עליו ביטול כשיעדר קיום התנאי ונעשה הגט בטל כחרס כשיתבטל התנאי ואינו יכול לקבוע עליו עוד עסק גירושין שיועיל ויגרש בביטול התנאי ויסוד פלוגתא של הפוסקים בביטול גט תליא בשני חילופי גירסאות שיש מריש פרק השולח לריש פרק האומר דבריש השולח גריס שם דמשום הכי אמר רב נחמן דחוזר ומגרש בגט שמסרו לשליח וביטלו קודם קבלות האשה דגיטא גופא מי קמבטל משמע דעצמות של גט אינו מקבל ע"ע שום ביטול אך בקדושין פ' האומר גריס נהי דבטלי' מתורת שליחות מתורת גט לא בטיל ע"ש והאריך התוס' בשני הסוגיות בביאור זה דמגירסא דקדושין משמע דמשו"ה לא בטיל מלחזור ולגרש בו משום דאנן אמרינן דלא בטיל לגוף הגט אלא להשליחות משמע שאם ביטלו בפירוש לגופו של גט מקבל על עצמו ביטול וזהו דעת הרמב"ם פ' ו' וכן הוא בשו"ע סי' קמ"א סעיף ס"ו שאם ביטלו לגט עצמו נעשה כחרש ואינו יכול לחזור לגרש בו לעולם ע"ש ודעת התו' נוטה להלכה לגירסא דפרק השולח דגט לא מקבל ע"ע ביטול כלל וכן הרשב"א בחידושיו כ' להלכה כך והתו' ורשב"א הביאו מכסף קדושין שאין מקבלין ע"ע ביטול ומס"ת דנעשה לשמה לא מצינן לבטל ע"ש: ומעתה גט שנעשה על תנאי ובפרט לרמב"ם ורא"ש שצריך לכפול התנאי כדאי' האי לישנא בתלמוד אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט וממילא דרך משל נתן גט ע"ת שתתן היא ר' זוז לזמן פלוני ואם לא תתן לא יהא גט וממילא הוקבע על גט זה ביטול מכח גירושין בלעדי קיומו של תנאי ואיך אפשר עכשיו עוד לקבוע עליו כח גירושין שתתגרש האשה מהשתא בגט זה אף אם לא תתן ר' זוז לזמן פלוני הואיל ועל אופן זה שלא תתן האשה הדמים לזמן פלוני הוקבע עליו ביטול ועקירות כח גירושין והוא כחספא בעלמא על אופן זה בשלמא לרשב"א דגט עצמו אינו מקבל על עצמו ביטול לעולם אף ביטלו בפרוש שיהי' כחרס מ"מ יכול לחזור ולגרש בו כמו כסף קדושין וס"ת שאינו נעקר מעליהם כח תורת לשמה שהוקבע עליהם לעולם כמו כן אינו מתבטל גט לפי"ז לשיטתו שפיר כ' הרשב"א תיקון בתנאי דלציעורא. שיאמר על אותו גט עצמו ליהוי גיטא מעכשיו בלא תנאי ותתגרש בו האשה אף כשתעבור מליתן ר' זוז דלרשב"א לא איכפת ליה שורש ביטול שתעשה על איזה גט אבל לשיטות הרמב"ם דסובר דגט מקבל ע"ע ביטול ונעשה כחספא א"א לעשות תיקון הרשב"א לקבוע עליו גירושין אף שיתבטל קיום התנאי ולא תתן ר' זוז לזמן פלוני: לפיכך הוצרך הרמב"ם לעשות תיקון על גט שהוא לצעורה דיוקא ע"י שיבטל התנאי מעיקרו וכמו שהאריך ואסברא לה הרא"ש דאתי דיבור של השתא ועוקר ומבטל את דיבור תנאי שאמר מתחילה שישאר המעשה קיים ושהיה נידון הדבר כמו שהיה נעשה והוקבע מתחילתו בלי שום תנאי. וכמו שנתן הרא"ש עוד טעם לזה מתנאי בני גד שהתנאי אינו מקושר כלל עם המעשה וממילא הואיל ואנן עקרינן לדיבור של תנאי תו ליכא כלל קביעות ביטול מתחילה על גט זה דהא אנן אמרינן דע"י ביטול התנאי חל הגט למפרע משעה ראשונה ואין כאן לא תנאי ולא ביטול גט כלל וכמו שלא נעשה עליו ביטול מעולם וכבר הארכנו למעלה מזה דמשו"ה מהני מחילות ובטול התנאי בקדושין אפילו גבי מומין ונדרים דהוה לשעבר משום דכל ענין שנעשה ע"ת מיתלי תלי שיהיה בידו עדיין לעקור התנאי ולבטלו מעיקרו וא"כ לשיטות סברות הרמב"ם דלכל תנאי מהני לעוקרו ולבטלו מעיקרא ממילא אינו ראוי לדון דין קביעות ביטול גט על כל גט שנעשה על תנאי' ואם נעשה ע"ת עד זמן פלוני ליתן ר' זוז. הואיל ועד הזמן הזה הדין שיכול לבטל התנאי ולעוקרו מעיקרו ה"ה שאין כאן ביטול גט כלל: וזה וודאי כשעבר הזמן שהוקבע על סילוק הדמי' ולא נתנה תו לא מועיל ביטל התנאי אחרי שכבר עבר זמנו דהא פשיטא אפילו קיום תנאי אז לא מהני כ"ש ביטול תנאי ולפי"ז נראה ברור דאז לא מועיל לקבוע אמירות גיטא מעכשיו הואיל וכבר הוקבע ביטול של גט דלשיטות הרמב"ם נעשה כחספא. אבל לרשב"א דגט לא מקבל על עצמו כלום מיסוד ושורש ביטול ואפילו ביטלו בפירוש חוזר ומגרש בו. שפיר מועיל להרשב"א אף כשעבר זמן סילוק של תנאי אף שהתנאי אם לא תתן ר' זוז עד זמן פלוני לא יהא הגט גט לא איכפת לן מידי לשיטת רשב"א שיכול לחזור לגרש בגט שקובע עליו ביטול מפורש אבל להרמב"ם כל זמן שאינו מבטל ועוקר את קביעות דיבור של תנאי יש שורש ביטול גט על גט זה ולא מצי לגרש בו אפילו מהשתא הואיל ויש עליו קביעות ביטול גט כנ"ל: וראיתי למהרי"ט סימן ס"ו בסופו בד"ה רחש לבי שכתב וז"ל דאילו נתן אדם גט לאשתו על תנאי ונתבטל התנאי נתבטל הגט ואינו חוזר ומגרש בו עכ"ל ולא הזכיר דתליא בפלוגתא דרמב"ם ורשב"א דלהרשב"א דגיטא גופא לא מקבל ביטול חוזר ומגרש בו. אח"ז ראיתי דבסימן נ' סותר דברי עצמו שכ' שם בזה"ל ואין לומר אי לא מקיימא תנאה ביטל לי' לגיטא בביטולו של תנאי ואין חוזר ומגרש בו כיון דנתבטל חספא בעלמא הוא לפי גירסות דפ' האומר דגט מקבל ביטול הא ליתא דביטול גופא של גט אינו תלוי בתנאי אלא הגירושין הוא שתלאן בתנאי כו' ואם לאו אל תתגרשי בו כו' וכשלא נתקיים התנאי לא נתגרשה באותו נתינה וחוזר ומגרש בו שהגט חוזר לכמות שהי' עכ"ל שם. נמצא שסותר לכל דבריו המבוארין בסי' ס"ו הנ"ל ולדעתי נראה ברור כדבריו