גליא מסכת חלק א נה

בביאה וליכא כאן קדושין למפרע ואם קידשה אחר בינתיים שפיר מקודשת ועיין באריכות לשון הרשב"א והר"ן כתב ותמהני על פירושו ע"ש באריכות ואפשר משו"ה לא פירש הרמב"ם כהרשב"א והואיל וסברות הרמב"ם הוא דמוכח מסוגיא דהמדיר שמועיל ביטול לעקור את התנאי מעיקרו שפיר אף במקום שיש לציעורי דלא מהני מחילות דמים מ"מ מועיל שפיר ביטול דשורש ביטול הוא דמבטל ועוקר דיבורו של תנאי מעיקרו: (ט) וממילא אף תנאי דלצעורה לא איכפת מאי שלא נתקיים הואיל ונתבטל תנאו ואף תנאי שלא נעשה להנאה מועיל ביטול ולהר"ן שיטה אחרת בכל זה דפירוש רשב"א בסוגיא דהמדיר אינו מחוור בעיניו שתמה על פירושו ומפרש האי מימרא דאביי כפשוטו ונמצא דמוכח דאם מחלו בפירוש ודאי דמהני כמו שביאר בתשובת הרא"ש רק דמ"מ חידש לומר דביטול אינו מועיל אלא מחילה דווקא מועיל במקום דהתנאי לטובתו ולהנאתו יכול לומר הרי את עלי כאלו אין עליך נדרים וטעמא דמילתא כיון דלהנאתו התנה אין דעתו שיתבטל אלא הדבר תלוי אם לא יקפיד כשיראה. רק שהקשה על זה ע"מ שאני עשיר ונמצא עני ואפילו אמרה בלבי היה להתקדש לו אעפ"כ אינה מקודשת ומוכח מזה דאפילו לטובתה אינה יכולה למחול הואיל ואינו תנאי של ממון כשיטות הרשב"א. ומביא שאחרים תירצו דהתם איירי שאינה מוחלת עכשיו רק שהודה דבשעת מעשה היה בלבה כך אבל מוחלת השתא שפיר מקודשת וכתב הר"ן ע"ז שאין דעתו נוחה לזה דבכלל דבריה שאומרת בלבה הייתה מחילה של עכשיו ואי במקפדת השתא עסקינן ה"ל למיתני הכי בהדיא ולא למיתני אינה מקודשת סתמא לפיכך נ"ל דזו מפני שאמרה דבלבה היה להתקדש לו הורע כחה ואינה יכולה למחול לפי שדווק' להנאתה יכולה למחול ולומר הרי את עלי כאילו היית עשיר כו' אבל זו שאומרת שמשעה ראשונה לא היתה מקפדת ואעפ"כ התנתה כו' שלא להנאתה אלא תנאי גרידא וכן בתנאי לצעירה כו' עכ"ל הר"ן וכפי הנראה מהמשך דברי הר"ן שהביא מקודם דעת ושיטות הרמב"ם דיליף ממימרא דאביי דמהני ביטול לכל תנאי וע"ז הקשה איך אפשר לבטל התנאי הואיל ובשעת קדושין כבר היה לה מומין ונתבטלו הקדושין לכן נאדי מדעת הרמב"ם וקבע שיטה אחרת לומר דדווקא מחילה מועלת ולא ביטול ודווקא בשורש מחילה יכול לומר הרי את עלי כאילו אין לך מומין. והקשה ע"ז מעני ועשיר והמציא לחזק בזה סברתו דבעי דווקא שהתנאי יהיה לטובתו בזה שייך הסברא דמחילה ולומר הרי את עלי כו'. אבל כשהתנאי הוא שלא להטיב ושלא להרע וקורא אותו תנאי גרידא לא שייך בזה לומר הרי את עלי הואיל ומתחילה שלא לטובה איקבע וכן מסיק סוגיא דלציעורה לא מועיל מחילה ומשני עניינים הללו דהוכיח דבסוגיא דעשיר ועני לא מהני מחילה ובציעורה לא מהני מחילה מוכח דלא כהרמב"ם דמועיל ביטול בכל תנאי דלסברתו הקשה לן הני תרי סוגיות ובפרק מי שאחזו מפורש בר"ן וז"ל ואני תמה אם יכול לבטל התנאי כו' היכי אסיקנא לעיל כי אמר מחולין הם לך דאינה מגורשת נהי דמעיקרא לציעורא איכון למה לא יהא בידו לבטל ע"ש והביא הב"י דברי הר"ן סו' סי' קמ"ג ע"ש שכ' כך על דברי רמב"ן שהמה כשיטות רמב"ם דמועיל ביטול ע"ש ולי נראה דשיטות הרמב"ם נכון מאוד ולא קשה מידי עליו מהני סוגיות דמייתי הר"ן דהאי סברא שחקר הר"ן מסוגיא דעני ועשיר דע"כ תנאי גרידא לא שייך מחילה וביטול ומסיק לפרש דדווקא התם הואיל ואומרת שבלבה היה להתקדש אף כשאינו כהן או כשאינו עשיר ממילא נשאר התנאי שלא בטובה ונקרא תנאי גרידא ולא מהני מחילה וביטול שמוחלת עכשיו ע"ש ואין דבריו מחוורין בעיני לפרש הסוגיא כך דלדבריו אילו לא אמרה שבלבי הייתה כו' שפיר היתה מקודשת על פי מחילתה רק משום דאומרת בלבה הייתה הורע כחה שמשו"ה לא מהני מחילתה דהשתא שנקרא תנאי גרידא כנ"ל. א"כ איך שייך למינקט שם במשנה אפילו שאמרה בלבי היה כו' אדרבא זה הורע כוחה ואילולי מחשבות לבה היה הדין דמקודשת ולא אתיא לישנא דמתניתין שפיר לשיטות הר"ן דהא אדרבא מפני שהיה בלבה משו"ה אינה מקודשת: לכן נראה דתירוץ קמא אשר הביא שם הר"ן הוא עיקר ונכון ואיירי הסוגיא דעכשיו אינה מתרצה למחול ולקבלו כאילו הוא כהן או עשיר רק זאת אומרת שאם לא היה אומר לה שהוא עשיר היה בלבה להתקדש לו אף בלעדי זאת. אבל עכשיו שאמר לה ע"מ שהוא כהן אינה מתרצה השתא למחול מכ"ה אינה מקודשת וכן לא קשה מידי מה שהקשה הר"ן על סוגיא דאיצטלת דאמרי' שם דמחולין לך לא מהני משום לציעורא היה למחול התנאי לשיטות הרמב"ם דאפשר לבטל התנאי דהתם איירי שאמר מחולין הם לך פירוש שאינו מבטל ומוחל את גוף התנאי רק איירי בגוונא שעשה תיקון ע"פ קיומא דתנאה היינו שהתנאי הוא בתוקפו רק שעל המעות אמר מחולין לך והוה כאלו התקבלתי הממון בפועל וחזרה לידה דבקדושין מועיל לד"ה בכה"ג כמבואר ברשב"א ומסיק תלמודא דבגירושין לא מהני משום דעכ"פ תנאי דלציעורה לא איתקיים כדבעי אבל בביטול ומחילות גוף התנאי לא איירי תלמודא וכה"ג ממש איתא דף ל"ד ריש פ' השולח בעובדא דאמר אי לא אתינא עד תלתין יומין ליהוי גיטא פסקא מברא אמר חזו דאתאי והוכיח שם אביי דגילוי דעתא דביטול גט לא מהני ודחה רבא אטו לבטולי גיטא קאתי לקיומא תנאה קאתי ע"ש א"כ מפורש שאם רצה היה מגרע כוחו של גט בביטול ממש ולא רצה בכך אלא ע"י קיום תנאה רצה לגרוע כח הגט כמו כן בכה"ג איירי שם תלמודא שלא עשה ביטול על גוף התנאי ורצה לעשות על קיום תנאה הייני שאמר מחולין הם לך והרי לך כאילו התקבלתי בפועל ונתקיים התנאי ובלא"ה ע"פ המבואר ברשב"א בחידושיו והובא בשו"ע שם סי' קמ"ג סעיף ה' וסעיף ו' שיכול לומר על אותו גט עצמו הא גיטך א"כ עכ"פ יש תיקון ומ"מ לא הוזכר בתלמוד כמו כן לא הוזכר תיקון של הרמב"ם בביטול ושם בסוגיא דהמדיר מפורש דאחולי אחליה לתנאו שפיר מפרש דאיירינן דמחל ומבטל את עיקר התנאי כמבואר בתשו' הרא"ש הנ"ל: וא"כ בסוגיא דעני ועשיר איירי באמת שעכשיו אינה מוחלת את גוף התנאי רק אומרת בשעת מעשה הייתה בלבה להתרצה לקדושין אף בלי תנאי כנ"ל ועוד הרבה יש לחקור דבענין קדושין מהצורך שהאיש ואשה יתרצו על הסכמות ביטול ומחילות עיקר התנאי ויש לחקור בתשובת הרא"ש שם בכלל ל"ה וכלל מ"ו שיש הפרש דבגט סגי בביטול של הבעל לבדו אבל בקדוש מהצורך להסכמות שניהם ע"ש וא"כ אפשר דאיירינן שהאשה אמרה בלבי היה אף שאינו עשיר וגם עכשיו הבעל אינו מתרצה לעקירות וביטול תנאו: (י) עוד זאת ראוי לחקור על ענין תיקון הרמב"ם שיבטל את עיקר התנאי נראה פשוט דאם עשה קדושין או גירושין על מנת ליתן ר' זוז מכאן ועד שלשים יום לא מהני ביטול התנאי אלא קודם זמן שקבע אך אם עבר הזמן ולא קיים התנאי תו לא מהני לבטל התנאי כלל. ואף גבי קדושין בתנאי ממון דמודה הרשב"א דמועיל מחילה ולומר כאילו התקבלתי הוא דווקא קודם אבל משעבר זמן לא מהני דפשיטא דלא עדיף מקיומו של נתינות דמים בפועל ממש ואינו מומין מכש"כ דלא מועיל מחילה וביטול אבל תיקון הרשב"א שיאמר הא גיטך מעכשיו ראוי להיות מועיל אף לאחרי זמן ומעתה נשאר לפנינו לחקור מה שחקר שם הר"ן בפרק המדיר כי אף לפי מה שכ' הרא"ש דמוכח ממימרא דאביי דאמר אחולי אחליה לתנאו שאם מחל וביטל בפירוש מהני הא תינח על תנאי דלהבא אבל התם לשירי בתנאי דלעבר שקידשה ע"מ שאין עליה מומין ונדרים ואם יש לה מומין ומצרים כבר עבר התנאי ומאי מהני הביטול הואיל וכבר נתבטלו הקדושין וקו' זו מבואר בתו' סוד"ה לא תימא בפ' המדיר ע"ש. וגם הר"ן חקר כך ומתרץ שם על פי דרכו אבל לשיטות הרמב"ם מהצורך לנו לומר דבענין קדושין אינו נקרא שום קביעות תנאי על לשעבר משום דיש עוד זמן כניסה דהא עד עתה אינה אלא ארוסה ולא שייכא כ"כ הקפדה וראיה גמורה דהכי הוא מהאמור דף פ"ד ע"ב דאם התירה את נדרה אצל חכם אחרי הקדושין קודם חופה מקודשת משום שחכם עוקר מעיקרו ועוד דבמומין אם היה לה מום ונתרפאה אחרי קדושין לא מהני משא"כ אם היה עליו מומין והיא התנה שאין לו מומין וריפא עצמו מקודשת ולכאורה הואיל ובשעת קדושין היה עליה נדרים מאי מהני שחכם התיר לה נדרה אח"כ אף שעקר מעיקרו הא עכ"פ בשעת קדושין היו לה נדרים וממילא נתבטלו הקדושין בשעת מעשה וכמו כן ביותר קשה על הא דמהני כשריפא הוא את מומיו אחרי הקדושין דלא שייך שם עקירה מעיקרו. וא"כ בשעת קדושין היה עליו מומין ונתבטלו הקדושין לשעבר אע"כ דגבי קדושין אין עליו קביעות לשעבר עד כניסה ועיין מזה באריכות שם בתוספות ד"ה חכם עוקר כו' ע"ש. ובשיטה מקובצת ראיתי שיטה אחרת בזה לפירש"י ע"ש. ע"כפ לא קשה מידי על סברות הרמב"ם דכל תנאי שהוקבע בשעת קדושין יכול הבעל לבטלו עד שעת כניסתה לחופה ולא נקרא לשעבר. וכמו דאסברה לה הרא"ש בתשובה הנ"ל דאתי דיבור דביטול ועוקר ומבטל דיבור של התנאי וכמו שהוכיח זה מבני גד וראובן שהתנאי אינו מקושר עם המעשה והוא דבר בפ"ע וממילא אחרי שעוקר ומבטל את אמירות תנאי שקבע עליו מתחילה דיינינן כאילו נעשה המעשה מתחילתו בלא תנאי וא"כ דומה ממש לחכם שעוקר הנדר מעיקרו ושפיר דחליץ הקדושין למפרע כמו שהאריך הרא"ש ולא חיישינן כלל לריעותא שהיה בשעת מעשה ע"י התנאי הואיל ואנן אומרין לדון הדבר כמו שאילו נעשה מתחילתו בלא שום תנאי כלל והיינו טעמא דמועיל לה התרת הנדר והיינו טעמא דמומין של בעל מועיל רפואה ומומין של אשה לא מהני רפואה כמו שאסברה לה תוספות שם ד"ה חכם עוקר כו' דהענין דכל תנאי דנעשה בשעת קדושין מיתלי תלי איך יהיה הדבר נדון בשעת כניסה ואמדו חז"ל הדבר שמומין שלו אף שאומרת בשעת הקדושין ע"מ שאין לך מומין עדיין כוונתה אף שיש לו עכשיו אם לא יהיה עליו בשעת כניסה שפיר דמי אבל מומין של אשה אמדו דעת הבעל שמקפיד אף שלא יהיה לה בשעת קדושין אף שתתרפא אח"כ כמו כן אנחנו אומרין שזהו סברות הרמב"ם דכל תנאי הוא דבר אחר ואינו מקושר עם המעשה. וממילא דעתו של הקובע תנאי שיהיה הדבר מסור בידו לעוקרו ולבטלו בכל תנאי שהוא על זמן עד שיבוא זמנו ובענין קדושין עד שעת כניסה. ועיין בתשובת רא"ש כלל ל"ה וז"ל אע"פ שכבר באו הקדושין לידה כיון שמתחילה באו לידה על ידי תנאי מיתלי תליא הקדושין כו' עיין שם: וכבר הארכנו בזה בראיה שהביא הרא"ש בשני כללים הנ"ל מסוגיא דמימרא דאביי דאמר אחולי אחליה לתנאו דמשמע שביטול בפירוש מהני. והרמב"ם לא ניחא ליה לפרש כמו שדחק הר"ן לדייק ולומר דדווקא תנאי דלהנאתו וטובתו יכול למחול ולומר הרי את עלי כמו שאין עליך מומין ונדרים דא"כ היה לו לומר אחולי אחליה למומין ונדרים כמו דאמרו בסוגיא דאיצטלית ע"מ שתתן ר' זוז ואח"כ הרי הם מחולין לך פירוש המעות מחולין ולא עיקר תנאו מחול ובטל אבל במימרא דאביי דייק ונקט אחולי אחליה לתנאי משמע דלא איירי שמוחל עסק המומין והנדרים כדאסברא לה הר"ן אלא איירי דאחולי אחליה לתנאו פיר' שמוחל ומבטל את עיקר דיבור ואמירתו מעיקרו מה שאמר מתחילה שיהיה מעשה על תנאי ועתה מבטל את דיבור ואמירה ההיא ורוצה שיהיה נדון הדבר כאלו עשה מתחילתו בלי שום תנאי כלל וכלל. ונבאר עתה דהרשב"א לשיטתו קאי דלא מצי לבטל תנאי אשר מקושר עם המעשה הוכרח לעשות תיקון על גט שנעשה תנאי לציעורה שיאמר לה להוי גיטא בלא תנאי ואין חלות הגט אלא מעכשיו ולא למפרע וצריך ודאי עדים בשעת אמירה זאת ושהגט קיים ברשותה ושפיר חקר שם רשב"א אי