גליא מסכת חלק א נד

עקירות התנאי וביטולו דסברתו דבלא קיומו של התנאי אי אפשר להתקיים המעשה וכנ"ל: והנה הרא"ש בתשו' כלל ל"ה וכלל מ"ו מביא שם עוד ראיה וז"ל וגם גבי בני גד וראובן מילתא דפשיטא אם אמרו יהושע וישראל אין אנו צריכין להם היו פטורין מתנאי שהתנה עמהם משה לעבור לפני ישראל חלוצים ומ"מ בשביל זה לא היו נפסדין נחלתן מעבר לירדן ומהתם ילפינן לכל תנאים שמחילות התנאים הוא כקיומם עכ"ל הרא"ש. וכל זהו לשיטות הרא"ש דהתנאי והמעשה אינן מקושרין בדיבור אחד אבל לשיטות הרשב"א באמת דא"א למחול ולעקור לבטל התנאי שישאר המעשה רק במקום ששייך לומר התקבלתי כנ"ל. אבל זולת זה אף בתנאי להנאתו א"א לומר כאילו נתקיים התנאי הואיל ועכ"פ לא נתקיים באמת בפועל א"כ אינו מודה לדברי הרא"ש אף בעובדא דבני גד וראובן אילו לא היו נצרכים יהושע וישראל להם שיעברו חלוצים באמת אחרי שלא נתקיים התנאי ממילא נתבטל המעשה ולא היה להם זכות בנחלת עבר לירדן. אך יש לעיין אם לא היה העיכוב מבני גד אינו ראוי להפסידם כמבואר בסוגיא דריש כתובות גבי חלה היא או חלה הוא אולם אם היה איזה סיבה ועיכוב לבני גד שלא היה באפשרם לעבור הירדן אז היה מקום לחקור ולומר אם היה מספיק מחילות יהושע וישראל או לא כנ"ל: (ו) וחכם אחד חקר על דברים הללו באמרו הואיל ועיקר ראיות הרא"ש דהתנאי עם המעשה אינם מקושרין שניהם בדיבור אחד. הוא ע"פ דאנן חזינן דלולא ילפותא דבני גד וראובן היינו אומרים דתנאי אף שהוא כפול אינו מבטל המעשה וחידוש אין לך בו אלא חידושו תינח לשיטת הרא"ש דאף במעכשיו בעי כפול אבל שיטות רמב"ם הוא מבואר בפרק ו' מאישות דבמעכשיו ובעל מנת לא בעי כפול ושארי דיני תנאים כמבואר כל זה באריכות במגיד שם ובב"י סימן ל"ח ע"ש. וא"כ במעכשיו ע"כ לא מבני גד ילפינן אלא מסברא ידעינן שתנאי מבטל המעשה ומקושר זה בזה ומשו"ה לא בעי כפול כהתם וכל הני ענייני תנאים המבוארין בתשובת רא"ש הנ"ל וברמב"ם ורשב"א הכל במעכשיו איירינן והתם הסברא דמקושר תנאי עם המעשה בדיבור אחד ולא שייך שם לומר דאתי דיבור דביטול תנאי ויעקור ויבטל התנאי שהוא דבר אחר מהתנאי והשבתי על זה דעכ"פ נקוט פלגא בידך שהרא"ש והרשב"א שפיר לשיטתם קיימי ושפיר הביא הרא"ש ראיה מבני גד דהתנאי הוא דיבור אחר מהמעשה דהא הוא סובר דאפילו במעכשיו בעי כפול ורשב"א לשיטתו ולהרמב"ם יש ראיות עוד מבוארים בתשובת הרא"ש ונבארם בעז"ה אולם עוד נ"ל דאף על הרמב"ם סברתי ניחא דהואיל וחזינן דפסק כרבי מאיר דבלא מעכשיו בעי כפול ע"כ סברתו דמעשה בפני עצמה והתנאי בפני עצמו ואינן מקושרין כנ"ל ואלולי דילפינן מבני גד וראובן היינו אומרים דתנאי אינו מבטל כלל המעשה אף בכפול ועכשיו ילפינן מבני גד ואין לך בו אלא חידושו שיהיה כפול כמו התם וא"כ מאי דשיטות הרמב"ם הוא דבמעכשיו א"צ לכפול והביא המגיד שם פרק ו' מאישות הלכה י"ח הטעם בשם הראב"ד דבלא מעכשיו צריך חיזוק דכפל ובמעכשיו לא צריך לחיזוק דכפל ע"כ וא"כ נראה לומר כמו שביאר הרא"ש דאי לאו דמצינו גבי בני גד וראובן שתנאי כפול מבטל המעשה היינו אומרים שאף בכפול אינו מבטל המעשה. אף דבכפול התנאי חזק הוא מ"מ אינו מגרע המעשה כשלא נתקיים וממילא היה לנו מקום נמי לומר דאף בתנאי דמעכשיו אינו מבטל המעשה בלא כפול משום דאנן אמרינן דמעכשיו יש לו חוזק כמו כפל בלא מעכשיו וא"כ אילולי ילפותא דבני גד היינו אומרים דאפילו כפול אינו מבטל המעשה לפי"ז שפיר היינו אומרים דאפילו במעכשיו אינו מבטל המעשה דהא עיקר שיטות הרמב"ם היא דמעכשיו הוא חזק כמו כפל והואיל וכפול לא מהני אז ראוי להיות לנו דאף מעכשיו אינו מועיל דהו מעכשיו עדיף בלא כפל כמו בלא מעכשיו בכפל ואם כפל לא מהני גם מעכשיו לא מהני ונמצא בין מה דמועיל כפל בלא מעכשיו דמועיל לבטל המעשה הוא רק מילפותא דבני גד וראובן כמו כן מה דמעכשיו מבטל המעשה עיקר טעמו הוא ע"פ ילפותא דבני גד. ואילולי ילפותא דבני גד לא הוה מבטל בין תנאי כפול בין תנאי דמעכשיו ולכן בין כפל ובין מעכשיו בלא כפל הכל חידושא הוא ונמצא בין הכא ובין הכא אמרינן דמעשה הוא בפ"ע והתנאי בפני עצמו וראוי להתנאי להתבטל והמעשה הוא דבר אחר וישאר המעשה בלעדי קיום התנאי: (ז) וגוף הראיה שהביא הרא"ש שם בשני תשובות הנ"ל דאתי דיבור ומבטל דיבור בריש פר' האומר ד' נ"ט גבי קידשה אחרי שלשים וחזרה בתוך כך דהל'שם כר' יוחנן דאתי דיבור דחזרה ומבטל דיבור קמא ע"ש כפי הנראה אין הראיה מכרעת כ"כ וכמבואר ריש סי' קמ"ו גבי מגרש לאחר זמן קבוע ומגורש' כשיגיע הזמן שקבע והרי זה דומה לתנאי ואינו תנאי שהמגרש ע"ת הרי גירש וזה עדיין לא גירש כו' ואם אבד או נשרף הגט בתוך זמן אינה מגורשת ועיין עוד ריש סימן קמ"ג עוד חילוקים אף במגרש על תנאי בין אומר מעכשיו כשתקיים התנאי בין אומר אם תקיימה התנאי תהיה מגורשת דבאומר מעכשיו אפילו אבד או נשרף קודם קיומה מגורשת היא למפרע כשתקיימה והבעל אינו יכול לבטל הגט ולא להוסיף תנאי אחרי שהגיע גט לידה ובלא מעכשיו אלא אמר אם תקיימה תנאי תהיה מגורשת צריך הגט להיות קיים עד קיומו של התנאי ויכול לבטל הגט ולהוסיף תנאי ע"ש ולפי"ז אין ראיה כלל מהתם דשאני התם דאיירי על אחרי זמן דלא נקרא עדיין כלל עסק גירושין או עסק קדושין כנ"ל מריש סימן קמ"ו שזה נקרא עדיין לא גירש ע"ש משא"כ בשאלות המבואר ברא"ש דאיירי מעכשיו נקרא כבר גירש וא"כ נדחה מה שכ' הרא"ש והדברים ק"ו דהתם גבי קדושין דיבור מבטל דיבור לבטל מעשה הקדושין כש"כ דאתי דיבור ומבטל דיבור לקיים המעש' של נתינת הגט הראוי להתקיים אף אם לא יתקיים התנאי אי לאו דילפינן מתנאי בני גד וראובן עכ"ל דלפי מה שביארנו דמגרש על זמן אינו נקרא גירש כלל וליכא כאן כלל מעשה גירושין משו"ה יכול הדיבור אחרון לעוקרו משא"כ גבי מעכשיו שנעשה מעשה עיקר הגירושין באותו זמן ואינו יכול לבטל את מעשה גירושין אשר כבר נעשה ולשיטות הרשב"א שעסק התנאי הוא מקושר בדיבור אחד עם המעשה ואין קיום להמעשה בלעדי התנאי ממילא א"א לבטל התנאי כמו שא"א לבטל המעשה. אך יסוד הרא"ש על עיקר הראיה שביאר שם מענין תנאי בני גד שאילולי דילפינן מהתם היה מקים לומר שראוי להתקיים המעשה אף בלעדי התנאי ונמצא מוכיח הרא"ש מזה דהתנאי הוא דבר אחר מן המעשה ואינו מקושר ביחד עם המעשה לכן שפיר כתב דנכון לומר דאתי דיבור של ביטול ועוקר לדיבור של התנאי כמו בסוגיא דחזרה מקידושין כנ"ל ומבואר כך ברא"ש כלל מ"ו וז"ל ועיקר הטעם מה שיכול לבטל התנאי וישאר המעשה קיים משום דילפינן מבני גד כו' משמע ומפורש דענין בני גד וראובן אינו מביא לראיה אלא לעיקר ויסוד לטעמא דמילתא שראוי להיות כך ושארי עניינים מביא לראיות ע"ש: (ח) ועתה נבאר כל דעות הפוסקים בענין ביטול התנאי דעת הר"ן כפי המבואר בפ' המדיר הוא ממוצע בין הרמב"ם ורשב"א ודעת הר"ן דביטול תנאי לא מהני דשורש ביטול הוא שמבטל ועוקר את דיבור של תנאי מעיקרו עד שיהא נידון כאילו עשה כל עסק המעשה בלי שום אופן ותנאי כלל מתחילתו ומשו"ה כתב הרא"ש על לשון הרמב"ם שכתב גבי איצטלית דאינו גט עד שיתן אותו כלי או שיבטל התנאי מזה מבואר דאף במקום שאין סילוק דמים מועלת ולא מחילה כיון דלציעורה קמכוין אפי"ה ביטול תנאי מועיל משום דאתי דיבור כו' וזה פשוט מאוד וברור דבשורש ויסוד ביטול תנאי לא איכפת לן ציעורא הואיל ומקור ביטול הוא שעוקר את דיבור התנאי מעיקרו באופן שיקום המעשה בלעדי קיומו של התנאי' וכאילו עשה המעשה לבדה בלי תנאי אבל דעת הר"ן דא"א לבטל ולעקור התנאי ומשו"ה במקום ציעורה א"א לעשות תיקון לא מחילה ולא ביטול אבל בתנאים שלטובתו ולהנאתו כמו מומין ונדרים מועיל מחילה ויכול הוא שיאמר הרי את עלי כמו אילו אין עליך נדרים וכן בעני ועשיר כתב הר"ן דאילו להנאתה התנתה יכולה למחול ולומר הרי את לי כאילו היית עשיר. רק בתנאי גרידא שלא נעשה להנאתו או במקום ששייך ציעורה לא מהני מחילה והביא הר"ן שם דרשב"א חילק אף בזה וסובר דאפילו בנדרים ומומין אינו מועיל מחילה ולא מהני מחילה אלא בתנאי ממון שאומר הריני כאילו התקבלתי אבל לא בשארי תנאים ואין מחילתו כלום דסברתו הוא כמו שביארנו דתנאי הוא מקושר ומחובר בדיבר אחד עם המעשה ואין קיום לאותו מעשה רק על ידי קיומו של תנאי וכשיש איזה גירעון בתנאי אף המעשה מתבטל מעיקרו ולכן סובר רשב"א דרק בתנאי נתינת ממון אשר יכול הוא לקבל המעות ולהחזיר דיינינן שפיר שהתנאי בקיומו בשלימות כמו שהוקבע מתחילה עליו דהא אומר הריני כאילו התקבלתי והחזרתי לך מידי בפועל והפוכי מטרתא למה לי ומועיל שפיר בקדושין ולא בגירושין משום שיש בקביעות התנאי גם עסק צער וזה לא נתקיים באמירות התקבלתי כמו שביארנו זאת אבל בענייני תנאים שאינו שייך בהם לומר כאילו התקבלתי כמו בנדרים ומומין ועשיר וכהן אינו מועיל מה שיאמר הרי את עלי כמו שאין עליך מומין ונדרים או שהיא תאמר הרי את עלי כמו שאתה עשיר ואתה כהן הואיל ובאמת יש עליה מומין ונדרי' והוא אינו עשיר ואינו כהן לא מועיל בזה מחילה משום דמקור של מחילה זו אין בו קיום תנאי כלל אף בדמיון אלא יסוד מחילה זו עקירת התנאי וביטולו דמעיקרא אמר והתנה שלא יהי' תוקף למעשה הקדושין או גירושין אלא על אופן שלא יהיו מומין ונדרים ועכשיו בא במחילה זו לבטל דבר התנאי שישאר המעשה אף כשיש לה מומין מפני שהיא מרוצה בעיניו אף במומין וזהו סותר אמירתו ודיבורו שקבע בשעת מעשה אם יהיה לה מומין אינו רוצה בה ובקדושין כלל. והשתא מוחל ועוקר זאת ואומר שרוצה בה מה שיש לה מומין כמו שלא היה מומין היפך התנאי שקבע מקודם. וזהו שיטות וסברות הרמב"ם כמובא בר"ן פרק המדיר ובמגיד פרק ז' מאישות וביותר מבואר בתכלית האריכות בשני תשובות הרא"ש כלל ל"ה בעסק קדושין וכלל מ"ו בגירושין דממימרא דאביי דאמר לא תימא כיון דכנס סתם אחולי אחלי' לתנאי דמשמע אם מחלו בפירוש בפשיטות מועיל מזה מוכח דאפשר לבטל לכל עסק תנאי שהוקבע מתחילה באופן שישאר המעשה בתקפו בלעדי קיום תנאי משום דענין מחילה האמור במימרא דאביי גבי מומין ונדרים יסודו ביטול התנאי כמו שביאר הרשב"א דדוקא גבי חיוב נתינות ממון התם שפיר יש לומר דענין מחילה האמורה שם הוא קיומו של תנאי ולא ביטול תנאי דנידון הדבר כאילו התקבלתי בפועל וחזר מידו להנותן ואין שם גרעון לקביעות ראשונה של תנאי אבל במומין לא שייך עסק מחילה אא"כ הוא עוקר ומבטל לקביעות תנאו מתחילתו וכנ"ל ושפיר יליף מזה הרמב"ם דביטול תנאי מועיל והלא תראה בדף ע"ד ע"ב סוגיא דאיצטלית דאמרי' שם על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר מחולין הם לך כו' הנה לא אמר וחזר ומחל התנאי משום דלא איירי שם במחילות תנאי אלא דאיירי שמחל הדמים שנתחייבה ליתן ואמר הריני כאילו התקבלתי ונמצא שהתנאי הוא בקיומו אבל בפרק המדיר במימרא דאביי אמר שם אחולי אחליה לתנאיה משום דכאן במומין ונדרים עיקר המחילה הוא מחילת ועקירת התנאי ובטולו ולא קיומו כמו שביארנו מהרשב"א באריכות ושפיר מה שמבואר בכל המשך דברי הרא"ש בתשובות הנ"ל להוכיח מסוגיא דהמדיר דביטול מועיל וכן מבואר בר"ן ובמגיד שהרמב"ם הוציא האי סברא דביטול מועיל מסוגיא דהמדיר אף דבסוגיא דמימרא דאביי אינו נזכר כלל ביטול אלא מחילה וגבי מחילה אף הרשב"א מודה כנ"ל ולביאורנו ניחא בפשיטות דיסוד מחילה גבי תנאי דמומין ונדרים ביטול ועקירות תנאי הוא וכמו שאמר שם אחולי אחליה לתנאיה כלומר שמוחל ומבטל את אמירות תנאי כנ"ל ובאמת הוכרח הרשב"א לפרש פירוש אחר בסוגיא דהמדיר דלאו אמחילות תנאי אמר אביי מימרא שלו אלא משום דאמרינן עתה בעל לשם קדושין ומקדשה עתה