גליא מסכת חלק א לט

ולא אמנע מלהעלות בקונ' הזה מה שראיתי פליאה מה שביאר הגאון בביאוריו סי' קע"ג ס"ק ל"ו על דברי השו"ע סעיף י"ט שהמה ממש דברי ריב"ש שהעתיק הש"ך והב"י ענין דסעי' י"ח וי"ט דהנה אוסר להלות כ' דינרי' שיתנם בשוב הספינה בלי הפסד כ"ד דינרים עבורם אף שמקבל עליו אחריות הספינה ומסיים ריב"ש ומה שנוהגים לתת ך' ליטרין למי שמבטיח ק' ליטרין שיש לו בספינה זו דרך אחרת כו' ע"ש וכוונתו של ריב"ש הוא פשוט מאוד שהענין הוא שידוע כל ספינה ההולכת מעבר לים אשר יהמו גליו הוא בסכנה שרוח מצויה דים יותר מסוכן משאינה מצויה דיבשה ולכן איש הירא ורך לבב מפחד תמיד על סחורתו ההולכת אליו מעבר לים ורוצה להסיר דאגה ופחד מעליו מבקש לו איש אמיץ לבב שמבטיח לו ומקבל על עצמו אחריו' סכנה הנ"ל ומי פתי יסור הנה להתערב על לא לו לקבל על עצמו דאגות אחרים לפיכך נותן בעל הסחורה לו עבור זה תשלומין ערך כ' למאה ואם מזלו טוב של מקבל ההוא ויבוא הספינה בלי פגע ומקרה אזי מרויח משכורתו בשלימות בידו ובאם שיהיה איזה מקרה ופגע הפסד לספינה ההיא אזי זריז ונפסד עבור כ' ליטרין שכירות שלקח מתחילה מחוייב לשלם מכיסו פ' ליטרין נוסף למלאות לבעל הסחורה כל מאה ליטרין בשלימות ונעשה בעל הסחורה זריז ונשכר זהו תוכן ענין סעיף י"ט המבואר בריב"ש ויש בזה עסק אסמכתא ודרך קנס כמבואר בריב"ש שם באורך ועיין ט"ז מבואר ג"כ זה ועיקר ענין ריבית שנראה בזה היא באופן שנעשה הפסד להספינה ומחוייב המקבל אחריות ליתן עבור עשרים שלקח מתחילה מאה בשלימות עיין בט"ז: אבל ביאורי הגאון מבאר ענין סעיף הנ"ל בדרך אחר היינו שבעל הסחורה שיש לו בספינה הבאה אליו מעבר לים ק' ליטרין ומוכר אותן לאיזה איש עבור כ' ליטרין שמסלק לו הקונה עכשיו תיכף ולפי"ז אופן הריבית נראה בזה דווקא באם שיבוא הספינה בשלימות בלי פגע נמצא שלוקח הקונה ק' עבור כ' שסילק מתחילה ומביא הגאון על זה ראיה דאיתא שם בסעיף י' דמותר לקנות עגל בזול ולהניחו אצל מוכר ולקבל אחרי זמן כשיהיה שור משום שמצוי הפסדו כמו כן כאן מחמת שהפסד ספינה מצויה ביותר אין כאן ריבית אינו שוה עכשיו הסחורה שהיא מונחת על הספינה רק כ' למאה ע"ש: ותמוה בעיני כי ודאי פירוש ריב"ש הוא כמו שפירשנו וכמבואר בט"ז ולשון למי שמבטיח מפורש כך והעיקר הענין המשך דברי ריב"ש הוא כך אף שמקבל עליו המלוה אחריות המעות כל ימי משך מהלך הספינה עד שובה עדיין לא יצא מידי הלואה וכמבואר בסעיף י"ח ומסיק עוד ריב"ש דלא נימא דנחשיב ענין הוספה שמוסיף ד' דינרי' אין זה עבור הקדמות מעות הלואה אלא עבור מה שמקבל עליו אחריות סחורה בספינה על ערך סך כ' דינרים וזה בפשיטות מותר אם לא היה כאן כלל הלואה רק שבעל הסחורה היה נותן לו ד' דינרים עבור אחריות שמקבל עליו וזה ודאי שמותר ליתן עבור קבלות אחריות שכירות הן מקודם או אח"כ ולכן מסיק דמחמת שיש כאן הלואה אין לנו לחשוב הוספה ד' דינרים על שכירות אחריות אלא עבור הלואה שמקדים לו מעות. וזה דקאמר ומסיים אף שמותר ליתן שכירות עבור קבלות אחריות אבל כאן אסור ודומה לענין זה מבואר בשו"ע סי' קע"ז סעי' י"ג דאסור לקבל מעות הלואה ממלמד וליתן לו עבור זה הוצאה אף שהמלמד לומד עם בנו של המקבל וענין זה כפול בסי' קס"ו ברמ"א שם ומפורש דאף שהיה נותן לו הוצאה בלא"ה עבור שלומד עם בנו מ"מ אסור וגוף הדין הביא ב"י בשם מרדכי ומסיים שם כיון שהתנו שיתן לו מעות ויחזור עם בנו והוא יתן לו הוצאה אסור וכיוצא בזה ראיתי שהשיב הריב"ש עכ"ל ב"י וענין הנ"ל דומה ממש לזה דאפילו נימא דהוספה ד' דינרין היה נותן עבור אחריות לבד מ"מ הואיל והתנו ביחד עסק הלואה עם קבלת אחריות ביחד אסור כמו במלמד הנ"ל שדעת ריב"ש שם במרדכי לאסור ואם קבלות אחריות אינו שוה כ"כ בודאי אסור אלא אפילו ששוה מ"מ אסור הואיל ונעשה הענין ביחד עם הלואה ועי' ברמ"א סי' קס"ו במלמד הנ"ל שמסיים שיש לו דין הלוני ודר בחצרו דאסור אפילו לא קיימא לאגרא ע"ש וענין הזה ג"כ דומה ממש לענין מלמד וכבר מבואר ברמ"א קס"ו סעיף א' דכל שמתנה בשעת הלואה דור בחצרי מיקרי ר"ק אפילו בלא קיימא לאגרא ע"ש וא"כ קרוב לומר בזה שהדין עם לבוש דהוה קצוצה ועיקר סיומא של הריב"ש אשר הובא בסעיף י"ט לא כיון ריב"ש להודיע דליכא שם דררא דריבית אלא המשך דבריו דאף דשם כשנעשה ענין נתינות ד' דינרים בלא הלואה רק עבור אחריות שפיר דמי מ"מ כאן אסור הואיל ונעשה ביחד עם ההלואה כנ"ל: נחזור לענין שאילתן גוף הדין מבואר ברמ"א קס"ט סוף סעיף י"ח בשם תה"ד דאסור להתנות שם במכירות שט"ח שיחזיר לו המכירה בחזרה כמו בדין מכירות שדה או בית משמע מפורש דקבלות אחריות שמקבל עליו המוכר בזה אינו מועיל להפקיע איסור ריבית שיש בזה אף דמבואר בש"ך ס"ק א' לדעת רמ"א אפילו בשדה שהתנה כך לא הוה רק אבק ריבית ע"ש וא"כ גבי שט"ח שיש מצורף קבלות אחריות היה ראוי להועיל להתיר אבק ריבית למבואר סי' קע"ג ברמ"א דגבי קצוצה לא מועיל אחריות ובאבק מועיל ע"ש מ"מ אינו מועיל במכירות שט"ח אחריות כסברתינו שעסק אחריות אינו קבוע על גוף המעו' שהלוה לו כמו שהארכנו בזה אולם אף זאת יש לחקור ולומ' דעסק של תה"ד אשר הובא ברמ"א קס"ו סעי' י"ח שם במכירת חוב בימים הקדמוני' של עובד כוכבי' אם הי' מתנה לסלק ליד הקונה ריבית שעלה מן העובד כוכבי' גרע מאכילות פירות של השדה דהתם וודאי לא גרע ממשכנתא בלא נכייתא כמו שכתב הש"ך אבל כאן כשיתן המוכר אח"כ הוספה ויקנה קרוב לקצוצה אך עיין ט"ז קע"ד ס"ק א' דמבואר שם דכל אופן צד א' בריבית לא מיקרי רק אבק ע"ש: שם קס"ט סעיף י"ח ברמ"א בסופו בשם תה"ד שבתחילה אסור להתנות ע"מ להחזי' אלא צריך להקנות בסתמא ואחרי גמר המקח יבטיחנו הקונה בדברים אמיתים לכשיהיה לו מעות יחזיר לו משמע שאפילו אחרי גמר המקח אסור לעשות קנין וחיובא רק הבטחה בעלמא: והנה האחרונים הש"ך וט"ז לא התעוררו שנמצא שהמחבר השו"ע חולק על סברא זאת ומתיר להדיא לעשות קנין אחרי גמר המקח רק שאינו רשאי לעשות האי חיובא מתחיל' קודם גמר המקח או בשעת המקח אבל אח"כ מותר אפי' חיובא בקנין ושטר והלא הוא בסימן קע"ד סעיף ב' דבשעת המקח אסור להתנות אבל אחרי גמר המקח אפילו שעה אחת מותר ואפילו עשה לו שטר על זה בקנין ובכל מיני חיזוקים חסד הוא שרוצה להתחסד עמו להחזיר לו מקחו עכ"ל וא"כ מבואר שפליג על דברי תה"ד שהביא רמ"א שאסור לעשות קנין אפילו אחרי גמר המקח ולא התעוררו האחרונים לבאר האי פלוגתא זולת בביאורי הגאון סימן הנ"ל ס"ק ח' כתב בזה"ל אבל אם כו' כפי' ר"ח שם דמש"ש לכשיהיו לך כו' אח"כ קא מיירי ועיין הג"א שם ד"ה ר"ח ומש"ש בהג"א והוא דקני כו' ר"ל שעשה קנין או שטר דאל"כ בלא"ה מותר שאינו כלום ובתה"ד הבין דברי ר"ח שהוא רק בהבטחה בדברים אמיתים אבל בקנין אסור ומש"כ הג"א והוא דקנו כו' ר"ל הלוקח קנה מהמוכר היינו על תחילת הקנין קאי ואח"כ יבטיח הלוקח אותו כמש"כ סי' ש"ג והביאו רמ"א קס"ט סעיף י"ח וליתא אלא כמש"כ הרשב"א כאן ומש"כ ר"ח והוא דקנו לענין הקנין קאמר דלא תימא בהבטחה בלבד קונה כמו באמצע המכר עכ"ל ביאורי הגאון ע"ש: עכ"פ נראה דדברי רמ"א קס"ט שהביא בשם תה"ד שאסור לעשות קנין רק הבטחה פליג על המחבר שהביא בסי' קע"ד דעת רשב"א דמתיר אפילו קנין: והנה מש"כ ביאורי הגאון שתה"ד כ' כך ע"פ שהבין לפרש דברי ר"ח המובא בהג"א מה שכתב והוא דקני אתחילת הקנין ודחי לה דאמת הוא דמה שאמר ר"ח והוא דקני קאי על ענין שנעשה אח"כ בקנין ראיתי בדרישה שכ' על דברי הב"י שכ' בסי' ר"ז לפרש והוא דקני לה קאי על אחרי גמר מקח ע"ז דחי לה הדרישה והוכיח דע"כ קאי על תחילות מעשה דאי קאי על אחרי גמרו של מקח הול"ל ואעפ"י שקנו מיניה ע"ש ובדפוס סלאוויטא הביא דברי דרישה הנ"ל בס"ק ט' ע"ש. ומש"כ הגאון לפרש דכך דייק ואומר והוא דקנו מיניה כי היכי דלא נטעה דאפילו הבטחה בעלמא מועיל אחרי גמר המקח כמו באמצע אינו נראה כלל שיטעה שום אדם בכך שיהיה איזה תועלת מענייני דברים שיבטיח זה לזה אחרי שנעשה ונגמר ענין המכירה לגמרי ואין לאחר מעשה כלום ועוד אין זה נוגע לאיסור ריבית דעסיק ביה דזה ודאי אם יטעה אדם בכך ואח"כ כשיבוא לב"ד ויאמרו לו שאין הבטחה מועלת מכש"כ שאין כאן איסור ריבית אבל לפירוש הדרישה דמש"כ והוא דקנו מיניה קאי על תחילת הקניה ניחא דקדייק לומר דדווקא שנעשה הבטחה הזאת אחרי קיום המקח שנעשה מעיקרו דאי לא"ה שעדיין לא נעשה קיום המקח יש לחוש שיכלול גמר הקניה אף הבטחה ההיא: אולם אני רואה שאין אנו צריכין לומר שדברי תה"ד יסודן ע"פ הג"א ודברי ר"ח הנ"ל אלא דברי תה"ד המה תרומות מדברי בעל התרומות שהביא הב"י בסי' ר"ז שכ' כך בשם הר' ר' יצחק בתשובה שאין חילוק בין אם התנה מוכר או לוקח אלא כל שהתנה קודם גמר המקח אסור משום שיש קיום לתנאי הזה וסיפא מותר כשאמר לאחרי גמר המעשה וכמאן דאמר מדעתיה כיון שכבר נגמר המקח ולא היה שם קנין ממילא דברים בעלמא נינהו עכ"ל משמע דמפרש מה דאמור בגמרא מדעתיה כלומר שהענין הוא בדברים והבטחה בעלמא בלא קנין משמע שבקנין אסור וכדברי תה"ד הנ"ל ומסתמא הרב רבי יצחק הנ"ל הוא קדמון שבעה"ת היה תלמיד חבר לרמב"ן ומביא את דבריו ודרשתי וחקרתי לעמוד על הטעם וסברא שאסור לעשות קנין אפילו גמר המקח רק הבטחה בעלמא דלכאורה באמת קשה איזה דררא דאיסורא יכול לבוא בענין הזה כשיעשה קנין אחרי גמרו של המקח והרי המקח היא קני' לגמרי להקונה וזה ודאי שרשאי אדם לעשות קשר וקנין על ביתו ושדהו לאיש אחר ולומר לו כשיהיו לך מעות הביא מעות וקני וכדאיתא בגמרא לכי מייתית קני מוכר או כל פירות: איברא מצאתי לחקור ולומר דהדין עם תה"ד ובעה"ת דלא משכחת לה האי ענינא דהתנו אחרי גמר המקח אלא שיהי' בהבטחה ודיבורא בעלמא ולא באופן חיובא כלל ומשו"ה שפיר מפרשי הא דאמרינן דאם נעשה אחרי גמר מקח הוה כאילו אמר מדעתי' כלומ' בדיבורא בעלמא ולא בחיובא וכמבוא' בבעה"ת שם ולכאורה הא אפשר עדיין שהתנו אחרי גמר מקח ומ"מ נעשה בחיובא בקנין עד שבע"כ מחוייב לקיים ומ"מ מותר וכנ"ל. אך לפי המבואר ריש סי' רמ"ה דעות אי מהני קנין אתן ויסוד הדין הוא מסוגיא דפרק השולח דאיתא שם אתננה לפלוני ר"מ אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה ועיין בטור וב"י שהביאו בשם הרמ"ה דבקנין אתן אפילו קנו מידו לא קני משום דקנין דברים בעלמא ולא מחוייב לקיימו בעל כרחיה ומיהו אם אמר מעכשיו מהני קנין אתן בין בשטר בין בקנין וקנה לאלתר דכיון דאמר מעכשיו אין זה לשון הבטחה עכ"ל הטור. (ועיין עוד בשו"ע ריש סי' ר"ו דמעכשיו מהני בקנין אתן ואי לא הוה קנין דברים ע"ש): ומעתה נחזי אנן כשרוצה זה הלוקח לעשות קשר אחרי גמר הקניה שלו שקנה השדה ונעשה לגמרי שלו והוה כמו שרוצה לעשות קשר וחיוב למכור שדה שלו לאדם אחר וע"כ שיתן קנין על זה על כשיהיה מעות להקונה יביא מעות והוא ימכור לו השדה הוה קנין אתן והיינו שאומר לכשיהיה לך מעות אחזור ואמכור לך והוה קנין אתן ולא קני ואי נימא שיעשה קנין מעכשיו דמועיל אפילו בקנין אתן ידוע מה דואמר (ס"ה ב') והובא בשו"ע קע"ד סעיף