גליא מסכת חלק א כה

מגזל וכמו שנתערב מעות חבירו במעותיו דעכ"פ מחוייב להחזי' ולא יאכל הלה וחדי אולם על גוף השטח קרקע אי מחוייב להחזיר פליגי אדמון סבר דהתובע טוען דרכי גבך וגזילה שלי אצלך ומחוייב אתה ליתן לי עצמות גוף קרקע וממילא יהיה לו הילוך וזהו דקאמר ילך לו בקצרה כלומר שהתובע זוכה עליו הילוך ורבנן סברי דאף האי חד אשר נמצא הגזילה אצלו אסור לו להשתרש ולהנו' מגזל אך סברי דדי שישלם כפי מה שנהנה ממשך שטח קרקע שמחזיק הדרך ובזה יוצא ידי שמים אבל אין לו ליתן גוף קרקע שיהיה הילוך לתובע לשדה שלו מטעם קם דינא וסברת אי שתקית שמחזק את ענין דקם דינא וכמו שלא היה יכול לזכות אצל ראשוני' כך אף הוא אינו צריך ליתן דווקא קרקע על הילוך ודי שיוצא ידי גזל במה שמשלם עבור שטח קרקע של הדרך ולכן דייקי ונקטי רבנן יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר להורות דעל זה עיקר פלוגתייהו אם צריך ליתן לו הילוך או לא וזה ברור: ומעתה נכון דקס"ד דמשנה איירי בחד ושפיר קאמר אדמון משום דהואיל וחזינן דלא פליגי רק בענין של ההילוך אבל לא בגוף שטחו של הקרקע ע"כ איירי בחד דאי בארבע פשיטא דאפילו שטח הקרקע אין כאן זכות להתוב' ודייק המקשה וקאמר שפיר קאמר אדמון ולא נקט סתמא מ"ט דרבנן משום דבאמת זה הענין תליא בסברא דאפשר קצת לומר דאפילו מי שנתערב קב חיטין בעשרה קבין חבירו יכול זה לעכב מליתן לו חטין אלא די במעות הואיל ולא שייך כאן רוצה אדם בקב שלו שעמל בה כפירש"י בהמפקיד אולם מ"מ סברות אדמון יותר ניחא דצריך דווקא ליתן חטים וכן בתערובות קרקע צריך ליתן דווקא קרקע ואינו מספיק בסילוק דמים וכשרוצה להעמיד המשנה בארבעה מקשה בפשיטות א"כ מ"ט דאדמון ולא שייך לומר בזה שפיר קאמרי רבנן משום דזה פשוט לכל דבארבעה אפילו גוף קרקע אינו יכול לזכות מכש"כ הילוך ואיך אומר אדמון דאפילו הילוך מגיע לו: ועפי"ז יתפרש לנכון עובדא דדיקלא לברת דסבר רב יוסף למימר היינו מתני' וכבר ביארנו דקשה טובא איך הוה טעי רבא כ"כ לפטור היורשין מחמת שחלקו הנכסים והדקלים אטו נימא דכשחלקו יורשין פטורין המה מלשלם חוב שמגיע מאביהם וכ"א ידחה איתו לאחר ועוד קשה מאי קאמר היינו מתניתין דהא משנה לא איירי כלל מארבעה: ולפי ביאורינו ניחא מאוד דרצה רב יוסף לדמויי דנראה דעיקר וויכוח היה להאי ברתא עם יורשים שהיורשים רצו לסלקה בזוזי דמי דיקלא כל שוויה והיא רצתה דווקא דיקלא וזהו דנאמר שם בסוגיא היינו מתניתין כלומר דוויכוח שנעשה כאן היינו כעין וויכוח שנעשה במתניתין דפליגי שם אדמון ורבנן בענין זה אי מצי לסלק בזוזי או שמחוייב ליתן דווקא קרקע. ורב יוסף רצה לדמותה לארבעה שקנו מחד דביארנו דבחד שפיר קאמר אדמון דמחוייב ליתן דווקא קרקע ולא סגי בזוזי נמצא שבעה"ד יש עליו זכות לקבל קרקעי וכשמוכר האי חד אף שקנו הארבעה כולם כאחד אמרינן שהפסיד התובע זכותו ואין לו אלא תביעות ממון עבור שטח קרקע שלו והתו' הקשו בהחולץ דליהדר האי חד דמי דרך ומה שתירצו התו' דיכול לומר לא מכרתי אלא מה שיש לי בה לבד מה שחקרתי הרבה לעיל אם מכר במידה מה יענה המוכר עוד מצאתי לחקור למה לא נחייבו להאי מוכר מחמת מזיק שיעבודו של חבירו עי' בשו"ע ריש סי' ק"ד ובסי' ק"ז במוכר קרקע משועבדת לכותי דמחייבינן מטעם מזיק שיעבוד ועיין בטור ס"ס ק"ד בשם ראב"ד ועיין בש"ך ק"ז ס"ק ח' באריכות בזה וכאן עדיף טובא טפי משיעבוד דיש לבעה"ד זכות בגוף קרקע וראיתי במהרי"ט בחידושיו שכ' דמשו"ה דאינו אלא גרמא בניזקין ודבריו אינו מובנים דוודאי גרע טובא מעובדא שהביא הטור סו"ס ק"ד בשם ראב"ד ביורש שהיה עליו חוב מאביו שלוה בע"פ אצל אחד והיה תוך זמן או צוה קודם מותו והיה זכות לבע"ח לגבות מהקרקעות שנשאר בירושה אף שהוא חוב בע"פ ואח"ז לוה היורש אצל אחר ונתן שט"ח וממילא גובה בעה"שט הקרקע מיורש שחוב שלו בשטר עכ"פ פסק הראב"ד מחוייב לשלם להבע"ח של אביו מחמת מזיק שיעבודו ע"ש אלמא לא אמרינן דהוה רק גרמא מכש"כ כאן נקרא מזיק וגרמי בנזיקין גמור ולא גרמא: אך לפי ביאורינו ניחא בפשיטות דזה ודאי שבעה"ד יזכה בדין אצל המוכר כל דמי שטח קרקע של הדרך משום דהוה עכ"פ מזיק וגרמי בניזקין רק שמ"מ לא יזכה אצלו רק דמי שוויה של שטח קרקע דאפילו היה מזיק ומקלקל בידים את גוף שטחו של קרקע של הדרך בבארות חמר או בשטיפת מים מן הנהר עד שלא יעבור בה איש לעולם אעפ"כ אינו חייב אלא לשלם דמי שוויה של הקרקע ולא מה ששוה אצלו לחשבון גדול שצריך לעלות בה לשדהו: ועוד נראה לומר דאם ארבעה הלוקחים ידעו מעירעור של בעה"ד ולא קנו במדה אלא קנו סתמא יש לומר שעליהם חיוב לסלק את גזילה שטח קרקעו של הדרך אשר נמצא אצלם וזה דומה לקונה בני מעים אם קונה שלא במשקל מחויב להחזיר המתנות לכהן ואינו מנכה למוכר כלום משום דמידע ידעי ע"ש כמו כן הכא דהוה כמו הכיר בה שאינו שלו ולקחה ובזה שפיר שייך סברת התו' שכתבו שיכול המוכר לומר לא מכרתי להלוקחים אלא מה שיש לי בה אבל הלוקחים חייבים לסלק להנגזל ובפרט אם קנו כולם כאחד כל השדות אז מחוייב בין כולם ליתן דמי שטח קרקע לבעה"ד אולם אין עליהם חיוב רק לסלק גוף הגזל היינו דמי קרקע הנמצא אצלם שהרי המוכר אומר לא מכרתי אלא מה שיש לי בה וממילא הוזיל קצת בממכרו לפי ערך שיווי של שטחות הדרך ולולי זה היה מוסיף דמי המקח קצת ונמצא גוף הגזילה אצלם אבל עסק הליכה שחפצו ומגמתו בתביעתו כאן זה כל חד מדחי ליה לחבירו הואיל והוא בעצמו אינו יודע באיזה צד היה דרכו לא יכול לזכות אצלם רק עיקר גזיי' שלו שלא ישתרשו אלו הלוקחי' להיות אוכלי' שאינו שלהם אבל לא גוף הקרקע ובזה אפילו אדמון מודה דכל חד מצי מדחי ליה ובזה ניחא הארכות לישנא דנקט רבא באוקימתא שלו בארבעה דאתי מכח ארבעה וארבעה דאתי מכח חד כ"ע לא פליגי כו' ולכאורה כל זה אך למותר הא למקשה ידוע זאת דהא עיקר קושייתו על מה דבעי לאוקמיה בארבעה מ"ט דאדמון ומתחילה דהוה ס"ד דאיירי בחד ומקשה מ"ט דרבנן ובקיצור היה לרבא לומר הכא במאי עסקינן בחד דאתי מארבעה לכן נראה דזהו עיקר בא רבא להשמיענו דמעיקרא הוה אוקימתא דרב יהודה אמר רב כגון שהקיפוהו ארבעה בני אדם מארבעה רוחותיה ומקשה א"ה מ"ט דאדמון ואטו נימא דרב שאוקמה בארבעה לא חש לקמחיה וע"כ דרבא פירושי קמפרש למילתיה דרב דמאי דקאמר כגון שהיקיפוהו ארבעה בני אדם אין כוונתו דאף השתא הוה כולהו אלא עכשיו בשעת התביעה כבר קנה אחד מכול' ולכאורה היה מקום לומר דאף באמת בארבעה קבועים מתחילה ועד סוף ודאי כל חד מדחי ליה אבל אם היה מתחלה של חד בשעת אבידת דרך וממילא נתחייב אף הוא ליתן גוף הדרך ולא מועיל לו סילוק דמי קרקע לכן אם קנו אח"כ ארבעה אצל האי חד והיה ידוע להם עסק עירעור של תביעה זו ובפרט אם קנו כולם כאחד אפשר שנתחייבו אלו ארבעה ליתן בין כולם דרך הילוכו לשדה ואינו די להם בסילוק דמי שטח קרקע גזולה הנמצא אצלם ואם היינו אומרי' כן הוה מצינו לפרושי מילתא דרב מה שאומר כגון שהיקפוהו ארבעה בני אדם בכה"ג וכוונת רב הכי הוא דעכשיו המה ארבעה. ומתחילה היה חד ואלו קנו אצלו ובזה פליגי דסברת אדמון דהואיל וקנו מאחד מחוייב ליתן דרך: וזהו דמאריך רבא בלישניה ומשמיענו דאפילו אם קנו אלו הארבעה מאחד בלי ספק שזכות תביעת הילוכו כל חד מצי מדחי ליה כמו בארבעה דאתו מכח ארבעה דודאי קמדחו ליה כמו כן בארבעה דאתי מכח חד ומלת' דמסתבר הוא דהא אפילו בחד חקרנו לומר בנתערב קב חיטין בעשרה קבין של חבירו דלא שייך שם רוצה אדם בקב שלו אפשר דמצי מסלק לו בזוזי דהא יש טענה לנתבע לומר הואיל ואינך ידוע לך את שלך וממילא תיקח את שלי ושלי חביבה עלי מתשעה קבין של אחרים. ומ"מ יש לומר שהדין והיושר שיקבל דוקא חיטין ודייקנו בזה לישנא דתלמודא דשפיר קאמר אדמון אך כ"ז כשתביעתו הוא על אדם א' שנעשה התערובות אצלו אבל כשמכר האחד לארבעה בני אדם אלו השדות המקיפות אז כל חד מצי מדחי ליה בשלמא המוכר שהיה אחד דעכ"פ דרך הילוכו נמצא אצלו שפיר יכול לזכות דהא ודאי זה בעל הדרך היה מהלכו תחלה ומאז ומקדם עליו אף עכשיו אין לו בית מנוס להמלט אבל אלו הקונים הארבעה כל חד מדחי ליה ואומר שטה מעלי אל תעבור בי ודמי גזיל' אשר נמצא בין כולם מסלקי בזוזי בכדי שלא יהנו מגזל אבל הילוך אינו מקבל ע"ע וזהו דמאריך רבא בלישנא לבאר ולומר דא"א לנו לפרש מילתא דרב דאמ' כגון שהקיפו ארבעה בני אדם דע"כ כונתו מל מעיקר' ועכשיו בשעת תביעה הוא של אחד: ועתה נכון מאוד דרצה רב יוסף לדמויי עסק דיקלא לברת לעסק וויכוח האמורה במשנה דלפי הצעתינו היה ראוי לדון ולומר דמי שאבדה לו דקל בין דקלים של חבירו אע"פ שהלך למדינת הים ונשכח זכרו איזה דקל שלו בזמן שכל התערובות המה אצל אחד. מחוייב ליתן לו דקל דווקא ולא מצי לסלוקי בזוזי דהא עכ"פ דקל של הנאבד ודאי נמצא אצלו ואם מכר האי חד כל הדקלים שהיה לו להרבה בני אדם כאחד אף שהיה ידוע להם מעסק אבידת הדקל של התובע ומסתמא המוכר לא מכר אלא מה שיש לו אף אלו הקונים היודעים שיש כאן עירעור או שבאמת מקמצין בזוזי לפי ערך או שאינו רוצה המוכר לוותר כלל וכמו דאמרי' הכיר בה שאינ' שלו וקנאה עכ"פ אלו הרבה בני אדם שקנו כל הדקלים אשר ידוע להם שדקל אחד גזולה היא אצלם עליהם חיוב לסלק הגזילה שלא ישתרשו מאיסור גזל אך די להם שישלישו דמי דקל ויתנו אבל ליתן גוף דקל כ"א מצי מדחי ליה כמו כן הוה רצה רב יוסף לדון בהאי דיקלא לברת אף שקודם חלוקת היורשים היה יכולת לברתיה ליקח עצמות דקל אבל אחרי חלוקת האחין היורשין יכולין היורשין כ"א לדחות מנתינות גוף הדקל רק שיתנו כ"א חלק המגיע עליו שיווי הדקל בזוזי כמו שהקדמנו גבי ארבעה דאתו מחד ולא עלה מעולם על דעת רב יוסף לפטור האי ברתא בלא כלום רק כמו ארבעה שקנו מחד ומשמע דבכל ענין איירי אפילו קנו כולם כאחד וחלקו אח"כ כל השדות ביניהם בגורל דאמרינן קודם שקנו יכול בעה"ד לגבות גוף הקרקע ואפשר אחרי שקנו כ"ז שלא חלקו השדות לצדדים יש להם דין אחד ויכול בעה"ד לגבות גוף הדרך וכשעושים חלוקה אח"כ הפסיד בעה"ד זכותו לגבות גוף קרקע שטח הדרך אף שדמי הדרך יכול לתבוע אצל המוכר או כל הלוקחים מחוייבים לסלק שווי הדרך בכדי שלא ישאר הגזילה אצלם כמו כן יש לדון האי ברתא אף שקודם חלוקה היה יכולת אצלה לגבות גוף הדקל אבל אחרי שחלקו כל אחד מצי מדחי לה וזהו דקאמר אזל יתמי פלגא לנכסי ולא יהבי לה דיקלא. הוה סבר רב יוסף דזהו דומה לענין וויכוח הנאמר במשנה דמסקינן כך בארבעה דאתו מחד דאף שיכול לגבות קרקע עצמה קודם חלוק' מ"מ אחרי שחלקו אינו יכול לגבות גוף הדרך רק דמי דרך ה"נ יכולים היתומים לסלק להאי ברתא דמי דיקלא ודחי אביי דלא דמי מ"מ האי עניינא להתם דדוקא התם אחרי שחלקו לא יכול לגבות גוף שטח הדרך משום דכל חד מצי מדחי לה דודאי מתחלה לא הי' גוף הקרקע רק בצד אחד ומה שהיה יכול לגבות כשהיה כולם גבי א' הוא משום דמ"מ נמצא הדרך אצלו באיזה מקום שהוא וכשחלקו ממילא ע"כ נשאר גוף הקרקע רק אצל אחד מהם ואינו נתפסים כולם בחיובא דנתינת גוף הדרך ומסלקי בזוזי כדי שלא ישתרשו מגזילת בעה"ד אבל כאן דיקלא גבייהו ואין הפרש בין קודם חלוקה דהא מעולם לא הוקבע חיובא דהאי ברתא על דקל מיוחד רק מעיקרא הוקבע חיובא דברתא על כלל כל הדקלים שמשועבדים להפריש אחד מהן לה נמצא דאפילו אחרי שחלקו היורשים נשאר עיקר חיובא דנתינת דקל לברתא על כלל