גליא מסכת חלק א כד

הכרע לאחד מהן כמו לקמן גבי שנים שהוציאו שט"ח זע"ז מקשה שפיר קאמר אדמון משום דאדמון חידש זאת ע"פ סברא ע"ש אבל כאן אי איירי בחד כפי הנראה לית דין זה צריך פיקפוק שמחוייב ליתן דרך ואין לו בית מנוס להנצל וכמו שמקשה בפשיטות ביצה דף ל"ח ע"ב דבממון לא שייך ביטול ברוב דאיך אפשר אם נתערב קב חיטין בעשרת קבין של חבירו איך יאכל הלה וחדי: גם בעובדא דדיקלא דסבר רב יוסף לדמותו למתניתין וקשה איך קטעי כ"כ אטו נימא כל בע"ח שמלוה בא ליורשים אם יש כמה יורשים כ"א ידחהו לחבירו ולא ישלמו ואף זאת בדברי אביי דדחי ואמר מי דמי כו' מאי תקנתייהו האי סיומא לכאורה ללא צורך להאי ענינא ובמאי דקדחי ואמר מי דמי כו' ומסיק דהכי צריכי למיהב לה דיקלא היה מספיק וזאת היה ידוע ממילא דצריכין לעשות חלוקה מחדש וגם קשה טובא על מה דאמר שם סבר רב יוסף למימר היינו מתני' ומפרש"י דאזל לגבי כל חד ומצי מדחי ליה כרבנן ע"ש וקשה הא מתניתין לא מיתוקמא אלא בחד דאתו מארבעה אבל בארבעה אפילו אתו מחד לא פליגי כלל ואף אדמון מודה ולא איירי מתניתין בהכי וא"כ קשה על לישנא דרב יוסף דנקיט וקאמר היינו מתניתין ודברי רש"י תמוה ביותר מה דקמסיים כרבנן ולא ראיתי בשום מפורש שיחקור זאת וכפי הנראה דיקדוק נכון מאוד זה: ובכדי לבוא אל תכלית כוונתינו בזה אמרתי לבאר עוד דיקדוק א' מלבד מה שדיקדק הנתיבות על מאי דנקיט פלוגתא דאדמון ורבנן באבידת דרך ולא באבידת שדה כנ"ל מצאתי לדקדק בלישנא דאדמון דנקיט וקאמר ילך לו בקצרה לכאורה היה לו לסיים במאי דפתח דהא פתח בדרך שאבדה לו דרך שדהו היה לאדמון לומר יש לו דרך קצרה: וביותר יש לדייק טובא בלישנא דרבנן דמאריכים בלשונם והיה להם לילך בקצרה וכמו שאמרו לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה וכאן היה להם לומר אין לו דרך קצרה למאי מאריכים כ"כ ונקטי ואמרי יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר ודי עצבותא מסתייא לההוא גברא שהפסיד את דרכו עוד שחקו עליו בליצנות שיפרח באויר או יתן מאה מנה. ולהשקיט כל מבוכות הללו אמרתי לגלות ענין עמוק ונפלא בפלוגתא דאדמון ורבנן אשר עפי"ז יתבארו לנו כל הדקדוקים הכל לנכון ובראש נבאר שמה שהקשו התו' בהחולץ בארבעה שקנו מחד אמאי הפסיד בעה"ד ליהדר ההוא חד את דמי הדרך קושיא זו כולה מוקשה וכפי הנראה שדיבור זה אינו מבעלי התוספות כ"א איזה גליון דאפילו נימא שזה המוכר מכר את כל השדות מדה בחבל דרך משל שהיה בכל צד אלף אמות ומכר כל אמה בדינר וקיבל המוכר עבור כל ארבעה שדות מארבעה בני אדם מכל א' אלף דינרים והדרך אף שעלה שטחו בערך עשרים אמות וממילא יש תביעה לבעה"ד על האי מוכר איך שקיבל עשרים דינרים יתירים עבור שטח משך דרך שלו אף שאינו ידוע ומסויים מקום קבוע להדרך עכ"פ בתוך כל השדות יש משך שטח עשרים אמות שלו ולפיכך וודאי מחוייב המוכר ליתן עשרים דינרים לבעה"ד עבור שטח קרקע שלו: אולם כ"ז אינו שוה לו לכלום ומה יועיל לו הון ביום עברה שצריך לו לעבור ולבוא לתוך שדהו שיש לו באמצע בין ארבעה שדות המקיפים אותו ואפשר שדה שלו שוה כמה מאות דינרים או אלפים ולא יכול לבוא אל שדהו בדרך כל הארץ כי ארבעה הלוקחים כל א' מהם השחית את דרכו מעבור עליו ומדחה הילוכו על צד אחר ואומר שטה מעבור עלי ופנה דרך שלך על אחר: והנה זה וודאי אם אדם גזל שדה מחבירו צריך להחזיר עצמות גוף הקרקע לבעלים ואף שרוצה לסלק במעות רב אין שומעין לו ואפי' במטלטלים או תבואה שגזל מחוייב להחזיר הגזילה עצמה אם היא בעין ובפ' המפקיד דף ל"ח אמרו רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבין של חבירו ובפ"ק דב"ק דף ט' ע"א איתא דכשטרף בע"ח חלק אחד מהאחין מחוייב ליתן לו אחיו רביע בקרקע ורביע במעות דמספק' לן אי יורשים הוו כלקוחות או לא ע"ש וגבי פיקדון צריך לשבע שאינו ברשותו אפילו כשמשלם עיין סי' רצ"ה אולם אם נתערב פירות או בהמה בין הבהמו' או פירות של חבירו אשר בזה לא שייך הסברא דרוצה אדם בקב שלו דרש"י מפרש משום שעמל בה חביב' עליו ע"ש וכן אם היה נתערב איזה קרקע שלו בתוך חבירו מחמת שהלך למד"הי ולא ניכר המקום מקרקע שלו לא נתבאר הדין בפוסקי' ומקור בתלמוד אם נתווכחו ונתעצמו זה תובע שיתן לו דווקא תבואה או בהמה אחת הכחושה שבהם וזה אומר הואיל ועכ"פ אינו ניכר שלך ביחוד אסלק לך במעות ובפרט בקרקע אם יכול לסלק במעות או מחוייב ליתן קרקע דווקא איך נדיינא להאי דינא: ונראה דעקרי ושרשי דינים הללו מתבארים בסוגיא זו דפלוגתא דאדמון ורבנן וחכמי התלמוד התחכמו מאוד לקבוע עסק ויכוח זה על פי אבידת דרך דבאבידות שדה אף נתעצמו התובע שהנתבע אינו חפץ ליתן קרקע ואומר שרוצה לסלק במעו' עבור אבידתו אין הוויכוח עולה לחשבון גדול ומכש"כ בנתערב תבואה או בהמה שהתובע רוצה שיתן לו תבואה או בהמה ונתבע רוצה לסלק בזוזי אין כאן אלא וויכוח טיפול וטירחא לקנות עבור הדמי': אולם כאן בעסק אבידת דרך שבלי ספק אשר זה האיש תועה בשדה לא דרך כי אף שיסלק לו בעל השדות המקיפות דמים עבור אבידתו היינו שטח קרקע הדרך שלו שעולה בערך עשרים אמות עשרים דינרים בוז יבוזו לו סך זה מחמת שיוצא שכרו בהפסדו כפלי כפלים פעמים שנסתרה דרכו והליכתו לשדה שלו העומדת בין שדות של חבירו ממילא עולה תביעות וויכוחם לחשבון גדול והיזק הניכר והנה סברות התלמוד הוא דאם כל השדות המקיפות המה של חד וממילא תביעות בעה"ד הוא ברי וכמו שכ' הנימוק"י כמו נתערב פירות בפירו' חבירו נראה הדין והיושר שמחוייב ליתן לו קרקע עבור קרקע שלו וכן בפירות נראה דלא סגי בסילוק מעות אלא מחוייב ליתן פירות דווקא ובתערובות בהמה מחוייב ליתן בהמה דווקא ולא מעות וממילא גבי חד דמחוייב לבעה"ד קרקע עבור תביעתו א"כ יש לו דרך להלוך על גבי קרקע שיקבל ובארבעה ג"כ פשוט שהפסיד בעה"ד ואינו יכול לגבות אפילו דמים עבור שטח קרקע דכל חד מצי מדחי ליה ותלמודא נקט גוונא דהני ארבעה אתי מארבעה אחרינא או מחד וא"כ אין להם גזל כלל שסברא שהמה אינם יודעים ונראה אפילו אומר אחד מהמוכרים על הלוקח שלו שדרכו אצלו לא מהימן רק שבעה"ד יכול לתבוע ולגבו' מאתו דמי שטח קרקע מהדרך ע"פ הודאתו שהודה שמכר דרך של אחר ואם שטח קרקע הדרך עשרים אמה מחוייב לשלם עשרים דינר אבל כ"ז אינו נחשב למאומה שנשחת דרכו והילוכו שלא יכול להגיע למחוז חפצו לשדהו ואף שקנו הני ארבעה מחד פשוט שאינו מועיל הודאות המוכר על א' מהלוקחי' ודמי שטח קרקע פשיטא שמחוייב המוכר להחזיר לבעה"ד כמו שכתבו התוס' בקושייתם בפ' החולץ ואפשר עוד אם אין לו לשלם להמוכר יכול לחזור ולתבוע הדמים מן הלוקחים אם קנו כולם כא' מחוייבים ליתן הדמים בין כולם ואם לקחו בזא"ז אפשר האחרון נפסד ונתפס לסלק הדמי קרקע של הדרך אך ערך סך דמי הדרך אין נחשב כאן למאומה ואינו מתווכחים כאן כלל התובע עם הנתבע רק עיקר התביעה כאן הילוכו אל שדהו הנצרך לו: ובחד דאתי מכח ארבעה בזה נעשה פלוגתא בין אדמון ורבנן דסברת אדמון הוא דאין הפרש בין חד מעיקרא ובין חד שקנה מארבעה וכמו שכתב הנימוק"י דה"ל כנתערב מעותי במעותיך וכמו שמאריך הנתיבות שאם אדם אחד לקח הרבה בהמות אצל כמה אנשים וידוע לו שבהמה א' גזלה אצל א' מהמוכרים עליו לשלם להנגזל שגזילה תחת ידו וכן בשני יוב"ש שגזל א' מהן ואין ידוע איזהו אם קנה אצל שניהם או שקנה א' אצל חבירו יכול הנגזל לתבוע להקונה שהוא יודע שגזילה אצלו כמו שהביא נתיבות בשם הש"ך: אולם אפשר באמת הואיל ועכ"פ הנגזל אינו יודע איזהו בהמה הוא שלו אינו מחוייב להחזיר לו בהמה דווקא אלא די שלא ישאר הגזילה אצלו ויכול לסלקו במעות וגם גבי קרקע כך הואיל ואינו יודע איזה קרקע והלוקח הזה קנה אצל כמה בני אדם ולא היה הנגזל יכיל לגבות אפילו דמי גזילה אצלם א"כ די דנימא שזה האיש יודע שעכ"פ גזילה אצלו לא יאכל הלה וחדי שלם ישלם דמי ולא יאכל בחינם אבל גוף בהמה או קרקע אינו יכול לתבוע אף שהתובע רוצה בהמה כחושה אומר לו הקונה אפשר היא שלי ואדם רוצה בשלו יותר מבשל חבירו וכן גבי קרקע ואינו דומה לחד מעיקרא: וסברת אדמון דאין לחלק בזה וכמו שהסברא מהדין והיושר מחייבת שיסלק להנגזל עכ"פ בדמים כמו כן ראוי לומר שמחוייב ליתן לו דווקא בהמה ולא מעות או קרקע דווקא נמצא דסברות אדמון דבעה"ד יש לו זכות לגבות את שלו מהאי חד אשר גזילה ת"י היא ואינו מספיק לסלק במעות רק בגוף קרקע וממילא יקבל שטח קרקע ויהיה לו דרך מעבר והילוך לשדהו וזהו אמרו ילך לי בקצרה וכמו שאמרו בכורות בספק בכור משמנין ביניהם ומקבל הכהן הכחוש ע"ש דף י"ח ונראה התם ג"כ לאדמון מחוייב ליתן דווקא בהמה ולא מעות אף שיש כאן תערובות אבל סברת רבנן הוא הואיל והאי חד אתי מכח ארבעה אשר אצל הני ארבעה לא היה יכול לתבוע כלום אף דמי שטח הקרקע רק השתא דאתו כל השדות לאחד עליו להחזיר כל הגזילה ולא יהיה משתרש מגזל ולא יהנה מעבירה ומחוייב לשלם כפי מה שנהנה וממילא יתן דמי שטח קרקע כפי מה שנהנה ונראה דאפילו אם היה אדם אחד מזיק ומקלקל הדרך הילוכו עד שלא יהיה באפשרי עוד מלעבור שם לעולם לי היה משלם המזיק רק שיווי קרקע ע"פ שומא לא לפי מה ששוה הליכות עולם לו אל שדהו ששוה הון רב עד קרוב ערך שיווי שדה שלו ובזה ניחא גבי חד שמכר לארבע' דאף אם יתבע את המוכר לדין לא יזכה אצלו לשלם רק שיווי שטח קרקע של הדרך אבל היזק שלו שאינו יכול להלוך אל שדהו בוודאי לא יזכה וכנ"ל דלא גרע מאם היה מקלקל לחפור בארות בארות חומר עד אשר א"א לאדם לעבור באותו הדרך לעולם א היה משלם רק עבור היזיק בידים שעשה ולא יותר: ותלמודא בפ' החולץ אוקמה סברת רבנן מחמת דאמרינן קם דינא ולא מהני ממ"נ שנעשה השתא ועוד אמרינן שם סברות אי שתקית ואי לא הדרינא שטרי לקמאי וכבר הארכתי בפירושא דסוגיא זו בקונ' הקודם דהיינו הך דע"פ זכותו דמהדרינא הוא טוען דקם דינא חזקה היא שזכות שמגיע לתובע ע"י קנייתו בידו לבטל וכמו שמבואר בתו' בסוגיא דכתובו' ובעז"הית הסברתי הכל בקו"נ הקדום על מכונו ועפ"י דברים שחידשתי השתא שפיר שייך ריוח להניתבע במה שמהדר שטרא ויוגרם היזק לתובע שיפסיד אף דמי קרקע הדרך וביארתי בזה בהסמ"ע קמ"ח ס"ק ב': וכפי הנראה דאפילו יודה א' מארבעה המוכרים איך שאמת הדרך היה אצלו אינו יכול לחייב הלוקח הואיל ולא פירש לו בשעת מכירה ומכר לו סתם ועכשיו הוא נוגע בעדות מחמת שע"י הודאתו נתחייב תשלומין עכ"פ שטחה קרקעו של הדרך ואפילו אחרי שישלם לבעה"ד וכמו שמבואר בסי' קמ"ו סעיף ו' בקיצור מתשו' הרא"ש וז"ל תשו' כלל צ"ט סימן ד' דאטו אם יאמר ראובן שדה שמכרתי לשמעון גזולה אצלי מלוי יוציא השדה משמעון פשיטא דלא דאדם יכול לחייב בטענתו לעצמו ולא לאחרים ויחזיר דמי השדה ללוי והשדה תשאר ביד שמעון עכ"ל: ומתבאר בדקדוק גמור לישנא דאדמון ולישנא דרבנן דעיקר פלוגתייהו בהילוך הדרך לא בגוף שטח קרקעו של הדרך דעבור שטח הקרקע דמי שוויו ודאי מתרצה האי חד ליתן לבעה"ד בכדי שלא יהיה משתרש ונהנה