גליא מסכת חלק א ריט

יהושע לא מצי מעכב עכ"ל ב"י. והד"מ בס"ק ד' חולק על הב"י וז"ל ולענ"ד נראה דר"ה בריה דר"י מודה בהאי דינא דשמעון יושב בפתח נחוח ולא יכול שום אדם לעבור לראובן אם לא ילך תחילה לפני פתח שמעון וכן כ' בהדיא שם ומשמע דוקא מכח זה פסק כן דזה מיקרי יורד לחיותא ולא כשהעמיד חנות בצידו עכ"ל וראיתי להרמ"א בתשובות סימן ט' עשה יסוד על דבריו במעשה שהדפיס הגאון מהר"ם פאדווע ספרי רמב"ם וקם איזה מדפיס לדפוס כמוהו ודן הרמ"א דראשון יכול למחות באחרון ע"פ דברי רב הונא דבר מבואה מצי מעכב עליו ואע"ג דאלפס ורא"ש פסקו דלא כרב הונא מ"מ אומר אני שצריך להתיישב בדבר שהרי המרדכי בשם אביאסף הביא עובדא דמבוי הסתום דמצי ראובן לעכב עליו כדרב הונא א"כ משמע דהלכתא כוותיה אלא א"כ צריכין לחלק דבדבר דברי הזיקו כמו מבוי סתום שודאי מזיק לו כ"ע מודים דהלכתא כר"ה וא"כ בנידון דפוס הנ"ל נמי ברי הזיקו מפני שמדפיס השני נתן להכריז שיוזיל זהב ממקח ויכול להוזיל כי הוא מעשירי הארץ ומי שראה שיוזיל ודאי יבוא אליו א"כ ברי היזיקא והלכתא כר"ה עכ"ל והוא לשיטתו דחולק על הב"י ורוצה להשוות דעת אביאס"ף עם רי"ף ורא"ש דהלכתא כר"ה בריה דר"נ ולכן הוכרח לחלק בין ענין דברי הזיקו דכ"ע מודים בזה דמצי מעכב: אולם אני מצאתי דודאי סובר אביאסף כר' הונא והובא בהג"מיי פ"ו משכנים סי' ד' דמביא שם דאביאסף חולק על הרמב"ם ורי"ף ופוסק דלא כר"ה בריה דר"י אלא כר"ה ע"ש רק דהב"י והד"מ לא עמדו על זאת דבהג"מיי כתב ראשי תיבות א"א חולק דהלכתא כר' הונא ומביא הב"י להקשות על הג"מיי דכותב דהראב"ד חולק היכן מצא זה בהשגות והענין דהב"י חשב דראשי תיבות א"א כו' הוא אמר אברהם ולכן הקשה ולא נמצא בהשגות אבל האמת הוא כמ"ש ש"ך קנ"ו ס"ק ג' דא"א הוא ר"ת אביאסף ע"ש וא"כ מבואר דאף סברות הג"מיי הוא דשיטות אביאסף הוא דהלכתא כר"ה דוקא: אמנם כן באמת יש לחקור על אביאסף איך נטה דעתו לפסוק כר"ה. וכפי הנראה סברות רי"ף ורא"ש נכונים דאין הלכה כוותיה אלא כר"ה בריה דר"י כנ"ל אמרתי שיש סברות נכונות לחזק פסק הלכה כר"ה דנחזי אנן דתלמודא מייתי פלוגתא דר' יהודא ורבנן בסוף פ' הזהב דר"י אוסר לחלק קליות ואגוזים וחכמים מתירין וא"כ מילתא דר"ה כר' יהודה ומתרצים דשפיר מצינן לאוקמי מילתא דר"ה כרבנן והתם טעמא אחרינא איכא דאומר אנא פלגינא אמגוזי ואת פלוג שיסקי וליכא פסיק חיותא ע"ש וסתמא דתלמודא שם בפ' הזהב פריך מ"ט דרבנן ומסיק דטעמייהו משום דאומר אנא פליג אמגוזי כו' ע"ש ואי נימא דלית הילכתא כר"ה ולא חישינן לפסיק חיותא לא קשה מעיקרא על רבנן וע"ש ברש"י דטעמא דר"י אף במוזיל השער משום פסיק חיותא א"כ מוכח דלסתמא דתלמודא מסתבר דינא דרב הונא וצריכין להטעים טעמא דרבנן משום אנא פליג אמגוזא כו' עוד נראה ראיה לדברי ר"ה ולומר דהלכתא כותיה כפסק אבי אסף מהא דאי' אמר רב יוסף ומודי רב הונא במקרי דרדקי דלא מצי מעכב משום תקנות עזרא מדנקט ר' יוסף מודה ר"ה משמע דהילכתא כוותיה כמו כן פסק רי"ף ורא"ש כבן עזאי נגד רבנן בריש שבת לענין מהלך כעומד משום דר' יוחנן אומר שם ומודה בן עזאי ע"ש וכן בגיטין בסוגיא דרומז ונירמז דפסקינן שם כבן בתירא נגד ובנן מדאמרינן שם בסוגיא ומודה בן בתירא ע"ש ומהא דאמר ר' נחמן בר' יצחק ומודי ר"ה בריה דר"י ברוכלין האי עניינא שפיר איצטרך אף לרב הונא ועסק רוכלין הוא ממתא אחריתא אבל מילתא דר' יוסף דדייק לאיקבועי אליבא דרב הונא יש לחקור טובא מסתמא סובר כרב הונא ועיין בב"י שחקר הרבה על מילתא דסופר בצד סופר ע"ש: עכ"פ מה דאייתי רי"ף ורא"ש ראיה דר"ה בריה דר"י בתראה הוא אין ראיה כ"כ דהא סתמא תלמודא דפ' הזהב ומילתא דרב יוסף יותר ראיה כנ"ל ועל מה שחקרו עוד ראיה מדאוקמינן ר"ה כתנאי ומתוקמא ר"ה כרשב"ג כיחידאי עיין תוס' ד"ה פשיטא על זה אמרתי לפלפל בדבר נחמד דנראה דהאי פלוגתא דפליגי רשב"ג ורבנן כאן מישך שייכי לפלוגתא דפליגי במקום אחר והוא בפרק השולח גבי עשה עבדו אפותיקי ושחררו דרשב"ג מחייבי בתשלומין ורבנן פטרי והרמב"ם בפ' ז' מחובל פסק כרשב"ג דחייב והראב"ד משיג ופוסק כרבנן דפטור וסיים אף דהוה מזיק שעבודו של חבירו מ"מ לא דמי לשורף שטרותיו דחייב דהתם בדחברי' קעביד מעשה אבל הכא אומר בדנפשי קעבידנא ע"ש. והש"ך סי' שפ"ו ס"ק י"ב מעתיק באריכות דברי המגיד דסברות הראב"ד דיש לפסוק כרבנן שהמה רבים ואמר המגיד דהדין עם רמב"ם דיש לפסוק כרשב"ג במשנתינו ועוד הביא המגיד ראיה מדמחייבינן דיני דגרמי מכ"שכ מזיק שעבודו והש"ך כ' על המגיד דראב"ד בעצמו הרגיש זאת ולכן כ' דאף מאן דדאין דיני דגרמי בשורף שטרות פוטר כאן דענין גרמי בדחבריה קעביד אבל משחרר בדידיה קעביד ע"ש שהאריך בזה: והנה עיקר טעמא דפליגי כאן רשב"ג ורבנן מפורש טעמא דרבנן הוא דמותר משום דזה העושה חנות בצד חנות חבירו אומר אני עושה בתוך שלי ורשב"ג פליג דאף לשכינו כופיהו ולא מועיל האי סברא דעושה בתוך שלו דהואיל ומ"מ הוא מזיקו בפסיקות חיותא וזהו שאמרנו שהאי פלוגתא מישך שייכי להאי דרבנן לשיטתייהו קאי דטעמא דפטרי במשחרר עבדו אף דגרמי חייב מ"מ פטרי משום דבדידיה קעביד כמש"כ הראב"ד כמו כן מתירין כאן לעשות חנות בצד חנות אף דיש כאן איסור פיסוק חיותא מ"מ מתירין מהאי סברא דהואיל ובדידיה קעביד ורשב"ג דמחייב החם במשחרר העבד דסברתו דדומה לדינא דגרמי ואין לחלק בין בדידיה קעביד לשורף שטרות דבדחבריה קעביד דבין בזה ובין בזה שייך לדון דינא דגרמי ממילא לשיטתו אוסר לעשות חנות בצד חנות משום איסור פסיקות חיות' ולא מועיל סברא דאמרו רבנן אני עושה בתוך שלי דלשיטתו קאי כמו בגרמי אין לחלק כך בענין פסיקות חיותא אין לחלק ורבנן לשיטתם דמחלקים בגרמי כמו שכ' הראב"ד כמו כן מתירין איסורא דפסיקות חיות משום דעושה בתוך שלו אף דבגוף הסברות אינן דומין הני ענייני להדדי דהא גבי גרמי יש חיובא דתשלומין ובענין פסיקות חיותא ליכא חיובא דתשלומין אלא איסורא בעלמא כמו שכ' התו' מ"מ הסברות דבאנו לחלק בין מאי דעביד בדידיה או בדחבריה יש להשוות גבי שניהם כנ"ל וא"כ לפי"ז שפיר מצא מקום אביאסף לפסוק כאן כר"ה אף דהוא מתוקמא כיחידאי כרשב"ג וכבר העלו הפוסקים דבברייתא אין הלכה כרשב"ג דבמשנתינו אמרו ולא בברייתא אך לפי הנתבאר דהאי מילתא דרשב"ג ורבנן מישיך שייכי לפלוגתא דפליגי במשחרר עבדו והתם הוה פלוגתא במשנה ומשו"ה פסק הראב"ד שם כוותיה. א"כ שפיר יש מקום לפסוק אף כאן כמותו ודע דהני עניינא האמורין בדף כ"ה ע"ב דפליגי ר' יוסי ורבנן בהרחקות אילן מן הבור דר"י סובר להתיר שזה חופר בתוך שלו ע"ש כפי הנראה יש לחלק בין הני עניינים להני ענייני דהכא והא ראיה דתלמודא מייתי מילתא דרשב"ג ורבנן ואוקמינן מילתיה דר"ה כיחידאי ולא מייתי מילתא דהתם דהוה מיתוקמי מילתא דר"ה כרבנן מסתמא יש לחלק בין הני ענייני אהדדי שאין דומין עיקרן וסברתן זה לזה: ומעתה אחרי אשר נתבאר דדעת אבי אס"ף לפסוק כרב הונא כמש"כ הב"י וכמשמע פשטא לישנא דאבי אס"ף דמסיים דמצי לעכב כדרב הונא מהצורך לבאר מה שדקדק הד"מ דמשמע דדווקא מדהוה מבוי סתום ואי אפשר לילך לראובן אם לא שיעברו על פתח שמעון הא לא"ה לא הוה אוסר ואמרתי לבאר הטיב סברות רב הונא ורשב"ג בזה כי נראה מחמת שכל הפוסקים לא פסקו כך לכן לא ביארו טעמם וסברתם ולכן אמרתי לבאר טעמם במילתא בטעמא דמסתבר וכפי הנראה ברור דר"ה לא אסר אלא במי שבא לעשות חנות בצד חנות או למאן דאוקי רחייא גבי רחייא דחבריה וכמו שדייק לישנא דר"ה דנקט וקאמר ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה משמע משום דקאוקי הרחייא בסמוך גביה וכן לישנא דרשב"ג דאמר לשכינו כופיהו שלא לעשות משמע דווקא לשכינו הקרוב אל ביתו מעכב ובכתובות ל"ח איתא דגרושתו אסור לדור בשכונתו וכהן אסור בכל המבוי א"כ יש חילוק בין שכנו ומבוי ע"ש ואף ר' יוסף דייק וקאמר ומודי ר"ה במקרי דרדקי דמושיבין סופר בצד סופר משמע דעיקר הרבותא שמותר להושיב בצידו וטעמא דמילתא דאין סברא כלל דר"ה ורשב"ג יאסרו לכל בני מבוי לעשות חנות בכל המבוי הואיל שיש כאן לאחד מבני מבוי מכבר חנות יעכב הוא על כל בני מבוי באמרו עד עתה הייתי יחיד בכל המבוי ונשכרתי הרבה כי כולם היה מוכרחים לקנות אצלי ועתה יקנו אצל האחר דא"כ אף ממבוי למבוי יכול לומר כך ואין לדבר סוף אף בכל העיר. ואפילו מעיר לעיר אם לא היו חנות בעיירות הסמוכות והוכרחו כולם לקנות בכרך הסמוך יהיה רשות לבעל הכרך לעכב שלא לעשות חנות בעיירות הקטנות שיקופח פרנסתו על ידי כך ואין קץ ואין סוף לדבר: אלא ודאי דר"ה וגם רשב"ג לא אמרו שיכול זה לעכב על כל אנשי המבוי מראשו עד סופו ולומר אם יש לאחד חנות בצד אחד במבוי אסור למי שדר בצד שני מן המבוי לעשות חנות. ולא אסרו אלא למי שבא לסמוך חנות בצד חנות שעשה מכבר חבירו וכן רחיים שבא חבירו לאוקמי' גבי סמוך ונראה בצידו שיש לו טענה מבוררת דאותן אנשים שהורגלו לבוא אצלי ויבואו לגבולי לצד חניתי לקנות אצלי ויש לי קצת זכית בהם וע"י שיהיה חנותך צרתי בצידי וסחורתך יהיו נסקרין בסקירה אחת עם סחורתי א"כ יקופח חיותי ופרנסתי אף מהסוחרים שבאו לגבולי ויש לי קצת זכיה בהם ודומה קצת למצודות דג שאם פרס אחד נגד חור של דגים אשר הדגים ניידו כבר ויהבו סייארייהו על מזונות אשר הכין זה בהמצודה צריך להשני להרחיק מאתו את מצודתו כמלא ריצת דגים. אבל לא אסרו על כל הנהר אף שידע שדגים עפים במרוצתם הרבה לא יעפו ולא ייגעו בלכתם מ"מ לא אסרינן אלא עד מקום דיהבי סייארייהו ועיין ברש"י שם דמפרש דהוה כמאן דמטי לידו אף דעדיין לא מטי לידו ממש. וכן פירשו תו' דאין כאן חיוב תשלומין רק איסור בעלמא ולא חשיב מזיקו ממש ע"ש: