גליא מסכת חלק א ריג

האפוקי שם שיצא שם ביש עליה וידוע מה שאמרו חז"ל אל ישא אדם דומה וכו' בפשיטות שיש להעריך זאת למקח טעות דמומין ונדרים דפסקו בכל הפוסקים בסי' ל"ח בין בקידשה על תנאי וכנסה סתם או בעל סתם אפי' בקידשה סתם וכנסה סתם הלכה כרבא דפרק המדיר דף ע"ג ע"ב דספוקי מספקא לן גבי ממונא לקולא וגבי איסורא לחומרא ורש"י מפרש שם דהספק הוא על סתם אדם אם אפשי באשה נדרנית או לא וגבי קידשה על תנאי וכנסה סתם איתא בפוסקים והביאו הב"ש מספקא לן אם כנס על דעת שיתקיים התנאי או מחל את התנאי בשעת כניסה ובעילה ולפיכך לענין ממונא לקולא דהממע"ה וגט מ"מ צריכה דספק איסורא לחומרא ולא נתבאר בפוסקים איך נדיינינן האי דינא לענין איסור רגמ"ה ולכאורה כמו דמצריכין גט משום ספק איסורא לחומרא כמו כן ראוי לומר באיסורא דרגמ"ה להחמיר בספק איסור. אולם מצאתי לחקור שיש מקום להקל בזה ונקדים מאי דהביא הכסף משנה בפ' יוד בהלכות גרושין בשם מהרי"ק דיש לחלק הרבה בין ספק קידושין ובין ספק גירושין דגבי ספק גירושין אם ניסת הוולד ממזר אבל בספק קידושין אין הוולד ממזר דגבי גירושין היא בחזקת א"א וגבי קידושין היא בחזקת פנויה ומסיק עוד דגבי ספק גירושין אין צריך לחזור ולקדשה מחדש וגם אין צריך לברך ברכת אירוסין וקידושין אבל גבי ספק קידושין צריך לחזור ולקדשה מחדש ולברך הברכות ע"ש באריכות: וסברת מהרי"ק הנ"ל מבואר ביבמות דף ל"א ע"א ע"ש ועיקר הטעם דמחמירין בספק קידושין להצריכה גט ולא אוקמינן לה אחזקת פנויה ולפוטרה בלא גט כמו בכל איסורין דאזלינן בתר חזקה להתיר הוא ע"כ משום חומרא דאשת איש היא כידוע שמחמירין גבי אשת איש משום חומר ערוה מכמה דברים ולא אזלינן בתר רובא להתיר כמו מים שאין להם סוף דלא אזלינן בתר רובא להתירא ואף גבי יבמה שמת וולד' בתוך שלשים לא אזלינן בתר רוב וולדות להתיר משום חומר ערוה כמבואר בתוס' ריש פ"ב דיבמות ובשארי מקומות וגם גבי רובא דמסבלי והדר מקדשי לא אזלינן בתר רובא להתיר משום חומר ערוה. וכן הביא הב"י בסימן ל"ח דהפוסקים הביאו מהירושלמי דמבואר שם דבכולהו ענינים לא מצריכין לתנאי כפול רק גבי קדושין וגרושין משום חומר ערוה מצריכין לתנאי כפול ע"ש. וא"כ בדין דקדשה על תנאי וכנסה סתם או בקדשה וכנסה סתם דפסקו כל הפוסקים דבממונא הממע"ה משום דספקא הוה כמבואר בב"ש סי' ל"ח ס"ק נ"ט וגט מצריכין משום ספק איסורא לחומרא וע"כ הא דלא אזלינן להקל אף גבי גט משום חזקת פנויה הוא רק משום חומר ערוה שהוא חמור מכל האיסורין ולא אזלינן בי' להתיר לא משום רובא ולא משום חזקה דהא רובא וחזקה מועילין בכל האיסורין להתיר וא"כ אף דמצריכין אנחנו גט להתיר האי איתתא דכנסה סתם הוא משום חומר ערוה ואי אפשר לה להנשא לשוק בלא גט כנ"ל: אבל האי גברא דבעי לאינסיבא איתתא אחריתא שאין עליו רק איסורא דרגמ"ה ואיסור ההוא כמו כל האיסורין שבתורה דבספקן יש למיזל בתר חזקה להתיר והואיל דליכא כאן גבי כנסה סתם אלא ספק קידושין ממילא ליכא על האי גברא רק ספק איסור רגמ"ה יש לנו להתירו משום חזקות היתר דאוקמינן להו בחזקת פנוי ופנויה: עוד זאת ראיתי שהובא בב"י הילכות נדרים סי' רכ"ח שהביא שם תשובות הרמב"ן והרשב"א דאם הנודר אומר עכשיו שהיה אנוס בשעת הנדר נאמן בלא התרת חכם אפילו לא היכרנו באונסו דבאיסורין כל אחד נאמן על עצמו שאם לא כן לא נפתח לאדם אלא בפתחים שיש להם עדים כו' ומסיים וז"ל נראה לי הדברים ברורין שכל שנדר ובא ואמר ע"ד כן נדרתי נאמן ואע"פ שהוציא בפיו הנדר סתם ואפילו תלה לאחר מכאן בדברים שהיתה כוונת השומעים בהפך מה שאומר ואפי' היו השומעים חושבין ומכירין בו שהיה נודר מדעת ומרצון בלי שום אונס וכל מסכת נדרים תעיד על זה וע"כ אמרו סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל כלומ' אם פי' לאחר נדרו בפני החכם להקל מאמינים ומתירין אותו ושנינו נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים וכו' וגדולה מזו שהרי שנינו בנזיר י"א יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי וכו' ה"ז מותר אלמא אע"ג דהוחזק בנזיר נאמן לומר כן ומותר בלא שאלת חכם ואע"פ שסתם נזירות כאילו פירש מן היין ומן הטומאה ע"ש: ומעתה נחזי אנן דעיקר טעמא דלא מתירין את האשה בלא גט בכנס סתם וקידש סתם הוא כדפירש"י דף ע"ג דספוקי מספק' לן אי האי גברא מקפיד ואי אפשו בנדרנית או לא וכן גבי קידש על תנאי דהעלו הפוסקים שהובא בב"ש ס"ק נ"ט דספיקא אי מחיל התנאי בשעת כניסה ובעילה או כנס ובעל שהוא סבר בדעתו שיתקיים התנאי וא"כ האי איתתא בעיא גיטא מחמת האי ספיקא ואפשר שהוא אומר שודאי לא מחיל התנאי וכן בקידש וכנס סתם דהספק הוא עליו אי הוא מאנשי' המקפידי' או מבני אדם שאינם מקפידי' והוא מודיע ואומר שהוא מבני אדם המקפידים מ"מ אינו מועיל ואינו נאמן לפט' את האשה בלא גט משום חומר א"א כנ"ל אבל גבי גברא שאנו רוצין לאוסרו באשה אחרת משום כשישא אחרת יעבור על איסו' רגמ"ה בזה וכיוצא בזה ראוי לומר סברות רמב"ן ורשב"א הנ"ל שכל אדם נאמן באיסורין ונאמן לומר שוודאי וברור לו שלא מחל בשעת כניסה ובעילה דהא לפי הנתבאר באיסור כזה אדם נאמן לבאר ולפרש כמו שירצה אף שהוא היפך דעת השומעים וכנ"ל בהרבה ראיות שנאמן לומר שכוונתו היה על חרס של ים וכיוצא בזה. ולכן אף דמבואר שם בסוגיא דף ע"ג דבממון לקולא ובאיסור מחמירין בספק הוא דווקא באיסור אשת איש אבל באיסור כזה שקבוע על האיש יש לנו להאמינו כנ"ל. ואף דבסי' קע"ח סעיף ט' דפסק השו"ע דאם הוא מאמין לעד שמוציא לעז על אשתו רשאי לגרשה ומביא שם הרמ"א דיש חולקין עכשיו שיש איסו' רגמ"ה שמא אומר שמאמין אע"פ שאינו מאמין ע"ש. הנה להאי סברא דאף התם לגרשה ק"ו בן בנו של ק"ו דנאמן כאן לומר שכך היה כוונתו אכל אף לדעת החולקים שם יש הרבה סברות לומר דכאן מודים חדא דהתם בא לאסוקי מחזקת א"א ומחזקות שאינו פנוי. וכאן יש לו חזקה דמעיקרא חזקות פנוי ופנוי'. ועוד דהתם עיקר עסק שרוצין אנחנו להתירו לגרשה בע"כ אבל להתירו לישא אחרת אין מקום להתירו שם אבל כאן עיקר עסק ההיתר שאנחנו רוצין להתירו לישא אשה אחרת ולגרשה בע"כ אין אנו צריכין בנידון זה וזאת ידוע בפוסקי' כי ענין התרות לישא אשה על אשתו קילא מגירושין בע"כ מפני שמבואר בסי' א' דאיסו' גירושין בע"כ גזר רגמ"ה לעולם אבל איסור דשתי נשים לא גזר רגמ"ה רק עד אלף החמישי ולא יותר ועוד שם בסי' קע"ח אין עצמו יודע כלל רק ששומע מפי העד לכן לא אלים כ"כ טענות ברי שלו דהא ידוע שיש דעות בח"מ סי' ע"ה דכשתובע ע"פ העד שאמר לו כך אינו יכול להשביעו היסת משום שלא נקרא טענות ברי כ"כ כמו שתובע ע"פ עצמו ע"ש משא"כ כאן שטוען ברי ע"פ עצמו ואומר שברור לו שדעתו הוא כך ולא מחל מעולם אלא על תנאי בעני בפשיטות ראוי להאמין: אח"ז ראיתי בסי' קי"ז דמבואר שם גבי נכפה יכול לגרש בע"כ שאילו היה באיש יכולה היא לכוף אותו שיגרשה מדין התלמוד ולא תיקן רגמ"ה שתהא האשה עדיפא מהאיש ע"ש ומסיים הרמ"א אבל משום שארי מומין אינו יכול לגרשה בע"כ אף דמאיסה עליו ע"ש וכ' שם הב"ש ס"ק כ"ד דווקא שנולדו מומים אח"כ או שידע בשעת נישואין מהם אבל אם היו בה מומין קודם נישואין והוא לא ידע י"ל שכופין אותה כיון דעשתה שלא כהוגן כמש"כ הרא"ש בתשו' כלל ל"ה אם הוא עשה שלא כהוגן וקידשה ברמאות כופין אותו וה"ה דכופין אותה עכ"ל היוצא מדבריו דבקידש וכנס סתם ולא ידע במומין יכול לגרשה בע"כ ומכש"כ בקידש על תנאי וכנס סתם והכל מטעם שמצא בתשו' הרא"ש שמחמת עשיות שלא כהוגן יש לכוף לגרש בע"כ אותו מכש"כ אותה. ולדעתי לא דיבר נכונה בזה דבתשו' הרא"ש מבואר שקדשה ברמאות ועשה שלא כהוגן אבל גבי קידש סתם וכנס סתם דעיקר הספיקא כמבואר ברש"י דף ע"ג ע"ב דמספק' לן בהאי גברא אם הוא מבני אדם שאי אפשי בנדרנית ומומין או אם הוא מבני אדם שאינם מקפידין א"כ אף היא לא עשתה שלא כהוגן שיכולה לטעון סבור הייתי מדלא התנה על מומין מסתמא הוא ממילא מאינם מקפידין ונראה דאפילו ברובא מקפידין מ"מ הא מבואר בה' אונאה סי' רל"ב דאפילו רובא לרדיא ומיעוט לשחיטה אין טענת מקח טעות על מוכר דיכול לומר סבור הייתי שאתה מהמיעוט ע"ש ואף בקידש על תנאי ובעל סתם דהספיקא הוא שמא מחל בשעת כניסה ובעילה ובפרט לטעם וסברא דאין אדם עושה בעילתו זנות ויהיה איך שיהיה עכ"פ אין לומר על האשה שעשתה שלא כהוגן והטעתו כי הלא הוא הטעה את עצמו ש לא התנה ופירש בשעת כניסה ובעילה כמבואר בח"מ סי' רל"ח ס"ק מ"ט ע"ש אך ראיתי שמסיק שם בתשו' הרא"ש שעשה עוד סניף וצירף לכוף את האיש לגרש וז"ל ויש לסמוך בנדון זה על דברי קצת רב יי דפסקו בדיני מורדת שכופין אותו לגרשה עכ"ל והנה ידוע דהרא"ש בפ' אע"פ חולק על הסוברים בדיני מורדת כופין אותו ע"ש מ"מ עשה מזה צירוף לעובדא שלו שיש לסמוך על מקצת רבותינו בזה וא"כ אם היו עליה מומין קודם נישואין והמומין הוא בערך שטוען הבעל דמאיסה עליו כמבואר ברמ"א שם אפשר לעשות סניף וצירוף לכל הסברות שביארנו עוד מסניף שעשה הרא"ש הנ"ל דהנה זה ודאי דלהני רבותא דסברי דכשטוענת האשה מאיס עלי כופין אותו לגרש מכש"כ וק"ו כשטוען האיש על אשה מאיסה עלי שיכול לגרשה בע"כ ולא גזר ע"ז מעולם רגמ"ה מעיקרא וכמו שמביא רמ"א לענין נכפה שמעולם לא תיקן שיהיה כח האשה עדיפא מכח האיש ואם יכולה לכוף אותו מכש"כ שהוא יכול לכוף אותה לגרשה בע"כ וא"כ בנ"ד וכל כיוצא בזה שיש מקום שהבעל טוען מאיסה עלי ויש צדדים בלא"ה לנטות להתיר את האיש יכולים לעשות צרוף וסניף ע"פ האי סברא הנ"ל דבמקו' שטוען מאיסה ליכא מעיקר איסו' רגמ"ה כמו שכ' הרא"ש הנ"ל וכבר השבתי בכיוצא בזה לחכמי ק"ק מינסק להרב המאה"ג ראב"ד שהיה ג"כ עובדא שלקח אלמון א' אשה ממקום אחר והקפיד הבעל אם לא הי' לה מקודם כמה אנשים שנתגרשה מהן והאשה אמרה שלא היה לה רק איש א' ואח"ז נודע קודם הנישואין שהיו לה ב' אנשים ובקושי נתרצה ע"ז רק באופן שלא הית' נשואה עוד לאנשים יותר מהן והאשה הביאה עד א' אשר העיד שקר לפני ב"ד כדברי האשה ואחרי הנישואין נודע שהיו לה הרבה אנשי' אשר מתחילה הקפיד דווקא על זה רק העד ששיקר בעדותו הטעהו והענין היה בערך וסוג קפידות מומין ונדרים שראוי להקפיד בזה ודנו חכמי ק' הנ"ל לדין דנמצאו עליה ממון לפוטרו מחיובא דממונא והסכימו להם מו"ץ דק"ק ווילנא רק נסתבכו בענין איסור דרגמ"ה והשבתי להם ככל הדברים הנאמרים למעלה נוסף על כל זאת יש מקום להתיר שם שהיה עד שקר בדבר ומבואר ריש יבמות בתו' שם וכן הוא בגיטין מ"ח ע"ב שם דאיילונית לא צריכה גט משום דדווקא על מומין ונדרים דאסקי אדעתיה אמרינן אין אדם עושה בעילתו זנות ומסתמא מחל אבל איילונית דלא שכיח לא אסיק אדעתיה ומשום חשש איילונית אינו בועל לשם קדושין ולא מחל מעולם ע"ש וא"כ בעובדא דק"ק הנ"ל שהיה עד בדבר וזה ודאי לא שכיחא שיעיד שקר ולא אסיק אדעתיה מעולם למחול הקפידא הנ"ל ועוד ביארתי שם איזה דברים לעובדא שהיה שם: ו שאלה נשאלתי בעובדא שהיה בק"ק הלוסק בקטנה שהשיאוה אחיה ואמה ואח"ז נעשה בעלה חולי ונכבד עליו חליו עד מות ולא היה זמן מספיק לעשות גט ואמר המורה שנמצא שם לעשות מיאון ע"פ שאמרו אחיה ואמה שהיא רק בת אחד עשר שנה ועשה המורה לה מיאון על תנאי מחמת שהיה המורה מסופק בדעתו אם מועיל מיאון בזה"ז ועשה על תנאי אם יועיל ע"פ הדין ואם לא יועיל ע"פ דין לא יהיה המיאון מיאון מחמת שחשש שעי"ז שיסתפק הדבר ויהיה חליצה פסולה שתהיה צריכה לחזור על כל האחין ונשארו יבמין קטנים ואח גדול הלך לעבודת הקיר"ה למקום רחוק הרבה: ופיקפקו איזה חכמים אם להתירה להנשא ע"פ מיאון ההיא וגם זאת בשעת מיאון לא היה נודע מספר שנותיה רק ע"פ אמה ואחיה ואח"ז נתברר ע"פ עדים כד"ת ופיקפקו ע"מ שהביא הרמ"א סי' קנ"ה שהר"מ מרזבורק ומהר"י מינץ החמירו בדבר והובא ביש"ש פ' ב"ש סימן י"ז שנטה דעתו להמחמירין שלא למאן בזה"ז. והד"מ הביא