גליא מסכת חלק א ריא

ובהיות שע"פ העיקר שיסדתי טעמא דאיסורא חד בחד משום שאילות בת אחת יש הרבה חילוקי דינים בין טעם זה לטעם הש"ך דמפרש משום חזקת איסור ואמרתי לבאר כמה דברים בזה ויתבאר שיש לדקדק על הטוש"ע שכתבו קדירה א' שנפל א' מב' חתיכות מתירין כי יש לנו עיון טובא בזה ובהקדם נבאר האי מילתא דתערובות חד בחד לסברות הש"ך דמשום חזקת איסור אתינן עלה לאסור ולכן ראוי לומר אם היה כאן ב' קופות א' איסור וא' היתר ולקח מא' מהם וא"י מאיזהו ואפילו אם פירש חתיכה א' וא"י מאיזה מהן ושניהן הקופות שוין דליכא למיזל בתר רובא לשיטות הש"ך היה ראוי לאסור החתיכה הפרושה משום דעכ"פ יש כאן חזקת איסור וראוי לומר בכה"ג אם היה האיסור דאורייתא כמו חלב חייב אשם תלוי על החתיכה שנסתפק דהא איקבע איסורא וכן ראוי לומר שהיה כאן ב' חתיכות והיו ידועים ונכרים איזה כשרה ואיזה טריפה רק מחמת שנאבד אחת מהן או נאכלה עתה לא ידוע ולא ניכר השניה ונפל בה ספק אם כשירה או טריפה וכפי הנראה ראוי לחייב אשם תלוי בכה"ג דאיקבע איסורא יש כאן וכמבואר ברמב"ם פ"ח משגגות דב' חתיכות של ספק אף שנאכל א' מהן או נאבדה חייב על השני' הואיל ומתחלה היו כאן שנים ע"ש. וא"כ לסברות הש"ך באיסורי דרבנן חד בחד בכה"ג ראוי לאסו' דיש כאן עכ"פ חזקת איסו' ובאמת מסיק שם הש"ך דתערובות חד בחד אף שנאבדה אח"כ אחת לא מהני ע"ש בכללי ס"ם סימן ס"ג. אך לפי סברתי דעיקר יסוד איסור דחד בחד הוא משום שאילת בת אחת א"כ בנטל חתיכה אחת משני קופות או בגוונא שהיו כאן שנים וע"י שנאבדה אחת נסתפק לנו על הנשארת ולא נכרת אם היא כשרה או טריפה שפיר יש לנו להתיר הואיל ואין כאן אלא שאלה על חתיכה אחת הוה ספק דרבנן לקולא אף שביארנו למעלה דבאם שנתערבה תחלה ונאבד א' אינו חוזרין וניתרין וכמו שהוכחנו ממשנה דטהרות דבעינן שיהיה נאכל ראשונים קודם מעשה שניים וכנ"ל אולם זהו דוקא כשהוקבע עליהם קביעות איסור מקודם אבל בגונא הנ"ל שהיו ניכרין קודם אבידת אחת מהן רק מחמת שנאבדה אחת אינו ניכר הנשארת א"כ ממילא לא היתה על חתיכה זו כלל קביעות איסור ודומה לדין דנאכלו ראשונים מקודם שנעשו טהרות אחרונים. ומעתה אבאר הני דינים המבוארים כאן בסי' קי"א כי ע"פ ההנחה שנחקור כאן מענין שאילות בת אחת יהיה מההכרח לעיין טובא בדינים הללו ונחקור בדין ב' חתיכות שחוטה ונבילה וקדרה אחת אשר מבואר בטוש"ע שתולין דשל היתר נפלה וכבר הקדמנו שדברי הש"ך נכון דאיירי שלא נתערבו מקודם והיו ניכרים קודם הנפילה וכאשר הסכים לזה בעל חות דעת וא"כ ע"כ איירי שמקודם היו ניכרין רק מחמת שנפל א' מהן שוב לא ניכר הנשארת והנה ע"פ מה שאנו אומרין דהתירא נפל בכדי להתיר הקדרה ממילא יש לנו לאסור חתיכה הנשארת והדרא לדוכתיה האי חקירה של חד בחד שאנו אוסרין מטעם שאילות בת אתת וכמו שפירש"י בפסחים דף יו"ד דא"א לומר לשניהם להיתר ומאי חדת להתיר יותר לזה מזה דבהאי דינא דשני קדרות היתר ונפל איסור לאחד וא"י לאיזהו מבואר בסעיף ה' דאוסרין שני הקדרות וטעמו משום שאילות בת אחת דמאי חזית כמו שביארנו למעלה וא"כ אף בהאי דינא שנפל א' משני חתיכות לקדרה אחת ותאמר דחתיכת התירא נפל א"כ אתה מוכרח ממילא לומר דהנשארת אסורה וקשיא מאי חזית וכאשר באנו לדון הקדירה שנפלה החתיכה לתוכה עם חתיכה הנשארת מוכרח ממילא אתה לאסור אחת ולהתיר אחת והוה ממש תערובות חד בחד: והנה עיקר האי דינא דקדירה אחת ונפילה מב' חתיכות יליף הרשב"א מתוספתא כמובא בב"י דאיתא ב' מדוכין א' של חילין וא' של תרומה ונתן מאחד מהן וא"י מאיז' מהם נתן הריני אומר משל חולין נתן ע"ש וא"כ אין לנו שום דין על המדוכו' שלא נתערבו מעולם ואין אנו דנין רק על הקדרה ושפיר מתירין אותה אבל בהאי גוונא שנפל א' מהשני החתיכות כולה אל הקדירה וע"כ אף דאיירי שהיו ניכרין מקודם וכדוגמא דב' מדוכות שהמה ניכרין מ"מ עכשיו עתה ע"כ החתיכה הנשאר אינה ניכרת וממילא יש לנו לדון אף על אותה החתיכה אם היא אסורה או לא וא"כ הוה תערובות חד בחד כנ"ל ובפוסקים ביארו דין הקדרה שנפלה לתוכה אחת מהחתיכות ולא ביארו מה נדון דין דחתיכה הנשארת ומה תהא עליה בשלמא גבי ב' קדרות שנפלו ב' החתיכות שמה ממילא אנו דנין רק על הקדירות ומתירין קדרה של היתר משום שאנו אומרין שהתירא נפל שמה ואין לנו כלל חקירת דין על החתיכות עצמן. אבל בנפל חתיכה אחת יש חקירה על השניה: ואף גבי ב' חתיכות ראיתי בפר"ח שכ' בס"ק ה' דגבי ב' חתיכות והיה שם קדרה אחת של איסור ונפל א' מהן תלינן לקולא שאיסור לתוך איסור נפל ומתירין הנשארת והביא ראיה מנדה ריש פ' האשה גבי ב' שבילין דתולה הטהור בטמא ובעל חות דעת תמה עליו וכ' שדבריו נפלאי' דהא חד בחד אפי' נפל א' לים אסור' וגבי ב' שבילין שאני דמשום שאילת בת אחת ע"ש והנה באמת לשיטות הפר"ח דאיירי בנתערבו שפיר קשה דאיך אפשר להתיר מה שנאסר מקודם כמו שביארנו אולם אף אי איירי שהיו ניכרין מקודם רק עתה שנפלו לא ניכר ובאמת לסברות ש"ך דטעמא דחד בחד משום חזקת איסור יפה חקר בעל חות דעת בזה ע"ש אבל לפי סברתי דעסק חד בחד משום שאילת בת אחת נגעו בה וא"כ שפיר ראוי לומר כדברי הפר"ח דאם נפל א' לקדרה איסור ממילא לא נשארה שאילה רק על חתיכ' א' ספק דרבנן אולם זאת קשה טובא אי נימא כסברא הנ"ל איך פליגי ר' יוחנן ור"ל אי בעינן ריבויא היתרא אי לא ועכ"פ יש פלוגתא עוד בין רשב"א והרא"ה אי בעינן שלא יהא החתיכ' רבה על ההיתר כהובא בפר"ח פלוגת' הנ"ל וקשה מאי איכפת לן כלל על התירא אם רב או מעט הלא תיכף שנפל חתיכה אחת לתוך איסור הותרה ממילא הנשארת לשיטות פר"ח ולפי סברתינו ואפשר יש לדחוק ולתרץ כמו דמתרץ הרשב"א על מה שהקשה ג"כ למה לי ריבוי' לר"ל ולר"י שיהיה עכ"פ בשוה בלא"ה יש להתי' ע"פ ספק דרבנן לקולא והביא תוספתא משני מדוכות הובא דבריו בט"ז ס"קו ובשארי אחרונים ותירץ דכאן גרע מענין מדוכות הנ"ל דהא כאן בודאי נפלה תרומ' רק שא"י לאיזהו אין אומרין בכה"ג ספק דרבנן לקולא ע"ש ועדיין אין אני מתיישב בזה ובאמת דעת הרא"ה בבדה"ב הובא בש"ך ס"ק ו' בסופו ובפר"ח באורך דאפילו ההיתר שנפלו לשם מיעוטא מותר ע"ש ולפי סברות הנ"ל ניחא דלא איכפת לן כלל לדקדק בהאי התירא שנפל שם הואיל ואף בלא נפילה כלל יש מקום להתיר כנ"ל וראיתי דרשב"א במשמרת דחה דברי הרא"ה וז"ל ומ"שכ דבדרבנן תולין להקל היכא דאפשר לומר דלא נפל איסורא כלל לא דיבר נכונה דהא ליטרא קציעות תיובתא דבעינן מאה כד ולא אזלינן בכל חד לקולא לומר לא נדרסה כאן כלל ע"ש ולא ידעתי מאי קשיא מליטרא קליעות דהוה הדין המבואר בסעיף ו' ב' קדרות היתר שנפל איסור אחד דאוסרין שניהן מטעם שאילת בת אחת אבל האי ענין דיש כאן ב' קדרות איסור והיתר ונפל ת' מחתיכות מכבר לתוך אחת ואחרי הנפילה נעשה ספק איזהו נפל כאן ואיזה כאן הואיל ואחד נפלה לאיסור ודאי ממילא לא נשאר כאן שאילה רק על אחת הנשארת ויש לנו להתיר מספקא דרבנן: עתה נתיישבתי לתרץ מה שהקשתי לדברי פר"ח דאם נפלה חתיכה אחת לקדירה אסורה ממילא מתירין אחרת הנשארת אכ"ק למאי פליגי ר"י ור"ל אי בעינן רוב או לא הלא היא בעצמה ניתרת. אפשר לומר דדוקא היכא דחזינן שאחת נפלה לאיסור מתירין אנחנו חתיכה שניה. אבל כאן דנפלו ב' החתיכות לב' הקדרות ולא ידעינן איזהו מהן נפלה בתחלה יש לחוש שמא לתוך קדירה של היתר נפלה תחלה וא"כ חין לנו סברא להתיר ולכן בעי ר"י עכ"פ שיהיה שוה עם ההיתר שלא יהיה רובא איסור: עוד עלה אצלי לחקור על האי דינא דקדירה אחת של היתר וב' חתיכות אחת היתר ואחת איסור שלמדו להתיר בנפלה חתיכה אחת מהן מתוספתא דב' מדוכות וחקרתי על זה דהואיל וכאן יש לנו לדון על חתיכה הנשארת א"כ יש כאן שאילת בת אחת ואין לנו להתיר חתיכה שנפלה יותר מנשארת וכנ"ל ומצאתי פתרא לזה ע"פ שראיתי דבר חרש בספר חות דעת וז"ל אמנ' נראה דאם נתערבו הב' חתיכות ונפל א' מהם ונתערבה עם חתיכה כשירה וחתיכה אחת נשארת במקומה ממילא חתיכה שנפלה ונתערבה מותרת והנשארת אסורה וטעם לזה דזה ודאי אילו ניתוסף על שנים התערובות עוד חתיכה שלישית כשירה היינו מתירין כולם מחמת רובא התירא ולכן אותה חתיכה שנפלה ונתערבה עם עוד חתיכה כשירה דיינינן אותה כמו שנתערבה עם הראשונה ועם האחרונה כאחת ויש לנו לדון שמא היא הכשירה מתערובת הראשונ' או שמא היא כשרה מתערובות שניה אבל חתיכה הנשארת אין בה ספק מתערובות שניה ואין עליה רק ספק דחד בחד מתערובות ראשון משו"ה אסורה ע"ש. וע"פי זה לא קשה קושיא שהקשתי דהואיל ויש לדון על חתיכה הנשארת א"כ הוה חד בחד איך אפשר להתיר הקדרה שנפלה חתיכה בתוכו ולאסור הנשארת דלהנ"ל ניחא דסברות בעל חות דעת דהקדרה שנפלה שם חתיכה מצרפינן עמה גם הספיקא דחתיכה קמא ונמצא שפיר בטלה ברוב וחתיכה הנשארת ליכא עליה ביטול ברוב כנ"ל ונשארה אסורה כמו שהיה אולם באמת הרבה צ"ע על סברות חות דעת הנ"ל דלדבריו אמאי פליגי ר"י ור"ל אי בעי ריבויא או סגי בשוה דלפי סברא הנ"ל אפילו כשנפל לקצת היתר ממילא נצרף אנחנו קצת האי התירא לספיקא דחד בחד דזה ודאי אם היו מוסיפין אנחנו האי מקצת היתר על התערובות חד בחד היה ניתר כולן דעיקר איסור לא היה רק על חד בחד שהיה מחצה על מחצה וכשנתרבה קצת היתר היה ניתר הכל. וא"כ החתיכה הנפולה ניתוסף עליה האי מקצת היתר וניתר כמו שאסברא לה בעל חות דעת וידוע דביטול ברוב לא בעינן כפול רק שיהיה קצת מרובה כמבואר בכל האחרונים עיין כו"פ סי' ק"ט ובפמ"ג פתיחה לתערובות. אם לא דנימא דהכ"נ לא שייכי פלוגתא דר"י ור"ל ביבש אלא בלח בלח אבל ראיתי בספר כו"פ בסי' קי"א ובסי' ק"ט דמפרש כל הסוגיא דאיירי ביבש ביבש ע"ש: ראיתי בש"ך סק"ה וכן העלו כל האחרונים דאפי' חתיכה ראויה להתכבד מקילין האי קולא דשאני אומר ותולין להקל משום דכל הני מילתא מחמירין מדרבנן ע"ש והנה בפמ"ג פתיחה לתערובות מבואר דכל הני מילי דמחמירין בהו לאסור אף ביותר מששים עד שאפילו באלף לא בטיל הוא רק מדרבנן אך בענין שאמרו במידי דלטעמא עבידא לא בטיל הביא שם דעות דהוא מדאורייתא ע"ש בשם פר"ח וכ"פ דנוטה דעתם להחמיר בזה מדאורייתא. ולכאורה יש מקום עיון דהא בפ' אלו עוברין דף מ"ד איתא שם ב' מדוכות ולפניהן ב' קדרות ומדוכות המה עם תבלין ע"ש דמתרץ הנח לתבלין דתרומתן מדרבנן וע"ש בתוס' ד"ה איתבי' ותבלין המה לטעמא עבידא ומ"מ אמרינן בהו קולות שאני אומר וכן הרשב"א הביא תוספתא ממדוכות הביאו הש"ך וט"ז א"כ יש להוכיח מכאן דאף מה דמחמירין במידי דלטעמא עבידי ג"כ הוא רק מדרבנן: ד שאלה נשאלתי מק"ק יאלאווקע בעובדא שאיש א' מק"ק שוויסלאויץ בא לק"ק יאלאווקע לגרש את אשתו שהיה לו מק"ק הנ"ל וגירשה כדת בביטול כל מודעות כמבואר בסדר ואח"ז בא מכתב משוויסלאוויץ איך שעשה מסירות מודעה וביטול על כל הביטולים וקיבל עליו בשבועה שלא לבטל מודעה דנא ולכן רצו לדין הדבר להחמיר ע"פ העיקר דהלכה כרבא דכל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני. דנטו האחרונים לדון כך כמו שנשבע שלא למכור או שלא לגרש. אף דתו' ריש תמורה רצו לומר דגבי איסור שבדה מלבו לא שייך דין זה. אך במרדכי מבואר הדבר להחמיר כמו שמבואר באורך בחו"מ סי' ר"ח בסמ"ע וש"ך דאף באיסור שבדה שייך זאת ע"ש שהסכימו כך להלכה לדינא. תשובה לדעתי אין כאן שום פיקפוק על הגט והגט הוא כשר וישר לכל הדעות דנראה ברור דכל ענייני הדברים דחקרו מה דעביד דלא מהני לא שייך אלא אם בגוף מעשה הגט הוא איסו' כמו בנשבע שלא לגרש שהביא תו' שם בתמורה או בשארי עניינים כמו שהביא תו' שם משוחט פסח על חמץ אבל עסק דנ"ד אין בעצמותו של הגט שום איסו' רק מה שעבר וביטל את המודעה שמסר תחילה היה בעבירה ויש לי לדון דבמה שעבר על שבועתו שנשבע שלח לבעל מסירת מודעתו וביטלה אין שום מקום לפקפק בה ולומר דלא יועיל מחמת