גליא מסכת חלק א רא

בלשון רבים ומסיים נצר מטעי ונצר הוא לשון ענף משמע שענף אחד מתפאר בו הקב"ה. ונקדים מאי דאמר הפייטן בשיר הכבוד יתפאר בי כי חפץ בי למשל חכם א' מבעלי מלאכות חשב ברעיונו להוציא איזה כלי נאה יהיה מה שיהיה ואח"כ עושה את הכלי אבל לא יצא מכח אל הפועל בתכליתו לא נצטרף למעשה המחשבה מרעיונו עשה אח"כ עוד כלי שניה ושלישית עד אשר נעשה איזה מהן בתכלית היופי וההידור כמו שחפץ וחשב מתחילה מתפאר הבעל מלאכה בה ואומר זו היא שחפצתי בה כן הדבר הזה כשימצא צדיק אחד בתכלית השלימות בצדקות מתפאר בו הקב"ה ואומר זהו שחשקתי וחפצתי בו מתחילה לזה כוונתי וזהו דאמר יתפאר בי כי חפץ בי. וכן אומר אשר בך אתפאר וזהו דאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ כלומר שיכול להיות קיום העולם על הרבה צדיקים ויהיה נעשה מהרבה ביחד עמוד לחבר המשכת שפע וקדושה מלמעלה מהשמים על הארץ לקיים ע"י הצדיק מה שנאמר ואתה מחיה את כולם על העמוד שנעשה מהרבה יחד אם אינו נמצא צדיק אחד שיכול לעשות ממנו עמוד שיהיה כח בידו להמשיך חיות שפע מלמעלה על כל העולם עמוד כזה הוא מתגבר יותר מאילו היה סמיכתו מהרבה צדיקים ביחד כמו שמבואר בהקדמות שהערנו בזה ונמצא כשהעמוד בתכלית התגברות ממילא כל העולם בתוקף קיומו וחיותו שנמשך ע"פ עמוד חזק כזה וזהו דמסיים אף שאפשר להיות ע"י הרבה צדיקים קיום ירושת הארץ אבל כשמוצא הקב"ה צדיק אחד שיש עליו חשק מהקב"ה כמו על האבות שיכול הקב"ה להתפאר בו במעשי ידיו כנ"ל עמוד כזה יותר תקיף וחזק כנ"ל וזהו ענין דאם יש ח"ו גזירה רעה על כלל הדור מיתת צדיקים הי' מכפר ומצינו בשעת דבר שהיה בימי דוד כתיב בסוף שמואל ויתן ה' דבר בעם כו' וימת מן העם כו' שבעים אלף איש ואיתא בילקוט אמר ר' שמעון לא נפל מישראל אלא אבישי בן צרויה שהיה שקול במעשיו הטובים ובתורה שבלבו כשבעים אלף איש ואיתא בסו"פ הרואה על מה דכתיב ויאמר למלאך המשחית בעם רב עתה הרף ידך אמר הקב"ה טול הרב שבהם שיש לפרוע בו מהם כמה חובות באותו זמן מת אבישי בן צרויה ולכאורה משמע דע"פ מיתתו נפרע החובות מישראל. לכאורה אין ניכר שום ריעותא לכלל ישראל אבל ע"פ חקירתינו ניחא דהנה דוקא ע"פ מיתת הצדיק היותר גדול במע"ט ובתורה בכל הדור תלוי כפרה עליו ולא היה נעשה הכפרה משארי צדיקים פחותים ממנו קצת אף מהרבה ביחד כמו שנעשה ע"פ צדיק גדול שבכולם וכביאורינו שאם צדיק אחד גדול באיזה מדרגה אף מאחד למאה נראה וניכר למעלה תוקף כבוד קדושתו לעילא ולעילא ונמצא שעמוד הנקרא צדיק יסוד עליו נסמך והוא זן ומחיה בשפע קדושה טובה וברכה ע"פ אותו עמוד המחבר שמים עם הארץ ממשיך שפע וברכה מלמעלה על הארץ ע"פ עמוד ההוא וכבר ביארנו מספר הקנה דאם צדיקים גדולים בדור אותו עמוד מתגבר להמשיך רב שפע ואם צדיקים מועטים אותו עמוד מתחלש ואינו יכול להמשיך רב שפע וברכה לפיכך כשניטל הצדיק היותר גדול במע"ט ובתורה. ונוטל סמיכות העמוד שהיה עד עתה עליו. וא"כ נעשה סמיכות חזקו על שארי צדיקים קטנים בערכם אם מעט למטה למעלה נחשב להרבה מן ערכו של אותו הנעדר ונמצא מתחלש מגבורתו שהיה עליו עד עתה בהמשכת שפע ורב ברכות. ומתמעט המשכת השפעתו מהעמוד ההוא. וממילא פור התפוררה הארץ מוט התמוטטה הארץ. מפני שנתחלש השפעות חיות טובות וברכות שהיה עד עתה בקרב הארץ כנאמר ואתה מחיה את כולם והכל ע"פ הצדיק כמו שהבאתי קרא ואשים דברי בפיך כו' ואחרי שהעמוד מתחלש אף חיות השפעתו מתמעט ונראה וניכר חיסרון הטוב בכל הארץ וחיסרון חיות השפעת הטוב זהו כפרת הדור. ובקרא כתיב וימת שבעים אלף ואמרז"ל שלא מת אפילו אחד רק שהרעה היה מעותד להיות שימותו שבעים אלף ונטל הקב"ה את הרב שבהם דוקא הרב שחקרו באותו מחמת שהיה נצרך שימות אבישי בן צרויה גדול הדור מסתמא היה הגזירה שיהיה דבר על כל העם ושימותו שבעים אלף וע"י מיתתו נתמעט גבורות העמוד מצדיק יסוד עולם שהיה עליו ונתחלש שנעשה סמיכות על צדיקים פחותים ממנו ונעשה העדר השפעות חיות על כל העולם ונחשב זה כערך הגזירה מדבר שנגזר בזמן ההוא שימותו באותו דבר ע' אלף. כי מה לי קטלא כולה מה לי קטלא פלגא הואיל ונתמעט עכ"פ המשכת חיות שפע מן עמוד יסוד עולם ומוקי ארץ כנ"ל ובזה יש לפרש קרא דיחזקאל דאומרים אחד היה אברהם ויירש את הארץ היינו שעליו היה סמיכות העמוד צדיק יסוד עולם וכביאורינו על קרא דלעולם יירשו ארץ ועתה דלא נמצא צדיק אחד שיהיה סמיכות העמוד על אחד עכ"פ יהיה הסמיכה על הרבה מאתנו כלומר אנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה אבל זה אינו כמו שהקדמנו שכל זמן שעמוד הזה יש לו סמיכה על צדיק אחד גדול הוא חזק ותקיף יותר כנ"ל ואפשר לכוין מה דכתיב אנחנו רבים ע"פ מה דמפרש"י פ' בחוקתי על קרא דורדפו חמשה מאה ומאה רבבה והקשה רש"י וכי כך הוא החשבון ומתרץ שם שאינו דומה מועטין העושין התורה למרובין העושין התורה וכן מפורש בקרא איכה ירדוף א' אלף ושנים יניסו רבבה וביארתי בזה בדרושים של מה שנאמ' הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו היינו כשהיה שאול צדיק א' לבד היה הניצחון רק על אלף ועכשיו נצטרף גם דוד היה עולה הניצחון על רבבות והנשים הוא דקטעו שחשבו שכל היתרון הוא מדוד לבדו אבל טעו שאם היה דוד לבד ג"כ לא היה הניצחון רק על אלפים רק טובים השנים מהאחד והארכתי וכאן אקצר וביארתי בזה מה דאיתא סופ"ק דחגיגה מעוות לא יוכל לתקון זה שנמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהם. הנה לא אמר זה שחבריו עשו והוא לא עשה אלא שלא נמנה עמהם משמע שאף עשה את המצוה אבל עשה בעצמו ולא נמנה בעשיה זאת עמהם. ואינו דומה מועטין העושין למרובין העושין כנ"ל: ולכן אמרו ואנחנו רבים כלומר אף שהיה צדקות אברהם ותורתו גדול עד למאוד ולא נמצא בנו גדול אחד כמותו לחזק את עמוד העולם אך אנחנו רבים אף שאנחנו מועטים ופחותים הרבה מערך אברהם הלא יש לנו מעלה שאנחנו רבים: וע"פ דרך דרוש דברים האילו יש ג"כ לבאר קרא דהמכסה אני מאברהם. דהנה הדור אנשי סדום חטאו ונגזרה עליהם כליה ואמר מידות הדין לדון ולומר אפשר ראוי ליטול צדיק לכפר על חטא הדור ומצינו כיסוי לשון כפרה דכתיב נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה וזהו שאומר וה' הוא ובית דינו חקרו לומר אולי יש סברא לומר המכסה אני מאברהם את אשר ראוי לעשות גזירה רעה על חטאות סדום ומסיים עוד ואומר לחקור אף שקשה ליקח הצדיק מהעולם הואיל וכל קיומו של עולם הוא רק על הצדיק שהוא יסוד עולם והוא העמוד מוריד חיות שפע משמים לארץ כמו שהארכנו לזה אומר אף שנא ישאר צדיק כאברהם בצדקתו ותורתו. עכ"פ יהיה אפשר להתקיים מידות אברהם וסמיכות העמוד אשר עליו על איזה צדיקים קטנים ופחותים ממנו ואף שלא יהיה כח באחד להחזיק בגבורת העמוד ההוא היה אפשר להתקיים ע"י הרבה צדיקים קטנים אחת לאחת ימצא לחשבון וזה שאמר ואברהם היו יהיה לגוי גדול כלומר סמיכות העמוד יתקיים ע"י צירוף כנ"ל ע"ז מסיים ואומר כי ידעתיו למען אשר יצוה כו' וכבר הקדמנו כי חשק ואהבת הקב"ה היה באבות שנמצאו שלמים ויראים בצדקתם ותורתם והיה סמיכות עמוד מצדיק יסוד עולם ומצוקי ארץ עליהם וכשעמוד סמיכתו על צדיק אחד הוא בתקפו וגבורתו ביותר להשפיע שפע חיות טובה לכלל העולם כמו שהארכנו הרבה מזה וגם דוד אמר בהספידו על אבנר הלא כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל כלומר כי עד עתה היה סמיכות עמוד העולם על צדיק גדול והיה עמוד חזק בהשפעת חיות ברכה בתוקפו וגבורה ועתה שנעדר הגדול בדור ממילא אין כח וגבורה בעמוד צדיק יסוד עולם כמו עד עתה ונתחלש העמוד מהשפעות טובה וברכה א"כ זה נוגע לכלל ישראל וזהו דמסיים בישראל יש נפילה ע"י העדר הצדיק כנ"ל. ובדרך הזה יש לבאר בהאי פרשה דהאידנא שאמר והיה עקב תשמעון ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' אלהיך לך את הברית כו' היינו מהעיקרים שהקדמנו כשהעמוד יסוד עולם עומד על צדיק אחד יותר חזק בגבורתו להמשיך שפע וברכה כמו שמצינו שאבות הקדושים אשר חשק ואהב ה' אותם היו המה עמודי העולם וארז"ל כל אחד מישראל מתי יגיע מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב וזהו דמסיים ואומר אף שהרבה מישראל ישמרו התורה והמצות ויהיה ראוי להתקיים העולם ע"פ הרבה צדיקים אם לא יוכל להיות נמצא צדיק א' שיהיה באפשרי להתקיים על ידו ואעפ"כ מזהיר הכתוב ואומר שכל אחד יחזיק במעוז תורה ומצות עד שיגיע למדרגות אבות וצדיקים גדולים עד שיהיה אפשרי להתקיי' הכתוב אם לא בריתי חוקות שמים וארץ לא שמתי ויש לפרש חוקות לשון קיום כמו שנאמר ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור כלומר אם לא התורה לא היה קיום לארץ חיות שפע הנמשך הכל ע"י התורה כנאמר ואתה מחיה את כולם. ולזה מסיים ומזהיר שכל א' יראה לבא לידי מידה זו עד שיתקיים עליו ושמר ה' אלהיך את הברית כלומר דאם לא בריתי כו' יתקיים עמוד קיום העולם עליו. וכמו שביארנו דכשהעמוד עומד בתוקפו על צדיק אחד הוא יותר חזק להמשיך שפע חיות טובה וברכה כמו שאבן טוב אחד שיש לו משקל שוה נגד הרבה קטנים ממנו עולה שוויו הרבה והרבה יותר מהמשקל קטנים מכש"כ בתורה ומע"ט שאפילו שונה פרקו אחד יותר על מאה של חבירו ניכר היתרון לעילוי גדול ונורא עד שזה נחשב לא עבדו בגדר רשע נגד תוקף זכותו וצדקתו כנ"ל: עתה מורי ורבותי מאוד ומאוד יש לנו להגדיל ההספד בדמעות בכי יגון ואנחה מאין הפוגות והחי יתן אל לבו אשר מפני הרעה נאסף הצדיק באין מבין זאת. כי מהצורך לזה התבוננות ע"פ עיקר הדברים שביארנו שכאשר היה העמוד יסוד עולם על צדיק גדול ות"ח מפורסם אחד היה אברהם הנעדר הגאון ר' אבלי. היה העמוד בתוקפו וגבורתו עד מאוד להיות ממשיך חיות שפע בהשפעה טובה וכל העולם ניזון בהשפעה ע"י הצדיק שממשיך בעמוד יסוד עולם מקדושה שלמעלה הנאמר ואתה מחיה את כולם וזהו ענין שדימו מיתות צדיקים לחורבן בי"המק שכל זמן שבי"המק היה קיים היה מכוון כנגד ביה"מק של מעלה והיה נמשך השפעה מלמעלה למטה והיה מתקיים עי"ז גשמיות העולם זה מקדושה עליונה וכשנחרב ביה"מק נפסק השפעה וברכה וכמו דארז"ל משחרב ביה"מק נשלח מארה בתבואה ופירות ואף ניטל טעם בשר כמבואר בדברי רז"ל בזה. הכל מטע' הנ"ל שכל זמן שהיה בי"המק למט' היה מחובר עם ביה"מק של מעל' להמשיך שפע וברכה משמים לארץ כמו עמוד שהזכרנו מספר הקנה שהעמוד מחבר שמים עם הארץ להמשיך חיות מקדושה עליונה לגשמי של הארץ וכשנחרב בי"המק שלמטה נפסק המשכת שפע הנ"ל וזהו שאמור בשעת חורבן בי"המק השליך משמים ארץ תפארת ישראל כלומר התחברות שהיה בארץ עם השמים נפסק ונשלך בשעת החורבן ולא היה השפעת טובה וברכה בארץ וזהו ענין דמות מיתת צדיקים שהיה עמוד יסוד עולם עליו לחבר השמים עם הארץ להמשיך שפע חיים ברכה לכל העולם ונפסק כשמת הצדיק גדול הדור וכשנעשה סמיכות חיזוק העמוד על צדיקים פחותים ממנו באיזה מדרגות אינו כ"כ כח וגבורה באותו עמוד בהמשכתו שפע ברכה ומתחלש השפעתו. ולכן פור התפוררה הארץ מוט התמוטטה הארץ מתקפו שהיה עד. ולכן אמרו בסוף סנהדרין צדיק נפטר מהעולם רעה באה לעולם ר"ל היינו ע"י שנפסק המשכות שפע וברכה כנ"ל. מעתה נתבאר שאחרי שנפלה עטרת ראשינו שר וגדול נפל היום בישראל ראוי מספד רב ארעימה ואהימה מימים ימימה אשר נעדר מאתנו צדיק יסוד עולם אשר אמרנו בצילו נחיה היינו העמוד אשר נסמך על ידו היה