גליא מסכת חלק א ר

מכסף וזהב וסחורות שעולה לסך עצום ויחשב בעיניו נגד הגביר כאיש רש ונקלה ובבואו לביתו ויספר לאשתו ובני ביתו הנה כאן אני נחשב לעשיר אצל בני עירי וכאשר באתי לבית הגביר הייתי נחשב לרש כעני בפתחיאוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה וכל זה יתכן כאשר בא לבית גביר אולם אם יבוא עשיר מעיר קטנה לעיר קטנה אחרת אשר נמצא שם ג"כ עשיר בעירו רק שאמוד באדום זהב יותר ממנו היתכן שיאמר עליו אוי לאותה בושה כו': אבל עסק תורה יקרה מפנינים שידוע שאבנים טובות ומרגליות אינו דומה חשבון שוויין גדולים להיות נערך בערך קטנים אף שמשקלן עולה בשוה היינו אם עשרה שוקלין איזה משקל ידוע ועולה שוויין בערך כל א' מהן א' אדום זהב ועולה ביחד עשרה אדומים אך תמצא אבן טוב א' או מרגליות אחת שעולה משקלה שוה כמו העשרה עולה שוויה שלה הרבה והרבה יותר מעשרה אדומים שעולים כל עשרה ביחד וכל זה בעסק גשמיי מכ"ש בתורה לכן אם צדיק א' עוסק ושונה פרקו מאה פעמים ואחד עולה מדרגת קדושתו למעלה ראש עד שזה שלא שנה פרקו רק מאה פעמים הוא צדיק גמור בעצמו אבל כשנעריכו מול הת"ח ששנה ק"א פעמים אינו נחשב כלל לצדיק ונקרא לא עבדו בערך וסוג שנקרא רשע ולכן אפילו הרבה ת"ח שהמה בסוג שונה פרקו ק' פעמים א"א שיכריעו את הת"ח ששנה ק"א פעמים כמו שהקדמנו שמאה אבנים טובות ומרגליות אשר שוקלין כאחד איזה משקל לא יכריעו האבן טוב שאחד שוקל משקל ההוא: ולפיכך שפיר אמר גבי תורה שכל אחד נכוה מחופתו של חבירו חבירו דייקא שבעוה"ז היה חבירו שכנו וקרוב אצלו ולא עלה זה מול זה רק פעם א' היינו זה ק' פעמים וזה ק"א פעמים א"כ חבירו הוה כאן קרוב ונראה ק' לק"א. אבל בעוה"ב עולה שכרו למעלה למעלה במדרגה גדולה עליונה עד למאוד כ"כ בתוקף קדושה עד שזה אומר על עצמו אוי לה לאותה בושה וכלימה שעולה עליו נגד חבירו ששנה רק פעם אחד יותר ממנו כמו שהקדמנו במשל שאומר עשיר מעיירות קטנות בושה וכלימה ע"ע בבואו לבית גביר כנ"ל ומילתא בטעמ' שנתרחקו זה מזה למעל' מרחק רב למעלה בקדושה הוא ע"פ דאיתא בפ' שואל כי הולך האדם אל בית עולמו אמר ר"י מלמד שלכל צדיק וצדיק עושים לו מדור לפי כב דו הנה כפי הנראה ששכר הצדיקים הוא לכא"וא לפי כבודו היינו לכ"א עולם בפ"ע כאמור אל בית עולמו המיוחד לפי כבודו ואילו לא היה לצדיק רק עולם אחד ממילא לא היה רחוק כ"כ א' מחבירו רק בהשתלשלות קדושה מעולם אחד מדרגה אחת זה סמוך לזה במעלה אחת אך ידוע שלכל צדיק יש ש"י עולמות ומסתמא יש בהן מדרגות מדרגות השתלשלות קדושה זה למעלה מזה עד מדרגה העליונה מעולם אחרון שלש מאות ועשרה שהיא מסתמא עולה על כולם שמגיע מדרגת קדושתו של הצדיק יקר בעיני ה' יק"ר בגמטריא הכי הוה ונראה שאפילו המדרגה מעולם העליון מן ש"י עולמות של ת"ח שונה פרקו ק'. אינו שוה לכבוד ומעלה של עולם הקטן מן ש"י עולמות של שונה פרקו ק"א פעמים ולכן הואיל ואף שמדרגה קטנה מן ש"י עולמות שונה ק"א היא גדולה קדושתו מן שונה רק ק' פעמים וכשמתעלה ממדרגה למדרגה עד שלשה מאות ועשרה במספר אחת לאחת נמצא ויוצא לחשבון גדול ומרובה מאוד להתרחק זה מזה. עד שיאמר זה ששונה ק' על שונה ק"א אוי לבושה וכלימה כמו שאומר עשיר מעיר קטנה על בואו לבית גביר מחורי ארץ כנ"ל במשל ובזה מתפרש האמור באבות אוי להם לבריות מעלבונה של תורה היינו דאין נותנין לב לעמוד על סוף על מה שמחסרין מעט מלימודם נגד חבירו וכפי הנראה בעיניהם דכאן החיסרון מעט ואינו ניכר אבל למעלה עולה לחשבון גדול מגדולה וכבוד אשר יבוא מקופת חבירו עד שיאמר אוי לאותה בושה וכלימה ולכן מזהיר התנא ואומר אוי להם לבריות מה שיבוא להם באחרית הימים בשכר הצפון מעלבונה של תורה שיגדיל חופת חבירו נגדו ויבוא לו בושה וכלימה כנ"ל במשל: ומסיק שם כיוצא בדבר במשה ויהושע דכתיב ונתת מהודך עליו ולא כל הודך זקנים שבדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כלבנה. דהענין הוא ע"פ מה דאיתא בפ' אין עומדין שאסור להרבות בשבחו של הקב"ה משל למי שיש לו אלף אלפים דנרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף ופירשו המהרש"א דאילו מקלסין אותו בחשבון מועט מאלף אלפים היינו בסך מאה אלפים דנרי זהב א"כ היה עכ"פ מאותו המין רק שמחסר את המספר אבל כשמקלסין אותו בשל כסף הוא אינו מסוג מן זה כלל וכלל. ולכן כל דוגמות קילוסין של הקב"ה נחשב למאומה נגד שבחיו האמיתים אשר בו. כן אמרתי זה הדבר מה שאמרו הזקנים פני חמה ופני לבנה דהנערים שלא ראו רק יהושע ולא ראו את משה ידעו זאת ג"כ שמשה גדול ערכו מן יהושע אך דימו שעכ"פ שניהם המה בסוג אחד רק שזה גדול מזה במנין ומספר אבל הזקנים שראו את משה שגדולת משה נגד יהושע אינו כלל מסוג אחד. אלא זהו חמה וזהו לבנה כידוע שאפילו אלפים לבנות לא ישערכו אורם עם אור החמה וכמו שכסף וזהב שאינם כלל מסוג אחת כנ"ל: ואמר אף דכתיב קרא ונתת מהודך ולא כל הודך א"כ משמע שיהושע בסוג אחד עם משה רק אינו גדול בכמות כמוהו ואפשר שנחסר מן משה ערך שליש או רביע ונתקיים ולא כל הודך ואפשר דדייק מדלא כתיב מן הודך כמו שנאמר בפ' בהעלותך באסיפת שבעים זקנים נאמר ואצלתי מן הרוח אשר עליך ולא כתיב מהרוח אבל כאן כתיב מהודך דידוע דהנו"ן בא להקטין הדבר ולכן אי הוה כתיב מן הודך היה משמע מעט מהוד אבל עתה דכתיב מהודך משמע שלא נחסר רק מעט ולא ניתן בשלימות אבל עכ"פ החיסרון אינו עולה לחשבון גדול אף לשלש ולרביע מ"מ אף שנחסר איזה מעט מן יהושע למשה וכמו שנאמר יהושע לא מש מתוך אהלו אעפ"כ הואיל ואף חשבון של ק' נגד ק"א עושה רושם והיכר כ"כ כמו שביארנו א"כ שנימא שלא נחסר ליהושע רק אחד ממאה ונתקיים ולא כל הודך מ"מ ניכר ההפרש עד למעל לראש עד שגדולת וקדושת זה מול זה אולם נערכים בסוג ודמות אחת וראוי לומר על אור מקרני הוד שהיה על משה הוא מאור חמה ואורו של הוד שניתן ליהושע הוא כאור של לבנה כנ"ל: ובזה יש לפרש אגדה הנאמרת גבי אברהם דכשנפטר אברהם מהעולם אף שנשארו בדור צדיקים כשתרצה להעריך גדולת קדושתו נגד אחרים ומי שיודעים ומכירים את מעלות אברהם היינו זקנים שבדור המה יודעים שאין ערך אליו משארי צדיקים כי המה בסוג ובחינה אחרת אך הנערים דור אשר לא ידעו ערך מעלת אברהם אמר תלמודא שתלאו להכיר גדולת מעלתו בחמה כמו שאין ערך לשארי אורות חלבנה וכוכבים עם החמה כן א"א להעריך גדולתו נגד שארי צדיקים כמו במשה ויהושע כנ"ל: ונתבאר ענין נפלא במעלת התורה ולומדיה שכל מי שעולה אף מדרגה קטנה נגד חבירו היינו שאינו נחשב רק אחד למאה עולה מדרגת קדושתו למעלה למצוא למספר וחשבון גדול ונראה וניכר הפרש מעלת כבוד קדושתו ועל צדיק שעולה במעלה על בני דורו אף במעט הוא יקר מאוד בעיני ה' עד שנאמר עליו צדיק יסוד עולם כידוע שעיקר קיומו של עולם הוא על תורתו של צדיק וכנאמר אם לא בריתי חוקות שמים וארץ לא שמתי ונאמר ואשים דברי בפיך ובצל ידך כסיתך לנטוע שמים וליסד ארץ היינו שדברי תורה אשר הושם בפי צדיק זהו עיקר קיום העולם להמשיך שפע רוח חיוני מלמעלה למטה. כי נאמר ואתה מחיה את כולם שעיקר קיום החיות הוא משפע קדושה עליונה ולולי השפעות הקב"ה רגע אחד א"א לשום בריה לחיות כי כאשר תוסף רוח עליון יגוועון ואל עפר ישובון נמצא כל בעל חי וצומח הכל תיוי ע"פ רוח חיוני שעולה מלמעלה ונעשה ע"פ התורה אשר קביע בפי לומדיה והשל"ה בהקדמה מביא בשם מדרש ספר הקנה עמוד אחד שעולה מן הארץ עד לרקיע וצדיק שמו והוא המחבר שמים עם הארץ וכשיש צדיקים בדור העמוד מתגבר וכשאין צדיקים הוא מתחלש עכ"ל ובפ' אין דורשין איתא ג"כ דחד אמר העולם עומד על י"ב עמודים יצב גבולות למספר וחד אמר על ז' עמודים חצבה עמודיה שבעה וחד אמר על עמוד אחד וצדיק שמו דכתיב וצדיק יסוד עולם זהו ענין עצמו האמור בספר הקנה והענין הוא כשיש צדיק גדול וגבור בדור העמוד מצדיק יסוד עולם הוא נסמך עליו וכאמור כל העולם ניזון בשביל חנינא בני' ונמצא כשסמיכות העמוד על צדיק ות"ח גדול העמוד ההוא אז חזק מאוד בגבורתו אבל כשאין גדול כ"נ בדור וממילא סמיכות העמוד אשר נשען עליו ג"כ הוא חלש מפני שהוא רק בערך הצדיק ההוא אשר ממשיך כח קדושה מלמעלה וכשהוא גבור בגבורתו ממשיך כפי כוחו חיות ולזון את כל העולם בשפע רב וטוב ואם הצדיק אינו גבור כ"כ אזי אינו יכול להמשיך ע"פ סמיכות העמוד אשר עליו שפע רב ועצום רק שפע חלושה וידוע מה שפירש בעל עקידה על קרא דבאבותיכם חשק ה' ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמי' הקדמוני' היינו שהאבו' אשר היו צדיקים עצומי' היה להקב"ה חשק ואהבה כמשל מי שבא לתיבה מלאה אתרוגים בערך מאה במספר ורואה א' מובחר חושק ולוקח אותו וכן כשבא עוד שני ושלישי ורביעי עד שבאים ולוקחים ערך עשרה או עשרים הכל מהודרים שראוי לחשוק בהם ואח"ז שלא נשאר מהודרים ויפים אעפ"כ באים וקונים וכל א' שבא בוחר לעצמו היפה שבהן כל מה דאפשר אף שכולם אינו מהודרים מ"מ מי שבא ראשון ראשון בורר לעצמו מן כולם היפה מן כולם ובוחר רע במיעוטו וכן כל מי שבא זא"ז בוחר ולוקח מהנמצא ועכ"פ מי שלקח בראשונה לקח אתרוג באמת מהודר אשר ראוי לאדם לחשוק בו אבל אחרים שלקחו באחרונה אין בהם חשק רק שכ"א בוחר מחמת שהנשארים גרועים ביותר וזהו שאמר רק באבותיכם היה חשק שהיו צדיקים גדולים אבל בזרעם אין חשק רק ויבחר בזרעם אחריהם וכו' וכן אמר ותחת כי אהב את אבותיכם כלומר שעל אבות היה חשק ואהבה מחמת גודל צדקתם ויש לבאר ע"פ עיקר הזה בדרך מליצה מה דחקרו אם עולם עומד על שנים עשר עמודים או שבעה או עמוד אחד הענין הוא שצדיק הוא יסוד עולם להמשיך בקדושתו שפע וברכה שיתקיים ואתה מחיה את כולם היינו רוח חיוני שהיה עולה מהקב"ה על כל חי וצומח וכל העולם ע"י מה שמשפיע הצדיק מצדקתו ותורתו וחנה אמרה בתפלתה לה' מצוקי ארץ והוא ישת עליהם תבל. מצוקי ארץ נקראים הצדיקים והפייטן בשחרית ר"ה אומר אם כך במצוקי ארץ מה יעשו רשעי ארץ וגם בפ' הנושא בעובדא דרבי איתא אראלים ומצוקים אחזו בארון וזהו שאמרה חנה לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל כלומר הצדיקים המה עמודים שיתקיים עליהם תבל כל העולמות נמשך חיות והשפעה על ידם כנ"ל וכבר הקדמנו שידוע ששנים עשר אבנים ששוקלין ביחד איזה משקל ידוע שוין באיזה סך שקבוע עליהם ואם נמצא שבעה ששוקלין משקל ההוא שוין הרבה יותר מהשנים עשר ואם נמצא אבן אחת שישקול אותו משקל עצמו ששוקלין כל אלו יחד שוה הרבה כפלי כפליים אין מספר לעילוי שעולה המספר על המשקל שנים עשר ואפילו על השבעה אף שמשקלן שוה אבל השיוי עולה בחשבון ומספר עצום הרבה יותר וכל זה בעסקי גשמיים אבל בתורה שארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים בלי ספק שראוי לומר שאם צדיק ות"ח אחד יש שכלול בו כ"כ כמו בשנים עשר או כמו בשבעה עולה מעלתו בתוקף גדולה וגבורה הרבה ורב עצום עד למאוד ולכן חקרו בעלי התלמוד דיכול להיות שיתקיים חיזוק עמוד קיום העולם על י"ב ויכול להיות על שבעה אבל המובחר אם תמצא צדיק א' שיחזיק במעוזו כמו הי"ב או כמו השבעה אזי טוב עד מאוד כי עמוד הזה שמחזיק במעוזו מצדיק אחד כל העמוד הוא עד מאוד ומתגבר עמוד זה הרבה יותר מאילו היה נעשה עמוד ההוא ממספר י"ב או ז' כנ"ל וכשהעמוד מתגבר כל העולם בתוקף שפע וברכה וחיות שממשיך עמוד זה מלמעלה ע"פ התגברות ותוקף קדושתו וצדקתו, ואמרתי ע"פ עיקרי דברים הללו מאי דכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר הוא הכל ע"פ הנ"ל דיש לדקדק דפתח