גליא מסכת חלק א קצט

ויהי דבר ה' אלי בן אדם כו' אומרים אחד הי' אברהם ויירש את הארץ ואנחנו רבים לט נתנה הארץ למורשה לעורר את תוקף ההספד על הגאון ר' אברהם אבלי אמרתי בסוף פ"ק דב"ב איתא וה' בירך את אברהם בכל רשב"י אומר אבן טובה היה תלוי על צווארו של אברהם אבינו שכל חולה שרואה אותה מיד הוא נתרפא ובשעה שנפטר מן העולם נטלה הקב"ה ותלאה בגלגל חמה והיינו דאמרי אינשי אידלי יומא אידלי קצירא ובילקוט סוף מלאכי מביא אגדה זו ומסיים שם קרא דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפי' הנה מה שדייק ואומר שכל חולה שרואה בה נתרפא לכאורה תיבות כל מיותר ואפשר דדייק לפרש לשון קרא דכתיב וה' בירך אברהם בכל אמר דקאי זה על כל חולי ולבאר זאת נקדים מה דראיתי בס' ברית שלום לפרש מאי דאית' בעירובין דף נ"ד חש במעיו יעסוק בתורה דכתיב רפאות תהא לשריך חש בעצמותיו יעסוק בתורה דכתיב ושיקוי לעצמותיך תש בכל גופו יעסוק בתורה דכתיב ולכל בשרו מרפא. עוד איתא ר"י בר' חייא אומר בא וראה שלא כמידת הקב"ה מידת בשר ודם אדם נותן סם לחבירו מה שיפה לזה קשה לזה ומה שקשה לזה יפה לזה אבל הקב"ה נתן התורה סם חיים לכל גופו שנאמר ולכל בשרו מרפא. ונקדים האמור בחולין פ' אלו טריפות דיצאו בני מעיים וחזרו מעצמן כשרה אבל החזירו בני אדם טריפה ואיתא שם עובדא שיצא בני מעיים לאדם א' ורצו שיחזרו מעצמן ובא א' ועשה אחיזת עניים ושחט ברי' באפי' נגד ואיתנח החולי ועי"ז בא לו רפואה שאנחה ההיא החזירו בני מעיו בעצמן נמצא שאנחה היא רפואה לחולי מעיים וידוע שאנחה שוברת גופו של אדם כדילפינן בכתובות מקרא דכתיב ואתה בן אדם האנח בשברון מתניים ובפרק הניזקין בעובדא דשליף חד מסאנא ולא מצי אמר ליה עצה ורוח נכאה תייבש גרם ע"ש א"כ חזינן דעניני גשמיים מה דמעלי להאי קשה להאי ומה דמעלי נזה קשה לזה לכן אמר דבתורה מידות הקב"ה אינה כן אלא נתן התורה שהוא סם חיים לכל דבר שיש בה תועלת הפכיות שמעלה ארוכה לכל חולי וזהו שאמר רפאות תהי לשריך היינו שחש במעיו אם יצאו שרפואתו ע"פ אנחה ואף שיקוי לעצמותיך שלא יזיק לעצמות כמי עסק רפואה מאנחה שמזיק לעצמות אף שמרפאים למעיים עכ"ל ואני הארכתי לבאר בזה מה שנאמר יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כלומר מן התורה תמצא איזה רפואה שתצרך לעשות ע"פ עריפה דהיינו כמו שעשה הנ"ל לשחוט ולערוף בנו כנ"ל וגם תזל כטל היינו טל של תחי' וזהו דמסיים ריב"ח שם שאדם שנותן סם יפה לזה קשה לזה ומה שקשה לזה יפה לזה. כי כן טבע הסמים יש שמרבים חום ויש שמרבים קרירות יש שטבעם לשלשל ויש שטבעם לעצור יש שמרבים לחלוחית באדם ויש שטבעם לייבש ולכן כל חולי שמתגבר עליו איזה ענין מעניינים הנ"ל ומזיק לו מהצורך ליתן לו סם ההפכי שיתגבר נגד כח חולי שנקבע על אדם ההוא ובאדם יש אברים קבועים זה על קור וזה על חום וכשמתגבר אבר הממונה על חום מזיק לאדם ונותנין לו סמים קרירות ולהיפך כשמתגבר אבר הממונה על קרירות ומזיק לאדם נצרך לסמים המחממים ולפיכך אף שיפיס לזה קשים לזה שסמים מגבירים כח החום או כח קרירות יותר מדאי באבר השני ומזיקין ובפ' ערבי פסחים איתא דרב ציוה לר' חייא בנו לא תשתי סמא מהאי טעמא ע"ש אבל התורה נאמרה בה תנועות הפכיות נמשלה לאש הלא דברי כאש נמשלה למים הוי כל צמא לכו למים. ולפיכך תעלה ארוכה לכל מיני חולי הן חולי יבש הן חולי ליחות הן חולי חם והן חולי קר. ואמרתי שזהו כוונת המאמר שאבן טובה ומרגליות היה תלוי בצוארו היינו חכמת התירה שהיה קבוע בו. וכן מביא בעל עין יעקב בשם רשב"א שקאי על התורה ואמר שכל חולי שרואה בה מתרפא ולא כמידת סמין שמה שיפה לזה מזיק לזה. אבל התורה כל חולי נתרפא שיש בה סגולות הפכיות עד שמעלה לזה ולזה: וניחא מה דאמר שתלאן הקב"ה בגלגל חמה דידוע שיש סגולות הפכיות לחמה שהמוס ימוס ממנה כל דונג ויהיה למים ולהיפוך הוא מייבש כל דבר ומכלה מהם את המים וכן היא משחרת הלבן כנאמר אל תראוני שאני שחרחורת כו' ולהיפך היא מלבנת כל שחור כידוע שכל מעשה פשתן הנעשה באותן המדינות אשר גבורות השמש היא שם בתוקף למאוד מעשה פשתן מדינות ההם מלובנים בתכלית ליבונם עד למאוד ביותר מכל מעשה פשתן הנעשה בשארי מדינות וא"כ יש לשמש כח הפכיות ולפיכך כח מרפא שיש אצל השמש כדכתיב ומרפא בכנפי' ראויה היא להיות מעלה ארוכה לכל חולי וחולי הן לחולי יבש הן לחולי לח הן לקר הן ליבש וזהו דאמר שחמה יש לה דמיון סגולות רפואה של תורה ואמרו היינו דאמרי אינשי אידלי יומא אידלי קצירא משמע שאיזה חולי יהיה מי שיהיה הן חולי קראו חם או יבש מעלי ליה יממא ומזיק לו לילה משום שחמה סגולה לרפאות כל מיני חולי יהיה באיזה אופן שיהיה לא כרפואות סמין שיפה לזה קשה לאחר כנ"ל: עוד יש להמתיק הדבר הכל בדברי תורה קאי ואיירי דידוע שהתורה נקרא תושיה שמתשת כוחה של אדם מפני שצריך אדם לייגע על התורה ואמרו יגעת ומצאת תאמין לא יגע ומצא אל תאמין ואמרו בפ' הרואה על קרא דכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה במי אתה מוצא חמאה של תורה למי שמקיא חלב שיונק משדי אמו והיינו ע"פ מה שמייגע בעמלה של תורה וכמו שדרשו חז"ל אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל מלאכה או עמל תורה שמהצורך הרבה יגיעה ועמל עד שיורד להשכיל ולהבין פירושיה וטעמי' ולכן מתשת כוחה של אדם ואמר חז"ל קצירי ומריעי היינו רבנן ובנדרים דף מ"ט איתא רבא אמר מאן חולין רבנן דקצירי ומריעי רבנן ע"ש והוא הכל ע"פ שהתור' מתשת כחה עד שיורדים להעמיק בה ולהבינה על מכונה וידוע מה שאמר רבי ספ"ק דעירובין האי דמחדדנא טפי מחבראי משום דחדתי ליה לר"מ מאחורי' ואילו חזיתיו מקמא הוה מחדדנא טפי ויליף מקרא דכתיב והיו עיניך רואות את מוריך וזהו דקאמר מידה טובה כמו מרגליות ואבן טובה תלוי על אברהם שכל חולי מקצירי ומריעי רבנן שמייגעים ומתישין כוחם בתורה להשכיל ולהבין בה כשהיו רואים את אברהם ותלוי ל בצווארו דוקא וכמו דאמר רבי דאילו חזי לר' מאיר מקמי' הוה מחדדנא טובא. ולכן כל ת"ח שרואה אותו מתרפא שנעשה מחודד בתורה ואינו מהצורך להתייגע כ"כ להתיש כוחו כת"ח אחר שלא ראה את אברהם מקמי' ואינו מחודד ומהצורך לו לייגע יגיעות הרבה עד שמתשת כוחה של אדם ואמר כשנפטר מהעולם תלאו הקב"ה בגלגל חמה כמו דאי' בפ' הדר אמרו לי' רבנן לר' זירא קמחדדן שמעתתך אמר להו דיממא נינהו א"כ חזינן דגלגל גורם חידודא כמו ראית ת"ח וכבר אמרתי זאת על הא דאיתא פ' החולץ ל"ו ע"ב גבי מת וולד תוך שלשים דהוה ספק נפל ועמדה ונתקדשה אמר רבינא משמיה דרבא דלישראל חולצת ובכהן אינו חולצת ורבי משרשיא אמר משמיה דרבא דאתת זו ואחת זו חולצת אמר רבינא לרב משרשי' באורתא אמר רבא הכי ולצפרא הדר בי' ולכאורה למאי דייק לומר אורתא וצפרא הול"ל סתם מעיקרא אמר הכי ולבסוף הדר בי' אבל הענין הוא שאף שרבא הדר ביה עדיין אין הכרע אי זה מהן עדיפא ומצינו ריש פרק הזהב דפליגי אי כמו שאמר רבי בילדותי' מסתבר או כזקנותו מסתבר ולכן דייק רבינא דבאורתא אמר ולצפרא הדר ביה ושמעתתיה דיממא עדיפא מדלילה אוי נא לנו אשר חסרנו כל אלה שהיה קבוע על הנעדר הגאון ת"ח מפורסם מ' אברהם אבלי שכל מי שהיה חולי ותש כוחו לידע איזה סוגיא או שו"ת הלכה למעשה רב הכל ראו וחקרו ממנו והיה משיב לשואלו כהוגן בעוה"ר על זאת ראוי לומר תורה תורה חגרי שק התפלשי בעפרים מי יפרק הוויות ומי יתרץ שברים מי יסתת בהרים מי יפענח צפונים לגלות מסתורים מי ילחום מלחמתך וישוב לשערים: עתה נבאר ענין אגדה דתלאן בגלגל חמה ע"פ מאי דאמרתי לבאר מקראות שהבאתי לעיל ולבוא אל הענין ולעורר ע"פ זה ולהגדיל את ההספד על הנעדרים הללו ולהפליא הענין מחסרון גדול אשר לא ימנה ולא יספר מרוב היזק הניכר לכל באי עולם ולהעולם בכלל ובפרט ע"פ העדר מת"ת וצדיקים והארכתי וערכתי דברים כי פן יש בנו שורש פורה ראש לומר מה לט לאונן ולקונן על העדר ת"ח אשר ידוע שת"ל עדיין הרבה ת"ח נשארים ונמצאים בדור ואף אם יקטינו ערכם אם רב או מעט אעפ"כ בשם ת"ח נקראים ובפרט בדור הזה הרבה קופצים לומר אני הגיע להוראה להיות מורה ודאין ומוכן להשיב שו"ת לשואלי דבר ובאמת הרבה והרבה יש שהגיעו למידה זו ללחום במלחמתה של תורה ולהשיב תשובות נכונות לכן אבאר עילוי ומעלות התורה בדבר הפלא ונפלא עד שהדבר מבהיל עין כל רואה דבר זה עד שראוי לומר אף שיצויר לנו שהמצא תמצא איזה ת"ח בדור שיהיה קצת בהפלגה קרוב ונראה לחכמות התורה שהיה קבוע על הגאון הנעדר שאנו עסוקין בהספידו מ"מ אף אם נימא שעכ"פ היה עולה מעלות תורתו של הגאון הנעדר אחת למאה על הנשארים עולה החיסרון לחשבון גדול ונפלא עד כי חדל לספור כי אין מספר ובפרט שבלתי ספק עלה מעלות תורתו של הנעדר כמה וכמה מעלות כשנעריך ת"ח ותורתם נגד חכמתו ותורתו שהיה בו: ולבוא אל ביאור זאת נקדים מה שביארנו מכבר בכתובים בהספדים הא דאית' בפ' הספינה אשר מבואר שם דעתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק ומסיק שם ואש בחופה למה אמר ר' חנינא מלמד שכל או"א נכוה בחופתו של חבירו אוי לה לאותו בושה אוי לה לאותו כלימה כיוצא בדבר אתה אומר ונתתה מהודך עליו ולא כל הודך זקנים שבדור אמרו פני משה כפני חמה ני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותו בושה אוי לה לאותו כלימה להסביר מליצות דברי חז"ל וכוונתם יתבאר לנו עם האמור סופ"ק דחגיגה אמר ליה בר הי הי להילל מאי דכתיב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו היינו צדיק היינו עבדו היינו רשע היינו לא עבדו א"ל עבדו ולא עבדו תרווייהו צדיקי גמורים נינהו אלא אינו דומה שונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחד א"ל משום חד זימנא קרי ליה לא עבדו א"ל אין צא ולמד משוק של חמרין עשרה בפרסי בזוזי עשרה וחד פרסי בתרי זוזי. ובמהרש"א העלה דבר נפלא על הא דאמר עשרה וחד בתרי זוזא לכאורה ג"כ קשה איך הוא החשבון ומפרש היינו שמהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ליום ואם נצרך לו לפני עניינו שילך השליח למקום שנצרך לו דווקא ביום אחד ויעמוד שם לעת ערב ממילא מהצורך להתאמץ ולהתגבר מהלכו בכל היום מערב עד בוקר ומייגע עצמו כפליים לכן מגיע לו שכר כפליים ע"ש שכך הוא הענין שכל ת"ח מקיים בעצמו והגית בו יומם ולילה בכל עת ופרק שיש לו עת וזמן ללמוד וזה מתייגע את עצמו ללמוד יותר באותו זמן עצמו מגיע לו שכר כפליים עכ"פ חזינן הפלגה גדולה אשר נמצא בתורה ענין לא יצוייר בשום דבר מענייני גשמיים וכאמור יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. הנה אם היה אומר אינו דומה שונה פעם עשרה לשונה אחד עשר פעם באמת פעם א' על עשרה ניכר קצת גם פעם א' בששים אפשר עדיין ניכר קצת ולפיכך אמרו שתרומה אינו עולה בששים אף בשמונים ותשעים עד מאה פעמים שאפילו תרומה שהיא חשובה עולה ונתבטל מ"מגבי תורה יש הרבה להפליג הפרש הנראה וניכר בין שונה פרקו מאה פעמים למאה ואחד עד שזה שלא שנה רק מאה פעמים אף שהוא בעצמו צדיק גמור וראוי לקרותו עובד ה' מ"מ כשנעריך אותו נגד זה ששנה מאה פעמים ואחד והוא נתעלה עד מאוד עד שלעומתו נקרא זה שלא שנה רק מאה פעמים נחשב ללא עבדוי כמו שאמרה אשה אלמנה מצרפת לאליהו כי באת אלי להזכיר עוני שדרשו חז"ל שעד עתה ראה הקב"ה מעשיי נגד מעשה בני עירי והייתי נחשבת לצדקת אבל עכשיו שבא אליהו ונראה מעשיי נגד מעשיו ונחשבת לרשעת במקום אחר בדרוש קבעתי משל על זה למשל עיר קטנה ואנשים בה מעט שיש שם אחד אמוד בערך מאה אדומים נחשב שם לעושר פעם נקרה העושר הזה למקום עיירות גדולות אשר יש עשירים מכמה אלפים אדומים ויבוא איש ההוא לתוך בית הגביר וראה את רוב עשרו