גליא מסכת חלק א כ

בביה"מ עדיין לא נודע להם טעם המפורש אלא הוי סבר טעמא משום לאו שבכללות וכה"ג איתא בהחולץ גבי ספק ויבם דאחרי שכבר פירש טעמא דאדמון ורבנן כמו שמפרש לבסוף כשדוחה הלימא אמר אחרי כן לימא דפליגי בקם דינא והדר דינא עכ"ל. א"כ נראה דסברות לדמות האי סוגיא דהחולץ להאי סוגיא דפ' המקבל דבני הישיבה שאמרו לימא עדיין לא ידעו האי טעמא דמפרשינן לבסוף: ודבריהם צ"ע טובא דבשלמא האי סוגיא דהמקבל שייך שפיר לומר סברתם דבני ישיבה שאמרו לימא עדיין לא נתפרש לפניהם האי טעמא דנפש הוא חובל לשארי דברים קא אתי ומאי דנאמר שם בסוגיא מקודם הלימא האי טעמא נאמרה ע"פ המסקנא ובני ישיבה שאמרו הלימא לא ידעו המסקנא אולם כאן בהחולץ דהני בני הישיבה שאמרו הלימא הביאו בעצמם כל מימרא אוקימתא דרבא ומאי דפריש שם רבא טעמא דרבנן ואדמון וכדאיתא שם והוינן בה כו' ואמר רבא כו' א"כ מפורש שכל המשך השקלא וטרי' שם הכל מדברי בני הישיבה שאמרו לימא דפליגי בפלוגתא דאדמון ורבנן וא"כ הדק"ל אחרי אשר היה ידוע להנהו דאמרו לימא להני טעמא דקדחי תלמודא לבסוף איך רצו מעיקרא לומר האי לימא: ועוד שיטת התוספו' ע"כ דלא כשיטת הרי"ף שכ' לעיל דפסק בשם רבותיו כר' אבא משום דאוקמיה להו בני הישיבה כרבנן ומה דדחי לאוקמיה מילתא כתרוייהו הא שינויא דחיקא כמו שכ' רמב"ן שדרך הגמרא לדחות בסברא מועטת וזהו ליתא לדברי תוס' הנ"ל דהני טעמא הוקבע בדברי רבא לפי המסקנא משמע שהמסקנא היא עיקרית כמו שם גבי פלוגתא דנפש הוא חובל שהוקבע טעמא לפי המסקנא אבל הרי"ף סובר דסברת בני ישיבה עיקרית. ומצאתי כה"ג בכתובות ד' מ"ז ע"ב דכ' כך בשם ר"ת ור"ח לפסוק כרבנן דר' נתן משום דאמרינן לימא כראב"ע אע"ג דדחי תלמודא ואמרו לא דכ"ע כראב"ע דיחוייא בעלמא הוא ואדיחוייא לא סמכינן ע"ש והן הן דברי רמב"ן שהובא כאן ברא"ש ועכ"פ קשה טובא הואיל והני סברות דדחינן במסקנא נאמרו ונישנו בדברי אוקימתא דרבא משמע דטעמי עיקרים המה ולא בדיחוייא בעלמא נאמרו ובפרט דהרי"ף הביא כל מימרא דרבא עם כל הני טעמא דפריש בהו וגם על רמב"ם קשה כנ"ל: ואמרתי לבאר עקרי סוגיא זו ויתבאר דדברי הרי"ף נכונים וברורים וכמו שביאר רמב"ן הנ"ל דכפי שנראה לבני הישיבה דאדמון ורבנן פליגי פלוגתא דר"א ור"י בקם דינא או הדר דינא זהו עיקר והדיחוי הוא בסברא מועטת ודבר זה יש לנו לדייק בדיוק גמור הכל מלישנא דרבא והענין הוא דזה וודאי במילתא דספק ויבם ליכא שם הנהו סברות דמסקינן לפרש במילתא דאדמון דמצי למימר אי שתקית ולא סברת דרכי גביך וכמו דמסקינן דגבי ספק ויבם ליכא למימר הכי ע"ש וזה נראה ברור למעיין ומעמיק בתוכן הסוגיא זו דסברת דרכי גבך שיש לנו כאן במילתא דאדמון ורבנן עי"ז נתחזק ביתר תוקף ועוז סברא דהדר דינא עד שמהראוי לומר אף דבעלמא היה לדון בקביעות קם דינא כמו במילתא דספק ויבם דענין הדר דינא דבאנו לומר שם אין לו יסוד חזק כ"כ וכמו שפירש"י בד"ה מי איכא למימר הכי דלא ידע מאי קתבע אי נכסי מיתנא או נכסי יבם ומכח ב' טענות בא ובכל אחת אומר לו הבא ראיה ע"ש אבל גבי מילתא דאדמון טוען דרכי גבך ומפרש"י דידע מאי קתבע ע"ש א"כ במילת' דאבדה דרך דסברות דרכי גבך וידע מאי קתבע נתחזק מאוד לומר בה הדר דינא ולא יקום דינא דמעיקרא משום דהזכות ויפוי כח שנולד ונעשה השתא להאי תובע חזק יסודו טובא למיהדר ולעקור דינא דמעיקרא ואף זאת דסברת אי שתקית ואי לא מהדרינא שטרא למריה מחזק סברות דקם דינא וכמבואר בתו' כתובות ק"ט ע"ב דגבי חד לא מצי למימר אמכור לארבעה דלא יכול להפקיע דינו אבל בחד הבא מארבעה מצי למימר מהדרנא שטרא וזכות הבא על ידו יכול להפקיע ולהעמידו בזכותו שהיה לו קודם שבאו נו אלו השדות ע"ש א"כ מבואר באר הטיב שעיקר סברת אי שתקית יסודו ומקורו משורש קם דינא דמעיקרא שע"י האי סברא דאי שתקית מתחזק ביתר תוקף ועוז האי סברא דקם דינא אף דבלאו סברת אי שתקית שייך כאן לומר קם דינא דמעיקרא אבל ע"י אי שתקית נתחזק ביותר עד שמהראוי לומר אף אם נימא דהלכה קבוע בכל מקום לומר דהדר דינא כמו בענין ספק ייבם שאני התם דהאי ענינא דקם דינא אינו חזק כ"כ. אבל כאן דענין קם דינא חזק מאוד דהא כל זכות שנעשה להתובע במה שקנה האי חד יכול להחזירו לראשונה ולמיהדר שטרא לכן הזכות שיש כאן להנתבע ע"פ ענין קם דינא הוא ביתר שאת ועוז דהא בספק ויבם אין להבני יבם האי זכות ויפוי כח להחזיר את הדבר לקדמותו כבראשונה ולכן אין עסק קם דינא חזק שם כ"כ וראוי לומר יותר הדר דינא אבל בכאן באבידות שדה דחד דקנה מהארבעה דאפשר להחזיר הדבר לקדמותו כמו שהיה מקודם לכן אינו ראוי לומר הדר דינא מחמת הענין שנעשה ונולד השתא ע"י קניות האי חד ומעתה נתבאר הטיב דגבי ספק ויבם דפליגי ר' אבא ור' ירמיה דמ"ם קם דינא ומ"ס הדר דינא התם שני הסברות המה שקולין דבין האי סברא דהדר דינא אינה חזקה כ"כ דלא שייך שם דרכי גבך ונמצא מה שבא עכשיו למהדר דינא הוצרך לבא ע"י שתי טענות כמו שפירש"י בד"ה מי איכא למימר ע"ש ובין האי סברא דקם דינא ג"כ אינה חזקה כל כך דלא שייך שם ענין זכות דאי שתקית כו' ולא יש בידו להחזיר הדבר לקדמותו כבראשונה. ומ"מ פליגי ר' אבא סובר דקם דינא אמרינן אף שענין דקם דינא אינו חזק כ"כ מ"מ הואיל ואף הענין דהדר דינא דאיתא שם ג"כ אינו חזק כ"כ סבר ר' אבא דסברת קם עדיפא לן לדון ולומר כדמעיקרא ולא משגחינן על עסק ממ"נ שנעשה עכשיו. ולסברת ר' ירמיה איפכא דראוי לדון דהדר דינא כמו שהעסק עכשיו שיש לו ממ"נ אף דהענין הדר דינא שיש כאן אינו חזק כ"כ והוא נעשה ע"פ שתי טענות מ"מ אזלינן בתרי' דהא גם עסק דקם דינא דאיתא שם אינו חזק כ"כ דהא לא מצי להחזיר לקדמותו ולא שייך שם האי סברא דיחזור שטרא למריה: ולכן עלה על דעת בני הישיבה לדמות מילתא למילתא ולומר דר"א ור"י פליגי בפלוגתא דאדמון ורבנן דרבנן סברי קם דינא ואין לו דרך אפילו שהשת' מחזיק חד כל השדות מ"מ אזלינן בתר דינא דמעיקרא ולא בתר עכשיו ואדמון דאומר יש לו דרך ע"כ סובר דהדר דינא ודיינינן לי' מהשתא דהוא חד על כל השדות ולא כדמעיקרא שהיה אצל הארבעה. והוצרכו בני הישיבה להביא כל השקליא וטרי' כל האוקימתא הנאמר ונשנה שם בסוגיא דכתובו' על האי משנה דאדמון ורבנן דכל זמן דלא ידעינן לפרש האי משנה בחד דאתי מכח ארבעה לא שייך קם דינא והדר דינא התם. ואף גם זאת שפיר הוכרחו בני הישיבה להביא דברי רבא דפריש טעמא לרבנן ולאדמון דבלא"ה לא הוה מצי למימר דהני פלוגתא תליא חדא באידך. דסברות בני ישיבה דקם דינא והדר דינא הנאמר ונשנה שם גבי ספק ויבם שקולין ודומין ממש ליסוד ועיקר דקם דינא והדר דינא אשר נמצא בפלוגתא דאדמון עם רבנן רק דגבי ספק ויבם הן ענין קם דינא והן ענין דהדר דינא אינם חזקים כ"כ משום דעסק הדר דינא הנמצא שם ע"פ ממ"נ שנעשה להתובע עכשיו המה ע"י שתי טענות וכדפירש"י ריש דף ל"ח ד"ה מי איכא כו'. אך גם סברא דקם דינא ג"כ אינה חזקה כ"כ דלא שייך כאן ענין אי שתקית לחזור הדבר כמו שהיה בתחילה. וגבי ענין דאדמון ורבנן באבדה דרך נמצא שם ג"כ סברות קם דינא והדר דינא אבל שם שני הסברות חזקים דבין ענין הדר דינא הנמצא שם ע"י ממ"נ שנעשה עכשיו להתובע טענתו טובה מאוד שאומר דרכי גבך. וכדפירש"י דטענת בריא דידע מה קתבע מיניה עכ"ל א"כ יש זכות ליפוי כח להתובע להדור דינא ולעומת זה יש ג"כ זכות להנתבע בעסק קם דינא אשר יש שם שהיא סברא טובה וחזקה טפי מענין קם דינא אשר נמצא גבי ספק ויבם דהתם טוען הנתבע להיות קם דין כבראשונה אבל אין בידו לחזור הדבר לקדמותה כבתחילה וכאן בענין חד שקנה מארבעה יש זכות להנתבע במה שטוען להיות קם דין כבתחילה במאי שיכול לחזור שטרי וכמו שכתב התוספות דזכות שנעשה להתובע על ידו יכול להפקיע ולהעמיד הענין כמו שהי' מקודם ולפיכך טענות זכות של התובע למיהדר דינא ע"י ממ"נ שנעשה עכשיו היא חזקה וטובה טענתו דברי טענתו וידע מאי קתבע ואף טענת הנתבע שרוצה להיות קם הדין כבתחילה ג"כ חזקה וטובה על ידי שמצי לאהדורי האי שטרא למריה: ויפה דימו בני הישיבה ענין פלוגתא דר"א ור"י בעסק ספק ויבם לפלוגתא דאדמון ורבנן בחד שקנה מארבעה וכמו שפליגי ר' אבא ור"י גבי ספק ויבם דר"א סובר דסברות קם דינא טובה יותר מסברות הדר דינא ולכן אף שיש השתא סברות ממ"נ להתובע לזכות למיהדר הדין אמרינן מ"מ דקם דינא כבתחילה ור' ירמיה סובר איפכא דלא אזלינן בתר דינא שהיה בתחילה הואיל והשתא יש זכות ממ"נ להתובע הדרינן הדין לדון כמו שהענין הוא עכשיו וסבר דהדר דינא עדיפא מקם דינא: כמו כן גבי חד שקנה מארבעה דע"פ סברות קם דינא זוכה הנתבע שלא ליתן דרך אף שיש עכשיו ממ"נ דרכו גביה וע"פ זכות האי ממ"נ שדרכו גביה יש זכות להתובע למיהדר הדין ופליגי אדמון ורבנן דרבנן סברי דסברות קם דינא עדיפא כר' אבא ור' ירמיה סובר כאדמון דסובר דסברות הדר דינא עדיפא ואזלי' בתר ממ"נ שנעש' עכשיו ולא אמרי' לקום הדין כמו שהי' תחילה: ובני הישיבה סברי דהואיל ויש שני סברות כאן שמחזקים הני ענייני דקם דינא והדר דינא בפלוגת' דאדמון ורבנן ממילא שקולין המה ויש השתוות ענין אדמון ורבנן לענין ר' אבא ור"י דבענין ר' אבא ור"י בספק ויבם שני האופנים אין להם סברות המחזקים אותן לא אופן קם דינא ולא אופן הדר דינא וגבי אדמון ורבנן יש סברות המחזקים לשני האופנים בין לענין קם דינא מחזק אותו טענות שיכול הנתבע לומר אי שתקית ואף לענין הדר דינא מחזק אותן טענות שטוען התובע דרכי גבך ממילא שקולין המה זה נגד זה ונערכין בהכרע חדא עם פלוגתא דרבי אבא ור' ירמיה גבי ספק ויבם דגבי ספק ויבם שני הסברות אינם חזקין וגבי אדמון ורבנן שני הסברות חזקים לפיכך תליא שפיר האי פלוגתא בהאי פלוגתא אי קם דינא עדיפא או הדר דינא עדיפא והני סברות הנמצאי' בענין אדמון ורבנן לחזק עניני דקם דינא והדר דינא אין נפקא מיניה מידי והואיל ויש לשני הצדדים הן להתובע הן להנתבע טענות וזכות ממילא שקולין המה ותליא בפלוגתא דר' אבא ור"י איזה מינייהו עדיפא אי קם דינא עדיפא מהדר דינא או איפכא ותלמודא קדחי דיש לומר דלא תליא הני פלוגתא זה בזה משום דיש לאוקמיה מילתא דר' אבא כתרוייהו וכן מילתא דר' ירמיה כתרווייהו ור' אבא דסובר בספק ויבם סברות קם דינא עדיפא מידה גבי חד שקנה מארבעה דהתם הדר דינא עדיפא משום דסובר דהאי ענין דרכי גבך הנמצא שם לחזק זכות התובע בטענתו למהדר דינ' חזקה טובה היא עד מאוד עד שהיא מכריע לענין קם דינא אף שבאמת אף להענין קם דינא יש שם סברא טובה המחזק אותה ע"פ זכות שיש להנתבע לומר אי שתקית ובידו לחזור הענין לקדמותו סובר רבי אבא דעסק דרכי גבך מחזיק ספי ליסוד דהדר דינא מסברת אי שתקית המחזק זכות הנתבע להיות קם דינא ולכן סובר בכל מקום יש לדון קם דינא דעדיפא מסברת הדר דינא רק דכאן גבי חד שקנה מארבעה טענות זכות דרכי גבך המחזק למהדר דינא עדיפא טובא להכריע לעסק קם דינא. ורבי ירמיה סובר איפכא דבכל מקום ראוי להיות לדון למיהדר דינא רק דגבי חד שקנה מארבעה יסוד דקם דינא חזקה עד מאוד ע"פ סברות אי שתקית הנמצא שם זכות להנתבע משו"ה סברי רבנן שם קם דינא. אף שיש להתובע ג"כ טענה טובה לחזק טובא ליסוד של הדר דינא ע"פ דרכי גבך בחדא טענתא כדפירש"י מכל מקום סובר דהאי סברא דאי שתקית המחזק ליסוד דקם דינא טובה וחזקה טפי ממאי שמחזק טענת דרכי גבך למהדר דינא: