גליא מסכת חלק א קעד

שידליק השנית שהיא נס אותו יום וכן בליל ג' קודם שידליק את נר ג' וכן ברביעי וכן כולם עכ"ל: ועל שיטות הרב ר"י קשה טפי קושיות הגאון דאחר שכבר הדליק נר א'. ממילא נפטר מעיקר הדין שדי בגר איש וביתו כנ"ל אבל לדברינו לדר קשה כל דאין כאן עיקר ורשות. אדרבא יש יותר חשיבות היכר שעושין על נר הנוסף שהוא זיכרון לתוספת עוצם הנס שהיה מתגבר בכל יום ויום באותו זמן על פך השמן. וכפי הנראה שרבי יונה לא הספיק בסברות מהרי"ק לעשות ההיכר לברך על נר הנוסף. שלדעתו לא מקרי הנר נוסף רק אחרי שכבר הדליקו אחת. לכן אמר להדליק מתחלה נר אחד וברכות שעשה נסים יברך על הנר הנוסף שהוא משום היכר תוספת הנס שהיה באותו יום: ומה שחקר עוד הגאון בסי' תרע"ו על מהרי"ק והשו"ע שלא יברך על טפח הסמוך לפתח ג"כ לא קשה דהא רש"י מפרש הטעם דאם רחוקה מטפח לפתח אינו ניכר שבפה"ב הניחן שם עכ"ל. א"כ כאן שמדליק והולך את כולם עד טפח לפתח יש היכר ב דהא בלא"ה א"א שיהיו כל הנרות כולן בטפח הסמוך וא"כ לק"מ. וע"פ ביאור זה יש לדחות גם מש"כ המג"א סי' תרע"א ס"ק י"א דאחר שהדליק נר א' יכול לצוות לאחר להדליק הנשארים וראייתו מגמ' דיומא פ"ג דאיתא קרצו ומירק אחר ע"ש וכל זה לסברתם דרק נר א' היא עיקרית והשאר אינו למצוה כ"כ. ולדעת הגאון הוי רשות ולכן אף הגאון מסכים לדברי המג"א דיכול לצוות לאחר להדליק הנשארים מראי' דיומא הנ"ל. דהתם ודאי יש חילוק בין עיקר שחיטה למירק דאמרינן שם אם לא מירק כשר אבל כאן אין כאן עיקר ורשות וכל הנרות שווין בקביעות מצוותן ואדרבא הנוספים נעשו על היכר תוספת הנם כנ"ל ממהרי"ק ועוד דהא הרב ר' יונה קבע דעיקר ברכות הנס לא יעשה רק על הנוספים א"כ כמו שיש חיוב על בעה"ב להדליק נר ראשונה כך חיוב עליו להדליק את כולם ואין לחלק ביניהם כלל ואינו דומה לענין דשחיטה ומירק כנ"ל: הלכות מגילה בסימן תרצ"א סעיף ד' צריך לכתוב איש בריש דפא ואת בסופה והוא מירושלמי דמגילה ומס' סופרים פ' י"ג. וראיתי בביאורי הגאון בס"ק כ"ה וז"ל ירושלמי שם אמר רבי יוסי בר בון צריך שיהא איש בריש דפא ואת בסופה שחיץ ונחוץ כהדין קנטורא ר"ל כמין ב' שנצין של כים ושוה מב' צדדים כמו משקולת הבנאים ועיין במ' סופרים ומ"ש בריש דפא ר"ל בריש שיטה ובסוף שיטה ודלא כי"מ בריש העמוד ודיוקם דאל"כ מה בא ריב"ב להוסיף על ר"י בשם רב דאמר שם מקודם עשרת בני המן ומלכי כנען אריח על גבי אריח ומזה נמשך מה שכותבין עשרת בני המן בעמוד בפני עצמו ובאותיות רבתות ושיבוש הוא דהא לא נמסר לכתוב עשרת בנ"ה באותיות דאלף בית רבתא אלא העיקר מה דאמר בריש דפא ר"ל בריש שיטה כנ"ל ור"י בר בון הא גופיה קמ"ל דאי מדר"י בשם רב ה"א כיון דנחלקה יו"ד בר"ה מכל השירות והושוו לשירות מלכי כנען לענין שנכתבים שתיהן לבד אריח ע"ג אריח וכו' וכנ"ל וכמ"ש בגמ' א"כ לגמרי נשוינהו שלא לכתוב בתוך עשרת בנ"ה התיבות שלפניו כמו בשירות מלכי כנען שמתחילות מלך וז"ש ר"י ב"ב צריך שיהיה איש בריש וכו' וכנ"ל בריש שיטה וסוף שיטה עכ"ל והנה דברי הגאון הנ"ל הובא ג"כ בהגמ' ובב"י והטור וסברות הגאון טענה חזקה הוא במה שלא נמסר לנו ע"ז אותיות רבתות אך פירוש הנ"ל ג"כ דחוק והנה הירושלמי מסדר מועד אינו לפני ובמס' סופרים פ' י"ג ראיתי שהביא שם מקודם מימרא דשירות בניה ומלכי כנען אריח ע"ג אריח וכו' ושאלינן בשם לב לעיכוב וכו' ואח"ז הביא שם בהלכה ו' אמר ר"י ב"ב בכתבן צריך שתהא איש בריש דפא ואת בסופה ביו"ד שיטין עשרת בסיף דפא שחיץ ונחיץ כהדין קנטירא (וכתוב שם בו' שיטין אך ראיתי בנחלת אריאל כתב דזה ט"ס וצ"ל בי' שיטין והסופר עשה מיו"ד רבתי וא"ו זעירא ע"ש) ולפי פי' הגאון שר"י ב"ב בא לחדש ולהוסיף לכתוב תיבות איש ואת בתוך השירה הלשון דחוק מאוד דהי' לר"י ב"ב לומר שצריך לכתוב איש ואת בתוך השירה ועדיין לא השמיענו שצריך לכתבו בתוך השירה ואמר שצריך לכתוב בריש דפא והלשון דקאמר צריך שיהא בריש הדף משמע דכבר ידוע שצריך להיות בתוך השירה. ועוד קשה מאי דקאמר בי' שיטין ולפי מנהגינו כותבין י"א שיטין ובאמת נחלת אריאל מפרש י' שיטין ואת ועשרת שיטה י"א וזה דוחק וראיתי בהגהות הג"רא ז"ל על מסכתא סופרים שהגיה י"א שיטין אבל רחוק להגיה כל כך ועוד קשה דר"י ב"ב בא להוסיף לכתוב תיבת איש ואת בריש שיטה וסוף שיטה נוסף על השירה קשה לישנא דריש דפא הואיל ולא איירי ר"י ב"ב אלא משורה אחת היה לו לומר ריש שיטה או ריש שגרה: עוד קשה מאי דקאמר ר"י ב"ב בכתבן צריך שיהיה וכו' תיבות בכתבן אמאי קאי ואין לו שחר כלל לפי פירושם וגם הלשון צריך שיהא קשה והכי הל"ל צריך לכתוב איש וכנ"ל: ועוד קשה לפי פירוש הגאון דר"י ב"ב בא לחלק שירות בנ"ה מכל השירות ולכתוב בתןך השירה תיבות איש ואת שלפני השירה בתוך השירה. ובאמת אם קבלה היא נקבל אבל קשה דהכל טעמא בעי וטעמא מאי שכותבין בתוך השירה תיבות לפניו ותיבות איש היא מענין ופסוק בפני עצמו ובגמרא דילן אמרינן עשרת בנ"ה ועשרת צריך לומר בנשימה אחת משמע דתיבות עשרת שייכי שפיר להשירה אבל תיבות איש לא נזכר כלל להמשיכו בנשימה אחת לשירותי' בנ"ה ובאמת ראיתי בב"י להטור שהביא בשם אורחת חיים שיש לומר ג"כ תיב' איש בנשימה אחת ומאין יצא לו דבר זה מה שלא נזכר בראשונים ע"כ מחמת שראה שכותבין תיב' איש בתוך השירה ומזה נשתרבב המנהג לומר גם חמש מאות בנשימה אחת ועיין בד"מ שתמה באמת על זה ולדעתי הכל משורש אחד אחרי שכותבין איש בתוך השירה לכן ראוי להמשיכו בנשימה וקשה לחלקו מחמש מאות כי תיבות איש לחוד אין לו שחר ע"כ המשיכו גם חמש מאות עמו בנשימה אחת אבל אין לכל זה שורש ועיקר בש"ס ופוסקים: עוד קשה לפי המפרשים דר"י ב"ב בא להוסיף תיבות איש ואת להוסיף על השירה קשה לי סיום דבריו מאי דאיתא בירושלמי ומסכתא סופרי' שחוץ ונחוץ וכו' ועיין פירוש הדבר בב"י בחידושיו להטור והגאון מביאו בקיצור שיהי' כעין משקולות הבנאים שוה משני הצדדים ונחוץ ופי' הב"י שיהיה נחצה לשניים על שני חלקים ע"ש באריכות ועכ"פ קאי זה על עשרת בנ"ה ולפי פירושם לא איירי עדיין ר"י ב"ב מי' בנ"ה רק מתיבות איש ואת לכותבו בתוך השירה וקשה דעל מאי קאמר שחוץ ונחוץ: עוד קשה על הוספות הלשון שיש במס' סופרים בדברי ר"י ב"ב בי' שיטין ובירושלמי שהובא בב"י ובחידושי הגאון ליתא דבר זה די' שיטין: עוד קשה לי עפ"י מנהגינו לפי פרושם הנ"ל דכותבין איש בריש הדף או לפי פירוש הגאון בריש שיטה עכ"פ כותבין תיבות איש למעלה משמות דבני המן והנה אמרינן בגמרא דשירות בנ"ה כותבין אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה ומפר' ר"ח אריח חצי לבינה ותיבות ואת ואת היא חצי משמות האנשים וכותבין לאת ואת זה על זה ושמות האנשים ג"כ זה על זה היינו אריח עג אריח וכנ"ל ועיין ברא"ש ובמ"י ובב"י באריכות מזה ולפי מנהגינו דכותבין תיבות איש כנ"ל על שמות האנשים נעשה אריח על לבינה: אשר מכל זה עלה בדעתי פירוש חדש בכוונות הירושלמי ובמסכת סופרים במה שלא עמדו בו כל האחרונים וכל דברי ר"י ב"ב דמס' סופרים הנ"ל הוא ענין אחד וכוונה אחת והוא מה שבא להוסיף ולחדש אמימרא דלעיל המבואר שם דשירות בנ"ה נכתבין אריח על גבי אריח וכנ"ל והיה הסברא לכתוב תיבת ואת בריש העמוד ובריש השיטה ותיבות פרשנדתא בסופה וכן כולם ואת זה ע"ג זה בריש העמוד ושמות האנשים דבני המן בסוף העמוד ג"כ זה ע"ג זה והיה נעשה אריח ע"ג אריח ולבינה ע"ג לבינה והיה נעשה השירה מי' שיטין עוד היה אפשר לעשות הכל מחמשה שיטין ולכתוב תיבות ואת ולהניח ריוח ולכתוב תיבות פרשנדתא ולהניח עוד ריוח באותו שיטה עצמה ולכתוב תי' ואת ולהניח עוד ריוח ולכתוב תי' דלפון וכן בשיטה שניה וכן בשלישית עד כולן והיה נעשה הכל תיבת ואת זה על זה היינו אריח על גבי אריח ולבינה ע"ג לבינה: אבל לא היה שמות האנשים בריש העמוד אלא או בסופו או באמצעיתו: וזהו דבא ר"י ב"ב להשמיענו לאמר בכתבן פי' סדר כתבן דעשרת בנ"ה צריך שתהא איש בריש דפא פי' כל איש ואיש מהן בריש דפא היינו בריש העמוד ואת בסופא בסוף העמוד. וכמו שאמרו בגמרא שם עשרת בני המן צריך לומר בנשימה אחת בודאי לא קאי על תיבות הללו רק דקאי על הזכרות שמותן כמו שפירש"י כמו כן הכא קאי על שמותן ומעולם לא עלה על דעת ר"י ב"ב להכניס תיבת איש ואת שלפני השירה בתוך השירה רק דשירות בנ"ה שוה לשארי השירות שאין כותבין תיבה שלפניהם כן בזה השירה מתחיל מש האיש שתהא בריש דפא היינו פרשנדתא בריש השיט' ואת בסופה וכן דלפון וכן כולם באופן שיהיה כל שמות אנשים בריש עמוד ותיבת ואת בסופה והיה נעשה ביו"ד שיטין כל השירה לפי סדר הזה ולכן מסיים ר"י ב"ב ואומר עשרת בסוף דפא פי' בריש העמוד דלא איירי משורה אחת רק מכל השורו' ועל זה קאי שפיר שחוץ ונחוץ שהיה שוה במשקלות הבנאים ויהיה נחלק חצי לכאן וקאי אמאי דקאמר לעיל מסדר כתיבתן שיהיה כל שמות אנשים ברישא ואת בסופה ובזה ניחא ומדוייק תיבת בכתבן דקאי על כל עשרת בני המן ועוד דקאי אדלעיל דאיתא שם במ"ס באמירה צריך להיות בנשימה א' ע"ז קאי ריב"ב דבכתבן יש עוד הדין כנ"ל. וביו"ד שיטין אפשר לגמר לפי זה אף דליתא זה בדברי ר"י ב"ב בירושלמי תיקון סופרים הוא כי דבר זה ממילא נשמע אחרי שאומר ר"י ב"ש שצריך שתהא כל איש מאנשי דבנ"ה בריש דפא ועשרת יהיה בסופה וא"כ נעשה השירה מי' שיטין וא"א לכתוב בחמשה שיטין כמו סדר שכתבתי לעיל דהא צריך שתהא האיש מאנשי דבנ"ה בריש העמוד אבל מעולם לח עלה על דעת ר"י ב"ב לשנות שירה זו מכל השירות לכתוב תיבות איש ואת שלפני השורה בתוך השורה ועולה לפי זה שפיר פירוש ר"ח דאין כאן אריח מתיבות איש על לבינה שמות האנשים (וקצת ראיה לדבר מהפייטין שיסד בסליחות מתענית אסתר איש בשלוש אמות והרביעית אויר מגולה ובוודאי כוונתו בתיבות איש על שרת בנ"ה והאי תנא נמי ירושלמי היא ותנא לישנא קלילא) ועיקר הכוונה מה שאמרו צריך לכתוב איש בריש שיטה פירושו שמו של כל איש ואיש ולא קאי כוונתו כלל על תיבות איש וכך אמרו בגיטין הכותב טופסי גיטין צריך להניח מקום האיש ולא קאמר שם האיש וזה הפירוש קרוב מאוד לשמוע במאמר ר"י ב"ב ואם פירוש זה אמיתי יש גמגום פסול במנהגינו בסדר כתיבות שלנו שכותבין גם תיבות איש ואת ועושין מזה שירה דהא קיל"ן דצריך לזהר במגילה בכל הדברים הפוסל בס"ת ואיתא ברמב"ם פ"י מה' ס"ת שירה שכתבה כתורה או תורה של כשירה פסולה ועוד איתא בכ"מ פ"ח שם בשם הריב"ש דכתב סתומה במקום שאינו צריך דפסולה ע"ש באורך וא"כ הכא נמי אם אין לכתוב כנ"ל איש ואת