גליא מסכת חלק א קע

אף גבי חמץ אסר בכה"ג אפילו ששואלים זה אח"ז ואפילו כשלא בא לפנינו רק א' לשאול רק על עצמו: ודקדקתי בדברי רש"י בסוגיא דפסחים דאית' שם ב' בתים כו' היינו ב' שבילין כו' לכאורה משמע שדין חמץ שוה ממש לשבילין אך רש"י בד"ה רבי יהודה מדמה לזה אחר זה מסיק שם וגבי בתים נמי אם באו לשאול זה לעצמו וזה בפ"ע אמרינן לכל חד אין צריך לבדוק ואי בבת אחת שניהן צריכין בדיקה עכ"ל הנה רש"י לא הזכיר ענין דשואל עליו ועל חבירו דלר' יוסי צריך בדיקה ולר' יהודה אין צריך. הוא הדבר אשר חקרנו דמוכח משיטות רש"י בסוגיא דכרכום דאף אם שואל רק אחת לעצמה אסורה לר' יוסי א"כ אינו מהצורך להזכיר כלל גבי חמץ שואל עליו ועל חבירו אסור לר' יוסי הואיל ואפילו בשואל רק לעצמו לחוד אסור בחמץ לר' יוסי. ובדברי ר' יהודה הזכיר רש"י שיש לחלק בחמץ בין שואל בבת אחת בין זה אח"ז. משום דלר' יהודה גבי כרכום וגבי חמץ אף דנימא דיש להם דין דשואל עליו ועל חבירו מ"מ מותר דשיטות ר' יהודה הוא דשואל עליו ועל חבירו הוה כמו זא"ז אבל לר' יוסי לא הזכיר רש"י שום הפרש גבי בתים דלרבי יוסי בכל אופן אסור כמו גבי כרכום וזוהי שיטות הרשב"א בסי' קי"א וגבי ג' נשים שלבשו חלוק אחד דלא כהטור סי' תל"ט ולפ"ז יש לפרש מה דאית' בסוגיא דפסחים היינו ב' שבילין פירושו כמו בסוגיא דכרכום דלר' יוסי אסור בכל גוונא אף ששואל אחד וכנ"ל. את זה אמרתי להעיר ע"פ מה דמסיק בסוגיא דכתובות בענין כרכום אין להחמיר שם חומרא דשאילות בת אחת דדוקא גבי שבילין דיש שם ודאי טומאה עלא' מהם משא"כ בשבוי' דאף בלא מחבואה ליכא אלא ספק איסור ע"ש ולפ"ז גבי כתמים דעיקר איסורו הוה רק מחמת ספק כמבואר ברמב"ם ריש פ"ט מאיסורי ביאה עכ"פ ראוי לדמות ענין כתמים לשבו' שלא לחוש בה כלל חומרא דשאילות בת אחת ולדעתי דבר הגון הוא ותמהתי על הרשב"א שהביא בשם התוס' שם בה' כתמים ושכן כתבו חכמי הצרפתים דיש להחמיר חומרות שאילות בת אחת בעסק כתמים וצ"ע: והנה באדם א' שנעשה לו טהרות שני פעמים הן מעצמו שהלך בשביל א' ואח"ז טיהר והלך בשני ועשה טהרות פעם שנית או שני בני אדם שהלכו ועשה אצל אדם א' שני מיני טהרות ושניהם קיימות משמעות המשנה דטהרות ושם ברמב"ם פ' י"ט משאה"ט דאסורין לאותו אדם לאוכלן דזה דומה לשאילות בת אחת נמצא למדין דבשני הטהרות של אדם א' ושאילות שני בני אדם כחדא נינהו והכל מטעמא דהוה תרתי דסתרי אהדדי ומאי חזית דאסרת לחדא טפי מאידך ונראה ברור להוציא ולהוכיח מזה האי כללא שכ' הש"ך בכללי ס"ס סי' ך"א דאפילו גבי איסורא דרבנן יש לאסור תערובות חד בחד דהיינו ממש האי דינא שכ' הרמב"ם דאם ראשונות קיימות אצל אדם א' שניהם נאסרות וגם האי א שכ' התוס' ב"ק (דף יא) ובנדה (דף כט) בענין נפל שהוא ספק זכר או נקבה נותנין עליו חומרות שניהם ימי טומאת נקבה וימי טוהר רק מזכר והקשו תוס' הא יש להקל שלא לטמא רק ימי זכר ואח"ז יש ס"ס ספק זכר שמא יצא ראשו ביום ראשון ותירצו הואיל ויתהפך אח"כ להקל ליתן ימי טוהר של נקבה לא אזלינן בתריה ועיין בנדה שם חקרו הס"ס על ענין אחר ותירצו ג"כ כנ"ל ע"ש: נראה דיסוד לסברא זו הוא משורש שאילות בת אחת דמחמירין גבי שבילין משום תרתי דסתרי וראיתי לבעל טורי אבן בחיבורו לר"ה (ד' כט) דאית' שם טומטום אינו מוצי' את מינו בתקיעות שופר והקשה הא הוה ס"ס שמא הוא זכר ואת"ל נקבה שמא טומטום אשר רוצה לצאת בשמיעה של זה ג"כ נקבה ותירץ משום דלפעמים תתהפך זה הס"ס לאידך גיסא היינו שטומטום אחר ירצה להוצי' את טומטום זה באיזה מצות של תורה ותאמר ג"כ שיוצא מחמת ספק שמא הוא נקבה א"כ הוה תרתי דסתרי לקולא ומבי' ראיי' מדברי תוס' הנ"ל ומסיק עוד וליכא למימר דבשלמא בענין דברי התוס' תהפך הס"ס באשה זו עצמה משא"כ הכא גבי טומטום א"א להתהפך אלא ע"י שנים ע"ז מבי' ראיי' מג' נשים שלבשו חלוק א' דכולן טמאות כשמצאו כתם ולא אמרינן להקל לכ"א מספיקא משום דהוה תרתי דסתרי אהדדי א"כ מוכח מזה דאפילו בשנים אמרינן דלא נזיל לקולא ע"ש שהאריך וכפי הנרא' ענין דנשי שלבשו חלוק הוה טעמא משאילת בת אחת כמבואר בתוה"ב שער ד' בשם חכמי הצרפתים ועוד דעת רשב"א דמן הדין יש לטמא כל הנשים ע"ש ועוד לסברות הטורי אבן שיש לחוש שע"י מקרה שיבוא טומטום אחר להוציא את זה יהיה תרתי דסתרי אף שעכשיו אין לפנינו עסק מעשה שיסתור א"כ איך מטהרין גבי ב' שבילין כשהלך באחד ועשה טהרות ניחוש שמא יהלוך ג"כ בשני ויעשה טהרות ונמצא יהיה תרתי דסתרי והלא מפורש בפ"ה דטהרות וברמב"ם פי"ט דאם טבל והלך בשניה ועשה טהרות והראשונות קיימות נאסרו שניהם גבי אדם אחר אבל מתחילה מתירין הטהרות ולא חיישינן שמא יהלוך ועוד דבשני בני אדם אף שכבר הלכו ועשו טהרות אם שואלין בזה אחר זה מתירין לשתיהן אלמא שיש הפרש בין אדם א' לשני בני אדם. ע"כ אין דברי בעל טו"א בזה נכונים: ואבאר מה שראיתי שבעל חוות דעת שגג בעיקר הזה שכ' בסי' ק"א בענין המבואר שם דכבש שלם לא מיקרי ראוי' להתכבד כ' שם ס"ק ה' וז"ל תמיה לו הא בפסחים (דף פח) גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת אמרינן שכולן אינן ראויות לאכילה. ואי נימא דכבש שלם אינה ראויה להתכבד אמאי אינם מתבטלין ברוב מה לי נמצא יבלת בא' מהעורות או לב נקוב ואינו ידוע באיזה מהן דמותרין כולן ע"ש באריכות: ולא דיבר נכונה בזה חדא דלא שייך התם ביטול כלל משו' דכל או"א אסור באכילות פסח של חבירו מטעם שלא למנויו ועוד נעלם ממנו עיקר ודין המבואר בסי' קי"א דלדעתי אף בחולין שהיו שוחטים חמשה בני אדם ה' בהמות ונתערבו הריאות ונמצא טריפות באחת מהן היה נראה לומר דאפילו אינו ראויה להתכבד שהדין הוא דיבש ביבש חד בתרי בטל זהו דוקא באדם אחד אבל בחמשה בני אדם דומה להאמור בסי' קי"א שנפל איסור לקדירה אחת ולא ידעינן לאיזה מהן דבשני בני אדם אסורין כל הקדרות ולהרמב"ן הוה דין זה דוקא בשאולות בת אחת כמו שהביא הש"ך ס"ק י"ט באריכות דלהרשב"א אף בזא"ז דהואיל ואין עתידין להתערב וע"כ צריך אתה לאסור א' מהן ומאי חזית לאסור להאי דילמא איפכא ולכן כולן אסורות עכ"ל ע"ש ובתוה"ב בספק התערובות האריך הרבה וויכוחי דברים מהרשב"א עם הרמב"ן ע"ש. וא"כ צ"ע טובא בתערובות יבש ביבש כה"ג שנמצ' ריאה נקובה אצל א' ואינו יודע של מי הוא אם יש להחמיר מיסוד שאילות בת אחת. וא"כ להרמב"ן יש לומר כששואלים זא"ז מותרין ובבת אחת אסורין ולרשב"א בכל אופן אסור או אפשר לומר דלא שייך כלל איסור בת אחת ביבש ביבש דקיי"ל דהאיסור נהפך להיתר כמו שהאריך הרא"ש פ' גיד הנשה ומותר לאכלן כולם כאחד לא שייך חומרות דבת אחת ולכאורה מה לי תערובות יבש ביבש או ספק טומאה בר"ה דהתורה טהרתו ומ"מ בשאילות בת אחת מחמירין כמו כן יש לומר בתערובות יבש אולם לכאורה הא גבי טהרות אף באדם א' אוסרין כששני הטהרות קיימות וגבי יבש ביבש מתירין בפשיטות ועיין בתוה"ב שביאר רשב"א שבאדם א' יש להקל טפי ע"ש ויש לחקור עדיין בזה: אך גבי פסחים שכל אחד מהן אסור לאכול פסח של חבירו בפשיטות לא שייך ביטול דעיקר ענין ביטול ברוב הוא מחמת ששני חתיכות יש כאן שמותרין לאכול אותן אזלינן אחרי רובא שהשלישית ג"כ מותרת מאחרי רבים להטות. וזה לא שייך גבי פסחים הואיל ואין לו היתר רק בפסח א' מהן שהוא נמנה עליו שייך כאן אחרי רבים להטות ביטול ברוב. ובפרט למאי דקי"ל אין איסורין מבטלין זה את זה ואפילו למ"ד מבטלין מבואר בשבת (ד' פט ע"ב) דלא נאמר אלא למלקות ולחטאת אבל באכילה אסור ע"ש. ועכ"פ יש נ"מ מזה אפילו בחולין אם חמשה בני אדם נודרים הנאה זה מזה ואז דומה לענייני קרבן פסחים שלא שייך בהן ביטול: בעל חוות דעת בא לקבוע עיקר ויסוד חדש על האי פלוגתא דרמב"ם ורשב"א דפליגי בספק דאוריית' אי אסור מדאוריית' או לאו ואמר ע"ש המבואר גמ' ערוכה סוטה (ד' כט) רב גידל רמי כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל טמא ודאי הוא דלא יאכל הא ספק יאכל וכתיב כל טהור יאכל בשר טהור ודאי הוא דיאכל הא ספק לא יאכל ומהגמ' הנ"ל עשה הנחה מוכרחת דבכל מקום דאמרה התורה קום ועשה קאי ואיירי דווקא בודאי ובכל מקום שאמרה תורה בלשון לאו נמי קאי ואיירי על ודאי ולא על ספק ובזה מיישב שם כל הקושיות שחקרו מפסח ומצה ע"ש: אמנם לפי הנחה זאת יש לעיין חולין (ד' סו ע"ב) דאית' שם ת"ר ממשמע שנאמר אכול את שיש לו שומיא' אל תאכל את שאין לו וממשמע שנאמ' אל תאכל את שאין לו שומע אני אכול אויס ולמה שנאן לעבור עליו בלאו ועשה ע"ש ולפי המדה הנ"ל א"כ אדל דדיוקא לדינא סתרי אהדדי גבי ספק איך נדייניה להאי דינא ש לעיין על הנחות כלל הזה: ו הלכות חנוכה שבת (כ"א ע"ב) ת"ר מצית חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל או"א והמהדרין מן המהדרין כו' בש"א יום ראשון כו' ובתוספות ד"ה ומהדרין מן מהדרין כו' נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלא על נר איש וביתו כו' והרמב"ם פ' ד' מה' חנוכה אינו סובר סברות התו' אלא ס"ל דמהדרין שניים קאי וסברי אף הידור הראשון ובשו"ע סימן תרע"א סעיף ב' כמה נרות מדליק בלילה הראשון אחד ומוסיף והולך עד בלילה האחרון יהיו שמינה ואפילו רבים בני הבית לא ידליקו יותר והרמ"א כתב וי"א דכל א' מבני הבית ידליק רמב"ם עכ"ל ובביאורי הגאון ס"ק ג' ואפילו רבים תו' דלא קאי אמהדרין וכ"כ הרמב"ן דכן נהגו ובס"ק ד' וי"א כ"כ הרמב"ם להלכה כו': ונתתי אל לבי לעיין בסוגיא הנ"ל וראיתי שדברי הרמ"א תמוהין מאוד ואין לו מקום סמיכה לדבריו מדעת הרמב"ם בזה והרמ"א סיים וכן המנהג פשוט כו'. ובאמת שעל סמיכות דברי רמ"א כן עמא דבר לנהוג כך וסמיכות רמ"א הוא על שיטות הרמב"ם אבל עיינתי על אמיתות הדבר שמעולם לא כיון הרמב"ם לזה הסברא שהעלה רמ"א בשמו: ונקדים לבאר מה דקשה בהשקפה ראשונה על שיטות התוספות דדייקו לומר דמהדרין שניים לא קאי אמהדרין קמייתא דאי ס"ל גם הידור קמא א"כ ליכא הכירא בענין היכר שרוצין לעשות מנין הנרות כמספר לילות שכך יש בני אדם בבית אע"כ לא סבירא להו הידור קמא. ויהיה שפיר היכרא ע"כ: והקשתי לפי מה דנמצא פלוגתא בין רש"י ותוספות לקמן בד"ה מצוה להניח דסברות התוספות דאין להניח על פתח הבית אלא כל הבתים שבחצר מחוייבים להניח הנרות על פתח ושער החצר) ורש"י מפרש בד"ה מבחוץ דכל בית מניח על פתח ביתו ע"ש ומפתה לשיטות התוספות דכל עיקר מצות חנוכה שכל אנשי בתים הדרים בחצר אחד מניחים נרותיהם על פתח שער חצר וא"כ ממילא ליכא היכרא כשמוסיף או מחסר והולך בשארי לילות דלא ידעי ואינו ניכר אם יש כך בתים בחצר אי עושה זאת משום היכרא דמספר הלילות ומי הועילו התוספות בתקנתם שמפרשים דמהדרין שניים אינו סוברין הידור ראשון כדי שיהיה היכרא ניכר על מנין הלילות ולא על מנין אנשי הבית כמו כן עתה שכל הבתים הולכין על פתח חצר ג"כ ליכא היכרא על מספר לילות שמחסר או מוסיף בשלמא אילו הוה סובר תוספות כשיטות רש"י שמניחין כ"א על פתח ביתו דוקא שפיר הוה היכרא טוב אבל השתא ליכא היכרא וכנ"ל ואף זאת לכאורה יש לחקור לפי המבואר שם ברמ"א ויזהרו ליתן כאו"א נרותיהם במקום מיוחד כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין ע"ש ואטו לא ידעו התוספות להמציא תיקון מזה ומנ"ל לומר דמהדרין שניים לא סברי הידור קמא דילמא סברי רק שמהצורך ליתן כ"א במקום מיוחד: ולבאר כל זאת אמרתי ענין חדש לפרש שיטות סברות הה שלא ראיתי עדיין לשום א' שביאר הענין על אמיתתו ונתג הפירוש