גליא מסכת חלק א קסב

שהגירעון שיש בכללא דהגמ' במאי דאמרו כל אמתא בריבוע אמתא וב' חומשי באלכסונו לא נמצא בו חסרון רק חלק א' מקי"ג אבל בענין גירעון וחיסרון שעשו דייני דקיסרי ור' יוחנן תמצא בו חיסרון בערך חלק א' מך"ה דהא נתבאר דחלון מרובע ד' על ד' יש באלכסונו ה' טפחים וג' חומשי ורביע הייני ך"ח חומשי ורביע וא"כ מהצורך לנו שחלין עגול יהיה ג"כ רחבו כך שידוע ונראה בחוש דכל דבר עגול הוה רחבו כרוחב אלכסון של מרובע הפנימי אבל לפי מאי דאמר ר"י דחלון עגול די שיהי' בשטחו ך"ד טפחים אזי לא תמצא ברוחב העיגול רק בערך ך"ז חומשין ותחסר לך חומש ורביע חומש דהא בך"ד טפחים שטח יש בו ת"ר חתיכות חומש על חומש דיש בכל טפח כ"ה חומשין ובתוך עיגול שהוא רוחב כ"ז חומשין תמצא בו ג"כ שטח בערך קרוב לסך הנ"ל ומתברר עפ"י מופת שעשו התוס' דהנה אם רוחב העיגול כ"ז תמצא בהקיפו פ"ה היינו מכלל האמור בש"ס דכל שיש ברחבו טפח בהקיפו שלשה עולה ההיקף פ"א עוד להוסיף חלק שביעית מרוחב אלכסון כמו שביאר הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ק דעירובין נתוסף עליו עוד ארבעה סך הכל עולה פ"ה. ובמופת שעשה התוס' לברר כמה שטח יש בהעיגול מהצורך לנו לעשות מהעיגול מרובע ארוך אשר יהיה רוחב שלו חצי של רוחב העיגול וארכו יהי' חצי היקף העיגול וא"כ יהיה המרובע ארוך אורך מ"ב וחצי על רוחב י"ג וחצי ואם תעשה כפל י"ג רחבו על מ"ב ארכו עולה תקמ"ו עוד הוסיף החצאין שיש באורך ורוחב עילה ג"כ כ"ג ס"ה עולה קרוב לתק"ע שנמצא מעט אשר נחסר לך לשטח ך"ד טפחים שעולה לסך ת"ר. על כל פנים בכללא של ר"י דאמר דדי שיהי' בשטחו כל עיגול ך"ד מעט אשר יעלה רחבו של העיגול יותר מר"ז חומשים ועולה החיסרון בודאי בערך חלק אחד משלשים ולא תמצא בעיגול הזה מרובע ד' על ד'. ולפיכך יותר קרוב נראה לקבוע כללא דקבעי בעלי הגמרא במאי שאמרו כל אמתא אמתא וב' חומשי באלכסונו ולפ"ז מהצורך שיהי' העיגול רחבו ך"ח חומשין: וממילא יהי' בשטח יותר מדו"ד טפחים ומתברר ע"ע מופת שעשו התוס' לחתוך העיגול על רצועות ולעשות ממנו רבוע ארוך דלפי כללא דהגמ' דיהי' העיגול רוחב ד"ח חומשין יהיה הקיפו עולה פ"ח כנ"ל דכל שיש ברחבו יש בהקיפו ג' פעמים ככה עם תוספות שביעית. והריבוע ארוך שיהיה נעשה מהרצועות חתיכות העיגול יהיה ארכו חצי ההיקף היינו מ"ד ורחבו חצי רוחב העיגול היינו י"ד וכשתעשה כפל מידות ארכו על מידות רחבו היינו י"ד פעמים מ"ד עולה תרי"ד ויש בו יותר מד"ד שאמר ר"י שאינו עולה אלא לת"ר חומשין ועל פי זה מתפריש לנו הטיב מאי דמסיק הש"ס בסוכה ולא היא וכו' דהנה ר' יוחנן דאמר דדי שיהי' בו שטח רק ד"ד ואזי בודאי יהיה בו חלון מרובע ד' על ד' לשיטתו קאי דסובר לעיל פ"ק (דף יד) דאמרינן שם על משנה דכל שיש ברחבו טפח בהקיפו ג' מנה"מ ויליף שם ר' יוחנן מקרא דים שעשה שלמה ע"ש וא"כ מוכח דר"י סובר דהאי כללא מצומצם הוא. וזהו סברות נמי דייני דקיסרי דעשו כללות בערך שטח העיגול נגד המרובע המסבבו או נגד ריבוע שבתוכו ואמרו שריבוע החיצון עוד על העיגול שבתוכו חלק רביעי משום דסברי כר"י דהאי כללא דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה כללא דייקנא הוא ולפי"ז נראה בעין ובחוש ע"י מיפת עשו בעלי התוס' לחתוך העיגול על רצועות ולעשות ממנו ריבוע ארוך. דאם יהי' רוחב העיגול ב' טפחים ויהי' המקיפו רק שלשה פעמים ככה היינו שיעלה החוט המקיפו רק ששה ממילא יהיה הריבוע ארוך ארכו ג' ורחבו טפח כמו שמבואר שם שפיר שהעיגול נחסר חלק רביע מהמרובע המסבבו ואינו מעדיף רק פלגא מן המרובע שבתוך העיגול אשר שטחו חצי משטח ריבוע החיצון ולפי"ז תמצא בשטח כ"ר עיגול מרובע ד' על ד' דהוה שיתסר שטח וכל זה לפי מאי דסברא דהאי כללא דכל שיש ברחבו וכו' דייקנא כמו דילפי זה שם ר' יוחנן מקרא דים של שלמה אבל לפי האמת דהאי כללא לאו דייקנא ליתא להנהו כללא דדייני דקיסרי וליכא ריבעא עודפא בהמרובע החיצון על העיגול שבתוכו כנ"ל באורך וגם בעיגול יש בו עודף יותר מפלגא על מרובע שבתוכו וליתא במרובע שני חלקים מהעיגול המסבבו אלא כחות מזה כנ"ל וא"כ בשטח כ"ד שאמר ר"י לא תמצא בו מרובע ד' על ד' דהיא שיתסר מרובע וזה דמסיק ולא היא דהא קחזינא דלא הוה כילי האי כלומר דבשיעורא שקבע ר' יוחנן ליכא בו שיעור ד' על ד' ועפי"ז מדוקדק מאד דברי רש"י שכ' שם בד"ה ולא היא וכו' אלא שיהא רחב כשיעור אלכסונו וכל אמתא אמתא וב' חומשי באלכסונו ולכאורה אינו מובן כלל מאי דכ' אלא שיהא רחב וכו' ואטו עד השתא לא ידענו דכל עיגול הוא רחב כשיעור אלכסון מהמרובע וביותר מאי דכ' אלא שיהא רחב וכו' משמע דבשיעורא דר"י אינו רחב כל כך והש"ס הוא דקמצריכו שיהא בו רוחב כאלכסונו. ולפי הנ"ל נתבאר הכל הטיב דע"פ מיצוי חשבון דהאי כללא דכל שיש ברחבו יש בחוט המקיפו ג' פעמי' לאו דווקא א"כ ליתא בשטח כ"ד מרובע ד' על ד' ולא תמצא בו כילי האי אלא כשאתה רוצה לשער דבר עגול שתוכל לעשות בו ד' על ד' מרובע ע"כ צריך שיהי' ברוחב העיגול כרוחב שיעור אלכסון של מרובע דהיינו כ"ח חומשין היינו ה' וג' חומשין וממילא יש בחוט המקיפו יותר ובתוך שטחו יותר מכ"ד וזהו שכ' רש"י אלא שיהא בו כשיעור אלכסונו כלומר דדבר העיגול מהצורך שיהא בו כאלכסונו והאי כללא יותר דייקנא הוא מכלל של ר"י ודייני דקיסרי שעולה חסרונם בערך אחד לשלשים כנ"ל באריכות: והשתא ניחא מאוד מאי דאי' האי מסקנא ולא היא בסוכה וליתא כאן בסוגיא דחלון דהנה ראיתי במגיד משנה פ' י"ז מה' שבת ה' כ"ו שכ' שם על מאי דאי' בקורה דכל שיש בהקיפו שלשה יש ברוחבה טפח כ' וז"ל ודע שזה החשבון אינו מדוקדק ויש בו פחות א' מכ"ב בטפח והוא ע"ד הקירוב ולא דקדקו בשל דבריהם והקילו עכ"ל ולפיכך בסוכה דהוא דאורייתא מסיק הש"ס לאסוקי ולסתור ולהודיע דהאי כללא לאו דייקנא ואין לסמוך עליו בשל תורה וניחא דרש"י מסיק שם אלא שיהא רחב כשיעור אלכסונו וכו' ולא מסיק נמי וכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה להודיע שיהא בהקיפו י"ז נכי חומשא משום דלפי הנ"ל מהצורך לנו בסוכה לעיין בעיגולא שיהי' רחבו על כל אמה ב' חומש' עודפא שהוא כאלכסונו של מרובע דהאי כללא מעט דמעט חיסרון שאינו ניכר הוא אבל אין אפשר לכוין בסוכה עגולה ע"פ האי כללא דכל דיש ברחבה יש בהקיפו ג' דזה לא נאמר אלא בענין דרבנן (או בטומאה לחומרא) אבל לא בסוכה דהוה דאורייתא דחיסרון שלו הוה חיסרון הניכר כנ"ל באריכות. אבל בכאן בחלון דהוה דרבנן לא מסיק הש"ס האי ולא היא דהא אנן חזינן דבדבריהם הקילו לסמוך אהאי כללא כמו שכ' המגיד משנה א"כ אפי' כשלא יהי' בחלון רק מידתו של ר"י דיו אף שיש בו חיסרון שעולה פחות על שיעורו במרובע ד' על ד' כנ"ל. ומהתימא גדולה על בעל תורת חיים שעמד לדקדק על הרא"ש שכ' דשיעור חלון עגול הוה י"ז נכי חומשי בחוט המקיפו והקשה ממאי דיש חיסרון בכללא דב' חומשי באלכסונא דהוה רק חיסרון א' מקי"ג כנ"ל והוה מיעוטא דמעט ואינו ניכר כל כך ולמה לא הקש' מהאי חיסרון שיש בהאי כללא דברוחב טפח יש בהקיפו ג' דהחיסרון הוה גדול ארבעה פעמים ככה והוה חיסרון הניכר אבל באמת בחלון לק"מ וכנ"ל מהמגיד משנה דבדבריהם הקילו רק זאת קשה לי על הב"י שכ' בשו"ע סי' תרל"ד בטור שם איך ששיעור סוכה עגולה הוה כ"ט טפחים וב' חומשין והביאו המג"א שם וקשה דהא יש חיסרון בזה א' מכ"ב כנ"ל וסוכה דאורייתא ואמרינן שיעורין חציצין וכו' אבל הרמב"ם דיקדק בזה על הנכון מאוד וכ' בין בחלון ובין בסוכה דעגולה צריך שיהא בה כדי לרבע וכו' וידוע דדרכו של הרמב"ם שלא להביא בספרו רק דין המבואר בש"ס. אבל לפי פירושנו במאמרו של רבי יוחנן כוונת ר"י עיקרא הכי הוא לומר דאויר צר כמאן דליתא וצריך שיהיה כדי לרבע ד' על ד' דווקא וקאמר שיעורו כ"ד קאי על שטח אשר הוא נעלם ויוודע על פי מרובע אשר נעשה בתוכו ע"פ סברות ר"י יכיל לעמוד בתוך העיגול הזה משטח כ"ד מרובע ושפיר תולה הש"ס מאמר ר"י לדייני דקיסרי דכמו דדייני דקיסרי נתנו עין הצופה תמיד אל המרובע ולא אל העיגול משום דבעינן שטח העיגול נעלם הכי נמי ר"י כיון במאמרו על מידות שטחו ולא כיון כלל שהצופה והמשער ימדוד את העיגול שיהיה כן שזה מהנמנע רק שמשמיענו סברות רבי אביגדור מהצורך שיהיה גדול כל כך עד שיהיה בו מרובע ד' על ד' וכמו שמאריך רש"י שם בפירושו בד"ה צריך וכו' על כן ממילא בחלון עגול יהיה לך אויר שטח כ"ד ע"פ סברתו דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו ג' דייקנא הוא וכן הוא בסוכה והש"ס הוא דמסיק ולא היא וכו' דהאי כללא לאו דייקנא ובזה שפיר מקשה הגמרא בפר"ק (יד ע"א) שם והאיכא משהו. ועיין שם בתוספות דקשה להם דאיך מקשה הש"ס כך הא האי כללא לאו מצומצם ע"ש די"ל דדווקא על ר"י מקשינן כן דלשיטתו דילפי זה מקרא ומוכח ג"כ מהנהו סוגיות דחלון וסוכה דסובר כדייני דקיסרי דהאי כללא ע"כ מצומצם הוא ומקשי שפיר: ד הלכות עירוב ודין מערב ביה"ש. שבת דף ל"ד אמר רבא אמרו לו שנים צא וערב עלינו לא' עירב מבע"י ולאחד עירב ביה"ש כו' שניהם קנו עירוב בתוספות ד"ה שניהם קנו עירוב פי' בקונ' דרבא איירי בתחומין כו' וקשה לרשב"א דרבי יוסי לית ליה גבי נשרף או נטמא ספק עירוב כשר אלא משום חזקה כדתניא התם בהדיא כיצד אמר רבי יוסי ספק עירוב כשר כו' אבל בספק כי הכא שהניחו ביה"ש או נאכל ביה"ש לא מכשר עד כאן לשונו ובשו"ע סי' תט"ו סעיף ג' הביא דעת רש"י ורמב"ם בסתם ומסיים ויש חולקין והוא דעת תוספות עיין שם: ובכדי לבאר דין זה על מקורו נעמוד על כמה חידושים להלכה לדינא בענין עירוב ביה"ש ובשארי דיני עירוב הנה עיקר הפלוגתא אם כשר ספק בלא חזקה דעת הרמב"ם בפרק ו' מה' עירובין כרש"י וכתב המגיד והרשב"א הקשה ע"ז מעירב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה שאינו עירוב אלמא לא אמרי' ספק כשר אלא כשהיתה לו חזקת כשרות ומזה נלמוד לעירב ספק יום ספק לילה שאינו עירוב עכ"ל רשב"א ותירץ המגיד וז"ל שהרמב"ם נשמר מזה וכתב בה' ט"ו עירב בתרומה שהיא ספק טמאה משום שאינה סעודה ראויה מבע"י ואדרבא פשיטא לן שלא היתה ראויה זו לאכילה ואעפ"י שאסורה מחמת ספק מכל מקום לגבי אכילה חזר הספק כודאי אבל כשהיתה טהורה ונסתפק אימתי נטמאת הרי היתה טהורה מבע"י וראויה ואעפ"י שבשעת קניות העירוב ספק לנו אם היתה ראויה או לא הרי זה ספק עירוב וכשר וכן הדין במערב ביה"ש והכין מסתברא לי מסוגיא דפרק ג' (ד' ל"ו) דלדידן דקי"ל תחומין מדרבנן ספק בעירוב אף דלא היה ליה חזקה ברורה כל שאין חזקה כנגדה כשר וכן בדין דהוה ספק דרבנן ולקולא וזוהי אוקימתא דר"ה בר חרנא שחלק בין תחומין לטומאה כדאיתא התם ויעיד על זה שטעם ספק טהורה ספק טמאה שאינה עירוב משום סעודה הראוי' מה שאמרו אם הי' לפניו ב' ככרות ומבואר בסמוך כך נ"ל להעמיד דברי רבי' ורש"י אבל ר"ס ורמב"ן ורשב"א פירשו בחצירות דווקא. ויש הימה בדברי רשב"א שפירשה בחצירות וכתב שאם עירב בחצרות בתרומה ס' טמאה ספק טהורה שאינו עירוב וכתב בדין תחומין שאינו עירוב למדו ממה שאמרו בתרומה ספק שאינו עירוב ואומר אני לדבריו עירוב חצירות יוכיח: ודברי רבינו ורש"י ז"ל עיקר ונ"ל יותר עד כאן לשון המגיד עיין שם: וז"ל בעל נודע ביהודא סימן ס"ה אשר חקר שם דודאי לא בעי חזקה באיסור דרבנן ובעירובין ל"ו דאמרינן כיצד אמר רבי יוסי ספק עירוב כשר עירב בתרומה ס' מבע"י נטמאת כו' אבל עירב בתרומה ספק טהורה ס' טמאה אין זה ספק עירוב כשר הנה אין הטעם דרבי יוסי בעי חזקות היתר בספק עירוב זה לא שמענו מעולם דאי בחזקת היתר מאי איריא ספק דרבנן אפילו ספק דאורייתא ג"כ מוקמינן אחזקה אלא די דבעי רבי יוסי בספק דרבנן שלא יהא חזקת איסור