גליא מסכת חלק א קנט

מפרש מאי דמסיק הש"ס במסקנא מאי דמקשינן שם על ר"י מכדי וכו' ומתרץ דאמר כדייני דקיסרי וכו' ולפי דבריו דהעיקר הענין דר"י איירי בהיקף הריבוע אם כן מאי ענין קישור וחיבור יש במאמר ר"י לדברי דייני דקסרי: כי זה כדאי אין לנו להסתפק כלל כשבאנו לפרש דבריהם על הנכון ובלא שום טעות ע"כ המה איירי בשטח דריבוע מגו עיגולא הוה פלגא דווקא בשטח א"א לפרש על ההיקף בשום פנים דהא יתרונו אינו עולה אפי' לאחת דהא ד' על ד' מרובע עול' ט"ז ועיגולו סביב אין עולה הקיפו לי"ז בשלימות ואין לומ' דהש"ס מפרש מאי דאמרו דייני דקיסרי עיגולא מגו ריבועא ריבעא איירי בהיקיף דזה אמת דבין בשטח ובין בהיקף הכי הוה מ"מ לא היה מהצורך להבי' דבריהם לענין מאמר ר"י דהא עיקר תירוצו על ר"י דאיירי בריבוע וזה מבואר שם ונזכר כמה פעמים בסוגיא דריבוע יתר על עיגול רביע ועיקר תירוצו חסר מן הספר דלא נמצא זכר כלל בש"ס דר"י איירי בהקיף מרובע ומאי דאמר ר"י אמר כדייני דקיסרי אין לו שחר לפי פירושו איך מכוון בזה דר"י איירי בריבוע ועוד לא ידעתי לפרש לפי פירושו מאי דמסיק הש"ס בסוכה ולא היא דקחזינא דלאו הכי הוא על מאי קאי שם הש"ס על דייני דקיסרי א"א לפרשו דהא לענין החזקת שטח באמת הכי הוא במכוון ועל ר"י נמי א"א לפרשו לפי דבריו דר"י איירי בריבוע היקף. אם לא דנימא דהש"ס קאי על מאי דאינו עולה ההיקף של הריבוע רק כ"ב טפחים וב' חומשין וחסר עוד טפח וב' חומשין עד כ"ד טפחים דמבואר בדברי ר"י ועוד עיקר הענין תמוה לומר דר"י רצה ליתן שיעור מדידה כמה צריך להיות בחלון עגיל ואמר שצריך להיות בהקיפו כשנרבעו כ"ד ולמה לו ליתן שיעור בריבוע דצריך לנו להביא נגר ובר נגר לרבעו ולכוין עליו המדידה ויותר היה לומר שיעורו כדאית' שהוא עגול לפנינו ולתת שיעור על היקף עיגולו כמה מהצורך הוא להיות ע"כ אין דבריו מספיקין בשום פנים להציל שמועה זו על מכונה ואמיתות כוונתה: ובשומי על לב להעמיק עיוני בסוגיות הללו ראיתי ונתתי אל לבי אשר בעלי התוס' המה שגללו אבן הטועים על ר"י ודייני דקיסרי. ויש בידי למחות אבן הטועים. כי אני דקדקתי הטיב בדברי רש"י בסוגיות הללו נראה לפני בעליל שלא זו הדרך ולא זו העיר אשר העירו התוס' בזה ומעולם לא עלה כזאת על דעת רש"י לתלות טעיות כאילו על ר"י שעלה על דעתו למעייל פילא בקופא דמחטא רק דרך אמת דרך בה רש"י בפירושו לסוגיות הללו וכמו שנראה מבואר הטיב ברש"י בסוכה (ח ע"ב) ד"ה אבל ריבוע מגו עיגולא פלגא וכו' אתה מוציא ממנו חצי השיעור הנשאר בו וכו' נמצא מפורש איך שנתיב יותר ואמת כיונו רש"י על דייני דקיסרי ומפרש שהמה איירי בשטח ובאמת התוס' שם בד"ה ריבוע המה ראו כן תמהו על דברי רש"י איך אמת תפסו לפרש את דברי דייני דקיסרי דלפ"ז איך יבא אל הנכון דברי ר"י דעיגול המקיף יש בו כ"ד טפחים. וזהו כוונות התוס' שכתבו ותימה מה ענין זה אצל זה דזה ברור דאין ראיי' משטח לחוט המקיף ומאי מסיים רש"י הילכך לט"ז רובע וכו' ולפיכך מסיק התוס' ומפרשי דדייני דקיסרי לא איירי בשטח אלא קאי אאלכסון שאלכסון הריבוע הוא כפול מהרחבו ורוחב העיגול הוא עצמו אלכסינו של הריבוע ושפיר הוה שייכות לדייני דקיסרי לדברי ר"י. וראיתי במהרש"ל שכתב לפרש קושיות התוס' הנ"ל ודבריו תמוהין מאוד בעיני וגם דברי מהרש"א אינם מובנים לי' אבל בלתי ספק כוונות תמיהות התוס' על רש"י הוא ברור כמ"ש שתמהו איך מפרש רש"י לדברי דייני דקיסרי על קוטב האמת דא"א לפרש כן את כוונות ר"י דאיירי בחוט המקיף. דתחילות דברי רש"י מה שכ' כשאתה מרבע כו' אתה מוציא ממנו כו' פשוט וברור דקאי על שטח ומאי דמסיים רש"י הילכך ט"ז ריבוע כו' צריך עיגול המקיפו כו' היה משמע בפשיטות להתוס' דרש"י קאי על חוט המקיף דהא ר' יוחנן איירי במקיף ושפיר כתבו דמאי ענין זה אצל זה ר"ל מאי ענין שטח להיקף וכמו דהאריכו (שם ע"א) תוס' ד"ה כמה דאין ראיי' משטח להיקף ע"ש וזה ברור ועיקר יסוד תמיכות התוס' אשר מלאו לבן לומר ככה לקבוע טעות גדול כזה על דייני דקיסרי הוא על מאי דמסקינן בסוכה ולא היא וכו' משמע דהגמ' החזיקו את דבריהם בטעותא: אמנם המעיין בדברי רש"י שכ' בד"ה ולא היא אלא שיהא רחב כשיעור אלכסונו של מרובע וכל אמתא בריבוע אמתא וב' חומשי באלכסונו עכ"ל. מבואר הטיב דע"כ דרש"י אינו תופס לפרש טעותא דקיסרי ע"ד שכ' התוס' שעלה על רוחם לומר דכל אמה ריבוע הוה ב' אמה באלכסונא דאם נאמר כן היה לרש"י לפרש ולא היא אלא כל אמה ריבוע אין בו רק אמה וב' חומשי באלכסונו אבל השתא דכ' אלא שיהא רחב כשיעור אלכסונו של מרובע וכו' משמע איפכא דטעותא דקיסרי הוה שעלה על רוחם לקבוע שיעור פחות מזה והמסקנא דולא היא לטפויי קאתי ולומר שיש בו כשיעור אלכסונא מאמה וב' חומשין ובאמת דלכאורה דברי רש"י הנ"ל מחוסרין הבנה: וגם לשון רש"י שם בסוגיא דחלון בד"ה ריבוע מגו עיגולא פלגא בעו למשקל מיני' פלגא דהאי שיעורא דפייש דהוה תלתא מדמעיקרא דהיינו תמני' מכ' ופשו להו שיתסר דס"ל דכל אלכסונא הכי הוה עכ"ל משמע מפורש דרש"י מפרש ענין מאמרו דקיסרי על שטח וכפי האמת בלי טעותא ולפיכך מאי דמסיים רש"י שם דסבירא להו דכל אלכסונא הכי הוה מחוסרין הבנה אמאי קאי ויותר תמוה ממה שתמה התוס' בסוכה שם ארש"י מאי ענין זה אצל זה בפשיטות תמוה כאן מאי ענין אלכסון להשטח דאיירי בהו דייני דקיסרי לפי פירש"י ועוד דדברי רש"י שם בד"ה צריך שיהיה בהקיפו וכו' ושני טפחים ומשהו וכו' מאמצעו לכאן טפח ומאמצעו לכאן טפח וכו' דכי מרבעינן ליה וכו' סתמינן להו ומוקמינן לה אריבוע וכו' ע"ש כולו תמוה באין מבין כלל מאי כיון רש"י בזה כמוש"כ התוס' שם בד"ה ושניים ומשהו וכו' ע"ש והתוס' מביא פירוש ריב"ן דהשני טפחים ומשהו המה זקיפין מלמטה למעלה בגובה של החלון ע"ש וזה אינו פולה אלא לפי סברות התוס' שם דדייני דקיסרי סברי דכל אמה בריבוע ב' אמות באלכסונא אבל לפי שביארנו דרש"י לא נחית לזה א"א לפרש כך ועל סברות פי ריב"ן קשה לישנא דהש"ס דקאמר ר' יוחנן שניים ומשהו מהן אמאי קאי תיבות מהן דלפי פי' ריב"ן כ"ד טפחים דקאמר ר"י איירי בהקיפו ושנים ומשהו קאי אגובה החלון וא"כ מאי קאמר מהן וכן הקשה בספר תורת חיים ע"ש עוד נראה דהש"ס הכא בפ' חלון לא מסיק האי מסקנא דולא היא וכו' וחי הוה טעותא גדולה כל כך כסברות שכתבו התוס' קשה למה משמיט הש"ס כאן האי מסקנא דמשמע לכאור' איך שבעלי סוגיא זו נשקעו ונקבעו בהאי טעותא ולא הדרי בהו כלל. עוד קשה לישנא דהגמ' לפי פי' שכ' התוס' דסברי כל אמה ב' אמתא באלכסונא היה לו להש"ס לומר ר' יוחנן סובר כדייני דקיסרי וכו' אבל השתא דקאמר ר"י אמר כי דייני דקיסרי משמע קצת שאין ענין הפרש ביניהם כל כך בשיעורין: ולבוא אל תוכן הדבר נקדים מאי דאמרתי לחקור איזה ענין רבותא וחידוש השמיענו ר' יוחנן במאמרו במאי דקאמר דחלון עגול צריך להיות כ"ד ולכאורה עיקר הענין שיהי' בו חלון ד' על ד' מרובע (וכן העתיק הרמב"ם דין הזה בפרק ג' מה' עירובין ע"ש) וזה לכאורה אין בו צורך שמבואר במשנה דשיעורו כך. ואי נימא דמשמיענו דכל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו שלשה ג"כ אינו מהצורך שמפורש זאת במשנה פ"ק דעירובין ובפרק י"ב מאהלות ואין לומר לפרש ע"פ סברות התוספות דמשמיענו סברות דייני דקיסרי ולפי טעותא שקבעו התוספות עלייהו דסברי דכל אמה ריבוע ב' אמה באלכסונא. ולפיכך השמיענו שצריך להיות בהחלון העגול רחבו שמנה מפני שצריך להיות רוחב כאלכסונא של מרובע ולכן בהקיפו יש בו כ"ד ג"כ קשה לענין מאי קבעו ענין חשבון הזה דווקא בדין חלון ובדין סוכה מהראוי היה לקבוע מאמרו בדרך כלל כמו שקבעו דייני דקיסרי את מאמרן: ועוד יש לדקדק יותר מכולן על רבי יוחנן לענין מאי קבע ענין האי חושבנא על חוט המקיף שצריך להיות כ"ד ומרבה עלינו את הדרך מהראוי היה למעט בהילוכו ולקבוע את ענין מאמר החשבון על הרוחב ולומר דחלון עגול צריך להיות בו רוחב שמנה דהרחב מהעיגול הוא בעצמו אלכסונו של המרובע וע"פ טעותא הנ"ל שקבע התוספות עולה החשבון במכוין כך מד' על ד' מרובעין שמנה אלכסונו בעיגולא בשלמא בפ"ק לענין קורה דנקיט שם אם היא עגולה וכו' כל שיש בהקיפו ג' יש ברחבו זכו' וכן בפ' י"ב דאהלות דאיתא שם במשנה קורה שהיתה נתונה מכותל לכותל וטומאה תחתיה אם היא סגולה רואין אם יש בהקיפה ג' יש ברחבה טפח ניחא דנקיט החשבון על ההיקף משום דאין הידים שולטת למדוד את הרוחב מהקורה כמו דאיתא במשנה שם דהקורה נתונה בכותל משני קצותיה אבל כאן קשה הואיל והידים עסקנות בחלון הזה למדוד את הקיפן ביותר נקל להמודד למדוד את רחבו ובסוגיא דסוכה לאוקימתא קמייתא דמפרש שם דר"י מקום גברי לא קחשיב וקבעו את המידה מחוץ לסוכה ניחא קצת דלא מתרמי ליה דיקדוק חישבנא על הרוחב אלא על ההיקף בדרך זה. אבל להאי אוקימתא דמסיק שם דר"י כדייני דקיסרי אמר למילתיה ואיירי בחוט המקיף קשה כנ"ל היה לו לקבוע המידה על הרוחב. וגם יש לדקדק תרתי דר"י למה לי. ולכאורה מדין חלון נשמע ממילא דין וחושבנא דסוכה וכן איפכא דמסוכה הוה ידעינן ענין דחלון: אמנם אחרי העיון נראה לי ברור שחדוש דין גדול השמיענו רבי יוחנן במאמרים האלו והוא הדין שהביא הב"י וז"ל שם בסימן שע"ב כתב השיבולי לקט השיב הר' רבי אביגדור חלון שמערבין על ידו בעינן דנהוי ד' על ד' מרובעי' אבל בציר מהכי אע"ג דנפיש אורכיה ספי משיעורו אינו משלים דלא חשיב פתחא דהא לא חזי להכניס ולהוציא מתוך שהוא צר וכמאן דליתא דמי ואין מערבין אחד עכ"ל: ועיין לקמן סוף פרק כיצד משתתפין לענין שיעור עוקה דבעי ד' אמות אמרי' שם איכא בינייהו אריך וקטין דאי הוה טעמא דמשנה דקבעי שיעור החצר ד' אמות משום זילוף לא מהני אריך וקטין ואי הוה טעמא משום דבארבעה אמות תיימי מיא אפילו אריך וקטין נמי מהני ומשו"ה הפוסקים דפסקו כרבי זירא מטעם תיימי פסקו בסי' שנ"ז דאפילו אריך וקטין מהני עיין שם: אבל כאן בדין חלון דהוה הטעם משום שיהיו נחשבין שני החצירות לאחדין בתשמישן לפיכך בעינן שיהיה דווקא ד' על ד' מרובע אבל אריך וקטין לא מהני משום דמקום צר אינו נחשב למקום תשמיש כלל כמו שכתב הרב רבי אביגדור ונראה ברור דדין הזה מבואר הטיב במאמר רבי יוחנן דאמר גבי חלון עגול בעינן שיהיה בו כדי לרבעו בתוכו מרובע ד' על ד' ע"כ דאריך וקטין לא מהני אף דנפיש אורכו טפי משיעורו אינו משלים והטעם כמו שכתב הרב רבי אביגדור דמקום צר אינו נחשב לתשמיש להכניס ולהוציא וכמאן דליתא דמי: וכן הוה הדין בסיכה עגולה דהשמיענו ר"י דבעי דווקא מרובע ואריך וקטין לא מהני ולפיכך מבואר בשו"ע סי' תרל"ד סעי' ב' דבעגולה בעינן שיהיה לרבע בתוכה ז' על ז' וע"ש במג"א ס"ק א' שכתב באריכות מזה וכן הוה הדין פותח טפח המבואר באהלות פ' ג' משנה ז' דבעינן טפח על טפח ברום טפח ומפורש שם בברטנורא שאם מיעט בצד אחד אינו מועיל מאי דריבה בצד אחר ע"ש וראיתי בספר הון עשיר שכ' דאפשר דברומו אף דבמקום אחד אין בו משלימו מאי שיש בו יותר במקום אחר ע"ש וטעה בדבר משנה בפרק י"ב משנה ז' דמוכח שם דאף ברומו לא מצרפינן כלל עיין שם: ואפשר מה"ט אף דמשמיענו האי חידושא בסוכה ובחלון דלא אמרינן צירוף ולא השמיענו ר"י זה הדין בענין פותח טפח דלא אמר בו ענין צירוף משום דסמיך א"ע אמשנה הנ"ל מפרק י"ב דמוכח שם דאינו משנים כלל ואף דאמר ענין דין הנ"ל בסוכה לא הוה נשמע גבי חלון דה"א דווקא גבי סוכה מקום צר אינו עולה בחשבון תשמיש אבל בחלון אפילו מקום צר עולה וכן מחלון לא הוה ידעינן בסוכה כי זה ענין דמשתנה לפי טעמו כמו שמבואר בסוף פ' כיצד