גליא מסכת חלק א קנח

רהיטא עד דדחי ליה ומסיק ואוקמי אמילת' ברירה והכי נמי הדר ומקשי איך אפשר לומר דלא קפדינן אתקיעה תמה אמאי פסלינן בתוקע לתוך הבור ליפוק מקמי דלערבב קלי' ועיין בטורי אבן שנדחק בזה לשיטות בעה"ע דמאי מקשה דילמא ליכא שיעור תקיעה בתחלתה מקמי דנתערב ומסיק דשפיר מקשה משום דנקיט סתמא דמשמע אפילו מאריך הרבה יותר משיעור תקיעה ע"ש באורך ודבריו אינו מובנין כלל דהנה זה ידוע וברור דקול הברה מתאחר קצת שמיעתו ונשמע אחרי העיקר קול אבל זה שראה בחוש דאין נ"מ אם קול העיקר ארוך או קצר ואינו מתאחר ביאות קיל הברה בקול ארוך יותר מבקול קצר אך עיקרא דמילתא נראה לי דמזה נבנה דייק לשיטות רש"י דמפרש דתנא דמשנה דנקיט ג' יבבות הוה רק ג' קולות כל שהוא בעלמא ושיעורו מועט ושיעורו דתנא דברייתא ג' שברים הוה שיעורו ארוך ולפיכך מקשה הש"ס אליבא דתנא דמשנה דשיעורו של תקיעה הוא קצר והוה פסיקא להש"ס דפשיטא דקול הברה מתאחר לבוא כשיעור ג' קולות כל שהוא ויש בוודאי שיעור תקיעה מקמי דערבוב כדאמרינן (בר"ה יג) דלחז"ל קים להו בכל שיעורי ואחרי כל השקלא וטריא הדר בו ממאי דהוה ס"ד ואוקמי אעיקרא דמילתא דזה וודאי דבעינא תקיעה שלימה רק משנה דאצוצרות משו"ה יוצא דיהיב דעתיה ושומע כל הקול שלם ומילתא דרבה איירי נמי דווקא בתוקע ועולה לנפשיה דשומע כל התקיעה תמה ושלימה כשירה ולפי"ז משנה דמשך בה וכו' לא צריכא לטעמא דפסוקי דבלא"ה א"א לעלות לשתיים דבעי' שמיעות קול שלם כמו דהוה אסיק אדעתיה מעיקרא וראיתי בלבוש סימן תק"ץ שכתב שם שמע תחילות תקיעה בלא סופה או סופה בלא תחילתה אפילו שמע שיעור לא יצא שכיון שהתוקע חשב ותקע הכל לשם תקיעה פסוקי תקיעה לתרתי לא פסקינן: ולדעתי תקע את עצמו לטעות בתרתי חדא דלפי המסקנא לא צריכא כלל לטעמא דפסוקו אלא עיקר הטעם לפסול בזה ובכיוצא בזה משום דבעינן תקיעה תמה וקול שלם כמו שכתב מהרי"ל ועוד דאנן חזינן דלהאי תרוצא דמתרצינן בש"ס משום פסוקי לא הוה ידע המסקנא דחביב יהיב דעתיה אלא הוה ס"ד להכשיר בשמיעת חצי השניה לחוד אף דלא שמע מקצות ותחילות התקיעה וע"כ מאי דאמר שם פסוקי וכו' עיקר פירושו הוה דתקיעה חדא לא פסקינן להיות עולה וכשירה לשני תקיעות אבל תקיעה חדא אף שלא שמע מקצתה יוצא בה שפיר דאינו עולה על כל פנים רק לאחת וגם על שמע חצי תקיעה בפסול כתב שם טעם אשר בדה מלבו אבל עיקר הטעם הוא כמו שהעלתי וכמו שכתב מהרי"ל דבעינן תקיעה תמה. ועל פי פשט הסוגיא אשר ביארתי לאמיתתה תמצא ברא"ש שדבריו מגומגמין מאוד. ולא נתן ריוח והפרש כלל בין טעם דפסוקי ובין טעם דראש וסוף עיין שם: אמנם זאת נראה בעליל דיש נ"מ רבתא לדינא אי נימא דטעמא דמשנה דמשך אינו עולה לשתיים הוה מטעם דפסוקי לתרתי אבל תקיעה תמה לא בעי או נימא דטעמא דאינו עולה לשתיים הוה משום דבעינן תקיעה תמה כנ"ל דאי נימא טעמא משום פסוקי לא שייכא בזה כלל פלוגתא מענין מצות צריכין כוונה או לא דאפילו למ"ד מצות צריכין כוונה עכ"פ אחת יש בידו היינו חצי ראשונה שכיון בה להיות פשוטה אחרונה לסדר מלכיות העבר יוצא בה שפיר לתקיעה אחת אף דלהאי מ"ד דמצות צריכין כוונה אי אפשר להצטרף חצי שניה לחצי ראשונה להיות עולה כולה לתקיעה אחת לסדר העבר משום שכיון בה כוונה אחרת (וכמו שכ' הרא"ם הנ"ל). והוה חצי השניה בטילה לגמרי דאינו עולה גם כן לתקיעה לסדר הבא משום פסוקי לתרתי לא פסקינן מכל מקום חצי ראשונה עולה שפיר להכשר מצוה וחצי השניה דומה למתעסק בעלמא אף דלפי זה התקיעה שיעשה מחצי ראשונה הוה תקיעה חסירה שנחסרה שמיעות סוטה כנ"ל לא איכפית לן דלא קפדינן השתא כלל על תקיעה תמה וגם למ"ד דאין צריכין כוונה אינו עולה לתרתי משום פסוקי לתרתי אבל תקיעה חדא סלקא ליה שפיר או שיוצא בחצי ראשונה לבדה כמו דביארנו למאן דאמר דצריכין כוונה עוד יש לומר להאי מאן דאמר מצרפינן גם חצי שניה לראשונה להיות נעשית תקיעה שלימה לעלות כולה כמות שהיא לפשוטה אחרונה מסדר העבר: אבל לפי המסקנא דיהיב דעתו על שופר גבי חצוצרות ובעי תקיעה תמה וקול שלם וטעם דמשנה דאינו עולה לשתיים ג"כ מהאי טעמא וכנ"ל באריכות דאין כאן שני תקיעות תמות דראשונה לית לה סוף ולשני' לית לה ראש לפי זה יש נ"מ לדינא אי נימא דהלכה דמצות צריכות כוונה או לא דלהאי מ"ד דמצות א"צ כוונה בפשיטות עולה עכ"פ תקיעה זו לאחת אף דמן הדין בעינן תקיעה תמה וקול שלם מ"מ יש לנו לומר דתקיעה זו כולה כמות שהיא בשלימות עולה להיות פשוטה אחרונה לסדר מלכיות העבר. ומאי שכיון בחצי שני' כוונה אחרת אינו מזיק מידי להאי מ"ד ולא גרע מתוקע לשיר כנ"ל באורך מזה אבל למ"ד דמצות צריכו' כוונה א"א להצטרף חצי שני' להראשונה מחמת שכיון בה להיות עולה לפשוטה לפניה לזכרונו' וא"א להיו' נעשה כולה לתקיעה אח' כמ"ש הרא"ם ובחצי תקיעה מהן ג"כ אינו יוצא ידי תקיעה משום דבעינן תקיעה תמה וקול שלם ולא חסירה וא"כ לפ"ז אפילו לאחת אינו עולה תקיעה זו המשוכה. ומה מאוד יומתק עתה פי' ירושלמי הנ"ל דהנה ר"ז לשיטתו שינה וגורס משנתו דאפי' לאח' אינו עולה משום דסובר דמצות צריכות כוונה כנ"ל באורך. וע"ז מסיק הירושלמי למה ראשה גבי סופה לא רישא וכו' כלומר דע"כ טעמו של המשנה דאינו עולה לשתיים הוה משום דליכא כאן ראש וסוף וליכא כאן תקיעה תמה דאי הוה טעמא דמשנה משום פסוקי הי' מהראוי אפילו לר"ז עכ"פ לעלות לאחת כנ"ל ובגמ' דילן דהוה בעי לאוקמי טעמא דפסוקי דלרבה קיימינן (ד' כ"ח ע"א) דסובר א"צ כוונה וגורס ושונה דעולה לאחת (וכן שם ד"ז) להאי מ"ד: ומעתה לא נפלאתה ולא רחוקה לנו לבוא אל תוכן כוונת ירושלמי הנאמר שם על המשנה דחצוצרות כי נראה לי עיקר דמאי דאיתא שם אמר ר"יוסה (והוא אמורא רב יוסף עיין בסדר הדורות) אקשויי קא מקשי ומירמי קמירמי האי משנה דחצוצרות אהאי דמשך בשניי' והיא אותה קושיא עצמה דמקשינן בש"ס דילן למימרא דשמע תחילות בלא סוף כו' ת"ש משך כו' והכי פירושא הדא אמרה פשוטה ששמע מקצתה מהמתעסק יצא דלא בעינן שישמע תקיעה שלימה וקול שלם והדא אמרה משך בשניה וכו' ובכדי דלא נימא לתרץ כאוקימתא דיחויי' דהוה ס"ד בגמ' דילן דטעמא משום פסוקי וענין הוכחה דהביא הש"ס ממשנה דתקע בתוך הבור דלפוק מקמי דלערבב קלא לא פסיק' כל כך דאפשר לומר דאיירי דליכא שיעור תקיעה מקמי עירבוב לפיכך מסיק הש"ס דא"א כלל לפרש טעמא דמשנה משום פסוקי דאנן חזינן דיש פלוגתא איך נשנה משנה זו דמאן דסובר מצות א"צ כוונה שונה וגורס כך ומ"ד דסובר מצות צריכות כוונה שונה וגורם בה אפילו אחת אין בידו למה ראשה גבי סופה מצטרף וכו' ואפשר דהאי סיומא דלמה ראשה גבי סופה מצטרף אינו מדברי ר"ז אלא הש"ס הוא דמסיק דמדחזינן דפליגי בזה ע"כ מוכח טעמא דמשנה הוא משום תקיעה תמה ולא משום פסוקי תקיעה. ולפיכך שפיר דהאי מ"ד דסובר מצות צריכות כוונה שונה וגורס בה אפילו אחת אין בידו משום דחצי ראשונה היה עולה שפיר לפשוטה אחרונה ממלכיות העבר אבל לית לה סופה דחצי שני' א"א לצרף לה משום כוונה אחרת שיש בה ודומה ממש למי ששמע מקצתה מהמתעסק דראוי לומר דהואיל וחצי של מתעסק אין בה תועלת לעלות למצוה אף חצי שכיון בה למצוה אינו יוצא בה משום דלא הוה תקיעה תמה ולית לה ראש או סוף ונמצא דיוקא דהני תרי משניות סתרי אהדדי וכן איתא בהרבה מקומות כשרומיי מירמי תרי ענייני אהדדי קאמר בהאי לישנא הדא אמרה כך והדא אמרה כך ומסקנא דתירוצו דיהיב דעתי' לא אסיק אדעתי' דהאי מסדר ש"ס ירושלמי כי בכמה יש חלופי עניני' מאיזה תירוצים הנאמרים בש"ס דילן וליתא בירושלמי או איזה תירוצי' הנאמרים בירושלמי וליתא בתלמוד דילן והלבוש בסי' תק"צ כתב שמע תחילות בלא סוף או סוף בלא תחילות אפילו שמע שיעור לא יצא כיון שהתוקע חישב ותקע הכל לשם תקיעה אחת והוא לא שמע אלא חצי לא יצא דפסוקי חדא תקיעה לתרתי לא פסקינן ע"ש ולדעתי תקע עצמו לטעות בתרתי חדא דלפי המסקנ' לא צריכנא כלל לידע טעמא דפסוקי תקיעה אלא הטעם משום דבעינן תקיעה תמה ושמיעות קיל שלם כמהרי"ל הנ"ל ועוד לפי תירוצא דפסוקי דמתרץ שם מוכח דמכשירין שפיר במשנה אפילו לא שמע רק חצי שני' של תקיעה וע"כ דהוי עיקר פירושו דתקיעה חדא לתרתי לא פסקינן להיות לשניים אבל בזה שלא שמע רק חצי ליכא קפידא דהא אינו עולה רק לאחת גם הטעם מה דכתב לפסול בחצי בדה מלבו ועיקר הטעם כמהרי"ל דבעינן קיל שלם וגם דברי הרא"ש צ"ע ע"פ פירושו הנ"ל: ג סוגיא דחלון עגול וסוכה עגולה ריש פרק חלון בגמ' אמר ר' יוחנן חלון עגול צריך שיהיה בהקיפו כ"ד טפחים ומשהו מהן לתוך עשרה וכו' ומקשינן מכדי וכו' ומסקינן ר"י אמר כדייני דקיסרי וכו' שם בתוס' ד"ה ור"י אמר וכו' והביאו מסקנות הגמ' דסוכה דאמרינן שם ולא היא וכו' דהאורך והרוחב אין בו רק ב' אמות ואיך אפשר שיהיה קו אלכסון ג"כ ב' אמות והקשו שם התוס' ותימה היאך טעו וכו' ומסיק התוס' הכא וגם שם בסוכה דהאי לישנא אמת הוא לענין שטח מקום החזקות הריבוע והעיגול וכו' אלא דהש"ס בסוכה ור"י דהכא טעו בדבריהם וכו' ועוד כתבו שם בפ"ק דסוכה דגם דייני דקיסרי המה מוטעים בקבלתם שהיה בקבלה בידם לשון זה וכו' ע"ש: וכל העובר ישתומם על המראה נוראות נפלאות לתלות בוקי סריקי כאלו על ר"י ולומר שטעה יותר מכדי שהדעת טועה ונוטה לטעות. וטעה בטעות דמוכח ובדבר שהתינוקות יודעין בו ידוע מאי דאמר ר' יוחנן שבת (קמו) וסנהדרין (ד' ד) לפרש המקרא אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר וכו' ואם לאו אל תאמר ואיך נאמר כן על ר"י שלא היה ברור קבלתו ואיך היה לו העקוב למישור להתהלך במישרים ולומר כפי ארכו ורחבו כן הוא מישור אלכסונו ואיה שוקל ואיה סופר וגם על דייני דקיסרי קשה מאוד לומר שהושיבו דיין שאינו הגון לשמוע ולהבין ולטעות בטעיות גדולים כאילו וביותר קשה דהמה טעו בדבר משנה מפורש' פ' י"ב דאהלות דאי' שם עמוד שהיה מוטל וכו' אם יש בהקיפו כ"ד טפחים יש פותח טפח אויר מן הצד ע"ש באורך בר"ש דעולה האויר כך ע"פ חושבנא דכל אמתא בריבוע תרי חומשא עודף באלכסונו ולפי סברות התוס' דר"י קטעו וסובר דכל אמתא הוה תרי באלכסוני. א"כ היה די בעמוד שיש בהקיפו י"ב טפחים דהוה רוחב העמוד ד' ואלכסונו הוה ע"כ ח' טפחים היינו בכל זויות ב' טפחים עודף (כמ"ש התוס' בסוכה שם) ומב' טפחים אלכסון נעשה במכוין ריבוע טפח על טפח והגאון החסיד מווילנא ז"ל בביאוריו בשו"ע סי' שע"ב ירד להציל ולא הציל ואין די ביאור ואין די עולה בדברים לפרש שמועה זו וזה לשונו שם בס"ק י"ב וח"ו שטעו אלא ר"י בהקיפו ר"ל בריבוע החיצוני וכו' שהוא כ"ב טפחים וג' חומשין ומ"ש ושנים ומשהו ר"ל בהיקף העיגול כפירש"י אלא שהוא לצד א' ואף שיש יותר חצי חומש הוא מעט קט וכו' ע"ש ולא אוכל לירד לסוף דעתו איך היה כוונתו לתרץ בדבריו ובפירושו שמועות שיטות הללו כי לדעתי ענין כוונתו תמוה מאוד כי הנה ר"י אמר צריך שיהיה בו כ"ד טפחים ובסוכה אמר כ"ד אמות ולפי דבריו אף לכ"ג אינו עולה וגם מאי דאמר ר"י ושניים ומשהו מהן אינו מכוון החשבון דצריך עוד חצי חומש כמ"ש בעצמו שיש חצי חומש לכל צד יותר ולמה דקדק ר"י לומר ומשהו והניח שיעור חצי חומש. וגם לפי דבריו היה לו לומר ושני טפחים ומשהו מכאן ושני טפחים ומשהו מכאן ועוד דבריו דחוקים מאוד דר"י מתחיל בדבריו חלון עגול ואנן מפרשינן מאי דאמר צריך להיות בהקיפו כוונתו בריבוע הוה עיקר חסר בדבריו וביותר קשה דמפרש מאי דקאמר ר"י שניים ומשהו מהן קאי על היקף עיגולו קשה דהא קאמר ושניים ומשהו מהן משמע דקאי שפיר אדלעיל ולפ"ד לא איירי כלל לעיל מעיגול אלא מהיקף הריבוע איירי ר"י בתחילות דבריו וביותר מכולם קשה בעיני מאוד ולא יכולתו להלמו איך