גליא מסכת חלק א קנז

לא פסקינן לתרתי משו"ה אפילו לאחת אינו עולה ע"ש ברא"ש באורך וע"ז שפיר הקשה הרשב"א והר"ן דלא גרע מתוקע לשיר ואין קפידא במאי שהושם כוונה אחרת בחצי השני' ונימא שכולה תעלה לסדר ראשון: אמנם כל זה אי נימא דמצות אינן צריכות כוונה ותוקע לשיר נמי כשר אבל אי נימא כהאי מ"ד דמצות צריכות כוונה לק"מ ובאמת הר"ן ביאר בקושיא הנ"ל דלא קשה אלא למ"ד דמצות אין צריכות כוונה ע"ש (ומאי דכתב שם עוד דכאן גרע משום שכיון למצוה אחרת עיין שם בסוף דבריו שבא להשיג על רמב"ן ומקודם נ' דכאן עדיף ע"ש וכ"כ בפירושו על המשנה דהמתעסק דכוו' מצוה אחרת גרע יותר דאף מ"ד דאין צריכות כוונה מודה בה ע"ש כבר דחו בספר טורי אבן והביא ראיי' ברורה דלאו הכי הוא ממאי דמקשה הש"ס מהיה קורא בתורה על האי מ"ד דמצות אין צריכות כוונה ודילמא שאני התם שיש שם כוונה למצוה אחרת ע"ש באורך מזה): ועפי"ז נתבאר ענין הירושלמי על הנכון דהנה בגמרא (כט ע"א) יש פלוגתא דתנאי בזה אי מצ"כ אי לא וגם אמוראי פליגי בזה דרבי זירא סובר דהלכה כרבי יוסי דמצות צריכין כוונה ורבה ורבא סברי שם דהלכה כת"ק דרבי יוסי דאין צריכין כוונה ועוד מצינו בכמה מקומות דאמוראים מחולקים במשנתם ובגירסתם של המשנה דמר שונה וגורס כך כל אחד כפי סברתו דסברי להלכה לדינא ובריש עירובין מצינו דרב סובר שם דעיקר טעמא דרבנן דפסלי מעלה מך' אמה הוא משום דילפי מפתחו של היכל ומקשינן שם אלא מעתה לא תהני ליה צורת הפתח אלמה תנן אם יש וכו' אינו צריך למעט ומשנינן דבאמת רב אינו שונה המשנה כך אלא שינה צריך למעט ע"ש רק דאנן לא סברי בזה נוב דטעמא דרבנן מהיכל ילפי אלא כמסקנא שם דטעמא דרבנן הוא משום היכרא ע"ש ולכן שונין אנו וגורסין במשנה אינו צריך למעט וכן מצינו דפליגי אם נשנה במשנה כל שדרכו למנות או את שדרכו למנות ועוד פליגי אם נשנה במשנה נטע רבעי או כרם רבעי וכהנה רבות נמצא בש"ס כיוצא בזה: וזהו ענין פלוגתא דרבי זירא עם הדא אמרה דאיתא שם מקודם והכי פירש הדא אמרה משך בשניה אין בידו אלא אחת כלומר שגורס ושונה כך צורת המשנה רבי אבא בר זבדא בשם ר' זירא שונה בדרך אחר ומ"ד דמצות אין צריכין כוונה הוה שונה דעולה בפשיטות לאחת וכמו שכתב הרשב"א דלא גרע מתוקע לשיר דנמי יוצא להאי מ"ד ושפיר מצטרפין חצי שניה להראשונה אף שהיה בה כוונה אחרת אבל ר' זירא לשיטתו קאי דסובר בסוגיא (ךט ע"א) כר' יוסי דמצות צריכין כוונה לפיכך שונה במשנה כפי סברתי להלכתא וגורס במשנה אפילו אחת אין בידו מהתקיעה המשוכה וכמו שביאר הרא"ש דאינו עולה חצי שניה שכיון בה כונה אחרת לחצי ראשונה ופסוקי ג"כ לא פסקינן א"כ אין כאן כלל תקיעה לא לזו ולא לזו וכבר ביארתי לעיל (סימן ד) דברי הרא"ם שהובא בב"י סימן תק"ץ דמשו"ה אינו די בתקיעה אחת בין הסדרים דתשר"ת לתש"ת משום דס"ל בר"ז דמצות צריכות כוונה ולא מצי לאחשובי תקיעה אחרונה על תקיעה ראשונה ע"ש באורך א"כ מפורש דדווקא אליבא דר"ז הוה הדין כך אבל אי מצות אין צריכין כוונה לא שייכא כלל הנהו קפידות המבוארים שם מטעמא דלא גרע מתוקע לשיר ועולה בפשיטות לאחת, ובזה ניחא דהרא"ש העתיק רבי אבא בשם רבי זירא אמר וכו' ובירושלמי ליתא לתיבות אמר ע"ש משום דאין זה מימרא דבא לחלוק אלא דר"ז שונה הגירסא כך אמנם לישנא דירושלמי כך הוא תמיד עיין שם אך ראיה ברורה יש לי דאי נימא דדברי ר"ז הוא מימרא או פירוש הי' מהראוי להיות בלשון ירושלמית וכך הל"ל ר"ז אף חדא לית בידי' אלא מוכח דר"ז לישנא דמשנה שונה כך ומעתה לא קשה מה שהקשה הרשב"א והר"ן הביאו הגאון בס"ק י"ז שם דאיך אפשר לפרש דתקיעה זו פסולה לגמרי אפילו מאחת א"כ גם התקיעה והתרועה הראשונה אין לו כמו שפסקו בשו"ע שם סימן ח' ע"ש דתקיעה פסולה פוסלת את כל שלפניו דאפש' באמת ר"ז דשינה אפי' לאח' אינו עולה וגורס במקום תיבות אלא האמור במשנה גורס תי' אפילו ואומר אפילו אחת אין בידו בפשיטות מפרש דמכל הסדר שתקע אפילו אחת אין לו ע"פ סברות הרמב"ן דתקיעה פסולה פוסלת את שלפניה רק אם הוה הדין כהרשב"א דפסולה אינו פוסלת את שלפני' באמת יש לפרש דאפי' אחת אין בידו קאי רק אתקיעה המשיכה לבדה (עוד אפשר דמאמר ר"ז הוה כמו שמצינו בגמרא דילן אם רוצה איזה אמורא לדחותה מהלכתא אומר זו דברי פלוני אבל פלוני חולקים והלכה כמותו הכי נמי קאמר ר"ז זו דברי ת"ק דפליג על ר' יוסי אבל הלכה כר"י ואפילו אחת אין בידו) ולפי"ז לא קשה מעיקרא מה שהקשה הרא"ש וכתב דבגמרא דילן (כח ע"א) דאמרינן שם ולסלוקי בתרתי ומשנינן פסוקי לתרתי וכו' משמע דלחדא בודאי סלקא ע"ש דשם הוה שקלי וטרי' אליבא דרבא דסובר דמצות אין צריכין כוונה כמו דאיתא בהג"א סוף פ' ג' דר"ה ובודאי שונה המשנה דאין בידי אלא אחת ולא אפילו אחת וגם בסוגיא שם (דף כ"ז ע"א) השקלא וטריא כן בחדא לישנא דאפשר סתמא דגמרא הכי סברי להלכה כמו דאיתא בהג"א דא"ז וכמה פוסקים פסקו כן להלכה ועיין בשו"ע אורח חיים סימן ס' אבל סתמא דירושלמי סובר דמצות צריכין כוונה כמו שהביא הרא"ש שם לפיכך מסיק הרא"ש גירסת רבי זירא במשנה דמשך וכו'. ולבוא אל תוכן כוונות הירושלמי במאי דמסיים שם לא רישא אית ליה סיפא ולא סיפא אית לה רישא נקדים מאי דחקרתי דבר יקר בדיני דתקיעות ובפשט הסוגיא דגמרא (כ"ז ע"א וכ"ח ע"א) אשר לא נתעוררו בזה הקדמונים ויתבאר עפי"ז לנכון גם מאמר ירושלמי שהובא על משנה דשופר מאריך וחצוצרות וכו' דהנה בסוף סי' תקפ"ז ובריש סימן תקפ"ח הביא השו"ע דעת הטור דאם תקע מקצת תקיעה למתעסק או בבור או קודם עלות השחר והאריך אח"כ כשיעור תקיעה בחיוב יצא ובעל העיטור חולק וסובר דלא יצא עיין שם: ונראה לי ברור דהדין עם בעה"ע ודעת הטור אין לו מקום בפשט הסוגיא כלל דהגמרא מקשה שם על משנה דחצוצרות מן הצדדים ומאריך בשופר למימרא דכי שמע סוף תקיעה בלא תחילת כו' וכן מקשינן שם (כח ע"א) לרבה דאמר דשמע מקצת תקיעה בבור ומקצתה על שפת הבור דיצא למימרא וכו' ת"ש תקע וכו' ומשך כו'. ועתה לסברות הטור דאם היה מאריך אח"כ על שפת הבור בשיעור תקיעה או במשנה דחצוצרות אם היה מאריך אח"כ כשיעור בפשיטות היה יוצא. רק דהגמרא סובר דמאי דאמר שם במשנה דמאריך בשופר ומאי דאמר רבה מקצת על שפת הבור איירי אפילו בלא שיעור תקיעה ומשום הכי מקשי שפיר למימרא וכו' אם כן קשה מאי מקשו הש"ס ממשנה דמשך בשניה כשתיים דאיירינן דיש שם כדי שיעור תקיעה לכל או"א (וכמו שכ' הרא"ש) דנקט כשתיים בלא משנה דחצוצרות ובלא מימרא דרבה היה לו להקשות על משנה דמשך כשתיים. אמאי אינו עולה לתרתי לפום מאי דלא ידע הטעם דפסוקי תקיעה לא פסקינן ומאי שייטא משנה דמשך כשתיים עם משנה דחצוצרות ומימרא דרבה התם הוה עיקר הריעותא דליכא שיעורא דתקיעה והכא איירי שהיה שיעור לכל או"א. וכבר ראיתי שהעיר בזה בספר טורי אבן. והקשה עוד דמצידה תברא איך אפשר לומר דרבה ומשנה דחצוצרות סברי דאפילו לא שמע שיעור יוצא הא נאמרה במשנה (לקמן ל"ב) דיש שיעור לתקיעה עיין שם. ולכאורה היה אפשר לומר שהשיעור אינו לעכב אבל איתא ברש"י (כ"ח) ד"ה דקמנבח דשיעור מעכב ע"ש. ועוד דקדקתי בפשטא דלישנא דהש"ס דלא כהטור מדקאמר המקשה בקושייתו למימרא דכי שמע תחילות תקיעה בלא סוף תקיעה ולא קאמר שמע מקצת דהוה משמע כסברות הטור דאיירינן דלא שמע כל השיעור תקיעה רק מקצתה אבל השתא משמע דשמע כל התקיעה בשלימות בשיעורה כדבעי רק שחסר לו שמועות סופה (ובספר טורי אבן העתיק למימרא דכי שמע מקצת תקיעה וכו' ושלא בדיקדוק העתיק כך עיין שם): לפיכך נראה ברור דדעת בעה"ע עיקר דאף ששמע שיעור תקיעה אחרי המתעסק או אחרי עלות השחר אינו יוצא וביותר נראה פשוט דלאו דווקא שהיה מקצת תקיעה שלא בדרך חיוב אינו יוצא בה אלא אפילו שתקע התוקע כל התקיעה בתורת חיוב להוציא את עצמו וכל השומעים רק שאחד בא באמצע אף שהתוקע משך בתקיעתו עד שגם זה שמע שיעור מכל מקום אינו יוצא משום דאנן בעינן שישמע כל התקיעה בריה שלימה כמו שהיא נעשית מתחילה ועד סוף מהתוקע ולא ראיתי באחרונים ביאור עיקר הזה רק במהרי"ל מצאתי רמז מזה שכתב בה' שופר הביאו הד"מ סו' סי' תקפ"ט וז"ל יזהרו העם מכיחה וניעה בשעת התקיעה שלא יפסיק משמיע כלל דבעינן שישמע קול שלם ראשו וסופו של כל תקיעה ותקיעה ע"ש משמע מבואר דאינו די בשיעור לבד אלא דבעי שישמע את כל התקיעה קול שלם ארוכה כמו שהיא יוצא מאת התוקע מתחילה ועד סופה בשלימות וטעם הדבר נראה כמו דפסלינן אתרוג החסר וכתב רש"י סוכה (לו ע"ב) והתוספות לד ע"ב) דטעמו משום דכתי' ולקחתם בעינן לקיחה תמה ומשו"ה אף דשיעור אתרוג הוה די כביצה אבל אם היה גדול הרבה ונחסר אף שנשאר בו יותר משיעורו פסול מטעם הנ"ל הכי נמי גבי תקיעה דכתי' ותקעתם והריעותם דרשינן דבעינן תקועה תמה ושלימה ואם נחסר לו קצת מהתקיעה הוה תקיעה חסירה ופסולה אף ששמע עדיין בו שיעור תקיעה וזהו עיקר טעמו של המשנה דמשך כשתיים דאינו עולה בשום אופן לשתיים אף דבאמת יש כאן ב' תקיעות שלימות משום דהמה מחוברין ומצורפין יחד א"כ לא נשמע כל אחת מהן בשלימותן דתקיעה ראשונה נחסרה שמיעות סופה שעיקר סיומה נסתם ומדובקת לתקיעה שניה ולא הוה תקיעה וקול שלם וכן תקיעה שניה לא הוה תקיעה שלימה משום שנחסרה שמיעות תחילתה מחמת שהיא מצורף ומדובקת לתקיעה ראשונה ונקראין שניהם תקיעות חסירות ואנן בעינן ותקעתם תקיעה תמה וזהו בירור כוונות דברי ירושלמי דמסיים על מילתא דרבי זירא וכו' למה ראשה גבי סופה מצטרף וסופה גבי ראשה מצטרף לא ראשה אית לה סיפא ולא סופה אית לה רישא הן הן הנה הדברים הללו שכתבנו והערנו טעמא של המשנה דברים כהוויתן פירש ראשה של תקיעה שניה לגבי סופה של ראשונה מצטרף מחובר ומדובק וסופה של ראשונה גם כן לראשה של שניה מצורף ומדובק לפיכך נחסרה לראשונה שמיעות סופה ולשניה נחסרה שמיעות תחילות וראש וכנ"ל: ולפיכך המקשה דלא ידע מסקנא דמשנה דחצוצרות טעמא משום דיהיב דעתיה ורבה איירי בתוקע לנפשיה והוה ס"ד דהמשנה ורבה על ידי שמיעות מקצות השניה לחוד קמכשרי שיש בהו שיעור תקיעה וקמתמה על זה דהוה הענין פשוט לו ממשנה דמשך בשניה דבעינן שמיעות קול שלם ותקיעה חסירה אף ששמע שיעור תקיעה אינו יוצא בה ומשו"ה קאמר למימרא דכי שמעו וכו' בלא סוף וכו' דלא קפדינן אתקיעה תמה ולא דרשינן ותקעתם הא מהאי משנה דמשך מוכח רבותא גדולה דאפי' בשמיעות כל התקיעה כולו רק שנחסר לו שמיעות סיומא של התקיעה או התחלתה ג"כ אינו יוצא בה ומה"ט אינו עולה תקיעה המשוכה לשתיים אף דהוה ממש ב' תקיעות רק שמדובקין זה לזה א"א להיות ראשונה כשירה בפ"ע שנחסר שמיעות סופה והשניה אינו עולה לעצמה שנחסר שמיעות התחלתה ומכש"כ במשנה דחצוצרות ומילתא דרבה שנחסר לו שמיעות מקצת תקיעה דיש לנו לפסול מטעם דבעינן תקיעה תמה ומאי דמתרץ פסוקי תקיעה וכו' בא להחזיק בטעותא דהוה ס"ד מעיקרא דלא בעינא קול שלם ותקיעה תמה ובשמיעות מקצת תקיעה אחרונה לבדה מכשרינן במשנה דחצוצרות ובמילתא דרבה. ומאי דלא סלקי לתרתי במשנה דמשך בה כשניים לא הוה מטעמא דהוה שניהם תקיעות חסירות דזה לא הוה ריעותא כלל דלא קפדינן כלל אתקיעה חמה ולא דרשינן ותקעתם רק מטעמא אחרינא אינו עולה התקיעה המשוכה לשתי תקיעות דזה אינו מן הדין לפסוק תקיעה אחת שתעלה על שני תקיעות ומשו"ה אינו עולה אלא לאחת וענין תירוץ הזה לא נאמרה בש"ס רק בדרך שקלא וטריה כדרך הש"ס לומר בדרך שקלי וטריא אוקימתות דחויות עולה לפום