גליא מסכת חלק א קנה

שלא נפרש כיש מפרשים ע"פ הירושלמי דתקיעה זו המשוכה אפילו לאחת אינו עולה לפיכך עשו ציון על גמרא (דף ךח) דאמרינן פסוקי תקיעה לתרתי וכו' לאחת בפשיטות עולה דלא כהירושלמי כמו שכתב הרא"ש ובאמת מוכח שם בהוספות בא"ד שכתב שם מקודם דמותר בכל תקיעה כפי שירצה והוכיח מהאי דקתני ומשך בשניה וכו' משמע דפשיטא להו דפירוש המשנה דעכ"פ עולה לאחת ומעתה הצעות דבריהם הוא כך דלא רצו שתעלה פשוטה שנעשית לאחרי תרועה וכו' ולישנא דלא רצו משמע דמשום רווחא דמילתא הוא אבל מצד הדין הוא נשר ומותר והוה די בתקיעה אחת בין סדרי תשר"ת ותש"ת ותר"ת (וכן הוא דברי א"ז הובא בד"מ וע"ז מסיימו ומיהו אשכחן וכו' ר"ל דאין סברא לומר שיש עיכוב בדבר ומצד הדין פסול ואינו עולה תקיעה שנעשית לשם אחרונה על ראשונ' (כמו דעת הרא"ם שהובא בד"מ). ולכן כתב דאי אפשר לומר כן דהא אשכחן ומשך וכו': ועפי"ז ניחא דהרא"ש כתב ג"כ תירוץ של התוספות וליתא שם המיהו אשכחן דמסיימו התוספות משום דהרא"ש לשיטתו קאי דמסיק שם על משנה דמשך לקיים הי"מ כהירושלמי דאפילו לאחת אינו עולה ומסיק לפרש סוגיא (דדף ךח) דאמרינן שם פסיקי וכו' דלא יהיה סותר פירוש הירושלמי וכתב שם דאפשר לומר דהגמרא דילן לא פליג עליה ע"ש באריכות ולפי"ז נסתר המיהו אשכחן שכתבו התוספות דאין ראיה משם דאפשר לומר דא"א לשנות מאחרונה לראשונה ובאמת תקיעה המשוכה אפילו לאחת אינו עולה והיה נראה לומר דהרא"ש סובר דאפילו בדיעבד פסול ואינו עולה תקיעה שנעשית לאחרונה לראשונה ובאמת דכן כתב עליו הד"מ ס"ו סי"תק"ץ ע"ש אך לכאורה א"א לומר כן דהרא"ש ג"כ כ' לישנא דלא רצו שתעלה וכו' ממש כדברי התוספות ולשון לא רצו בפשיטות משמע דברצון תליא מילתא ועיכובא ליכא ובזה ניחא דהב"י הביא מקודם תירוץ הרא"ש ואח"ז כתב והרא"ם תירץ וכו' ולכאורה היינו הך ולפי הנ"ל ניחא דסברות הרא"ש הוא דלא רצו אבל הרא"ם כתב דלא מצי ויש עיכובא בדבר אמנם נראה לומר דזה וודאי דהדין עם הד"מ דלסברות הרא"ש דרוצה לקיים פי' ירושלמי דתקיעה המשוכה אפילו לאחת אינו עולה מוכח דאפילו בדיעבד א"א לשנות תקיעה אחרונה על ראשונה או איפכא וביותר העלתי בזה ובר נחמד מאי דהביא שם הד"מ דהא"ז כתב דדי בתקיעה אחת בין סידרי תשר"ת ותש"ת ותר"ת ומשום רווחא בעלמא תיקנו ועשו ב' תקיעות ביניהם ובשם הרא"ש נ' הד"מ דאפילו דיעבד אינו יוצא אמרתי דהא"ז לשיטתו קאי דהנה הרא"ם הביאו הב"י שם בסי' תק"ץ כ' וז"ל דסבירא לן כר"ז דמצות צריכות כוונה ותו לא מצי לאחשובי תקיעה שנעשית באחרונה לראשונה וכו' ע"ש משמע ומפורש דדווקא למ"ד דצריכות כוונה שייך האי קפידא דא"א לשנות אבל אי מצות אינו צריך כוונה בפשיטות לא שייכא לומר כלל קפידא זו ולא גרע מתוקע לשיר דג"כ יוצא להאי מ"ד ולפיכך אתי שפיר דהאו"ז פסק דמאצ"כ כמו שהביא הג"א בשמו סוף פ"ג דר"ה דפסק דהלכה כרבה ע"ש ולפ"ז בפשיטות אין להקפיד בשינוי מתקיעה אחרוצה על ראשונה ולכן כ' דמה שאנחנו עושין ב' תקיעות בין סדרים הנ"ל הוה רק משום רויחא בעלמא אבל מצד הדין די באחת ועולה בזה או לכאן או לכאן. אבל הרא"ש לשיטתו דסובר דהלכה כר"ז דמצ"כ לכן כ' הד"מ בשמו דסובר דאפי' דיעבד אינו עולה אחרונה על ראשונה כמו שכ' הרא"ם ובזה ניחא נמי דגם התוספות סברי כדברי הא"ז וכתב דלא רצו וכו' ועיכובא ליכא כנ"ל באריכות משום דגם התוספות סברי דמצות אין צריכה כוונה כמה שכתב הבאר הגולה בסי' ס' סי' ד' ע"ש רק דקשה לפי"ז ולפי הד"מ שביאר דהרא"ש סובר דאפילו דיעבד אינו עולה וכו' מאי דכתב הרא"ש לישנא דלא רצו וכו' ואמרתי דלק"מ דמטעם אחר כ' הרא"ש לישנא דלא רצו משום דסובר סברות רב האי כמו שהביאו שם באריכות דמדין תורה כל עניני תנועות בין גנוחי ובין ילולי הכל עולין לרצון וכשרים ורבי אבהו עשה תקנה בעלמא לאכנופי מנהגא ע"ש (ועיין בספר ק"נ סי' כ"ט) ואתי שפיר לישנא דלא משום דמן הדין יוצא בסדר אחד בלבד וכל הסדרים הנוספים המה נעשין רק לרצון והידור בעלמא וליכא למימר עיכובא בדבר וע"כ מאי דכ' הד"מ דדעת הרא"ש דאפילו דיעבד אינו מיצא לא קאי אתקיעה אחת בין הסדרים דתש"ת ותר"ת דזה א"א לומר כן הואיל והרא"ש סובר כרב האי אלא קאי אסדר תש"ת אותר"ת דעושין כל אחד מהם ג' סדרים אם בא לשנות תקיעה ראשונה על אחרונה יש קפידא בדבר לדעת הרא"ש דפוסק דמצ"כ וכדברי רא"ם אבל לסברות הא"ז והתוספות דמצות אינו צריכה כוונה אפילו אי נימא כדעת הרמב"ם דפליג על רב האי וסובר דמשום ספיקא בעי לעשות גנוחות וילולות דשמא אחת מהן אין עליו דין תרועה מכל מקום די בתקיעה אחת: וע"פ המבואר דברי הקרבן נתנאל תמוהין שכתב שם וז"ל ואפשר כיון וכו' לא רצו וכו' פירוש משום שנעשה לסדר תשר"ת ואפשר שהוא אינו אמיתי ואיך נקחנה לסדר אמיתי וכו' ומסולק בזה קושיות התוספות שהקשו מיהו אשכחן וכו' דשם איירינן בחד סדר וכו' עכ"ל משמע דרוצה לפרש דאין קפידות הרא"ש מאחרונה על ראשונה אלא משום שנעשה לסדר שאינו אמיתי ופסולה וזה א"א לומר כלל לסברות הרא"ש דסובר כרב האי כמו שהביא הק"נ בעצמו שם מקודם סימן כ"ט ואם כן הוה כל מיני תרועות כשירות וליכא כלל סדר שאינו אמיתי וקושיות התוספות בלא"ה ליתא לסברות הרא"ש כמו שהארכנו דברים לעיל בזה דהרא"ש מפרש דתקיעה זו שמשך בה אפילו אחת אינו עולה והרא"ש לא צריך כלל לאסוקי האי ומיהו דכתב התוספות דבלא"ה אליביה דרא"ש דסובר כרב האי אין עיכובא בדבר ועוד עיין מאי שהשיב המג"א ס"ק ה' על הלבוש גם על הק"נ יושב זה ובאמת פשטא דלישנא דהתוספות והרא"ש ור"ם משמע דעיקר קפידא הוא מלשנות אחרונה על ראשונה וקצת צ"ע איך כתב הרא"ש להוכיח דמותר להאריך בתקיעה ממשנה דמשך כשתיים ע"ש. הא לפי דברי הרא"ש באמת תקיעה המשוכה אפילו לאחת אינו עולה כו' ואפשר דדייק ממאי דנקט במשנה משך כשתיים ועשה בה שתי כוונות משו"ה היא פסולה לגמרי אבל אם משך בכונה אחת אין קפידא ועוד מוכח ממאי דלא קתני משך בראשונה ובזה יובן דהתוספות מסקי בדבריהם כל הבבא כולה ע"ש והרא"ש לא הביא רק תיבות ומשך בשניה כשתיים ותו לא משום דאינו דומה הוכחת התוספות להוכחת הרא"ש כנ"ל באריכות בשו"ע סי' תק"ץ סעיף ו' בהג"ה כתב הרמ"א ואם תקע תקיעה אחת בין ב' הסדרים והתנה שאיזה מהן הנכון תעלה לו התקיעה יצא וזהו דברי הב"י בטור שם דחילק בזה אסברות הרא"ם דהרא"ם כ' דאינו די בתקיעה א' דאנן ס"ל דמצ"כ ולא מצי לאחשובי תקיעה שנעשית וכו' ותנאה לא שייכא דא"כ ליכא כאן כוונה לא לראשונה ולא לאחרונה ואינו יוצא בה לא לזה ולא לזה והב"י כתב ואין דבריו נוחים לי דבתנאה מיקרי שפיר מכוון דאע"ג דמשום ספיקא מתנה וכו' והד"מ מסכים לדברי הב"י ולכן פסק כנ"ל בשו"ע. ודעתי יותר נוחים בדברי הרא"ם דהנה בסוגיא דגיטין (כ"ה ע"ב) מבואר שם ברש"י ותוס' בד"ה ולכי מיית וכו' דכל שעושה מעשה ע"פ תנאי שייכא בו דין ברירה וכן כתבו התוס' בעירובין (ל"ז ע"א) ע"ש והב"י מודה להרא"ם דבלא תנאי א"א לשנות תקיעה אחרונה לראשונה משום דבאמת הב"י פסק בשו"ע (סי' ס' סעי' ד') דכן הלכה דמצ"כ ע"ש וא"כ תוקע סתמא בלי כוונה אינו יוצא ואמרינן בריש זבחים דהיכ' דצריכין לברירה גרע מסתמא דאמרינן שם שאני התם דאין ברירה ומפרש"י וגרע מסתמא דשמא נכתבה על שם אחרת וכו' ע"ש ולפיכך שפיר כ' הרא"ם דתנאה לא שייכ' דא"כ ליכא כוונה לא לזה ולא לזה פי' דליכא כוונה מיוחדת ומבוררת ותקיעו' הוה דאורייתא ואנן קיי"ל דבדאוריית' אין ברירה ואין לומר דאף דתקיעות הוה דאוריית' אבל ענין דמצות צ"כ לא הוה רק מדרבנן (ובאמת ראיתי להפרי מגדים בסי' ס' מסתפק בזה ע"ש) אבל לדעתי ברור דמאן דסובר דמצ"כ הוה מדאוריית' מדאמרינן בר"ה (כ"ח ע"ב) אמר ליה אביי לרבה אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה וכו' וכן הוא הסוגיא בריש פ' המוציא תפילין ע"ש ואי נימא דאפילו מאן דסובר מצ"כ לא הוה רק מדרבנן ומדאוריית' לא בעי כוונה קשה לאביי גופיה מי ניחא דמ"מ הישן בסוכה ילקה אפילו בלא כוונה דהא מדאוריית' מקרי עשיות מצוה אפילו בלא כונה הן אמת לפי מאי דמשמע לכאורה ברא"ש בענינא דהירושלמי שהביא שם על משנה דמשך וכו' דכתב שם דענין הקפידא הוא דאינו עולה התקיעה שכיון בה למלכיות על זכרונות ע"ש וידוע דגוף ענינא ברכות ופסוקי מלכיות וזכרונות ושופרות הכל מדרבנן א"כ עיקר התקנה שקבעו הג' סדרים על הג' ברכות הוה רק מדרבנן ובדרבנן יש ברירה ומועיל בפשיטות ג"כ תנאי כסברות הב"י. אמנם באמת מבואר בתוס' דעיקר הקפידא הוא שאינו עולה תקיעה שנעשית להיות פשוטה אחרי התרועה על פשוטה לפני תרועה וכן הוא לשון הרא"ש שם בסוף פירקין וכן הוא באמת מבואר ברא"מ שלא הזכיר כלל מענין שינוי מלכיות על זכרונות רק כ' דלא מצי לאחשובי תקיעה שנעשית על פשוטה אחרי תשר"ת להיות תקיעה לפניה על תש"ת וכן מתש"ת על תר"ת וכן דקדק בדבריו במאי דמסיים שם ותנאה לא שייכא הכא דא"כ ליכא כוונה לא לראשונה ולא לאחרונ' ואינו יוצא בה לא לזה ולא לזה עכ"ל נראה מבואר שלא הקפיד כלל משינוי מלכיות על זכרונות כנ"ל דזה הוה רק מדרבנן אבל ביאר עיקר הקפידא מהשינוי שנעשה מתקיעה אחרונה על ראשונה. או אפשר דבאמת עיקר כוונתו שאינו עולה תקיעה שנעשית לשם תשר"ת לתש"ת וכן מתש"ת לתר"ת (וכמו שכ' הלבוש בזה הובא במג"א ס"ק ה' וכ"כ הק"נ והבאתים לעיל סי' ד' ע"ש) דהא אחת מהן או גנוחי או ילולי אין דין תורת תרועה עליו ולפיכך הפשוטה שנעשית לשם גנוחי אינו עולה להיות פשוטה לפני' לילוי דהא היא נעשית מקודם להיות מצורף ומקושר להגנוחי דאין עליה כלל קדושת תרועה וחול הוה: ולבאר גוף מילתא בטעמא בענין קפידות שינוים הללו נראה נכון ופשוט ע"פ המבואר אצלינו מכבר באריכות (בסי' ג') סברות הרמב"ן דאנן פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה בעינן. וביארתי באריכות משום דעיקר לא נאמרה בתורה רק מצות תרועה ואנן הוא דילפינן דלא נקראת תרועה אלא כשיש לה פשוטה לפניה ולאחריה הא לאו הכי אין תורת תרועה עלה ומהאי טעמא אמרינן (ל"ד ע"ב) דשמע ט' תקיעות מטע' בני אדם כא' לא יצא ע"ש בתוס' דאף דתרי קלי מתרי גברי משתמע שפיר אך אנן בעינן שיהו הפשוטות דווקא אחת לפני התרועה ואחת לאחריה וכן מבואר דין הזה בשו"ע סי' תקפ"ח סי' ג' ע"ש וא"כ אחרי אשר ברור ומבואר דעיקרן של הפשוטות הוה מצורפין נצרכין ומקושרין להתרועות שפיר יש לנו לומר שכל פשוטה שכיון בה התוקע להיות פשוטה אחרי התרועה אינו עולה להיות עוד פשוטה לפני תרועה אחרי אשר המה שני עניני' נפרדין ביסודן זאת לפני' וזאת לאחריה ומי יודע העולה היא למעלה כל אחת ואחת ביסוד נפלא ומופלא זה למעלה מזה ואם באמת היה ענין מצית תקיעה מפורשת בתורה ולא היתה מקושרת להתרועה רק שיהיה מבואר בתורה חיוב ט' תקיעות באמת לא מהראוי להקפיד על איזה תקיעה שכיון בה שתהיה שלישית במספר להיות עולה לראשונה במספר. ומה"ט נראה ברור שאם תקע ג' סדרים תשר"ת ונזכר שטעה בסדר ראשון ותוקע מחדש סדר אחר אף דהשתא סדר השני יעלה להיות ראשון והשלישי יעלה לשני לא איכפת לן מידי (אך למ"ד דא' מד"ת וב' מד"ס או ב' מד"ת והג' מד"ס צ"ע בזה ועיין סוף סי' תק"ץ ובזה צ"ע) אך אחרי אשר הפשוטות המה מקושרין לעיקר מצות של התרועה להיות אחת לפניה ואחת לאחריה שפיר יש להקפיד שאינו עולה כוונת אחרונה לתרועה להיות לפני' וכן יש שפיר ונכון להקפיד שהתקיעה הנעשית להיות מקושר אחרי הגנוחי אי אפשר לעלות עוד על פשוטה לפני הילולי כי אפשר גנוחי אין עלי' כלל קדושות תרועה והוה חול ותקיעה בעלמא וילילי הוה עיקר המצוה: נחזור לעניננו דעכ"פ הב"י והד"מ מודים בזה לסברות הרא"ם דבלא תנאה אינו עולה פשוטה שנעשית לאחרונה דתשר"ת על ראשונה דתש"ת ומודה בענינא קפידות אשר ביארנו א"כ איך חולק עליו וכ' דבתנאה מיקרי שפיר מכוין אמאי הא דברי הרא"ם ברורים דתנאה לא שייכא דא"כ ליכא כוונה ברורה לא