גליא מסכת חלק א קנא

ומעתה שנתבאר שאין שום קביעות על המסתפק לחזור אם לא שרוצה לעשות נדבה ניחא מאוד מה דמפרש רבי יוחנן בפרק קמא דתענית בירושלמי דבספק גשם חוזר ומתפלל מטעם שחזקתו מה שהוא לחוד הוא אומר וכן כתבו התוספות סוף פרק קמא דברכות והרא"ש דבספק המלך הקדוש חוזר מטעם ירושלמי הנ"ל שחזקה דמבקש לימודו כמו כל השנה. אבל מספיקא סתם לא היה מהראוי לחזור כלל כמו שביארנו דכל ספק תפילה הלכה דאינו חוזר ומתפלל אבל כאן אמרינן שחייב לחזור ולהתפלל שע"י מקה שמבקש לימודו אמרינן עליו שודאי לא התפלל כהוגן וא"כ מסופק דומה לטועה וודאי ולא אמר המלך הקדוש וכן גבי גשם יש לו דין וודאי שלא הזכיר ולפיכך צריך וחייב לחזור להתפלל כהוגן: ועפ"ז מתורץ לנכון דעת הר"מ מרוטנבורג שהביא הטוש"ע סי' קי"ד לענין הזכרות גשם דכמו שמועיל שלשים יום לענין גשם דאמרינן שכבר למוד כך ה"ה כשאומר צ' פעמים ביום א' ולכן היה הר"מ רגיל לומר כך בשמיני עצרת ועכשיו אם היה מסופק א"צ לחזור וראיתו מפ' כיצד הרגל דאמרינן גבי שור המועד ריחק נגיחותיו חייב קירב לא כש"כ ע"ש: וכל האחרונים הקשו על הר"מ איך מייתי ראי' ממועד של שור דיליף קירב בק"ו מריחק הלא יש פלוגתא בין רבי מאיר ורבי יהודה בזה והלכה כר"י דפליג אהא סברא ואומר זבה תוכיח דבעי דווקא ג' ימים עיין במג"א ובט"ז באורך. וכן הגאון בביאוריו הקשה זה ולפי דברינו ניחא בפשיטות דהנה בסוגיא דכיצד הרגל שם דר"מ סובר דמהני ג' נגיחות ביום א' ויליף לה בק"ו אם ריחק חייב קירב לא כש"כ ור"י אמר זבה תוכיח וכפי הנראה דר"מ אמר האי ק"ו מסברא בעלמא דסברא נוטה לזה ור"י עצמו לא השיב ע"ז ולומר איפכא מסתברא רק דמביא זבה דמוכח משם להיפוך וידוע דבכל מקים דיליף ק"ו ומייתי אח"כ איזה תוכיח להיפוך ממילא נשאר הדבר בלא הכרע לא לכאן ולא לכאן. וכמו דאמרינן בעלמא או כלך לדרך זו ולפיכך ניחא דגבי שור המועד ואיל ויש איזה תוכיח על האי ק"ו הוה האי סברא בספיקא אי קירב עדיפא מריחק או לא ומשו"ה סובר ר"י דפטור אם נגח ג' פעמים ביום א' דאין מוציאין ממון מספיקא אבל כאן אמר שפיר הר"מ דכשאומר צ' פעמים ביום א' ממילא איתרע האי סברא המבואר בירושלמי דעד למ"ד יום הוא מבקש לימודו דהא עכ"פ שאיזה צד לומר דקירב עדיפא מריחוק וממילא נשאר הדבר בספיקא ואיתרע לה חזקה המבואר בירושלמי ויש למתפלל הזה עכ"פ דין ספק אמר גשם או לא. דכבר ביארנוה דמשום ספיקא אינו חוזר ומתפלל וראיתי לשון הר"מ הנ"ל שהביא הטור שכתב וז"ל שאחרי שאמר צ' פעמים עכשיו אם יהיה מסופק א"צ לחזור ע"ש. והוא כמו שפירשנו אף שבאמת אין להחליט מראי' דקירוב וריחוק שיהיו לו חקה כמו למ"ד יום שנידון בחזקה שודאי אמר אבל עכ"פ ספיקא הוה ובספק תפילה אינו חוזר ומתפלל ולק"מ קו' האחרונים על הר"מ. ובשו"ע ראיתי שם שכתב דין של הר"מ בהאי לישנא דאם הזכיר צ' פעמים ביום א' מכאן ואילך הרי הוא בחזקה שחומר כך ע"ש ע"ז שפיר הקשו האחרונים דהאי חזקה אינו אלא אליבא דר"מ אבל לשון הר"מ כפי שהביא הטור ניחא מאוד דעכ"פ ספיקא הוה וכנ"ל: ועתה אבוא לחקור הדין בעניינא דשאילנא ואח"ז אחזור בעסק חקירה אשר התחלתי לחקור על לשון השו"ע. ולענין השאלה נראה לי לדון בדבר החדש אשר לא פירש זאת בשו"ע. כי למעיין בד"מ סי' ק"ז ס"ק א' שם שחוזר בקיצור על כל דעות הפוסקים המבואר שם בב"י דלהרמב"ם צריך אפילו בספק התפלל לחדש ולר' יונה והרא"ש אף באמת שהיה צריך לחדש אבל זהו חידושו שמוציא א"ע מידי ספיקי ולהרשב"א צריך להתנות אם התפלל יהיה נדבה ע"ש והנה מבואר שם בב"י ובד"מ ובשו"ע דבשבת ויו"ט אין לאדם להתפלל נדבה אפילו בחידוש א"כ נראה פשוט וברור שבשבת ויו"ט אם נסתפק אסור ולהתפלל לכל הנהו שלשה שיטות המוזכרים בד"מ הנ"ל דלהרמב"ם ברור שאסור וכמבואר בלשונו דמסתפק איני חוזר ומתפלל רק דמותר לו לעשות נדבה בפי כל תנאי הצריכים גבי נדבה היינו לחדש דבר כדמוכח בד"מ שם ממילא בפשיטות אסור בשבת ויו"ט ואף להרשב"א דבעל ספק צריך להתנות שאם כבר התפלל תהיה תפילה זו נדבה ג"כ מבואר דאסור בשבת ויו"ט וכנ"ל ואפילו לשיטות ר' יונה ורא"ש דעכ"פ דעיקר ההיתר מחמת שמותר להביא נדבה רק מצרכי האי מתנדב לחידושא דזהו עצמו חידושו שיוצא מידי ספק אבל עכ"פ משורש נדבה הוקבע על המתפלל תפילה זו וכמבואר בר' יונה דכשבא לשאול אמרים לו אם ירצה יתפלל ואם ירצה יניח וא"כ חוזר הדין לומר דבשבת ויו"ט אינו רשאי לחזור הואיל וליכא שם נדבה ולדעתי זה דין ברור ומהתימא שלא פורש הדבר בכל האחרונים: ועפי"ז ראוי ונכון לומר עוד סברא על מה שהוצרכו התו' והרא"ש סופ"ק דברכות לומר דהמסתפק באמירות המלך הקדוש בחזקתו שלא אמר ע"פ ירושלמי דפ"ק דתענית ולא סגי להו להצריכו להתפלל מחמת ספיקא בעלמא משום דבספיקא לא היה ראוי לחזור להתפלל אם אירע האי ספיקא בשבת ויו"ט אבל השתא דילפי לה מענין ירושלמי הנ"ל לדונו לחזקה שוודאי לא אמר א"כ אפילו שבת ויו"ט ראוי לחזור להתפלל: ואחרי הנתבאר דעכ"פ בשבת ויו"ט בספיקא בעלמא אינו ראוי לחזור ולהתפלל רק מטעם שהוא מבקש לימודו ומה שהוא אמוד הוא אומר ונידון לחזקה דבר הזה אני אומר דדווקא בחול ושבת של עשי"ת שייכא האי סברא של תו' ורא"ש אבל בר"ה ויוה"כ בפשיטות אינו שייך לומר על זה האיש שמבקש לימודו לומר כמו שהוא אמוד להתפלל כל השנה דבשלמא כל השנה הוא אומר אתה קדוש כו' וקדושים בכל יום יהללוך סלה יש לומר דעל נוסח הזה הוא אמוד ורגיל לסיים המשך לשונו האל הקדוש ולא המלך הקדוש אבל בר"ה ויוה"כ שאומר נוסח חדש הינו ובכן תן פחדך כו' ומסיים קדוש אתה ונורא שמך ומסיים והאל הקדוש נקדש בצדקה על נוסח הזה אין שייכות והמשך רגילות לשונו לסיים האל הקדוש ויש לומר דסיים המלך הקדוש ואף שאין להחליט הדבר שוודאי אמר המלך הקדוש. אבל גם זאת לא שייך בזה לומר שבימים הללו מבקש לימודו לומר מה שהוא אמוד דכאן לא שייכא המשך ורגילות ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וכבר ביארנו לנכון שכל בעל ספק השקול אינו חוזר בשבת ויו"ט: והנה אף שהאי ענין שחקרנו דבימים הללו אינו שייך מבקש לימודו הוא מילתא דקיימתי מסברא מצאתי ראיה נכונה מדברי אבודרהם שהביא הב"י לפרש דברי ר' פרץ החולק על הר"מ הנ"ל סם סי' קי"ד וז"ל דמה שהוא מרגיל א"ע לומר צ' פעמים ברכות אתה גיבור לחודא אינו להמשך ורגילתו מצורף לברכות מגן דאח"ז כשיאמר ביחד ברכות מגן עם אתה גיבור לא יאמר כמו שאמר בצ' פעמים אתה גיבור לבדו ע"ש א"כ במכש"כ שיש יותר הפרש והבדל בין ברכות אתה גיבור לבדו בלא ברכות מגן או כשאומרו אחרי ברכות לנוסח האל הקדוש כשאמרו אחרי נוסח של כל השנה לנוסח מה שהוא מאריך בר"ה ויוה"כ ומסיים לומר והאל הקדוש נקדש בצדקה אשר על המשך דיבור נקדש בצדקה אין לו כלל רגילות לומר אחריו האל הקדוש וא"כ יש לומר לודאי שאמר המלך הקדוש ועכ"פ ספק הקרוב הוא ואינו חוזר: עוד יש לפלפל ולומר ראי' לזה ראיה ונכונה מהאמור בסוגיא דב"ק גבי שור המועד דאיתא שם במשנה מועד לשבתות לא הוה מועד לחול ע"ש בר"שי ותו' סברות לזה ובגמ' רב זביד אמר ואינו מועד תנן אבל סתמא הוה מועד משבת לחול עד שנתברר שהעבירו לפניו ולא נגח ור' פפא אמר אינו מועד תנן כלומר דמסתמא לא הוה מועד משבת לחול דאמרינן דאף הוא רגיל ואמוד ליגת בשבתות אינו אמוד ורגיל ליגח בחול א"כ ממילא הואיל וכל הפוסקים הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כולם פסקו הלכה כרב פפא זולת תו' שפיקפקו על ראייתו של הרי"ף ע"ש לפי"ז שפיר יש לנו למילף משור המועד כמו דיליף הר"מ מרוטנבור"ג וכדאמרינן אליבא דר"פ דלא ילפינן רגילות ואמידות השור בשבת על חול ה"ה אין לנו לומר שמה שהוא אמוד על נוסח של חול לא הוה אמוד סתם על נוסחו של ר"ה ויוה"כ כנ"ל שיש בזה הפרש ושינוי גדול ואמרינן סתמא לא הוה מועד ואמור ולא הוה רק מסתפק בעלמא כנ"ל: ועתה נחזור לראש דברינו שהתחלנו לחקור אחרי לשון השו"ע דכתב בנסתפק חוזר ומתפלל אשר כפי שביארנו שמלשון רמב"ם והרשב"א ור' יונה מפורש הדבר שאין עליו קביעות וצורך כלל אלא אם ברצונו לעשות נדבה עושה ואם לאו יניח לגמרי ואין לדחוק ולומר שעיקר כוונות השו"ע על מאי דסיים ואין צורך לחדש דבר נמצא שאין כוונתו לקבוע הכרעות חיוב תפילה עליו. אלא התירא בא להשמיענו דאף שוודאי התפלל אין להתפלל שנית בלא חידוש אבל לזה הותר לחזור תפילתו בלא חידוש אבל גם זה לא ניחא דא"כ עכ"פ היה לנו להודיע עיקר דינו של הספק ולומר דנסתפק אינו צריך להתפלל ואם רוצה מתפלל בלא חידוש ובאמת לשון הרמב"ם בדיקדוק כך המה. רק דסובר דמסתפק צריך חידוש ולשון הטור ג"כ מדוקדק שפתח והביא מקודם דברי ר"א דאמר אינו חוזר ומתפלל ואח"כ מביא דברי ר"י שרשאי לעשות נדבה וכן לשון הרי"ף כך המה אבל לשון השו"ע משמע שהכריע איזה קביעות צורך חיוב על האדם להתפלל שנית אח"ז ראיתי בלבוש מפורש הדבר ביותר וז"ל ואם הוא מסופק חוזר ומתפלל ומתנה אם התפלל תהא לנדבה ואם לאו תהא לחובה ואין צריך לחדש שאין לך חידוש גדול מזה שמתפלל על הספק ויכול להיות שכולה מחוייב דשמא לא התפלל עדיין ואע"ג דבשאר מילי בספיקא דרבנן אזלינן לקולא בתפילה דרחמי נינהו אזלינן לחומרא ויכול לחזור ולהתפלל דהלואי שיתפלל אדם ויבקש רחמים כל היום כולו עכ"ל. משמע דיש עליו הכרעות צורך קביעות חיוב להתפלל שנית כמו שכתב דאזלינן לחומרא ומה שמסיים ויכול לחזור ולהתפלל דהלואי כו' נראה שטעמא יהיב למילתא מחמת שיכול להתפלל שנית משו"ה חייב להתפלל שנית: וא"כ מהצורך לחקור מאין יצא להם להשו"ע והלבוש דבר הזה ואחרי אשר בינותי בספרים ראיתי בחידושי הרשב"א בפ"ג שכתב שם מקודם האי לישנא שמביא הב"י בשמו לפרש דר"א אומר אינו רשאי לחזור כו' וכתב שכך פירש גאון ז"ל ואח"ז מסיים והראב"ד ז"ל פירש דאינו חוזר ומתפלל אינו חייב לחזור ולהתפלל קאמר ואם רצה לחזור רשאי דאילו רצה להתפלל כל היום כולו בדרך תחנונים אפשר והלואי עכשיו שנסתפק חייב להחזיר עכ"ל וכפי הנראה שיש איזה חיסרון וע"ס בדברי ראב"ד הנ"ל וקודם תיבות דאילו רצה כו' צ"ל ור"י אומר דאילו רצה כו' עכ"פ יש ב' פירושים בזה פירוש הגאון הוא דר"א אוסר ור"י מתיר אבל אין בו חיובא ולפירש הראב"ד הוא ר"א אומר אינו צריך ור"י פליג ומצריך את האדם המסתפק להתפלל שנית והרשב"א מסיים ונראין דברי גאון ז"ל דמילתא דר' יוחנן לא אתיא שפיר לדברי הראב"ד ז"ל והטעם משום דלשון ר' יוחנן משמע ליה לרשות ולנדבה ולא לחיובא כהראב"ד וכתב עוד הרשב"א ז"ל שגם הראב"ד כתב דנראין לו דברי גאון ז"ל ע"ש: ומעתה מהצורך לנו לומר דדברי השו"ע קבועים ע"פ פירוש ראב"ד הנ"ל דר"י חיובא מחייבי אבל קשה הא שארי פוסקים היינו רמב"ם ורשב"א שהביא פירוש הגאון ור' יונה שהבאתי לעיל משמע כולם דלא סברי הכי ואף הראב"ד מסיים שנראין לו פירוש גאון כמו שהביא רשב"א בשמו: ואני עמדתי לדרוש ולחקור ליתן יסוד ומקור לסברות פירוש הגאון ולסברות הראב"ד ושורש פלוגתתן מגיע עד למעלה לענין מקור דבל תוסיף הנאמר ונשנה בפ' ג' דר"ה ופ' בתרא דעירובין: ונתברר לפני פרפרת חכמה על דברי הרשב"א שם במה שמחדש ענין חדש על ענין דבל תוסיף ונקדים מה דראיתי בר' יונה שכתב על הרי"ף דכתב גבי ספק התפלל אדעתא דרשות מתפלל אבל אדעתא דחובה אסור וכתב ר' יונה על הרי"ף שהלשון אינו מכוון דכיון שהוא מסופק אם התפלל איך יתפלל על דעתא דחובה ואם בא לשאול איך יעשה נאמר לו שהרשות בידו כו' והביאו הב"י וכתב ולי נראה דהלשון מכוון יפה דה"ק שאם הוא סבר דבספק התפלל חייב לחזור ולכן חוזר ומתפלל אדעתא דחובה איסורא עביד עכ"ל הב"י: והנה כפי הנראה מה שרוצה הב"י לפרש בלשון רי"ף הוא