גליא מסכת חלק א קמה

על אין בו זמן כמו שפירש"י ע"ש. אבל לפי דברינו ניחא מאוד דודאי זה פשוט דבכולהו ענייני דאסרו לכתחילה והתירו בדיעבד לא קשה מה הועילו חכמים דעכ"פ הועילו דלכתחילה לא תנשאי רק בהאי סוגיא דאתא לפרושי טעמא דתיקנו זמן בגיטין משים שלא יחפה על בת אחותו שזינתה בכדי שלא תיהרג או שלא יגזול פירות שלא כדין מקשו שפיר מה הועילו חכמים בתקנות זמן הואיל ועכ"פ בדיעבד הגט כשר ממילא אנן סהדי שכל אדם שיהיה לו אשה בת אחותו שזינתה יעשה גט בלא זמן. וכן מי שירצה לגזול פירות שלא כדין יעשה כך דודאי משום הצלת בת אחותו יעשה כל טצדקאות. ושפיר מקשה דוקא כאן האי קושיא דמה הועילו כו': ומאי דמשני תלמודא הועילו דלכתחילה לא תנשא באמת עיין ברש"י שדקדק לפרש וז"ל וכיון דהכי הוא אי בעי לכתוב גט בלא זמן לחפות על ב"א או למכור בפירות לא כתבו לה סיפרי דיינים ולא חתמו סהדי עכ"ל ולכאורה כל זה אך למותר ולפי דברינו ניחא מאוד דא"א לפרש כפשוטו דהועילו חכמים רק על לכתחלה. דהא בזה שרוצה לחפות על ב"א ודאי יעבור על תקנה זו. ולכן מדייק רש"י לפרש דאף שהבעל ירצה לעבור אבל הסופר והעדים לא יסכימו לעבור לכתחילה וזה ברור ועיין שם בר"ן פירוש אחר בשם ר"ח אבל פירש"י עיקר לפי הצעית תוכן הסוגיא כנ"ל ומעתה נחזי אנן בכולהו ענייני דסופ"ב וגבי ג' גיטין פסולין וכדומה איזה ענייני האמורין בה שלא תנשא וניסת ל"ת מסתמא ליכא שם ג"כ עסק עיגון לא על האיש ולא על האשה ואילו היה שם איזה צד עיגון היה נדחה איסור ההוא משו' שעת הדחק דעיגון כמו דדחינן ענין איסור ההוא משים שעה"ד דאפוקי איתתא מבעלה ואמרינן שניסת ל"ת ומסתמא קלישא איסור וחשש התקוע וקבוע שם בעיני חז"ל אבל האי איסורא וחששא אשר נראה ונמצא לחז"ל בעסק מינקת חמירא הוה טובא בעיניהם שאמרו לעגן איתתא מלהנשא לגבר משך ערך ג' שנים ימי עיבור והנקה וכדאי' שם דסכנות ולד יש בענין זה ולפיכך אף דעסק עיגון לשעה נחשב בכל מקום מ"מ חומר חששא דאיסורא אשר ראו חז"ל אין כח לעסק שעה"ד לדחות אותו ומשו"ה נמי אמרינן בזה דאפילו ניסת תצא וכמו שהארכנו לעיל דעסק עיגון ואפיקי איתתא מבעלה נערכין המה זה מול זה ושניהם לשעה"ד נחשבין ובמקום דקלישא כחא דאיסורא ההוא בעיני חז"ל נדחה איסור הזה מפני עה"ד ובמקום דאלימא קביעות חששא ואיסורא אפילו שעה"ד אינו דוחה אותו וממילא במינקת דע"כ אלימא טובא חששא דאיסורא עד שעיקר עניינו הוא שמשום חששא זו קבעו עיגון על האשה למעונא ולמיתב ערך ג' שנים שפיר אמרו דאפילו ניסת תצא הואיל והאיסור אלים טובא: ואגב אבאר איזה פרפרת נאה ומתקבל מענין לענין באותו ענין ביבמו' (ל"ז ריש ע"א) דקמיבעי שם מהא דאמרינן במת תןך שלשים ונתקדשה לכהן אינה חולצת הכא גבי מעוברת ומינקת הנשואה לכהן מאי מי עביד רבנן תקנתא או לא. ולכאורה יש כאן שפת יתר ואריכות לשון ובקיצור היה לו לומר הכא מאי דהא האי סוגיא במעובר' ומינקת איירינן שם לעיל ואפשר דר"שי באמת רוצה לגרום כך דכתב הכא מאי ע"ש ולשיטות הר"י מאורליניש שהביא התו' בד"ה ולא והיא שיטת הרמב"ם בשו"ע סי' י"ג דקידש מותר ניחא אבל כל המורים חולקים ע"ש. אולם לפי הצעות שביארנו לעיל ניחא מאוד דיש מדרגות מדרגות בעסקי שעה"ד וכמו שביאר תו' נדה (דף ו' ע"ב ע"ש) וכמו כן בענייני איסור נישואין יש איזה עניינים אשר אמרו כנס אינו מוציא דשעה"ד דאפיקי איתתא דוחה איסור ההיא אבל קידש וארוסין לבד אינו דוחה איסור התקוע בזה ויש עניינים דאפילו קידש לבד דוחה איסור התקוע בו. כמו מת ולד תוך שלשים וגבי ארוס וארוסתו דאפילו קדושין דלא דיעבד גמור אלא כדיעבד כדאי' בר"ן שם מ"מ נדחה איסורו אפילו בשעה"ד זוטא משום דקלישא איסורו. ועוד יש שאמרו ז"ל דאפילו כנס מוציא דחששא איסור הקבוע בו חמירא טובא דאפילו שעה"ד גדול אינו דוחה אותו כמו במינקת דחששו דילמא קטלה לברה בעכירות חלבה: ותלמודא מייתי שם מקודם ענין מת ולד תוך שלשים דאם נתקדשה לכהן אינה חולצת וקמבעי גבי מינקת לכהן ואי הוה נקט סתם הכא מאי היה עילה על הדעת דקמבעי ליה במינקת שנתקדשה אפילו עדיין לא ניסת וזה ודאי לא קבע ליה מעיקרא כלל דהא זה וודאי דאיסורא דמינקת חמירא מאיסור דמת ולד. לכך מאריך ונקט דמניקת הנשואה לכהן מיבעי ליה ולא בנתקדשה דכי היכא דמתירין גבי מת ולד אפילו בנתקדשה אפשר ג"כ להתיר במינקת עכ"פ בניסת דהוה שעה"ד גדול בערך איסור שיש בה וקמסיק דלא קמהני שם ניסת לכהן הואיל וחזינן דהאי קביעות איסורא התקיע במינקת חמירא טובא. ולא מהני שם כלל שעה"ד דהא לר"מ מוציאה עולמית ואפילו לרבנן עכ"פ מוציאה בגט עד הזמן נמצא שמעגנה האיסור אותה משך רב. וחזינן דחמירא קביעות איסורא דהאי עניינא טובא. ולכן אפילו ניסת לכהן לא נדחה איסור זה: ולכן לא ישרו בעיני מה שראיתי בפ"י בקו"א בכתובות ובכמה שו"ת אשר חקרו להקל במניקת ע"פ ענין שעה"ד ולדעתי בזה לא מהני שעה"ד דחזינן דחז"ל קבעו איסור זה אפילו בשעה"ד וניחא דאביי רהיט בתר אריסא אף דלמירהט נקרא שעה"ד כמו שכתבו תו' נדה (ו' ע"ב) ע"ש ובהערה זאת פירשתי מה דפליג הר"מ על הר"י בתשו' מיימני הלכות אישות סימן ד"ד דרצה להקל גבי כהן לסמוך בשעה"ד על מ"ד המתיר נתנה בנה למינקת והר"מ חולק ונראה דהדין עם הר"מ שם דבענין איסורא דמינקת דחזינן דחמירא טובא בעיני חז"ל לענן האשה משך ג' שנים ולהוציא איתתא אפילו ניסת א"כ אינו מועיל שם שום ענין שעה"ד לעשות נגד הדין והלכה ואינו דומה לשארי ענייני איסורין דמקילין להקל בשעה"ד ונדחה האיסור שם ודווקא בג' גיטין פסולין חקר המרדכי ריש פ' מי שאחזו דאפילו שעה"ד מהני כמו אם ניסת דמהני אבל כאן דניסת לא מהני אף שעה"ד לא מהני כאן. ובזה מדוייק לנכון מאוד ביבמות שם דמקשה תלמודא על טעמא דהבחנה להבחין בין זרע לזרע היכא דקים לן דמעוברת היא תנשא אלמה תניא לא ישא אדם מעוברת ומינקת ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמות ולפום רהיטא קשה טובא לענין מאי מסיים המקשה האי סיומא דאם נשא יוציא ובברייתא ל"ו ע"ב איתא שם האי ברייתא והאי סיומא איתא שם דברי ר"מ וחכמים אומרים יוציא ולכשיגיע זמני יחזירנה וא"כ האי מקשה או היה לו להביא כל הברייתא בשלימות או לא היה לו להביא רק רישא לחודא ודי היה לו לענין קושייתו אבל לפי הקדמתנו ניחא מאוד דהמקשה ידע טעמא דמסקי תלמודא משום מיעכר חלבה ומעוברת למניקה קיימא רק דעיקר הוה קשה ליה א"ה דידי' נמי ופר"שי לא ישמש עם אשתו כו'. ולפיכך אם לא היה מייתי האי מסקנא דמסיים שם בברייתא דנשא יוציא הייתי אימר דהאי דינא דאיסור מינקת דומה לשארי איסורי דרבנן דאמרינן גבייהו לא תנשא ואם ניסת ל"ת וא"כ הואיל ואיסור מינקת אינו אלא לכתחילה ולא דיעבד א"כ מעיקרא לא קשה האי קו' דדידי' נמי דגבי דידי' דיעבד גמור הוא לכן מייתי האי סיומא דקמסיים בה דאפילו נשא אסרינן ולא מהני בהאי איסורא דיעבד דחמירא אצל חז"ל האי איסורא א"כ קשה שפיר דידי' נמי ועתה נחזור לעיקר ויסוד שיסדנו לעיל ששעה"ד עגונא דאיתתא ואפוקי אשה מבעלה המה נערכין זה מול זה ולכן במקום שחמירא חששא ואיסורא ועיגנו את האשה משך ערך ג' שנה כמו כל ימי עיבור והנקה לעומת זה אמרי באיסור הזה דאם נשא יוציא ובפרט לפי חקירות המרדכי הנ"ל גבי משאל"ס דאילו היה הדין דניסת ל"ת היו כולן עוברין בכדי שלא יתעגנו כמו כן הענין גבי מינקת היו עוברין בכדי שלא יתעגנו ובאמת היה להמרדכי להוכיח שם במשאל"ס בקיצור הואיל וחמירא איסור דמשאל"ס לעגן האשה. ממילא ראוי להחמיר דשעה"ד דאפיקי איתתא לא מהני אלא דהוכחה שכתב המרדכי היא יותר מוכרחת: וכבר הקדמתי דברי הר"ם במרדכי שם גבי משאל"ס אם נישאת בלא הוראות חכם תצא וז"ל דלדידה לא משמתינן לה דכל מה דעבדא היא כדי שלא תתעגנה אבל לדידי' דשביק היתרא ואכיל איסורא משמתינן ליה וכפינן להוציא וכן הוא בשו"ע ע"ש בסי' י"ז א"כ עיקר קביעות האיסור וכפי' להוציא משום לתא דידי' הוקבע ולא משום דידה ובזה תראה פלא איך שמדוקדק מאוד שם בעובדא דחסא (קכ"א ע"ב) דאינסבא מדיבוריה דר"נ ואמר ר' אשי ש"מ דמשאל"ס אסורה הני מילי לכתחילה אבל אי נסיב לא מפקינן מיני' ולכאורה היה לו לומר אבל אי נסיבת לא תצא. דנחזי אנן בהני עניני דסופ"ב בנטען על האשה או על השפחה וכן במביא גט ומעיד על שמת בעלה וחכם שאסר האשה בנדר בכולהו נקט לא יכנוס ואם כנס אינו מוציא קבע הענין על האיש ולא על האשה וגבי ג' גיטין פסולין ובשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת נקט אם ניסת ל"ת נקט הענין באשה ולא באיש. אבל הענין פשוט דבעניני דסופ"ב דכולהו חששא קבוע על האיש הבא לקחת כדומה מביא גט או מעיד על מיתה וחכם שאוסר את האשה וכן בנטען משו"ה קנקט אם כנס כלומר אם עבר על חשש איסור שיש בזה אינו מוציא. ובג' גיטין פסולין וכן ב' אומרים לא מת האיסור קבוע על האשה ולא באיש הבא לקחת משום דבהני דסיפ"ב כל חששא בהאיש אולי קמשקר בעדותו בכדי שישא האשה אבל בג' גיטין פסולין אין חששא רק על האשה עצמה. להכי נקט לא תנשא ואם ניסת ל"ת. ולפי"ז גבי משאל"ס חששא דאיסורא קבוע על האשה דהא נקט התנא משאל"ס לא תנשא וממילא היה לו לרב אשי לסיים ג"כ באשה והכי ה"לל אי נסיבת ל"ת ומאי שנא דקמסיים באיש דקאמר אי נסיב ולפי דברי המרדכי ניחא דעיקר לתא שקבעו חז"ל לומר במשאל"ס דניסת תצא הוא בשביל הבעל דשביק התירא כנ"ל אך כשנשאה ע"פ הוראות חכם אז אפילו לדידי' לא קנסינן ומדוקדק לנכון מה דקמסיים אבל אי נסיב לא מפקינן כלומר כה"ג שנעשה ע"פ הוראה אפילו לדידי' לא כפינן להוציא: ולפום רהיטא אמרתי שיש נפקא מיני' רבתא במאי דכתב המרדכי דבניסת שלא ע"פ חכם דלדידה לא כפינן ולדידי' דשביק היתרא כפינן ולכאורה מה לי אם ענין כפי' להוציא משום לתא דידה או משום לתא דידי' בין כך ובין כך איתתא נפיק מבעלה אילם אפשר דלפעמים היא עשתה ע"פ הוראה והוא לא ידע ועבר ונשאה או איפכא שהאיש עשה ע"פ הוראה ושאלות חכם והאשה לא ידעה ואשם לעבור להנשא בעבריינות ולדברי המרדכי מה שעברה לא איכפת לן העברה דידה רק כל שהאיש עשה בהוראה ואיפכא מה שהיא עשתה בהוראה לא מהני אם הוא עשה בעבריינות: ובהצעות הקדמות הללו מדוייקים כל שינויים הנמצאים באילו ברייתות דיבמות וכתובות ושינייי היותר נראה וניכר מה דקשה טובא דביבמות תלה האיסור על האיש ובכתובות על האשה וקבע זמן בכתובות ולא מסיים בה איך היה הדין בעברה וניסת ושם ביבמות דקבע איסורא על האיש לא קבע זמן ומסיים הדין דעבר ונשא ומתורץ הכל בחדא מחתא דברייתא דכתובות משמיענו עד כמה גברה חששא התקוע וקבוע בעסק מינקת עד שאמרו חז"ל לעגן את האשה משך ערך שלשה שנים ולא חששו לשעה"ד דעינינא דאיתתא משום דיש סכנות נפשות בזה מהולד כדאיתא בגמרא דמיעכר חלבה וקטלא לוולד וניחא מאוד דנקטא הכל בדידה דזה ודאי ליכא עיגון רק עליה ולא באיש הבא לקחת שאם לא ישא זו ישא אחרת. וברייתא דיבמות בא להשמיענו כמה גברה חשש איסור התקוט בעסק מינקת עד שאפילו שעה"ד דאפוקי איתתא מבעלה לא מהני בו. ואם נשא יוציא וחלוק איסור מינקת מכולהו איסורא דרבנן שאמרו בהן אם כנס אינו מוציא לכן ניחא דלא הזכיר כאן זמן דהואיל וכאן לא איירי משעה"ד דעיגון רק הכא משמיעני דשעה"ד דאפוקי איתתא לא מהני הכא וכבר הקדמנו בשם הגהות מרדכי דעיקר קביעות שאמרו אם נשא יוציא הוא משום לתא דידיה דשביק היתרא אבל היא כל מה דעבדא עבדה משום עיגונא ולא הוה משמתינן לה לכפותה להוציאה רק את האיש הוא דמשמתינן וכפינן להוציא דשביק התירא