גליא מסכת חלק א קמא

לא מעברה דנתהפכת יפה יפה: אך יש לחקור זו בסוגיא דיבמות (דף קי"א) דאיתא שם ביבמה שנתייבמה אחרי תלתין יום אינה נאמנת לומר לא נבעלתי משום דאמרינן חזקה דיותר מתלתין יום לא מוקי אינש אנפשיה ע"ש. ואמאי נימא דהאי רובא דרוב הנבעלות מתעברת וזו הואיל ולא נתעברה איתרע חזקתו וגם בסוגיא דלנה עמו בפונדקי שם בגיטין (דף פ"א ע"ב) דאמרינן שם הן עדי יחוד הן עדי ביאה ומשמעות הפוסקים אפילו אומרת לא נבעלה צריכה גט אמאי נימא מדלא נתעברה לא נבעלה. והרב הג' מוהר"א מפאסוול חקר חקירה זאת כאן בסוגיא דנדה דאמרי' חוששין שמא נשרו היכא דבעל נימא מדרוב נשים מתעברות כשנבעלו וזו הואיל ונבעלה ולא נתעברה מוכחא מילתא דקטנה היא ולא נשרו לה שערות אלא לא היו לה כלל ובדרך חידוד רצה הרב הנ"ל לפרש מאי שהעלתי לדקדק בלישנא דתלמודא דקאמר קידש תוך הזמן ובעל לאח"ז אבל מעיקרא לא ולא נקט סתמא הני מילי בעל לאח"ז אבל לא בעל לא ומתרץ לה על פי סברא הנ"ל דדוקא בקידש תוך הזמן ולא בעלה עד לאחר זמן וא"כ עדיין בתולה היא ואין אשה מתעברת מביאה ראשונה דבתולים וליכא ריעותא מהא דלא נתעברה להוכיח מזה דע"כ קטנה היא אבל אם נבעלה מעיקרא ולאו בתולה היא אף אם בעלה אחרי זמן יש לנו להוכיח דקטנה היא מדלא מיעברה כך העלה הרב הנ"ל בקו"נ בדרך חידוד ובאמת שם בסוגיא דחוששין שמא נשרו לא שייך למידק כלל התם האי דיוקא כי בלא"ה העלתי להוכיח לעיל דכל ענין חששא דנשירה חששא רחוקה ורק משום חומר ערוה דאשת איש מחמרינן רק זאת ע"פ מה שהעיר הרב לחלק בין בתולה לבעולה מצאתי לדקדק יותר התם בסוגיא דיבמות הנ"ל דמקשה תלמודא על מאי דמבואר שם במשנה דעד תלתין יום לא מוקי אנפשיה מדברי רבי יוסי דסובר גבי טענת בתולים דנסתרה לאלתר ע"ש וקשה דילמא יש לחלק דדווקא רבי יוסי דאיירי בבתולה דליכא ריעותא דלא מיעברה אמרינן מסתמא נבעלה לאלתר משא"כ במשנה דאיירי ביבמה דהיא בעולה מכבר מבעלה הראשון לא אמרינן בה לאלתר נבעלה דריעותא דלא נתעברה מרעא לה ולפיכך אמרינן בה עד תלתין יום נאמנת: אמנם אחרי העיון נרא' דלא קשה מידי בכל הנהו סוגיות שהזכרתי ולא שייך בהו לחקור כלל האי חקירה לומר מדלא מיעברה לא נבעלה משום דאית' בסוגיא דסוף פרק המפלת דאין אשה מתעברת אלא סמוך לווסתה ור' יוחנן סובר שם סמוך לטבילתה (ואמרתי דר"י דיתיב אשערי טבילה אמר כי היכי דלהווי להו בני שפירא דכוותי לשיטתו קאי דסובר סמוך לטבילה מתעברה) עכ"פ משמע דזולת ב' זמנים הללו אינה מעותדת להתעבר וכך מבואר דבר הזה בסוגיא דסוטה דף ך"ז ע"א ע"ש. א"כ שפיר חיישינן בכולהו הנהו סוגיות כגון במגרש אשתו ולנה עמה בפונדקי וביבמה שנתייבמה ובראוה מדברת ובשארי מקומות דילמא נבעלה והא דלא מיעברה משום דלא היה לא שעת ווסת ולא שעת טבילה ודווקא שם בשילהי יבמות באשה שהלכה למדה"י דליכא האשה לפנינו אמרינן שפיר דרובא ובעלת וכבר היא מתעברה אבל בנ"ד דהאשה לפנינו ולא מיעברה איתרע לה רובא דרוב נבעלת והתם באשה שהלכה אמרינן ע"פ רוב קייס הבעל מצות עונה סמוך לטבילתה וממילא נתעברה אבל כאן אם באנו להחזיק ברובא דנבעלת היה ואעברה ובהערה זו נדחה נמי ממילא מה שראיתי בנ"ב שם סימן ס"א שכ' שם על דברי השואל וז"ל ומה שכ' דאחר שבעל בעילה ראשונה שוב אין לנו ודאי יבעול הנה אם לדין יש תשובה שהרי שבודאי זינתה הוולד כשר דודאי תולין רוב בעילות בבעל ומשמע מסתימות לשון הפוסקים אפילו אומרת שהוא ממזר אינה מאמנת והוולד כשר אמאי הא לאחר נבעלה בודאי ואין אנו תולין רוב בעילות בבעל ומנא ידעינן שבעל אותה בעלה אלא ודאי כל אשה היושבת תחת בעלה מסתמא בועל אותה כדרך איש ואשתו עכ"ל הנ"ב ולפי הנ"ל ניחא בפשיטות דדווקא התם שנתעברה אשה זו אזלינן בה בתר רובא דרוב נשים נבעלות דליתא התם שום ריעותא נגד הרוב ותולין שפיר רוב בעילות אחרי הבעל וממנו נתעברה ולא מזנות ובפרט לפי מאי דאיתא בסוטה (דף כ"ז) דהואיל והיא מתעברה בשעת טבילה נטורי ושרי לה בעלה באותו זמן שלא תזנה ע"ש ובפרט לפי מאי דאית' בכתובות (ל"ז ע"א) דאשה זונה מסתמ' מתהפכת ע"ש א"כ שפיר דתולין בתר רובא דרוב בעילות אחרי הבעל משא"כ בנ"ד דלא מיעברה איתרע לה הרוב כנ"ל: וראיתי בתשוב' ושב הכהן שמביא ראיה לשיטת הרא"ה מדברי התוס' יבמות י"ב ד"ה דאפילו דכתבו שם או שפירש שבועל שלא לשם קדושין ולא כתב עון שלא היו שם עדי יחוד ע"ש (ותמהני למה לא הביא דברי התוס' הקודם לזה מד"ה אחר הזמן שמבואר ג"כ כך ע"ש) ולסברות רד"ך המבואר בכ"מ פ"ד מאישות דבקטנה חלו הקדושין הראשונים ולא צריכין כלל קדושין אחרים אין ראייה מזה לשיטות הרא"ה דדוקא גבי קטנה כך הוא אבל גבי קטן דצריכי בודאי לקדושין אחרים צריכין עדים ולא מהני סברות הרא"ה דכ"ע סהדי אולם הכ"מ הביא דמשמע מדברי תוס' דהמדיר דלא סברי כך דכתב שם דלא חלו קדושי כסף אלא שמקדשה בביאה זאת ע"ש. אבל ידוע שאין כל בעלי תוס' אחד המה ולעשר שיטות דיבמות אשר המה בשם ר"י לא סובר כדברי תוס' דכתובות ובלא"ה גרסי התוס' ביבמות (ד' קי) גירסא אחרת בצריכותא שם ולשון התוס' סוד"ה דאפילו שכתב שם שבועל בפירוש שלא לשם קדושין משמע שאם לא היה מפרש בהדיא שבועל שלא לשם קדושין אלא היה בועל סתם מתקדשת שפיר אף שלא פירש שבועל לשם קדושין משמע כשיטות הרד"ך שאינה צריך לקדשה עתה בגדולה אלא חלין קדושין ראשונים ועיין בב"ש סימן קנ"ה ס"ק ל"א ודבריו צ"ע טובא ע"ש והנה תוס' מפרשים גבי מקדשי בבעילה ולא מחמת מחילה וחלו קדושין הראשונים ועל פי זה פירשו גבי קטנה שמקדש עתה בבעילה זו אך הרמב"ם דמבואר סוף פרק ז' דבתנאי אין צריך עדים שחלו קדושי ראשונים בפשיטות דסובר גם גבי קטנה דחלו קדושי ראשונים בכדי שיהיה ענין קדושי תנאי וקדושי קטנה בחדא מתתא דהא תלמודא משוינהו ומצרכינן בצריכותא ביניהם וזה ראייה ברורה דרמב"ם סובר כרד"ך הנ"ל: ומעתה נקבעו ונתייסדו על מכונן כל הנהו שלשה ספיקות הנאמרים ונמצאים בעסק הזה היינו ספק אם היו שם עדי יחוד וספק אם נבעלה כלל וספק אם באו סימנים וע"פ שלשה אלה ס"ס אשר נתבאר דכל אחד מהנהו ספיקות ספק השקול הוה וליכא בשום אחד מהן רוב אשר אפילו לשיטת התוס' דכתובות (דף ט) שהביא הבית מאיר דספק שיש בו רוב לא מצרפינן לס"ס בעניני ספיקות הללו מצרפינן שפיר ועוד דגם על דברי התוס' הנ"ל נמצא חולקים עיין בפ"י שם ועיין בשיטה מקובצת שהביא בזה דברי ריב"ש מה שהעלה בתשובה סי' שע"ב באריכות מזה ע"ש: ועוד אמרתי להעיר חקירה אחת אשר נראה דהא מילתא דאמרו רז"ל אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם קדושין וכן נאמר במקדש במלוהובפחות מש"פ ושארי קדושי טעות אבל זה שקידש כשהוא קטן כשבא לקבוע קדושי גדלות עליו אם יעשה זאת ע"פ דעת מורה וכתורה מהראוי לעשות זאת בעת שיהיו נראה עליו סימני שערות עם גדלות שנים בכדי שלא יהיה עליו שום ספק קטנות כלל וכלל דנחזי אנן דגבי קטן ליכא אפילו קדושי דרבנן ודומה לדין קטנה שקידשה בלא דעת אביה המוזכר בסי' ל"ז סעיף י"א ועיין שם בב"ש ס"ק כ"ג דאף דאין שם קדושין אפילו מדרבנן מ"מ לא הוה ביאת זנות וכתב שם עוד דאף דאין ביאתו ביאת זנות מ"מ אמרינן כשתגדל ואפשר לקדשה מסתמא מקדשה משום דבזמן דאפשר לקדשה לא יתכוין לקדושין אז דומה כביאת זנות גם מסתמה מקדשה בביאה כדי שלא יתפוס בה קדושין של אחר ע"ש (ומש"כ שם בשם הרשב"א ט"ס כי לא נמצא זאת ברשב"א רק הכל בריב"ש סי' קצ"ג במעשה כזה באריכות ע"ש) עכ"פ היוצא לנו מדברי הב"ש אשר המה לקוחים מריב"ש הנ"ל דכל זמן שאין מקום שיחולו הקדושין אינו חושש לקדשה בביאה דלמה יקדשה אחרי שאין בעילתו זנות בלא"ה כשמחזיק אותה ודעתה לקדשה כשיהיה עת וזמן שיקבעו בה קדושין וגם בכדי שלא יתפיס בה קדושי אחר שהוא טעם השני ג"כ לא מהני כל זמן שהיא קטנה: ונקדים עוד לזה דברי מהרי"ק אשר העתיקם הכ"מ בפ"י מגירושין וז"ל החכם אשר עיניו בראשו ידע ויבין מדברי הרמב"ם שיש לחלק בין ספק קדושין לספק גירושין דבספק קדושין צריך לחזור ולקדשה ולברך ז' ברכות ואם ניסת לאחר ל"ת אבל בס' גירושין אין צריך לקדשה מחדש ואם ניסת תצא והוולד ספק ממזר ע"ש והב"ש הביאו סי' ל"א סק"י בקיצור ומעתה נחזי אנן דזה פשוט דכל זמן שלא הביא שערות אף שמלאו מספר שנותיו הוה קדושי ספק וכן מבואר בד' סי' מ"ג בשם הרא"ש ע"ש וגם מבואר שם בד"מ הנ"ל דהואיל ונשאה דרך נישואין ודעתו לקדשה כשיהי' באפשרי אין כאן ביאת זנות ע"ש וכמו שביארנו מהב"ש הנ"ל בשם ריב"ש וא"כ לפי"ז נראה לומר פשיט דקטן שקידש דאמרינן בו דכשיגדיל יקדש אותה בביאה לא יעשה מעשה קדושין דביאה עד אשר יהיה נראה עליו סימנים ואז יצא מכל ספק קטנות אבל כ"ז שלא יהיה נראה לו סימנים לא יעשה מעשה הקדושין דביאה דלענין מאי יעשה מעשה הקדושין מקודם הואיל ולא יקבעו קדושין אלא מספק וכבר הקדמנו דברי מהרי"ק דקדושי ספק צריך לחזור ולקדשה ובפשיטות שקדושין אחרים תופסי' בה ואין לו תועלת בקדושיו כלל מוטב לו להמתין עד אשר יהיה נראה עליו סימני שערות דאז יקדשה קדושין וודאי ולא יתפסו עוד עליה אח"כ קדושין אחרים וגם לא יצטרך הוא לקדשה שנית ומשום בעילת זנות ג"כ אין צורך לקדשה כמבואר בב"ש רשם ריב"ש ובד"מ הנ"ל דמה שמחזיק אותה ובדעתה לקדשה בעת שיהיה באפשרי לקדשה לא מיקרי כלל בעילת זנות ובפרט לפי מה שביארנו שצריך להכין עכ"פ עדי יחוד כשרים ונאמנים בזמן שקובע לבעול אותה בשביל קדושין א"כ היה דורש ומבקש ממורה צדק להורות לו המעש' אשר יעשה הקדושין בוודאי יורה המורה ע"פ ד"ת שימתין לעשות קדושין בעת שיצא מכלל ספק קטנות וכמו שהקדמנו ממהרי"ק שקדושי ספק אין בהם קביעות וצריך לקדשה שנית משום חזקות פנויה מכש"כ כאן שיש חזקות קטנות עיין תוס' פ' אלמנה (דף ס"ח ע"א) ד"ה רישא שהקשו שם ולוקמי אחזקית קטנות ע"ש אף שמהרי"ט סי' מ"א פיקפק על דברי תוס' הנ"ל ע"ש שהחולק על מהרי"ט מיישבו ע"ש א"כ ברור מאוד שלא יעשה בעילה לשם קדושין עד שימצא לו שערות ובפרט דאפשר דנפיק מיניה חורבה במה שקידשה מקודם שנראו בו סימנים משום דיסמוך על קדושין הללו ולא יקדשה שנית הלכך מסתמא אינו מקדשה עד שיצא מעליו ספק קטנות כנ"ל: ואחשוב לדעת לפרש בזה מאמר רב נחמן בפ' מי שמת (דף קנו) דאמר שם בודקין לקדושין ועיין שם ברשב"ם דמפרש דאע"פ שיש לו שנים צריך לבדוק אם יש סימנים ולקמן איתא שם בודקין לגירושין ומקשה תלמודא וכי מאחר דבדקוה לקדושין לגירושין למה לי ע"ש ובאמת הקשו שם התוס' ואטו לא סגי ליה דלא בדקוהו לקדושין ע"ש באריכות ולפי הנ"ל ניחא דר"נ קאמר דבודקין לקדושין ובלא בדיקה אין נכון לעשות קביעות קדושין משום דאין תועלת כלל בקדושי ספק ויצטרך לחזור ולקדשה כנ"ל ממהרי"ק וגם יש לחוש שיסמוך על קדושין הללו ובאמת לא מהני הנהו קדושין וצריך לחזור ולקדשה א"כ אין צריך כלל לקבוע קדושין כל זמן ספק שאין בו תועלת וכנ"ל ולפי"ז צריך לומר שם בסוגיא דנדה דאמרינן דכי קדיש בתוך זמן ובעל לאח"ז חיישינן לנשירה דמשמע דאיקבע קדושין אפילו בשעה שמסתפק מהבאת שערות וזה שלא כדברינו הנ"ל דאינו קובע קדושי בעילה כל זמן שיש לו ספק יש לומר בפשיטות דהדין עם הרד"ך והטור ומהרי"ק שהבי' הכ"מ בפ"ד שם דשאני קדושי קטנה דמתלי תלי וחלין ממילא בזמן גדלות ואינו צריך לקדושין אחרים עיין בב"ש ריש סי' מ"ג ועיין שם בית מאיר שהעתיק דברי מהרי"ק טעמא דמילתא על זה דאיתתא מתקדשת תמיד בריצוי ושתיקה ולא בעי אמירה א"כ אפשר שיחולו ממילא אבל איש אינו מקדש אם לא באמירה ולא בריצוי ושתיקה משו"ה א"א לקטן שיחולו קדושיו בשעה שיתגדל ממילא עד שיכוין לקדשה בביאה ע"ש איברא במעשה דילן על זאת עצמו יש לנו לחקור אולי באמת מצא לו האיש כבר סימנים וקידשה ואולם ע"ז יש לומר דהיא נאמנת שלא עשה