גליא מסכת חלק א קמ

ש"פ אי ליכא עדי יחוד ה"ל כמקדש בלא עדים דאפי' שניהם מודים לא מהני מידי ואין חוששין לקדושין וההוא דהמדיר דאמרינן אם בעלו קנו התם מיירי שעת חופה שרגילין ליחד את החתן עם הכלה (ר"ל דהתם קאי אקידש בתנאי או בפחות מפרוט' או במלוה ואמרינן שאם בעל אח"כ קנה התם איירינן בפשיטות בבעילה ראשונה שאחרי הקידושין וזהו נעשה בוודאי ע"פ עדי יחוד היינו בשעת נישואין רגילין להעמיד עדי יחוד וליחדם א"כ אף שנאמר בתלמיד בעילה לחוד קאי ואיירי עם עדי יחוד) ומיהו גבי קטנה אשכחן ביבמות פ' ב"ש ובמסכת נדה דבעל בגדלות אינה יכולה למאן אלמא חשיבא אע"ג דליכא עדי יחוד דדבר שבסתם כך כדאיכא עדים דמי עכ"ל וכך המה דברי הרא"ה הובא דבריו בפ' המדיר בשיטה מקובצת שהקשה בקטנה שלא מיאנה והגדילה דהלכ' כרב דמקודשת לראשון ולא חלו קדושי שני אמאי הא ליכא עדי יחוד והריב"ש מתרץ דאיירי דאיכ' עדי יחוד והן הן עדי ביא' והרא"ה מתרץ דהואיל והיא אשתו הכל יודעים ואינו צריכים אפילו לעדי יחוד ע"ש וכל בעלי תשו' נסתבכו במבוכה זאת שיש להחמיר בנידון דידן לדחות ספיקא דעדי יחוד ואנא אמינא דלפי דברי הטור והוא שיטת הרמב"ם כאשר ביאר אותן הכ"מ פרק ד' מאישות בשם רד"ך דעסק קדושי קטנה אינו דומה לשארי ענינא המבוארין בפ' המדיר ע"ש באריכות דקדושי קטנה חלין ממילא כשבעל בגדלות אף שלא מתכוין לקדשה כלל באותו ביאה וליכא שם כלל עדים ומפרשינן כך מאי דאמור בתלמוד דקדושי קטנה תלוין ועומדין אם בעל נתקדשה בקדושין הראשונים והדברים ארוכים שם א"כ ממילא נדחה מעיקרא ראיות תשו' מיימוני הרא"ה דבכולהו ענינא דקדושי תנאי או פחות מש"פ נעש' הבעילה הראשונה תיכף אחרי הקידושין ע"פ עדי יחוד ובקטנה שנתגדלה לפי שיטה הנ"ל לא צריכין באמת כלל עדי יחוד משום דאינן צריכין לקדושין אחרים דהיא מתקדשת ע"י קדושין הראשונים בעת שבועל אותה בשעת גדלות וא"כ ניחא הכל דליתא לראיות הרא"ה מעיקרא ובעינן שפיר עדי יחוד במקום שצריכין שיהיו חלין הקידושין מבעילה זאת. וגבי קדושי קטן מבואר בב"י בבדק הבית שם דהתם הכל מודים דאין אומרים שם שיחולו קדושין ראשונים אלא אמרינן כשבועל בשעת גדלות מקדשה באותו פעם וא"כ צריך להיות שם עכ"פ עדי יחוד ועיין בב"ש סי' ס"ז דמשמע שם דאף קטן אין צריך לקדשה מחדש אבל עיין בבית מאיר שמשיגו ע"ש: אמנם עוד חקרתי לומר בזה אף לפי שיטות התוספות והמגיד שהביא שם הכ"מ דחולקין על שיטות הטור ורד"ך וסוברין דקטנה ג"כ בעי קדושין אחרים כשנתגדלה מ"מ יש לי להביא ראיה לדברי ריב"ש אשר כמעט מבואר בתלמוד דבר הזה ודלא כשיטות הרא"ה ותשו' מיימוני הנ"ל דנחזי אנן דעיקר ראייתם הוא מעסק קדושי קטנה דמבואר בפרק ב"ש דקטנה שנא מיאנה והגדילה דסובר רב שם בפרק ב"ש (דף ק"ט ע"ב) דהוי קדושין גמורים הנה לכאורה מהתם ליכא לאכוחי מידי דהא אף בעילה דשעת גדלות לא מבואר במימרא דרב ובאמת הוה בעי תלמודא למימר דרב סובר אף בלא בעילה כלל חלין הקדושין כשנתגדלה ולא מיאנה ודחי שם תלמודא דרב איירי כשבעל כשנתגדלה רק דסתם רב וקצר במאמרו כדרך האמוראים הקדמונים לקצר בדבריהם בדבר שמובן ממילא וא"א לפרשן בלא זה וא"כ לפי"ז נראה ממילא לפרש כדברי הריב"ש דרב איירי בעדי יחוד אף דלא ביאר בדבריו לית לן בה דהא אף עיקר הבעילה לא הזכיר רב וסמך על המבין דליכא לפרש דבריו אלא בבעילה הכ"נ סמך על המובן דאיירי בעידי יחוד אם כן מה שהזכיר בתשו' מיימוני מסוגיא דפ' ב"ש לא מוכח מידי ומה שהזכיר עוד בתשובת מיימוני ממסכת נדה לדעתי מבואר בסוגיא שם להיפוך דאיתא שם (דף מ"ו ע"א) אמר רב דימי הלכתא חוששין שמא נשרו והני מילי דקידש תוך הזמן ובעל לאחר זמן אבל מעיקרא לא לכאורה הלשון אינו מדוקדק קצת הואיל ועיקרא דמלתא בא לחלק בין היכא דבעל לאח"ז ובין היכא דלא בעל לאח"ז והל"ל כך בהאי לישנא הני מילי דבעל לאחר זמן אבל לא בעל לאח"ז לא אבל הא דמאריך בלישנא ונקיט וקאמר דקידש תוך הזמן וגם מאי דקאמר שם אבל מעיקרא לא אינו מובן מה לי אם בעל מעיקרא אי לא בעל מעיקרא העיקר הוא אם לא בעל לאחר זמן לכן אפשר דרב דימי כיון כלפי סברות המבואר בתשומ"יי שם דמה שאמור בפ' המדיר בקדש על תנאי במלוה או בפחות מש"פ אם בעלו אח"כ קנו ניחא אף דלא נזכר שם עדי יחוד משום דמסתמא איירי מבעילה ראשונה שאחרי החופה דרגילות לייחד בעת ההיא עדים ע"ש לפיכך דייק רב דימי כאן בדבריו נמי לומר דחששא דנשרו שייכי דווקא בקידש תוך הזמן ולא נכנסה לבעילה עד שיגדלה שנותיה ואז נעשה לה נישואין וחופה ממילא ביאה שנעשה לה בעת ההיא יש בה עדי יחוד אבל אם מעיקרא נעשה לה נישואין ונבעלה סברא לומר דלא חיישינן לנשירה משום שאז יש כאן ספק אם היה לה עדי יחוד וכמבואר בתשומ"י שבעילה בלא עדי יחוד לא מהני מידי ועיין בספר תורת יקו' בתשובה הנ"ל דאין סברא כלל לומר גבי איש ואשתו הן עדי יחוד הן עדי ביאה דאטו בכל פעם שמתייחד הוא בועל אותה וגם הגאון מברלין שם בספר בית אפרים סימן מ"ג כתב וז"ל ובאמת לפי הסברא פשוטה לא היה לנו להועיל כלל כאן עדי יחוד דאטו בכל פעם הוא בועל וכן כתבתי בשם ס' תורת יקותיאל ומעולם נצפרתי על זה עכ"ל ע"ש לפיכך נראה באמת הסברא נכונה בפשיטות מאוד דעדי יחוד הן עדי ביאה האמורה בכל מקום איירי הכל מביאה ראשונה וכמו שחקר בעל תוי"ק שם ובספרו ושב הכהן משום דהלכה כרבי יוסי דסובר ביבמות קי"א דנסתרה לאלתר לא מוקי אנפשיה וכן וכן פסק השו"ע סימן ס"ח וכן מבואר בריש כתובות בכלה שפרסה נדה כשלא בעל בעילה ראשונה הוא ישן בין האנשים והיא בין הנשים אבל בבעל בעילה ראשונה מותרים ביחוד דתו אין יצרו תקפו כל כך עיין שם: ועוד הביא בתשובת ושב הכהן ראיה ממאי דאי' בסוטה בתוספות (דף וא"ו ע"א) ד"ה ואומר דדווקא גבי סוטה דאסורה לו בעינן עדים שלא יתייחד עמה אף כשכבר בעלה ואין יצרו תכפו עליו מ"מ משום מים גנובים ימתק"ו בעי שמירה ע"ש וא"כ יש לנו לומר דדווקא התם בסוגיא דיבמות דאמרינן לא מוקי אינש אנפשיה איירי דווקא מבעילה ראשונה אמרו חזקה ההיא והואיל ויש חזקה אמרינן דהיבמה אינה נאמנת לומר לא נבעלתי כמבואר בשו"ע סימן קכ"ז בהמגרש ולנה עמה בפונדקי שייך ג"כ הן עדי יחוד הן עדי ביאה דק"יל מחזיר גרושתו צריכה לישב ז' נקיים דשייך ג"כ חימוד ודיינין לה כביאה ראשונה ובזה שפיר נאמר בתשוב' מיימוני סימן א' דאש בנעורה דהואיל ונתייחד עמה בפונדקי אף הוא לעשות צרכיו נכנס כי בלא"ה אין לייחד אפילו עם הפנוי': ובזה שפיר דן לה בתשומ"יי לודאי קדושין ופשיטא דאינה נאמנת לומר לא נבעלתי משום דאמרינן חזקה לא מוקי אנפשיה ונגד חזקה לא מהני אמירתה ובזה נדחה נמי מה שהביא בעל בית אפרים ראי' שם בסימן מ"א דלא מהני כאן אמירתה שאומרת לא נבעלתי ממאי דאיתא בתוס' בכתובות (דף י"ג) ד"ה ואין אוסרין על היחוד דלא מהני שם אפילו אומרת שלא נבעלה. ובספר בית מאיר סימן קס"ז ראיתי שהביא ראיה דלא מהני אמירתה ממאי דלא מהימנא בשבויה לומר שלא נבעלה ע"ש באריכות דלפי האמור אין ראיה כלל מהתם דדוקא במקום שיש מקום לומר חזקה שנבעלה או שיש לומר על פי רוב נבעלה אינו נאמנת האשה לומר שלא נבעלה אבל בלא רוב וחזקה יש להאמין לה וגבי שבויה מבואר בכתובות (דף י"ג) דהואיל ורוב פרוצים בעריות אמרינן שם לזו יש עדים שנבעלה ומפרש"י דהואיל ופרוצים בעריות כולו עדים שנבעלה ע"ש ואף גבי יחוד משום דאין אפוטרופוס לעריות אמרינן כיון שנתייחדו הוה כאש בנעור' ע"פ רוב לעשות צרכיו נכנס והתם יש תרתי לריעותא דמחשב כבעילה ראשונה ומים גנובים ימתקו כדאית' בתוספות דסוטה (דף ו) ד"ה ואומר ומשו"ה אינה נאמנת אפילו לר"ג התם אלא משום צירוף חזקה או מגו אבל במקום דליכא חזקה או רוב על בעילה בפשיטות יש לנו להאמין לאמירתה שאומרת לא נבעלתי ולא שייך בכהא"ג לומר כלל הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה על עסק יחוד שמתייחד איש עם אשתו דהואיל ואין כאן לא רוב ולא חזקה שהוא בועל אותה ונאמנת בפשיטות לומר שלא נבעלה הואיל ואין דבורה לא נגד רוב ולא נגד חזקה ואף זה יש לדייק בלישנא דתלמודא דנקיט דקידשה בתוך הזמן ובעלה לאח"ז ולא בא עליה מעיקרא ויש כאן חזקה על בעילה זאת דאינש לא מוקי אנפשיה מלבעול בעילה ראשונה אבל אם בעל מעיקרא א"כ תו ליכא חזקה על בעילות אחרות וליכא כאן לומר עדי יחוד הן יעדי ביאה דמנא ידעי שיבעול כעת ביחוד הזה ויש כאן ספיקות ומצטרפין לסנויקא שמא לא הביא כלל שערות ולא חיישינן שמא נשרו וביותר מבואר בתוי"נקו ובספר ושב הכהן וכן ביאר בעל נ"ב דאפילו אומרת שלא נבעלה כלל פלגינן דבירה לומר הא אינה נאמנת דבפשיטות נבעלה בעילה ראשונה בקטנות ועל זאת נאמנת דבשעת גדלות לא נבעלה ע"ש שהאריכו בזה ומכש"כ בנ"ד שאומרת שבתולים נמצא לה קודם שנעשה הוא בר מצוה ואחרי זה לא קרב אליה שיש לנו להאמין בפשיטות לדבריה ועכ"פ יש לנו לקבוע הדבר לספק גמור ע"פ דבורה שאומרת לא קרב אליה אחרי בר מצוה: וראיתי בס' בית מאיר סי' קס"ז שהביא ענין שאלה הנ"ל ולא קבע שם רק ב' ספיקות ספק שמא לא נבעלה וספק שערות ונטה להחמיר שם ע"פ דברי התוספות דכתובות (דף ט ע"א) ד"ה וא"א שהעלו שם לומר דאי נימא דרובא ברצון הוה רוב טיב לא מצרפינן כלל לספיקא לומר שמא באינם רק דתוספות מסיק שם דרובא ברצון לאו רוב גמור הוא לכן מצרפינן הספק לס"ס ומחמירין בספק אחד עיין שם וא"כ הכ"נ ספיקא דשערות לאו ספיקא הוא משום שיש בזה חזקה דרבא דמשהגיע לשנים חזקה הביאה סימנים ולפי מה שהארכנו בזה להוכיח מכמה מקומות דחזקה דרבא לא חזקה אלימתא היא ועכ"פ לא עדיפא מרובא דרצון דהעלו התוספות שם דלאו רוב גמור ומצטרף שפיר לס"כז: אמנם אף על האי ספק דשמא לא נבעלה מצא לומר שיש רוב נגדה. מאי דאמרינן בשילהי יבמות ריש פרק האשה בתרא באשה שהלכה עם בעלה למדה"י אמרינן רוב נשים מתעברות ויולדות א"כ חזינן דחשבינן זאת לרוב דרוב נשים נבעלות ע"ש והנה לפי מה שהערנו לעיל דכאן אמירות האשה מרעא לה להאי עניינא דרוב נבעלות דשאני התם דאין האשה לפנינו להכחיש אם כן אינו דומה להתם אבל בית מאיר בעצמו מסיק דכאן לא שייך האי רוב דרוב נבעלת משום דהתם אמרינן רוב נשים נבעלת ומתעברות וא"כ האי איתתא דחזינן דלאו מתעברה היא ליכא בה רובא דרוב נבעלת ודמיא למאי דאית' ריש פרק ב' דכתובות רוב בתולות ניסת רק דרוב הניסת בתולה יש לה קול וזו הואיל ולית לה קול איתרע לה האי רובא וכהא"ג אית' ביבמות (דף ל"ז) ובנדה (דף י"ט ע"ש) וא"כ הכ"נ האי רובא דרוב מתעברות מרעא לה להאי רוב הנבעלת ואדרבא אמרינן מדרוב הנבעלת מתעברות וזו הואיל ולא מיעברה ממילא לא נבעלה וסברא נכונה לאלומי מילתא דספק נבעלה ולקבוע אותו על ספק השקול: ואולם מצאתי לחקור אחרי סברא זאת דלסברא זו תיקשה לן לכאורה באיזה מקומות כדומה בראוה מדברת למאן דמפרש מאי מדברת נסתרה וגם בעסק שבויה דמבואר בהו בפ"ק דכתובות (דף י"ג ע"ב) דמה"ט לא מאמינים לה משום דאמרי' רוב פרוצים בעריות ואזלינן ע"פ רוב שנבעלה וכן בראוה שנסתרה אמרינן אין אפוטרופוס לעריות ומשו"ה מלקין על היחוד כמבואר שם בתוספות ד"ה ואין אוסרין הכל משום דאמרינן ע"פ רוב היא נבעלה ע"ש קשה נימא האי רובא דרוב הנבעלת מתעברות והיכא דחזינן דלאו מיעברה מרעא לה להאי רובא דרוב פרוצים והנה על סוגיא הנ"ל יש ליישב ע"פ מאי דאמר רבי יוסי כתובות (דף ל"ז) דאשה זונה מתהפכת ומזנה כדי שלא תתעבר. ואם כן אין שום ריעותא התם מאי דחזינן דלא מיעבריה להיות מרעה לה לרוב דרוב פרוצים משום דאמרינן דמשום הכי