גליא מסכת חלק א קלט

מציאתן אף שלא בדקו קודם הפרק וכבר הארכנו דברים לעיל שדברים הללו כלולים וקבועים במאמר רבא דמשהגיע לכלל שנים חזקה שהביא סימנים ולא שושא ואינו צריך לבדיקה שלפני הפרק כמו כן כאן שנמצאו לה סימנים מתוקנים כהוגן למה יש לחוש עליהם חששא דקטנות נימא חזקה שהביא סימנים ולא נחזק רעותא עליהם דזה ברור דאף דאמרינן סימנים עשוין להשתנות לאחרי מיתה אין זה רק ספיקא (עיין בית אפרים סי' ל"ו) וחששא בעלמא הוא ניזיל בתר חזקה דרבא ונימא מסתמא הביאה סימנים משהגיעה לכלל שנים ולא נשתנו כלל לאחר מיתה דהא התם נמי לא חיישינן דילמא היו לפני הפרק אף דהארכנו לעיל דלפני הפרק מצויים להביא שערות ומ"מ לא חיישינן הכ"נ לא ניחוש כאן ועיין בתשובות הגאון מברלין בס' בית אפרים סי' מ"ג שחקר ג"כ קצת חקירה זאת בפירוש התוס' הנ"ל לדחות דברי נ"ב אולם המעיין יראה הרבה דברים שנתחדש אצלינו: ואחרי כל הדברים והאמת נתבאר הטיב דחזקה דרבא לא אלימתא ומאי דמסקינן דלחליצה בעיא בדיקה הוא מעיקרא דדינא דרובא המביאין לאו רוב גמור הוא ונא כמו שהעלו הנהו המחזיקים חזקה דרבא לרוב גמור דהבדיקה הוה רק משום אפשר לברורי כמו שחקרנו דכאן לא שייכא כלל הא מילתא דלברורי כמו שהארכנו וגם מדברי התוס' יש להוכיח דלא שייך אפשר לברר דתוס' כתבו שם (דף מו) בד"ה קטנה דללישנא בתרא אפשר דסובר תוך הזמן כלאחר זמן והא דממאנת איירי בלא בדקו אבל אם מצאו לה שערות אסורה למאן וקשה אף דנימא דמתירין בלא בדיקה משום דאזלינן בתר רובא ורוב נשי אינן מביאין קודם הפרק מ"מ היה לנו למיסר מטעם אפשר לברורי אף דהבאתי לעיל דראנ"ח מפרש דתוס' איירי בלא בעל דהוה ספיקא דרבנן מ"מ למעיין במלחמות ורשב"א ור"ן ריש חולין יראה שעיקר ענין דאפשר לברר קבעו שם מסוגיא דריש פסחים דאיתא שם אי איתא למשכיר קמן בעי למשיילי' ולא מהני החזקה מידי ובדיקות חמץ הוה דרבנן כמבואר בסוגיא דריש פסחים ע"ש משמע דהיכ' דצריכין לברורי אפי' בדרבנן סמכינן ארובא אלא מוכח הכל כמו שביארנו לעיל דכאן לא שייכא כלל ענין ואיכא לברורי משום דבדיקות נשים לאו בדיקה ברור' הוא ובס' בית אפרים סי' נ"ז ראיתי שביאר מטעם אחר דכאן לא שייך בירורי משום דאפי' יבדקו ולא ימצא שערות עדיין אין האיסור נתברר על בוריו משום דחיישינן לנשירה ובאמת שפיר הקשה ע"ז למ"ד לא חיישינן מאי איכא למימר ובגמ' איתא למ"ד לא חיישינן מ"מ בעיא בדיקה לחליצה ועוד לפי מה שביארנו הדבר בבירור בהוכחה מסוגיא דבני ברק דנשירה לא שכיחא כלל ומשו"ה אילו היה חי המוכר היה יכול להוציא מלקוחות כשלא ימצא שערות ולא היה יכולין לטעון שמא נשרו להחזיק מה שבידם כמו שהארכנו בזה דנשירה הוה מיעוטא מצוי ורובא דלא נשרו רוב המצוי טובא ומוציאין על ידו מהמוחזק וקרוב לוודאי נחשב להוציא ממין על ידו א"כ אפילו מאן דחושש לנשירה שייך ענין אפשר לברורי גבי חליצה ואם לא ימצא שערות נתברר האיסור דהא קרוב לוודאי חשבינן דלא היו שערות ולא נשרו ודומה הענין ממש למה שאמרו בענין בדיקת השוחט דאם איתא קמן לא סמכינן ארוב מצויין משום אפשר לברורי אף דהתם נמי אפילו ימצא שאינו מומחה עדיין אין האיסור ברור על בוריו דאפשר הזדמן ישחט כהוגן מ"מ אמרינן דצריך לברורי משום דהעלו הפוסקים שזה הענין לקרוב לוודאי חשבינן שאם אין הוא מומחה שחט שלא כהוגן ומיעוט שאינו מצוי שישחוט מי שאינו מומחה ע"פ הזדמנות שחיטה מהוגנת ועיין בבית אפרים שם: וא"כ משום נשירה לא מיקרי כלל אי אפשר לברר וזה ברור. לכן העיקר כמו שכתבנו מטעם בדיקות נשים מיקרי אי אפשר לברר והא דצריכין בדיקה משום דחזקה לא אלימא היא: ובאמת נראין כמו שכתב הגאון מברלין דאף דמשמע מדברי רמ"בן במלחמות ורשב"א ריש חולין דחזקה דרבא אלימתא והבדיקה לחליצה אינו אלא משום אפשר לברורי שוויא נפשייהו הדרנא והוכיח זה מהא דחקר רמ"בן ורש"בא בחידושי נדה למה לי חזקה דרבא הא למיאון בלא"ה אסורה ולחליצה לא מהני ודחקו לתרץ ואי נימא דחזקה אלימא היא והבדיקה רק לכתחילה א"כ טובא אשמועינן גם הוכיח במישור מהאמור בב"י סי' מ"ג שהביא שם תשובות הרא"ש כלל ל"ג בקטנה שנתקדשה וכבר באה לכלל שנותיה אך לא נבדקה בשעת קדושין אחרי זמן בדקוה ומצאו לה שערות מחזיקינן אותה לגדולה למפרע ואם קיבלה קדושין מאחר קודם בדיק' אינה חוששת ומסיק הב"י שה"ר דוראן והרשב"א ורמב"ן בחידושיהם פ' מי שמת חולקים על זה דהנה הביא הרשב"א שם פ' מי שמת קנ"ד דמפרש הא דרצו לבודקו מיירי שמכר ומת מיד אבל בלא"ה לא מהני הבדיקה משום דאפשר נתגדלו השערות אח"כ ע"ש א"כ מוכח בפשיטות דסבירא להו לרמב"ן ורשב"א דחזקה דרבא לאו מידי וחולקים אפילו על סברות הרא"ש בתשובות ומשמע לכאורה זהו דעת שלישית וממוצעת בין שיטות רש"י ור"י האמורים בסוגיא דקדושין (דף ס"ג) דר"שי סובר דשנים או סימנים לחודא לא מהני ור"י מביא שם התוספות בשיטה אחרת חולק על רש"י וסובר דמהני בחדא מנייהו ונמצא דמהני שנים לחוד ודעת תשובת רא"ש הנ"ל דבלא בדיקה לא מהני אבל כשנמצאו אח"כ אפילו לזמן מרובה אז מחזיקין ע"פ חזקה דרבא למפרע עד תחילות שם גדלות ורמ"בן ורש"בא דמפרשי שמכר ומת מיד משמע דפליגא אף על סברות תשובות רא"ש הנ"ל ע"ש בב"י סי' מ"ג דעיקר ראיות הרא"ש מעובדא דבני ברק שבדקי אח"כ ומחזיקין למפרע אבל לפי' רמ"בן שמת תיכף אחרי מכירה אין ראי' ע"ש והלום ראיתי בספר הפלאה לקדושין שביאר שם (בדף ס"ג) ובחידושיו (לדף ע"ח) שם לפרש דשיטה שניה של ר"י דמפרש דמהני שנים לחוד קאי ואיירי באופן שמצאו שערות אח"כ דמחזיקין איתו למפרע ע"ש והיא דעת תשו' רא"ש הנ"ל ועיקר ראיות תשובות הרא"ש הוא ע"פ דברי התוס' בפ' מי שמת (דף קנ"ו) ד"ה בודקין דכתב דכשקידשוה שני בני אדם זה אח"ז ואח"כ בדקוה ומצאו לה שערות אין בקדושי שני כלום ע"ש דכתב בתשובה הנ"ל דדברי התוס' הנ"ל הוא ר"י בעל התוס' ע"ש וא"כ צ"ע איך פסק ע"פ דעת ר"י הלא מבואר בסוגיא דקדושין דיש לר"י שני שיטות בזה ובחד שיטה קימי כרש"י ז"ל שם ואפשר מה שכתבו התוס' בקדושין דבשיטה אחרת כתב כיוונו על דברי התוס' ד"ה מי שמת בד"ה בודקין וגם לפי מה שחקרנו לעיל באריכות אחר דברי רמ"בן אשר הביא המגיד בספק שנים לא מהני שערות אפילו עומדים השערות בשעה שהגיע ליודאו שנים מוכח ומבואר דסובר דחזקה דרבא לא אלימתא ושווי' נפשי הדרנא ממשמעות דבריו המבוארין במלחמות דבדיקה לחליצה הוא משום אפשר לברורי: והרבה יש לחקור על סברות הרא"ש הנ"ל דמביא שם עוד ראי' ממאי דהלכה כרב דקידש' בצפרא ונמצא אח"כ בוגרות נעשה בוגרות למפרע בסוגיא דקדושין (דף ע"ח) דלכאורה אין ראיה משם דהתם לא פליגי אלא בחד יומא היינו במישלם שית כמבואר בסוגיא הנ"ל ע"ש אולם כאן לא יתכנו הדברים כלל כי מה נעשה כשבדקנו בערך כמה שנים אחרי שני גדלות ונמצא השערות מצומצמין שמועילין ע"פ עיקר הדין וידוע דשערות צומחות המה ודרכן לצמוח ולהתגדל כל יום ויום ונראה וניכר שלא היו בתחילות זמן גדלות כשיעורן ובפרט כשנבדוק אותן שערות עצמן אחרי איזה משך ונראו שנתגדלו עוד מעט ע"כ מוכח שצומחות המה בטבען ובוודאי לא היו כשיעורן בתחילות שני גדלות והנה אף שעשינו דוגמא לחזקה דרבא מחזקה האמורה גבי ווסתות דחזקה אורח בזמנו בא דלאו חזקה גמורה דקי"לן ווסתות דרבנן א"כ יש להביא ראי' לפום רהיטא ממאי דאי' בפ' כל היד (דף ט"ז) דכשבדקה אח"כ ונמצאת טמאה מודו דטמאה למפרע משעת ווסתה ויש מזה ראי' לתשובת הרא"ש הנ"ל דמחזיקין למפרע. זה ליתא דהא מפורש בתוס' ד"ה אלמא ווסתות דמאי דמחזיקינן לטמאה למפרע הוא רק מספק ולא וודאי טמאה ע"ש ועיין בסוגיא דקדושין (דף ע"ח) ובבא בתרא (דף צ"ב) דמחלקין גבי יין שהחמיץ בין ג' ימים הראשונים לאחרונים ע"ש וא"כ סברות תשובות הרא"ש דלא מחלק כלל בין זמן מועט למרובה צ"ע טובא: ועפ"י אשר יסדנו בראיות בריאות מסוגיא דבני ברק דנשירה לא שכיחא כלל יש לדקדק על דברי תשו' רשב"א אלף רי"ו אשר הביאה הב"ש קנ"ה ס"ק כ"ב בקיצור דאפילו בספק שנים ולא נמצאו לה סימנים מ"מ אסורה למאי דשמא באה לכלל שנים ושמא נשרו ע"ש דהא מבואר בתוס' (מ"ח ע"ב) ד"ה ואיבעית אימא דעיקר חששא דנשירה לא איקבעו אלא ע"פ חזקה דרבא דמכרעה קצת דמסתמא הביאה סימנים אבל לר' שמעון דלית' לי' חזקה זו מותרת למאן בלא נמצא שערות דיש ספק שקול אם הביאה אם לא הביאה ואנן בדקנוה ולא נמצאו לה שערות תלינן טפי בשמא לא הביאה מעיקרא ולא חיישינן שמא הביאה ונשרה משום דנשירה לא שכיח ודווקא למ"ד דסובר חזקה דרבא א"כ האי צד דלא הביאה אחרי שני גדלות ג"כ לא שכיח קצת תלינן לחוש בהאי צד טפי דהביאה ונשרה ומעתה שיש לנו ספק אם באה כלל לכלל שנים דשני הצדדין שקולין לפנינו אם באה לשנים או לא באה ואנן דלא מצינו לה שערות יש למיתלי טפי בהאי צד דלא הביאה עדיין בשנים מדנימא דבאה לשנים ונשרה ובפרט דכאן יש יותר לנטות להתירא דשמא לא הגדילה בשנים ואף אם הגדילה אפשר אף דיש לה שנים עדיין לא הביאה שערות וכל הצדדים מכריעין טפי מנשירה דלא שכיחא ולכאורה אפשר דפליג רשב"א על דברי תוס' הנ"ל זה ליתא דהרש"בא באותו תשובה מקודם כתב כדברי תוס' הנ"ל וז"ל שם דאילו בעל אחרי שהגיע לשנים אינה יכולה למאן אפילו שבדקנוה ולא מצאנו לה שערות מדרבא דאמר חזקה וכו' וחיישינן שמא נשרו משמע דסובר כסברות התוס' הנ"ל דעיקר חששא דנשירה לא קבעא אלא ע"פ חזקת דרבא ובמקום דליכא חזקה דרבא אין לנו לחוש לנשירה כלל ע"כ דברי רש"בא הנ"ל צ"ע אצלי מיהו בהא מודינא בהאי גוונא דרש"בא דספק שנים ושערות לא נמצאו אף דהעלתו שנראה להתירה למאן אפילו בבעל אבל אם אח"ז שיצאתה מספק שנים ונתגדלה עד שבלי ספק מלאו ימיה ובדקנוה ולא נמצא לה שערות דאז הוקבע לה חששא דנשירה ע"פ דין יש לפקפק על המיאון שנעשה לה כי ההעדר משערות שהיו לה בעת ההיא אין ראיה לנטותה שעדיין לא הגיע' לכלל שנותיה דהא השתא בהגיעה לשנותי' ג"כ אין לה שערות וזה דומה לפירוש המל"מ בענין ספיקא דרמ"בן שם בפ' ב' מאישות כנ"ל. ותבנא לדינא בקביעות היתרא דאשה זאת הנה הגאון שאגות ארי' אשר הובא בבית אפרים סימן מ"ג קבע היתרו ע"פ ספק ספיקא דהיינו ספק אם היה כאן כלל עדי יחוד דהיינו ב' עדים כשרים שראו כשנתייחדו והם ראו להעדים והעדים ראו אותם ושהו שם העדים שיעור ביאה ואת"ל שהיו להם פעם אחת עדי יחוד כדין אכתי איכא ספק שמא לא נבעלה וכדברי הרמב"ם ושארי פוסקים דעדי יחוד אינו אלא ספק מקודשת וע"ש שהאריך עוד בזה: וכן בספר תורת יקותיאל בתשו' אשר סוף ספרו סי' א' בנה יסוד ההיתר ע"פ זה וכפי הנראה שלא חקרו מספק הבאת סימנים אפשר במעשה שלהם היה ידוע ונכר סימנים והשואל לנודע ביהודא סי' ס"א קבע התירו ע"פ ס"ס ספק נבעלה וספק הבאת סימנים ע"ש ואם באנו לקרב אחת אל אחת עד שיהיו לאחדים בידינו להמציא שימצא בזה שלש ספיקות היינו שמא לא היו כלל עדי יחוד ושמא לא נבעלה ושמא לא היו סימנים ובפרט שהיא אומרת שלא נבעלה בזמן גדלות כלל מחזיק את ספק שמא נבעלה אולם יש לחקור כל הענינים אשר עומדים נגד ספיקות הללו לבטלן מעיקרא ובעל תורת יקותיאל שם בתשובה הנ"ל ובספר ושב הכהן סי' ל"ז ביאר באריכות דיש לכאורה ראיה מיבמות (קי"א ע"ב) דאמרינן שם דיבמה שנתיבמה אומרת שלא בא עליה היבם עד שלשים יום נאמנת ואחרי שלשים יום אינה נאמנת דחזקה דאינש לא מוקים אנפשיה ומסקינן בגמ' דדווקא ביבמה נאמנת עד ל' יום אבל בסתם ארוסה אמרינן לאלתר לא מוקים אינש אנפשיה ע"ש וכן פסקו בטוש"ע סי' קכ"ז בענין יבמה דבזיז מינה עד תלתין יום נאמנת ובסימן ס"ח בארוסתו פסקינן דלאלתר לא מוקי אנפשיה ע"ש עכ"פ מבואר דספיקא שמא לא נבעלה לאו ספק הוא כלל אמנם מסיק שם דדווקא על בעינה ראשונה אמרינן חזקה זאת דלא מוקי אנפשיה ולא על שארי בעילות וכן חקר הנ"ב שם בדברי השואל ע"ש ועל ספק דשמא לא היו שם עדי יחוד אשר רש בעל שאגות ארי' ראיתי שם בתו"יק ובשארי תשובות דשדו בה נרגא ע"פ דברי הרא"ה אשר הביאו ריב"ש סי' ו' העתיקו הב"י סו' סי' קנ"ה דקטנה שנתגדלה עם בעלה אפילו עדי יחיד אינה צריכה כיון דאשתו היא ועומדת תחתיו כולי עלמא ידעי שנתייחדו ובא עליה ומיהו הריב"ש מסיים בה זהו דעת יחיד שכל הראשונים כתבו שצריכה לעידי יחוד עכ"ל ריב"ש וב"י שם שהיאך האחרוני' מצאו לו חבר להרא"ה בתשו' מיימוני סי' י"ט להלכות אישות שכתב שם ממש כדברי הרא"ה בזה דהעלה שם במעשה שקידשה בטבעת שסבורים שיש בו שוה פרוטה ואחרי כמה שנים שילדה בנים נתברר ונודע להם שלא היה ש"פ ומסיק דצריך כעת לקדשה מחדש ע"פ עדים ואפילו בא עלי' כמה פעמים לא מהני דקודם שנודע שאינו שוה פרוטה בוודאי לא נתכוון לשם קדושין בבעילתו ואפילו מה שבא עליה אחרי שנודע לו שאינו