גליא מסכת חלק א קלז

ונמצא שטרות אחרות זולתן דהואיל וחוששין לה שהיא ממיעוט המצוי בהא מילתא שהביאה שערות קודם זמן ממילא יש לחוש דלהאי מילתא נמי היא ממיעוט המצוי שאין מביאין שערות תיכף במלאות לה גדלות שנים: אמנם כל זה כשנראו השערות בשעה שיש לנו ספיקא בשנים אבל כשנודע לנו מקודם זמן גדלות דשנים ואחרי זה מצאנו שערות אין מחזיקין ריעותא דילמא אלו שערות צמחו לה קודם זמן והוה שומא ולא סינון. והדבר מפורש בתו' (דף מ"ח) באריכות וכן הוא לשון הרמב"ם באותו פרק דבהלכה י"ח ביאר דשערות שנראו קודם זמנם אינם מועילים אפילו נשארו עומדים אחר זמן אבל אם לא נבדקו עד אחר זמן ומצאו להם שערות הרי הן בחזקת סימנים ואין אומרים שמא קודם זמן צמחו עכ"ל והענין הוא כשאיתחזק ריעותא ברורה על השערות היינו שנראו בוודאי קודם זמן אינן מועילים אפילו עומדים אחרי זמן אבל כשלא נבדקו כלל ונראו לאח"ז לא מחזקינן ריעותא לחוש דילמא היו אלו קודם זמן לפיכך הביא המגיד ע"ז דברי רמב"ן שיש להסתפק ולומר דדווקא כשלא איקבע על השערות מעולם שום חששא כלל אבל כשנראו בשעה שנסתפקו עדיין אם שלמו לה השנים ונמצא דאיקבע על השערות הללו פעם אחת חששא אפשר לומר דלא יצא מחששא זו לעולם אף אם אח"כ מלאו ימיה בוודאי ובזה מבואר מה שכ' המל"מ לדייק ממאי דקבע המגיד דברי רמב"ן בהלכה זו דאילו היה ספיקא של רמב"ן בשעה שמסתפקים עדיין בשנים היה להמגיד לקבוע דבריו בהלכה ו"ח דבאור שם הרמב"ם דשערות שנראו בשעת שברור לנו עדיין שהיא קודם זמן שנים אינם מועילים א"כ אפשר שפיר להסתפק דדווקא כשברור שעדיין לא שלמו השנים אבל כשיש ספק בשנים אפשר מועילין אבל השתא דקבע המגיד בהלכה י"ט דמבואר שם דשערות שנראו כששלמו לה בבירור ימי הגדלות אין חוששין שמא באו מקודם על זה הביא דברי רמב"ן משמע דדעת המגיד דהרמב"ן מסתפק דדילמא דווקא שערות שנראו בבירור זמן גדלות אבל שערות שנראו בספק ימי גדלות אינן מועילין לעולם וכו': והנה ראוי לשום עין על לשון הרמב"ם הלכה י"ט שכתב שם אבל אם לא נבדקו עד אחרי זמן ונמצאו שערות הרי הן בחזקות סימנים ואין אומרים שמא כו' דכבר אמרו דאין מדרך הרמב"ם לכתוב דין שאינו מבואר בתלמוד אף דאתי' ליה מדרשא ומדיקדוקי התלמוד אינו חס הרמב"ם לבארן אם לא לפרקים שמבאר איזה ענין דאתיא מדרשא כותב על זה לאין יראה לי או הורו רבותי והכא זה הענין באמת דיקדקו התוספות דבר הזה (בדף מ"ח ע"ב) בד"ה בשלמא דבדיקה דקודם הפרק אינה מעכבת אלא אפילו כשלא נבדקה כלל אין חוששין לשערות להחזיק עליהן ריעותא שמא מקודם באו ע"ש וכן ביארו בתוספות ד"ה איבעית אימת ועיין במהרש"א שהביא דהמרדכי לא מבאר רק ראיות התוספות המבואר בד"ה איבעית ע"ש עכ"פ אין הענין מפורש בתלמוד א"כ איך כתבו הרמב"ם סתמ' כאילו הדבר הזה הלמוד ערוך אשר אין זה דרכו כמי שרגיל בספרו. לפיכך נראה לומר דהרמב"ם סובר דדבר הזה מפורש יוצא ממימרא דרבא דאמר קטנה שהגיע לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סמנים כלומר דלהא מילתא מהני ומועלת חזקה דרבא שהשערות שמביאה אח"ז מחזיקינן בסימני' ולא חיישינן דילמ' קודם זמנן באו ושומא המה ואינה צריכ' בדיקה אפשר שכיון למאי שביארו התוס' דהאי בדיקה דלפני הפרק אינה עיקרית לחיובא ע"ש (דף מ"ח ע"ב) בד"ה בשלמא שהוכיחו שם דאין סברא כלל לומר דבדיקה דלפני הפרק חיובא הוא ואם לא בדקוה לא מועילין השערות שימצאו אחרי זמן משום דאמרינן שמא מכבר וקודם זמן באו ושומא נינהו. ומסיק דאפילו לא נבדקה לא מחזיקינן ריעותא זו ובפוסקים איתא טוב לבדוק ע"ש. וזהו נמי מאמר רבא דלשערות שבאו לה אחרי זמן לא מצרכינן להם שיהיו בדוקין קודם זמנן אלא אפילו בלא בדיקה שקודם לה מחזיקין אותם בחזקת סימנים ולא בחזקת שומא. וראיתי במהרי"ט סי' נ"א שמוכיח דשערות אינם עיקרין לגדלו' אלא שנים עיקרין ושערות סימנים נינהו כמו סימני בהמה וחיה והוכיח זה ממאי דאמר רבא סימנים ולא אמר שערות ע"ש. ולפי דברינו אין ראייה דזהו עיקר מילת' דרבא שמשהגיע לשנים מחזיקין השערות לסימנים ולא חיישינן להסתפק שמא באו מכבר ושימא נינהו ובאמת בכמה מקומות נקיט במשנה שערות ולא סימנים ע"ש וראיתי בספר בית אפרים שהבי' בשם חידושי רמב"ן והר"ן לדקדק מאי דקאמר רבא אינה צריכה בדיקה ודחקו לפרש דלא מטרחינן לבדוק דלא מהני ע"ש בסי' מ"ז באריכות בסי' מ"ז בתשו' הגאון מברלין ראיתי שכתב דלשון אינה צריכה בדיקה עמוס הוא בידו ע"ש וגם חקרו למה לי חזקה דרבא הא בחששא בעלמא נמי חיישינן עיין בסי' מ"ז הבי' הרמב"ן ור"ן מתרצו דאהני לנשים בודקות ולדברינו ניחא הכל דלזה מהני חזקה דרבא דהשערות שימצאו לה מחזיקינן קרוב לוודאי דשערות ולא שומא נינהו דהנה התוס' (ד' מ"ח ע"ב) ד"ה איבעית אימ' כתבו דאהני חזקה דרבא בבדקו ולא אשכחו דאמרינן לחוש לנשירה דבלא חזקה לא הוה חיישינן והקשו כולם דתינח למ"ד חוששין אבל למ"ד אין חוששין וא"כ ממ"נ למאי אהני חזקה בלא בדיקה אף בלא חזקה יש לאסור מידי דהוה בספק השקול וכשבדקו לא חיישינן לנשירה וע"ז דחקו הרמב"ן והר"ן דחזקה מועלת לבדיקות נשים כנ"ל ולדברינו ניח' הכל דרב' השמיענו דלא תימא בדיקה האמורה בבריית' (דף מ"ח ע"ב) דבודקין לפני הפרק היא חיוב' עיקרית ודוק' כשנבדקו לפני הפרק אז אין שיש חשש על השערות שימצ' אח"כ ומשו"ה חיישינן לנשירה דאין כאן אלא ספק אחד אבל אם לא עשינו הבדיקה לפני זמן יש כאן ספק ספיק' שמא אין לה שערות גם עתה ואף אם היה נמצ' לה כעת יש עליהן ספק. ואף למ"ד אין חוששין לנשירה ורבא איירי כשלא בדקוה כלל היה מקום לומר דדוק' אם בדקו מקודם יש לאסור בסתמ' ולא נבדקה אחרי זמן דהוה ספק השקול אבל אם לא נבדקה מקודם יש להתיר בסתמ' מחמת ספק ספיק' וכנ"ל לזה השמיענו רבא דענין הזה לא הוה ספק כלל וכמו דאית' בכתובות (דף ט') ובכל הפוסקים דספק שאינו שכיח ורגיל לא מהני מידי וקאמר דמה שהגיע לכלל שנותיה השערות שימצ' בחזקות סימנים מנהו ולא צריכה להשערות להיות בדוקים מקודם א"כ יש לאסור כשלא בדקינן אחרי זמן משום ספק אחד ולמ"ד חוששין לנשירה נמי לא הוה רק ספק אחד וא"כ מה שביאר הרמב"ם שם הלכה י"ט דאף כשלא נבדקה מעיקרא מ"מ השערות שמצא אח"כ המה בחזקות סימנים ואין חשש שומא עליהם המה מפורש יוצא מעיקר מילתא דרבא וכנ"ל וטעמא דמילתא דלא מחזיקינן ריעותא ואמרינן כאן נמצא כאן היה וכל הדברים מחזיקין כשעת מציאתן אף דבעלמא בעסק כאן נמצא כאן היה מחלקינן בין מזמן לזמן ובין ממקום למקום וגבי מזמן לזמן ליתא להאי סברא דכאן נמצא כאן היה כמו שהביאו הפוסקים בחמץ הנמצא בקערה כרוב בסי' תכ"ז ולמדו זאת ממומין הנמצא בעודה בבית אביה וא"כ ג"כ כאן היה מזמן לזמן והיה מקום לומר דכשלא נבדקו מתחלה ים לחוש מזמן לזמן ולומר שהיו אלו שערות בזמן קדום זה אינו דשאני התם דשני הזמנים שוין המה ואין זמן אחד מהם גורם יותר מחבירו להיות נמצא בעת ההיא החמץ או המומין אצל האשה אבל כאן הזמן גרמא ומצוי להיות נמצא אחרי שני גדלות מקודם שני גדלות וכן מצאתי מפורש במג"א סי' תס"ז ס"ק ט"ז דהכל לפי הענין דאם יש במה ליתלות תולין במצוי בין להקל ובין להחמיר ולא מיקרי ספק כלל אלא כשיש לתלות בזה כמו בזה ע"ש ומכאן ראייה ברורה לדבריו דבכה"ג אף מזמן לזמן לא מחזקינן ריעותא אפי' לקולא אלא אמרינן כאן נמצא כאן היה. משא"כ בספיקא דרמב"ן דלא שייך כאן נמצא כאן היה ולא שייך ג"כ סברא דלא מחזקינן ריעותא הואיל וכבר איתחזק עליהם ריעותא בשעה שנמצאו אבל כאן לא מחזקינן ריעותא: ועוד אמרתי שיש לחקור חקירה אחת על המחזקים את חזקה דרבא ולהעדיפה טפי מרובא וקרובה לוודאי נחשבת וממילא תיכף כשחשכה י"ב לנקבה וי"ג לזכר יבא להם סימנים באותו זמן ואותו רגע דאל"כ נתת דבריך לשיעורין ובאמת כל השיעורין של חז"ל בצמצום נאמרו (עיין בר"ה די"ג ע"א) ע"ש ולפי זה יש לחקור אמאי פליגי תנאי בשיעורא דשערות ונקדים דכעין קושיא זו הקשה הפ"י בקדושין (ד' ע"ח) בעסק סימני בגרות דשיטות רש"י הוא דבזמן ו' חדשים באים סימני בגרות פעמים ממהרים לבא ופעמים מאחרות ושיטת תוס' ישנים הוא דאין באין אלא דוקא ביומא דמשלים שית והקשה הפ"י וז"ל יש לתמוה טובא דא"כ למה לנו כלל סימני בגרות ובמאי פליגי כלל תנאי הואיל וע"כ באים במישלם שית מסימני נערות ואין לומר דפליגי בענין דלא בדקוה בסימני נערות מעיקרא ועתה באנו לחשוב מסימני הגהות למפרע ו' חדשים לומר דמההיא שעתא הוה נערה אכתי קשה אמאי שייך פלוגתא דתנאי בזה נחזי אנן ברוב נשים שיש להם סימני נערות ואותן סימני בגרות שימצא ביומא דמשלים שית הן הן סימני בגרות וודאין אלא שיטות רש"י עיקר דפעמים מביאין תוך שית ופעמים מאחרין מיהו יש ליישב בדוחק דהני תנאי דפליגי בסימני בגרות פליגי נמי בסימני נערות אי הוה כדי לכוף ראשן לעיקרן או שיעורא אחרינא ואיכא למימר דהא בהא תליא עכ"ל ע"ש: ונקדים עוד מה שאמרתי דבר הגון לבאר מה דאיתא בריש בא סימן (דף נ"ג ע"ב) אמר רב חסדא הלכה כדברי כולן להחמיר ולכאורה משמע דעל כולהו ענינא האמורה שם במשנה קאי ר"ח בין בפרה בין בנגעים אבל ברמב"ם ריש הלכות פרה דלא פסק בכל מקום להחמיר ומביא שם הכ"מ בשם הר"י קורקוס דר"ח לא קאי אכולהו אלא על בן ובת וראיתי במל"מ ריש הלכות צרעת חקר מנ"ל להר"י קורקוס דבר הזה ע"ש ואפשר דאמרינן בעלמא הילכתא למשיחא למה לי משו"ה מפרש הרי"ק דבאמת ר"ח לא קאי על פרה ונגעים אלא על בן ובת וגם רש"י מפרש כך בד"ה להחמיר משנקרצת בצפורן לא תמאן דילמא גדולה היא ולענין חליצה עד דאיכ' שיעורא רבא דכולהו ובסדרי טהרה הקשה איזה תועלת יוצא לנו למיאון משיעירא זוטא לחומרא הא אפילו בלא שערות כלל לא ממאנת דחיישינן לנשירה ומה"ט ליכא למימר דיש חומרא לענין קדושין דבלא"ה חיישינן שמא נשרו ומתרץ דרש"י איירי בלא בעל דלא חיישינן לנשירה דלא הוה רק ספק דרבנן ע"ש. ויש לחקור על תירוץ הזה דהא דקיי"ל כדברי כולן להחמיר הוא משום דמספקי ליה הלכתא כמאן עיין בתוס' (מ"ז ע"ב) ע"ש ואי נימא דאיירי כאן בלא בעל דהוה רק מדרבנן קשה הא אמרינן בפ"ק דעבודת כוכבים (דף ז' ע"א) דבכל מקו' דפליגי תנאי או אמוראי ולא איתמר הלכת' לא כמר ולא כמר בשל תורה הלך אחרי המחמיר ובסופרים הלך אחרי המיקל ובדוחק יש לישב דיש כאן ס"ס לחומרא דילמא נשרו ושמא הלכה כשיעורא זוטא ולזה הערני הרב הג' מפאסוול אבל זה דוחק דלפי"ז אין עיקר החומרא מפלוגתא אלא מצירוף ספיקא דנשירה ופשטא דלישנא משמע דמשום ספיקא דפלוגתא מחמירין אבל יש לי לפרש בחליצה גופה לחומרא משיעורא זוטא ומשיעורא רבא דהא קיי"ל דשערות שנראו קודם זמנם לא מהני אפי' עומדין וקיימין אחרי זמנם ומעתה נחזי אנן דדוקא על שערות שיש להן שיעור שייך לומר זה אבל שערות קטנות שלא מלאו להן משך שיעור קוד' זמנן ועומדים עד אחר זמן וצמחו אז עד שיעור המפורש במשנה לכל חד מהני תנאי כדאית להו בלי ספק שמהראוי לומר דסימנים נינהו ולא שומא אף שנראו ונתגלו קודם זמנן הואיל ולא היה להם השיעור הצריכין להם עדיין לא היה להם כלל דין שערות ולפי"ז אם נתגלו מקודם בשיעורא זוטא יוצא לנו חומרא אי נימא דשיעורא זוטא דיו ויש להם דין שערות ונראו קודם זמן ולא מועילין אפילו עומדין אח"ז ואסורין לחלוץ על השערות הללו משא"כ אי הוה אמרינן דשיעורא רבא בעינן ושיעורא זוטא לאו מידי הוא א"כ שפיר היו מועילין אלו השערות אם היה קודם זמן בשיעור זוט' וצמחו ונתגדלו אחרי זמן עד שיעורא רבא ואין לומר דהוה עכ"פ ס"ס היינו שמא הלכה כהאי מ"ד ושמ' נשרו זה לית' דהא רש"י ג"כ כ' לחליצה לחומר' משיעור' רבא ולא אמרינן האי ס"ס. ועיין בב"ש סי' קנ"ה ס"ק כ"ב דמבי' בשם תשוב' רשב"א דהוה הכל ספק א' ע"ש ועוד נראה דביאר תוס' ב"ק י"א ובנדה (כ"ט ע"א) דספק שיכולין להפוך פעם לחומר' ופעם לקול' לא מהני ע"ש וא"כ ה"נ הואיל ועל שערות שנראו שקודם זמנו באנו להקל ע"פ שיעורא רבא ועל שערות שלאחר זמנו באנו להקל על פי שיעורא זוטא לא אזלינן בתר ס"ס כזה ע"ש ויש לעיין עוד וזהו דבר החקירה אשר רצינו לחקור דלמחזיקים את החזקה דרבא טפי מרוב' כנ"ל מההכרח לנו לומר דרבא סובר דכשניבדקו אותם בליל תחילת זמן שחשכה י"ב לנקבה וי"ג לזכר ימצא להם בשיעור המצומצם ע"פ עיקר הדין עד אשר עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע דאם נמצא להם בפחות משיעור א"כ אין להם דין שערות ואנן אמרינן דרובא ככולהו אית להם שערות תיכף כשמלאו מספר שנים להם ואם ימצא בתחילות ליל