גליא מסכת חלק א קלו

יש אומרים א"כ שפיר הכריח המל"מ דלא איירי רמב"ן על שעת ספק שנים אלא איירי באופן משעת שיצאה מספק שנים ע"ש והארכתי לבאר דברי המ"למ מפני שראיתי בס' בית מאיר סי' קנ"ה מתמיה עליו דלמה לא נפרש ספיקו של רמב"ן כפשוטו ובעל נו"ב סימן וא"ו מאריך מאוד לסתור דברי המל"מ ורוצה לפרש ספיקו של רמב"ן כפשוטו ע"ש אבל לא דקו בלישנא דעיקר דיוקו של המל"מ הוא ממה שדייק בלשון רמב"ן דדעתו קרוב ונראה לדון אותה כגדולה כדי שתחלוץ רק שחושש לדברי יש אומרים שיש לה דין ספק לחומרא ואולם דעת עצמו נוטה ונראה שיש לה דין גדולה לפיכך הכריח שאין כוונות הרמב"ן כפשוטו דאלת"ה איך עלה על דעת רמב"ן שדנין אותה כגדולה ומי מוציאנו מידי חשש זה להקל ע"ש ודברי ברורין המה בכוונות המל"מ אשר גם הקדמונים מהרי"ט ומהראנ"ח ומהרשד"ם ושער אפרים כולם פירשו דברי הרמב"ן. כפירושו של המל"מ ולא כפשוטו: ובאמת דאם היה כותב רמב"ן סתמא דבסימנים לחודא יש להחמיר מספק בפשיטות היה מקים לפרש דברים כפשוטן אבל השתא שתלה הדבר בשם יש אומרים מוכרח שכוונתן על שעת גדלות וזהו שדייק המל"מ ולכך הוצרך לדברי יש אומרים דאלת"ה לא עלה על דעת הרב וכו' ע"ש ואילו היה מקום לומר דרובא דעלמא לית להו שערות קודם הזמן היה באמת צד לנטות ולומר דמועיל סימנין לחוד כמו שביאר הפ"י בחידושיו בקדושין וכן האריך נ"ב סי' ו' דאי נימא דקודם זמן לא שכיחא להביא ראוי למיזל ע"פ רוב בספק שנים. ואולם אחרי שמבואר במרדכי כל חבל נביאים מקדמונים דשערות לחודא לא מהני אפילו כשמעידים קרובים על שנים מוכח דמסתמא שכיחי הבאת שערות אפילו קודם זמנם וכבר ביארתי זאת דיש להכריח דבר הזה מסוגיא דתלמודא דבא להוכיח דרבא סובר תוך זמן כלפני זמן ממאי דקאמר קטנה כל י"ב שנה ממאנת דפיר"שי באריכות דאין חוששין שמא הביאה ע"ש ואי נימא דלא שכיחא כלל שערות קודם זמן א"כ לא מוכח מידי דדילמא משו"ה אין חוששין דאזלינן בתר רובא וכמו שהארכנו לעיל דזהו שיטות התוס' דכ' דלהאי לישנא אין להוכיח ולעיל כתב בשם ראנ"ח דע"כ תוס' איירי בלא בעל כמו שראיתי בבית אפרים סי' מ"ז שהביאו אבל אי נימא דסברות התוס' הוא דשערות לא שכיחי קודם זמן ניחא אפילו בבעל אף דחיישינן לנשרו כשבעל אף דבפשיטות כשירה לא שכיחא ומיעוטא הוה ולא אזלינן להתיר בבדקו ולא אשכחו ע"פ רובא דלא נשרו שאני התם דהא מבואר דבר הזה בתוס' (מ"ח ע"ב) בד"ה ואי בעית אימא דעיקר טעמא דחיישינן לנשירה הוא משום חזקה דרבא ולמאן דלית ליה חזקה דרבא ברור דבבדקו ולא אשכחי מותר דאזלינן ע"פ רוב דלא נשרי ולא חיישינן למעוטא ולאסור אפי' בבעל רק חזקה דרבא מצטרפין למיעוטא דנשרי ומחזקו לחוש ולאסור. וא"כ הכא נמי אי נימא דרובא לית להו שערות קודם זמן יש לנו למיזל להתיר ע"פ רובא בקודם זמן למאן אפילו בבעל כמו דאזלינן בכל מקום להתיר ע"פ רובא ונמצא דשפיר כתבו התוס' דאפשר דלהאי לישנא לא מוכיח דתוך הזמן כלפני רק הא דמתיר למאן כשלא בדקו כלל אבל אם מצאו מצינו למימר דהוה כלאח"ז ע"ש וממילא צריכין לומר דשערות לא שכיחי קודם זמן ונראה דכתבו תוס' כל זה בדרך אפשר משום דע"כ לשיטות ר"ח כך הוא עיין בתום (מ"ט ע"א) ד"ה ואיבעית וכו' דמפרש דמאן דסובר חזקה דרבא סובר דתוך הפרק כלאחריו ותמהו עליו שם בתוס' דהא רבא גופיה פוסק דתוך זמן כלפניו ע"ש ואטו גברא רבא כר"ח לא ראה ולא ידע האי מילתא אע"כ דר"ח מפרש דלישנא בתרא דאמר רב שמואל בר זוטרי פליג על הא דאיתא בלישנא קמא דרבא סובר תוה"ז כלפניו אלא סובר דתוה"ז הוה כלאח"ז וא"כ מילת' דחזקה דרבא נאמרה ע"פ לישנא בתרא אבל ללישנא דרבא סובר תוה"ז כלפניו באמת לית ליה כלל מעיקרא להאי חזקה ואולם שיטות רש"י כאשר ביארנוהו דלישנא בתרא לא לאיפלוגי אתא אלא בא לומר דלא אמרה רבא בפירוש דתוה"ז כלפניו אלא בהאי לישנ' אמרה למילת' אשר מוכח מזה הא מילת' דתוה"ז הוי כלפניו וע"כ דשכיחי שערות אף קודם זמן א"כ מוכח מדמתירין למאן ולא חיישינן שמא יש לה כדמאריך רש"י בפירושו שם. וראיתי דדברי התוס' (מ"ח ע"ב) ד"ה איבעית משמע שם דסברי להו כשיטות רש"י דהכא דשכיחי שערות קודם זמן ע"ש וכבר מלתי אמורה דגם התוס' כתבו כאן רק בדרך אפשר וכ' מצינו למימר ואפשר דכל דבריהם כלפי שיטות ר"ח אשר הובא בדף מ"ט וכנ"ל ועוד דזהו שיטה שניה של ר"י אשר הובא בקדושין (ס"ג) דמחזיקין בגדלות בנמצא שערות לחודא מסתמא לא שכיחא קודם זמן וכו': אמנם שיטות רש"י בסוגיא דקדושין והיא שיטה ראשונה של ר"י והיא שיטות כל כת הקדמונים חבל נביאים אשר הביאן המרדכי דאפילו עדות קרובים על שנים לא מהני אפילו ביש לה שערות הוא עיקר וטעמייהו ע"כ משום דשערות שכיחי קצת אפילו קודם זמן א"כ במשקל אין להתיר בשערות לחודא וזהו דעת המל"מ: בלעדי גם זאת ברור דאף אנן קאמינא דמוכח דשכיח קצת להביא שערות קודם זמן מ"מ זה פשוט דלפי מאי דקיל"ן כחזקה דרבא ממילא מוכח דלאח"ז שכיחי ספי מקודם זמן וכמבואר זאת בפשיטות (דף מ"ח ע"ב) דקודם הפרק אין הנשים נאמנות ומפרש"י משום דלאו אורחא הוא ולאחר הפרק נשים מהימני משום דאורחא להביא ע"ש דהא זהו עיקר ההפרש בין תו"ז לאח"ז לפי חזקה דרבא דתו"ז אף ששכיחי קצת לא הוה רק כמו דאמרינן בעלמא מיעוט המצוי משא"כ לאח"ז: אולם המבואר בנ"ב שם סימן ס"א שבא להחזיק את חזקה דרבא עד למעלה ולהעדיפו אפילו מרובא מבואר דאף לענין ממון מועיל חזקה זו להוציא ממון על ידה אף דקיל"ן אין הולכין בממון אחר הרוב ומסתמא חזקה זו קרובה לודפי נחשבת ע"ש. ולפי הנתבאר לא יתכנו הדברים להתקיים דהנה שיטה ראשונה של ר"י שם בקדושין דעדות אב על שנים שהוא בן י"ג איירי אף שנמצא שערות וכדמפרש"י דחדא לא מהני ושיט' שניה של ר"י חולק על רש"י ומפרש דמאי דאי' שם בני זה בן י"ג שנה איירי אף כשלא ידענו לו שערות דבחדא מנייהו סגי ומסיק שם דה"ה לשערות לחודא מהני והוקשה לר"י שם למה לא נקיט שערות ומתרץ דחדא נקט וה"ה לאידך ע"ש. ולפום רהיטא יש לחקור בשלמא הא מילתא דשנים לחודא סגי יש לומר שלמד זאת ממימרא דחזקה דרבא וע"ש בפ"י אבל הא מנ"ל דשערות לחודא ג"כ סגי. והנראה דחדא תליא באידך דהואיל ושנים לחוד מהני ע"פ חזקה דרבא ממילא ההכרח לנו לומר ששכיח ומצוי דבר הזה לרוב גמור דכל הבאים לכלל שנים באו להם בזמן ההוא סימנים ולפיכך כל איש ואשה שבאו לפנינו בסימנים תולין במצוי בין להקל בין להחמיר ואזלינן ע"פ רוב דשכיחי לבוא הסימנים בזמן גדלות דשנים ואמרינן מסתמא באו לכלל שנים. ומשו"ה ניחא מאוד דבשיטה שני' של ר"י שבא לפרש ולומר דבני זה בן י"ג שנים איירי אפילו בלא ידוע לנו הסימנים ודלא כפירש"י וע"כ דטעמא דמילתא מחזקה דרבא דמפרשינן דאלימתא היא לכל דבר ולרוב גמור נחשב ממילא הכריח לומר דע"כ דה"ה איפכא דשערות לחודא נמי מועילין על החזקות גדלות ובאמת צריך לפרש על מימרא דרבא דאמר חזקה משנים על שערות דה"ה איפכא וחדי מנייהו נקט כמו דמפרש שם ר"י בסוגיא על מימרא דרב חסדא בני זה בן י"ג שנה דה"ה איפכא כשמעיד על שערות ואינו יודע על שנים ע"ש: ואולם הנ"י בשיטה זו יחיד הוא ולא מצא לו חבר בדבר הזה כמו שמבואר כל דברי הקדמונים חבל נביאים אשר ביארן המרדכי בפרק מ"ח באריכות דבסימנים לחודא ואפילו שיש עדות קרובים על שנים לא מהני א"כ מוכח בפשיטות דליתא לסברות רב אשר יסד לומר דחזקה דרבא עדיפא ואילימא מרובא דאי תימא הכי כשנמצא שערות בספק שנים מהראוי לתלות במצוי להקל ולמיזל בתר רובא אף שכבר יסדנו לומר לעיל דאף קודם זמן שכיחא קצת שמביאין שערות אבל בפשיטות לא הוה רק מיעוט המצוי וחזקה דרבא הוה רובא דמצוי לשיטות נ"ב אשר יש כח להוציא ממון על ידה ובפרט לדברי המ"למ אשר מבואר דברי רמב"ן דאיירי אפילו בשכבר הגיע לשני גדלות וודאים ואין לה שערות אלא אלו מ"מ מטילין אותה לחומרא ע"ש מבואר מזה בעליל לעין כל קלישות קביעות חזקה דרבא דאילו כדברי נ"ב שאלימא טובא ועדיפא מרובא א"כ איך אין לה כח להכריע דשערות דגדלות המה דהא אנן חזינן דעתה נתגדלה בודאי ולא נמצא עליה שערות אחרות אלא עיקרא דמילתא יש לנו לחקור ולומר ע"פ כל הדברים שנתבארו לפנינו למעלה דע"כ האי חזקה דרבא לא אלימתא היא אלא יש לה דין רוב שאינו רוב גמור כמו דאית' בכמה מקומות בתלמוד עיין בסוגיא דקדושין (דף פ') ברוב מטפחין ע"ש בתו' בד"ה סמוך כו' ובכתובות (דף ט') בד"ה ואיבעית אימא כו' לענין רובא ברצון כ' התו' דלא הוה רוב גמור אלא היה מדרבנן ע"ש. ועיין בספר הפלאה לקדושין (דף ס"ג) דכ' שם דהאי חזקה דומה למאי דאיתא בעירובין פרק ג' בענין חזקה שליח עושה שליחותו דלא מהני אלא במילי דרבנן ולא בדאורייתא משום דלא הוה חזקה מעליא ואני אמרתי לדמותה למאי דאית' בנידה (דף ס"ז) בענין ווסתות דחזקה אורח בזמנו בא ומ"מ מסקינן דווסתות הוה רק מדרבנן משום דלא הוה חזקה גמורה כמו כן ענין חזקה דרבא לא הוה רוב גמור אלא קצת יותר שקולה ממחצה וקודם זמן ג"כ מיעוט גמור לא הוה וכמו שהוכחנו לעיל דע"כ שכיח קצת אבל מ"מ לא חשיבא רק כמו מיעוט המצוי דאיתא בכמה מקומות בתלמוד עיין יבמות (ל"ו ע"ב) דנפלים הוה מיעוט המצוי וא"כ קודם זמן אינו רחוק כ"כ בעסק הבאות שערות מאחרי זמן אלא זה מעוטא דמצוי היינו מעט פחות מפלגא ואח"ז הוה רובא דלא מצוי דלא הוה רוב גמור אלא הוה מעט יותר מפלגא ומשו"ה מפרש רש"י (מ"ח ע"ב) דקודם זמן לאו אורחא ואח"ז הוה אורחא כלומר לא הוה רוב גמור אלא עכ"פ יותר אורחא להביא מקודם זמן וכמו דהפלתי דדומה לוסתות דאמרי' חזקה אורח בזמנו בא וכאן נמי קרי רש"י אורחי' והואיל והאי רובא לא הוה רוב גמור משו"ה אינו מועיל רק להיות סניף לנאמנות נשים וכמו דעשיתי דוגמא מפ' ב' דכתובות מענין רובא דרוב בתולות ניסת שביאר תוספות שם (דף ט"ז ע"ב) ד"ה תו הואיל כו' ע"ש דלא הוה רוב גמור רק נעשה צירוף וסניף לנאמנות להעיד מה שראה בקטנותו: וזהו שיטות רש"י דגורם במסקנא ולענין חליצה חיישינן ודייק לפרש וז"ל שם כלומר דמשו"ה אינה חולצת דחיישינן שמא לא הביאה וכמו שהארכנו שבא לשלול דעת הסוברים דאף למסקנא האי חזקה אלימתא היא וליכא כאן חששא שמא לא הביאה דאזלינן בתר רובא רק דהצרכות הבדיקה משום אפשר לברורי דמחמרי' לכתחילה ולא מעיקר הדין לכן גורס דלענין חליצה חיישינן וצריכה בדיקה מעיקרא דדינא דחיישינן שמא לא הביאה דלישנא דחיישינן נאמרה על ענין ספיקא בכולהו מכילתא דקדושין ובגיטין (דף י"ט) ע"ב איתא שם חיישינן שמא במי מילין דהוה ס"ד דתלמודא לפרש דחיישינן לוודאי קאמר ע"ש דרש"י מאריך ומפרש דלמסקנא על כרחך האי חזקה לאו חזקה אלימתא הוא רק דהוה רוב שאינו רוב גמור ומיעוטא שאין מביאין הוה מיעוט המצוי דקיל"ן דחיישינן ואסרינן ככל מיעוט המצוי בכל מקום. ולשיטתו קאי לפרש בסוגיא דקדושין דזה בני בן י"ג שנה איירינן דסימנים יש לו רק דשנים אינו ידועין דסימנים לחוד לא מהני כלל וכמו שהארכנו לעיל בזה דהכל תליא חדא באידך דאחרי דחזקה דרבא לא הוה חזקה אלימתא ולא הוה רוב גמור וקודם זמן יש מיעוט המצוי המביאין שערות אם כן בפשיטות דשערות לחודא לא מועילין כלל וזהו שיטות כל הקדמונים חבל נביאים אשר ביארן המרדכי דכולהו בחדא שיטה קיימי כרש"י דשערות לחודא לא מהני ממילא דגם שנים לחודא לא מהני דהכל הוא מטעם ומקור אחד משום דחזקה דרבא לא אלימתא היא כלל וניחא בפשיטות מאוד דברי המל"מ אשר העלה לפרש דברי רמב"ן דאיירי אפילו עומדים אלו השערות עצמן אחרי שנתוודע זמן גדלות מ"מ לא מהני אף שלא נמצא לה שערות אחרות דהואיל וביארנו שיש מיעוט המצוי המביאין קודם זמנן וגם יש מיעוט המצוי שאינן מביאין אפילו אחרי זמן א"כ בפשיטות יש לנו לחוש על אלו השערות אשר קבענו עליהם ספיקא קודם שנתוודע לנו גדלות שנים שמא המה ממיעוטא דמצוי להביא קודם זמנו אם כן בפשיטות שאין לנו הכרע ממה שאנחנו רואין שהגיע לה גדלות משנים בוודאי ולא