גליא מסכת חלק א קלה

בריש בא סימן דמטעמא דחזקה דרבא סמכינן על בדיקות נשים ונראה לתרץ זאת דלכאורה יש לדקדק דלפי דברי הרמב"ן ור"ן הנ"ל דלמיאון לא צריכין כ"כ לחזקה דרבא רק לחליצה בעינן כי היכי דנסמכי אבדיקית נשים א"כ למאי נקט למילתיה בלשון נקיבה וקאמר קטנה הל"ל בלשון זכר ולומר קטן שהגיע כו' ויהיה מועיל חזקה זו לסמוך על בדיקות קרובים לחליצה ומעתה מתורץ הכל דבאמת על נאמנות הקרובים על בדיקות סימנים אצל היבם אינו מהצורך כלל לעשות צירוף וסניף מחזקה דרבא כמו שכתב רמ"בן ורי"בש קפ"ב דזה מיקרי גילוי מילתא ועדיפא מגילוי מילתא דאחוה דמיתנא דהכא אפשר למיקם עלה דמילתא השתא ע"ש ונמצא שאין לנו עדיפא בכל גדרים ועניני מגילוי מילתא יותר מזה ובפשיטות ראוי להועיל אפילו בממונא וכמו שלח ואחוי' לך גבי מעיד על בעל מום המבואר בקדושין (סי' ע"ב) ע"ש ודווקא בבדיקת הבת בסימנים דא"א לאנשים לבודקה להסתכל בערוה ועיין בריב"ש קנ"ה שם ומשו"ה לא מיקרי כ"כ גילוי מילתא בפירסום לעין כל מגדר הראשון של גילוי מילתא דחשב רי"בש קנ"ה דהא א"א לנו למיקם עלה דמילתא בברור גמור ע"י אנשים כשרים להעיד ולפיכך מהצורך לנו לעשות צירוף וסניף מענין חזקה דרבא דמ"מ מיקרי מילתא דעבידא לאיגלויי כמו שכתב ריב"ש קנ"ה דהא אפשר למבדקה ע"י שארי נשים אחרות וכמו דעבדינן בשטרא פרסאה דאתא לקדמנא דלא מצינן למקרי דמבואר בגיטין (י"ט ע"ב) ובשו"ע סי' ס"ח דמקרי לשני פרסאי במסל"ת ע"ש וניחא דאפילו לסברות רמ"בן ור"ן דעיקר תועלת מילתא דרבא לענין חליצה נאמרה לסמוך אנשים לא צריכא האי מילתא אלא בנקבה ולא בזכר כנ"ל אבל עכ"פ מכל הנתבאר נסתר מעיקרו ראיות נ"ב שם בסי' ס"א שרצה להוכיח לאלימי חזקה דרבא דאלת"ה מ"ט דנשים מהימני דנתבאר דבלא"ה יש טעם וסבר' להאמינם ויש להכריע דעסק חזקה דרבא לא הוה אלא כעסק רוב בתולו' האמור בהאש' שנתארמל' (כ"ח ע"א אף דהוה רובא דאיתרע כאמור בתו' ריש פרק הנ"ל מ"מ מועיל להאמין למה שזוכר בקטנותו הכ"נ דכוותי' דאף דלא הוה חזקה אלימתא מ"מ מועיל לסניף לנאמנות בדיקות נשים: והנה בעסק אלימות חזקה דרבא בשנים בלא סימנים נמצא מפורש בסוגיא דקדושין (דף ס"ג ע"ב) שם דרש"י החליט הדבר דשנים בלא סמנים לאו מידי הוא דמפרש שם בני זה בן י"ג שנה איירינן דסימנים יש לו והתו' מביא שם בשם ר"י ב' שיטות בזה שיטה אחת דמסכים לר"שי בזה דלא מהני בחדא מנייהו: ושיטה ב' מביא שם דר"י סובר דשנים לחודא מהני אפי' לענין מלקות וכן סימנים לחודא מהני אף שלא נודע לנו מספר שנים ע"ש באריכות ובעל נ"ב בכל מה שחקר בסי' ס"א ובסי' צ"ג לא שם זכר מסוגיא הנ"ל: והנראה בעיני דר"שי ותו' לשיטתו קאי דהפני יהושע בחידושיו לקדושין חקר על מה שנסתפק ר"י שם באילו ב' שיטות אי מהני סימנים בלא שנים אי לא נחזי אנן מסברא אי רובא דעלמא אין להם שערות גמורות קודם הזמן א"כ פשיטא דסמכינן אסימנים לחוד היכא דמספקי לן בשנים דהא אזלינן בתר רובא מדאורייתא ואי לאו ספיקא הוה ומאריך שם בזה ומסיק וצ"ל דהא מילתא גופי' מספקא ליה לר"י ועדיין צ"ע עכ"ל. ובאמת קושייתו אינו מובן כ"כ דמה ראה לדקדק בעסק רוב הזה גם על שנים חוד יש לדקדק על מה נסתפק ר"י היה לנו לבדוק הנעשים בני י"ג אם נמצאים סימנים אי לא אע"כ דקשה להעמיד הדבר ע"י בדיקה ואולם מצאתי לחקור דבר הזה אם שכיחי שערות לקטנים קודם י"ג שנה ויש לחקור זאת מסוגיות התלמוד הכא (בדף מ"ו) בפ' יוצא דופן דאיתא שם ר' שמואל בר זוטרי מתני למימרא דרבא בהאי לישנא קטנה כו' וכתב שם תוספת ד"ה קטנה דלהאי לישנא אין להוכיח דרבא סובר תוך הזמן כלפניו דהא דממאנת איירינן דלא בדקו כמו שמעמיד במסקנ' אבל היכא דאיכ' שערות מצינו למימ' דהוי כלאח"ז ואינה ממאנת ע"ש ולכאורה קשה טובא איך מתירין להיות ממאנת בלא בדיקה הואיל וסובר תוך זמן כלאח"ז ומועילין שערות אפשר יש לה שערות ובאמת ראיתי בס' בית אפרים סי' מ"ז שהביא להקשות בשם מהראנ"ח ומתרץ דתו' איירי בלא בעל ע"ש אבל מ"מ קשה דהא מוכח בסוגיא דאף בלא בעל יש לאסור מספיקא וכן מפרש במהרי"ט סימן מ"א משום דיש לה חזקות איסור ודווקא כשנבדקה ולא נמצא לה משום דנשירה לא שכיחי ואזלינן בתר רובא דלא נשרו וא"כ לא היה לה כלל שערות וכן העלו כל האחרונים עיין בטור ושו"ע דאסרינן בלא בדיקה אפילו בלא בעל כמבואר בסי' קנ"ה וכן בדין לאסור ספק השקול הואיל ויש כאן חזקות איסור ועוד יש לחקור על תירוץ ראנ"ח ממאי דאיתא בתו' (דף מ"ט ע"א) בד"ה ואיבעית אימא דכתב שם דרבא איירי בבעל ע"ש. ומוכח מזה דשיטות התו' הוא דלא שכיחי שערות קודם שנים דגדלות ורובא ליתנהו בהו עד שבאו לכלל שנים. ומשו"ה כל זמן שלא באה לכלל גדלות ולא נבדקה ממאנת בפשיטות דאזלינן בתר רובא ורובא לית להו שערות. אבל שיטות רש"י מוכח דפליג על תו' בזה וסובר דשכיחי שערות אף קודם שני גדלות דר"שי מפרש דרב שמואל בר זוטרי לא פליג אלישנא קמא אלא אף לישנא בתרא בא להוכיח דרבא סובר תוך זמן כלפניו כמו שביאר בד"ה מתני לשמעתתא כו' ובד"ה ממאנת וכו' דכתב מדממאנת והולכת ולא חיישינן שמא הביאה משום דאפילו הביאה שומא נינהו מוכח מזה דתוך הזמן כלפני הזמן. והנראה דר"שי דייק לה ממאי דנקט מתני לשמעתתא דרבא בהאי לישנא ולא נקט סתמא איכא דמתני לשמעתתא דרבא הכי דהוה משמע קצת דלישנא בתרא בא לחלוק על לישנא קמא וסובר דלא הכי אמר רבא אלא הכי אמר רבא. אבל השתא דדייק ונקט לשמעתתא דרבא בהאי לישנא משמע דלא פליגי הנהו תרי לישנא בגוף הדין ולא פליגא אלא בלישנא דמר תני למילתא דרבא בהאי לישנא דהיינו דרבא אמר בפירוש הילכתא דתוך זמן כלפניו ור' שמואל בר זוטרי מתני לה לשמעתתא דרבא בהאי לישנא כלומר אותו שמעתתא גופי' דתני בלישנא קמא רק תני לה בלשון אחר ומשו"ה מפרש רש"י בד"ה מתני דשמעת מיניה נמי דתוך הזמן כלפי הזמן ובזה ניחא דר"שי מאריך בציונו לציין בד"ה מתני כל האמור בתלמיד ואין דרכו של רש"י לציין כי אם תיבה אחת או שתים אבל הענין היא דר"שי דייק לה ממאי דקאמר רב שמואל בר זוטרי הכי ולא נקט סתמא רב שמואל בר זוטרי מתני הכי מוכח דלא פליגי אלא באיזה לשון נאמרה מילתא דרבא ובגוף הדין מידה להאמור בלישנא קמא ואפשר שהיה גירסא אחרת לכן מאריך רש"י לציין ולומר דכך היא גירסא אמיתות ונמצא דיש לדייק דהאי לישנא לא פליג בעיקר הדין אלא בלשון פליג דלא אמר רבא בפירוש הלכתא תוך זמן כלפניו אלא בהאי לישנא אמרה רבא לשמעתתא דדייקינן נמי מינה דכך סובר רבא דתוך זמן כלפניו ודייק לה מדקאמר ממאנת והולכת ולא חיישינן שמא הביאה אע"כ דאפילו הביאה שומא הוה א"כ מבואר האי דינא האמור בלישנא קמא דתוך זמן כלפניו ומזה יש להוכיח בפשיטות דשיטות רש"י הוא דשכיחי להמצא שערות אפילו קודם שני גדלות דאי נימא רובא דעלמא אינו מביאין איך דייק לה תלמודא מדמתירין לה למאן ולא חיישינן דילמא יש לה שערות דילמא משו"ה מתירין דאזלינן בתר רובא דרובא אין דרכן להביא קודם זמן גדלות אלא ע"כ דר"שי סובר דזה הוה ספק השקול אי יש לה שערות קודם גדלות ושכיחי דמביאין שערות קודם גדלות ומוכח שפיר מדמתירין למאן דסובר רבא דתוך זמן הוה כלפניו ומעתה רש"י לשיטתו דהכא שפיר מפרש בסוגיא דקדושין דהא דצריכין לעדות האב על השנים איירינן בנמצא לה סימנים רק דשערות אין ראיה כלל על גדלות דהא שכיחי דאית להו שערות אפילו קודם גדלות וזהו שיטות רמ"בן אשר הביא המגיד פ' ב' מאישות וזה שיטות כל הגדולים אשר הביאן המרדכי דאף שיש להם שערות צריכין לבירור על מספר השנים דמשערות אין ראיה כלל דשכיח דאית להו בקטנות ואולם התו' שהביא שם בשם ר"י ב' שיטות לשיטתם קאי דמשמע כאן בסוגיא דרב שמואל בר זוטרי בא לפלוגי על לשנא קמא דאמרו דרבא סובר הילכתא דתוך זמן כלפניו ובא ר"ש בר זוטרי לחלוק על זה וקאמר דלאו הכי אמרה רבא לשמעתתא אלא הכי אמרה רבא לשמעתתא. ונמצא שאין להוכיח דסובר כלפניו וקרוב לומר דתו' לא גרסי בזה כר"שי דגורם דר"ש בר זוטרי מתני לה לשמעתתא בהאי לישנא דמשמע שלא בא לחלוק על עיקר הדין אלא גורם סתמא ר"ש בר זוטרי מתני לשמעתתא דרבא הכי דמשמע דהאי לישנא בא לחלוק על עיקר הדין הנאמר בלישנא קמא דתוך זמן כלפניו ומשו"ה כתבו ד"ה אי לישנ' אין להוכיח דרבא סובר כלפניו [ואפשר לומר קצת דהנהו תרי לישנא שייכי במאי דמצינו דוגמא לזה בסוגיא דפ' מי שמת (דף קנ"ה ע"ב) דפליגי שם אי אמרה רבא מפורש תוך זמן כלפניו או מכללא ע"ש ואף שבאמת תרי עניני נינהו מ"מ אפש' דבחד לישנא אמרה ומעיקר' הוה סבורין דבפירוש אמרה רבא הכי מהכא ולבסוף מסקין דלא בפירוש אמרה אלא מכללא דייקו להא מילתא ולפי האמת מלישנא דאמרה רבא יש לדחות] אלא דמצינו למימר דהוה כלאח"ז והא דמתירין למאן איירי כשלא נבדקה אבל אם היינו בודקין והיה נמצא לה שערות אסרינן ולא קשה להתוספת מהא דדייק רש"י שם איך מתירין למאן מהראוי לחוש שמא הביאה ע"ש. ע"כ סבר התו' כמו שביארנו לעיל דרובא דעלמא אינו מביאין קודם גדלות ומשו"ה לא חיישינן לשמא יש לה. ולסברא זאת דע"כ רובא דעלמא אין להם שערות קודם גדלות בפשיטות יש לנו לומר כשיש להן שערות אזלינן בתר רובא דמסתמא יש להם מספר וכמו שכתב הפני יהושע בחידושיו לקדושין ולשיטתם דהכי שפיר העלו התוס' שם בשם ר"י בשיטה שניה דבין שנים בלא סימנין מהני ובין סימנים בלא שנים מהני ע"ש וא"כ יש לומר דהואיל והתו' כאן בפ' יוצא דופן נראה כמסתפקים בדבר אי לישנא בתרא פליג על לישנא קמא או לא דהא כתבו מצינו למימר משמע דלא החליטו הדבר בהחלטאי פליג לישנא בתרא או לא פליג וכדמפרש רש"י דלא פליגי אלא בלישנא משו"ה שפיר העלו על פי זה בסוגי' דקדושין נמי שני שיטו' בזה דאי נימא דפליג על לישנא קמא מוכח דרובא לית להו שערות בקטנותן א"כ בפשיטו' מהני סימני' לחודא אבל אם נפרש כר"שי דלא פליג מוכח איפכא דע"כ ספק השקול הוה שכיחא דמביאין וכמו שהארכנו לשיטות רש"י דמזה מוכח דאף ללישנא בתרא דתו"ז הוה כלפניו ולפי מאי דהוה ספק השקול לא מהני שערות לחודא שפיר שהעלו שם התו' ב' שיטות בהאי מילתא: והנה לכאורה יש לחקור על דברי המ"למ בפ"ב שדיקדק אחר דברי רמב"ן שהביא המגיד שם דשערות לחודא לא מהני בספיקא דשנים ומפרש דאיירי רמב"ן דאיתן שערו' נמצאו קיימים אחרי שני גדלות וודאים דאלת"ה מאי באו להשמיענו והוכיח כך מדקבע המגיד דברי רמב"ן באותו הלכ' ע"ש באריכו' שהביא שם דלזה הפירוש הסכים מהרי"ט לשארי פוסקים ע"ש וכתב שם וז"ל אבל כל זמן שמסתפקים על מספר שנותיה לא עלה על דעת הרב להסתפק דלמא גדולה כדי שתחלוץ דמי מוציאנו מידי חשש דילמ' שומא וקטנה ע"ש ולפום רהיטא דהואיל ואנחנו רואים דשיטה שניה שהביא התוס' בשם ר"י בסוגיא דקדושין הוא דבחדא מנייהו סגי ובשערות לחודא מחזיקין אותו לגדול ע"ש וא"כ שפיר מצא הרמב"ן להסתפק בזה וא"כ יש מקום לפרש ספקו של רמב"ן כפשוטו וצריך לומר דהמ"למ לבו ראה הרבה חכמים שביארן איתם המרדכי מקדמונים דהעלו הדבר בפשיטות דעדות קרובים לא מהני על מספר שנים אף שנמצאו שערות כמבואר במרדכי ובש"ע ע"ש ומדחזינן דאפילו עדות קרובים לא מהני לשערות ממילא דשערות לאו מידי נינהו וכיוצא כתב הפ"י בקונ' האחרון דרצה לומר דבנמצא שערות לחודא בלא שנים מהני מדאוריית' וממילא דחלוץ וחלוצה נאמנים ע"פ עצמם אלא שראה במרדכי ובכמה פוסקים שם דכמה נביאים מתנבאים בסיגנון אחד כו' לכן נמנעתי וכו' ע"ש וביותר דיקדק המל"מ לפרש דברי רמב"ן כך ממאי דכתב הרמב"ן בלשונו וי"א שמטילין לחומרא כו' ע"ש ולא כ' בפשיטות דספיקא הוה וזהו מדוקדק בדבר המל"מ שכתב ולכך נסתפק הרב כו' ולכך הוצרך לדברי יש מי שאומר כו' אבל בקטנה כו' אם דנין אותה עכשיו כגדולה בודאי כדי שתחלוץ להקל לא על דעת הרב כו' דדילמא קטנה מי מוציאנו מידי חשש זה להקל עכ"ל ולפום רהיטא דברי מל"מ אינו מובנים במה שמאריך בזה וכתב לא עלה על רעת הרב לומר שדנין אותה כגדולה כו' הא באמת הרמב"ן קובע לה בספיקא ואנה מנא שעולה על דעת הרמב"ן להקל עד שמתמיה נגדו בדבר הזה והנ"ב העתיק דברי המל"מ בלשון הזה ולא עלה על דעת הרב להסתפק חשב לתקן הלשון וקילקל הכוונ' אבל ברור שכונתו לתחילות דבריו שכתב המל"מ שם מקודם ולכך נסתפק הרב והוצרך לדברי יש מי שאומר שמטילין לחומרא ע"ש כי זהו כלל גדול בכולהו פוסקים ובפרט שקבעו זה לכלל בשו"ע דבכל מקום דכתב ויש מי שאומר מבואר שאין הדבר הזה אצלו בהחלט לפסק ברור להלכה אלא כמו מטין איתמר ולפיכך מכר"ח המל"מ ממה שרואה הרמב"ן קבע זאת בשם יש אומרים ועכ"פ עילה על דעת הרמב"ן שקרוב ונרא' שדנין אותה כגדולה כדי שתחלוץ רק חוכך ומטין להחמי' בשם