גליא מסכת חלק א קלד

וא"כ ברור שאף לדברי הרמב"ם צדקו כל דברי הגדולים הקדמונים שהביאו המרדכי הלא המה בעל התרומות וריב"ק וריב"ם ורבינו ברוך ומהר"ם ור"ת ור"י ורבינו יואל הלוי והטור ושארי גדולים אשר נקבם המרדכי בשמותם שאין מקום כלל לדמות עדות קרובים על שנים מאישתמודעינהו שנעשה על פי קרובים משום דבעדות שזה אחיו איירינן שידוע זאת לכלל אנשי המקום שמוחזק כך לאנשי המקום ההוא רק שבית דין אינן יודעים מזה ומגלה זה הקרוב שכן הוא הדבר שזה היבם מוחזק כן ומפורסם לכל אנשי העיר באחיו מאביו ועל ענין כזה יסכרו פי דוברי שקר לשקר בדבר שידוע לכל ויתגלה שקרייהו בעגלא ובזמן קריב ומה"ט קורא אותו תלמודא גילוי מילתא ולא מילתא דעבידא לאיגלויי כנ"ל משא"כ כשמעיד על מספר השנים שאין הדבר מפורסם כי זה פשוט שברוב שנים הכל נשכח ומילתא דנא רמיא עליה דאנשי לא מדכרי כלל ופשיט שענין הזה אינו נכנס אפילו בגדר האחרון מעניני מילתא דעבידא לאיגלויי שביאר אותם הריב"ש שם ע"ש כי קרוב שלח יתגלה הדבר לעולם הואיל וזמן לידתו רחוק כמה שנים והרוצה לשקר ירחיק עדותו פשוט וברור לכולהו גדולים המבוארים שאין לדמות עדות אחוה דמיתנא לעדות שנים ואף מעדות מיתת היבם דפסק בשו"ע סי' קנ"ח. דע"א מהני לא מצינו למילף דהתם עכ"פ קרוב ואפשר שיתברר דאם הוא חי אפשר שיביא ואין העד יכול להכחיש ולהשמט אם הדבר אמת כמבואר בסוף ה' גירושין ובריב"ש שם באריכות משא"כ בעדות שנים דרחוק שיביא הדבר לידי בירור ואף שיבאו באיזה ענין ואופן עידי בירור שיוכחשו עדותו יש לו כמה אמתלאות נהמנט מלהיות נאחז לבדאי ויטעון ויאמר שאמר בדדמי ואדעתיה דנפשיה היה עולה על רוחו שכן הדבר משו"ה לא מיקרי כלל מילתא דעבידא לאיגלויי: ובזה ניחא דלא קשה על שיטות הרא"ש דסובר אין ע"א נאמן במיתת היבם כמו שהובא שיטתו סי' קנ"ח ברמ"א שם א"כ למה מאמינים באחוה דמיתנא אפילו ע"א וקרוב ואשה ועיין בנ"ב שחקר בזה באריכות ולפי דברינו ניחא דשאני התם דנקרא גילוי מילתא והדבר מפורסם לכל אשר אפילו בדיני ממונות מועיל זאת כנ"ל: ונראה לומר ולפרש דברי רבינו יואל הלוי שהביא המרדכי דלא מצינו למילף עדות שנים בקרובים ממאי דמכשירין קרובים בעדות אחוה דמיתנא דמשו"ה מכשירין משום דהוחזק באחיו והוה גילוי מילתא אבל לא הוחזק באחיו לא. כונתו נמי כדברי רמב"ם שביארן ריב"ש שהבאתיו לעיל דאיירינן שהדבר מפורסם וכבר ידעו רבים אנשי העיר שמוחזק הוא כן ורק הב"ד אינו יודעים הדבר על בוריו ומודיעים זה הקרוב ואשה לב"ד וזה נקרא גילוי מילתא בעלמא שיראים לשקר שיתגלה תיכף שקרייהו לעין כל ולפי"ז דברי רמב"ם ומרדכי אחדים הנה בכוונה אחד עולים. ובא לאפוקי כשאחד בא ממקום רחוק אינו מועיל עדות קרובים עליו אשר לא נוכל לחקור הדבר מיד ונראה דאף לאותו דעה המבואר סי' קנ"ח דע"א מועיל על מיתות היבם הכא לא מהני דהתם אף שמעיד שמת במקום רחוק אף שאינו נקרא גילוי מילתא היינו בגדר ראשון שביאר ריב"ש מכל מקים מיקרי עכ"פ עבידא לאיגלויי מגדר השני שביאר ריב"ש אף דאפשר שלא יוודע הדבר לעולם שירחיק נדוד אבל מ"מ הואיל ואפשר שיבוא מירתת זה המעיד לשקר כי אחרי שיש לו אשה קרוב הדבר שיבוא אליה או שיודיע אותה היכן הוא ויתגלה שקרו אבל היבם אשר רחוק במדינה אחרת קרוב הדבר שלא יבוא לעולם למקום הזה כי אחרי אשר דבר אין לו כאן עם שום אדם לא יקבע ביאתו לכאן ולא מיקרי עבידא לגלויי אפילו מגדר האחרון ומשו"ה אינו נאמן אם יש לפנינו יבם אחר או שהיה המת מוחזק באחין במדה"י וגם מה שכ' שם המרדכי מתחילה דבלא"ה תופסין אותו לאחיו מן האב יש לכוון הכל על דרך הזה רמו שביאר ריב"ש דברי הרמב"ם כנ"ל. וכבר ביארנו שענין הזה מוכח ומבואר בלשון התלמוד דנקיט כאן גילוי מילתא ולא נקיט עבידא לאיגלויי וא"כ לא קשה מה שחקרנו על דברי המרדכי איך מצי לעשות אוקימתא דאיירי בהוחזק הואיל ואין הדבר מפורש בתלמוד כי לפי דברינו כוונתו כדברי רמב"ם ויש לזה הוכחה בלישנא דתלמודא כנ"ל בלעדי זאת אמרתי שיש לחקור חקירה לפי דברי הרמב"ם הללו כאשר ביאר ריב"ש דבריו האמורין בפרק ד' מיבום דגילוי מילתא כזה מועיל בפשיטות בכל מקום אפי' לממון והדבר הזה מוכח ממעשה דרבי ירמיה בר אבא כמו שמבואר בנימוק"י בפרק גט פשוט (דף קס"ז) וגם מבואר עיקר הזה מברייתא המבוארת ריש פ' אם אין מכירין (דף כ"ב ע"ב) דאפילו בא אחד מסוף העולם ואמר קדשו ב"ד את החודש נאמן ומזה רצה שם החולק על ריב"ש להוכיח דבכולהו מילתא דעבידא לגלויי נאמן ע"א מהתורה דתיקוני מועדות דאורייתא המה וריב"ש דוחה דמילתא דעבידא לאיגלויי בגדר הזה שבלי ספק יתגלה לעין כל השקר שפיר נאמנים אפילו קרוב מדאוריית' וכמו שהארכנו בדברי ריב"ש לעיל בזה א"כ קשה לפ"ז איך יתכן לומר כלל דפליגי רב אחא ורבינא בזה דחד אמר בעדים דווקא וחד אמר אפילו קרוב ואשה ומ"ט דמ"ד דמצריך דוקא עדים ועל שיטות המרדכי דמפרש דאיירי שיש חזקה קשה בפשיטות מ"ט דמאן דבעי עדים ועוד יש לדקדק דלכאורה ענין פלוגתא דרבי אחא ורבינא היה מהראוי לקבוע לקמן בפרק מצות חליצה (דף ק"ו) דאיתא שם אמר רבא אין חולצין אלא א"כ מכירין והיה להם לפלוגי באיזה אופן תהיה ההכרה בעדים או אפילו אשה וקרוב מהמני ועוד יש לעיין לפי מה שכתבו התוס' שם בד"ה ורבא דידיה דמבואר בתוספתא דחולצין אף שאין מכירין ומתרץ דתוספ' איירי מדאוריית' ואמוראי איירי דרבנן ע"ש וא"כ כשעיקר הכרה אינו צריכה רק מדרבנן איך ילפינן מהכא לשארי עניני דאיסורא או דממונא וגם קשה על מה שהקשה ראבי"ה שם במרדכי על הרי"ף דאמאי מועיל מסל"ת הא מסל"ת לא מהני אלא באיסורי דרבנן והכא דאורייתא הא לפי הנ"ל כאן נמי הוא דרבנן. ובפ' גט פשוט (קס"ד) דאיתא שם דאין כותבין שטרות אלא א"כ מכירין היה להם לתלמודא לקבוע פלוגתא דרבי אחא ורבינא: לפיכך נראה פשוט לפרש דעל גוף הדבר מנאמנות אשה וקטן או קרוב להעיד על הכרה זאת ולא פליגי כלל ר' אחא ורבינא כמו דביאר ריב"ש באריכות ע"פ דברי רמב"ם פרק ד' מיבום ומעדות שקדשו ב"ד החודש דגילה מילתא מגדר הזה ראוי להיות נאמן מדאורייתא והנהו אמוראי במשמעותא דלישנא פליגי בהא דהוה כ' ר' יהודה בגט חליצה ואישתמודעינהו דתוכן משמעותן של תיבה זאת כלומר שנתוודע הדבר לפניו דחד סבר דלא יתכן לכתוב כך בהאי לישנא אלא באופן שהי' לפני אותו ב"ד עדים כשרים להעיד על זה אבל כשלא נמצא לאותו ב"ד עדים כשרים לזה רק קרוב או אשה הודיע הדבר הזה לב"ד אף דמעיקר הדין מתירין לחלוץ אעפ"י דקיל"ן (בדף ק"ו) דאין חולצין אלא א"כ מכירין די לנו על ההכרה הזאת עדות קרוב ואשה וחולצין על פיהם מכל מקום הב"ד צריכים להיות דייקי בלישנא שלא לכתוב דבר אשר מיחזי כשיקרא עיין בפ' זה בורר איך מדקדקין לכתוב פסק דין כשרבו המזכין דאין כותבים סתמא יצא זכאי דמיחזי כשיקרא ע"ש: וא"כ הכ"נ סובר דווקא כשיש עדים יתכן לכתוב בגט חליצה לישנא דאישתמודעינהו דבאמת נתוודע הדבר על בוריו על פי עדים כשרים אבל כשחולצין ע"פ הכרות קרוב ואשה לא יתכן לכתוב האי לישנא דמיחזי כשיקרא דהא לא נתוודע לפניהם דבר על בוריו רק דהוה מילתא דעבידא לאיגלויי ובאמת מסקינן לקמן (דף ק"ו) שם לפי מאי דקיל"ן כרבא דאין חולצין אלא א"כ מכירין לפיכך כותבין גט חליצה אע"פ שאין מכירין ע"ש ברש"י דאין צריך לכתוב כלל בגט חליצה דאישתמודעינהו דהואיל וכותבים לה גט חליצה לראיה שנתן לה ב"ד חליצה מסתמא עשו כהלכה שלא חלצו בלא הכרה וחד סובר דאפילו כשחולצין ע"פ הכרות קרוב ואשה ג"כ שייך לישנא דאישתמודעינהו וליכא כאן מיחזי כשיקרא משום דבעינן גלויי מילתא כזה חשבינן הגדות דברים קרוב ואשה לעדות גמור ולבירור גמור איקבע לנו כמו שהארכנו שמועיל עדותם בגדר הזה אפילו במילי דאורייתא ובענין ממונא ושפיר יתכן הדבר שב"ד כותבין בזה ואישתמודעינהו שנתוודע להם הדבר על בוריו ומסקינן להלכה כהאי מ"ד דהואיל וגילוי מילתא בעלמא שרחוק מאוד שישקר בה שום אדם כמו שהארכנו מריב"ש מיקרי שפיר בירור גמור ומדוקדק לישנא דתלמודא דקאמר ואישתמודעינהו פליגי בה רבי אחא ורבינא כלומר במשמעות הלשון פליגי: והמעיין ברי"ף נראה ברור שכיון לדברינו אלה דכ' שם וז"ל וכיון דקיימא דאישתמודעינהו להדין פלגא גילוי מילתא בעלמא אפילו קרוב ואשה כו' הילכך שרי ליה לסהדא למיסמך אפומייהו ולמסהיד עילויה דההיא גברא או עילוה דההיא איתתא כו' ע"ש וכוונתו למש"כ דכיון דהילכתא דאפילו ע"פ קרוב ואשה שייך לב"ד לכתוב דאישתמודעינהו א"כ מותר לכל אדם להעיד עדות ברורה לפני ב"ד שיודע בהאי גברא או בההיא איתתא אף שלא שמע זאת רק מקרוב ואשה מכל מקו' בגילוי מילתא כזה לא מישקרי אינשי ולבירור גמור חשבינן הגדתם כו' דהיה הוה אמינא דעד ששמע מקרוב ואשה אינו רשאי להעיד על הדבר בבירור אלא צריך להעיד איך ששמע מקרוב ובזה מדוקדק תיבת וכיון דקיל"ן כו' דאיתא ברי"ף ע"ש ואחרי עיוני מצאתי בחידושי אנשי שם אשר בגיליון האלפס שפירש דברי האלפס ממש כדברינו ע"ש הטיב וממילא לא צריכין לדחוקי שדחק הריב"ש בסימן קפ"ב בדברי רי"ף לחלק בין שעת מעשה לקודם מעשה: ומעתה נראין הדברים שהרי"ף והרמב"ם בחדא שיטתא קיימי בענין גילוי מילתא דאחוה דמיתנא דמיירי שמוחזק וידוע לכל בעיר הזאת וגם שיטות המרדכי יש לנטות לזה וליכא וכלל פלוגתא בין הפוסקים בזה וניחא הכל: ודע דבספרי הרמב"ם שלפנינו יש ט"ס שם בפ' ד' מיבום שכתב ואפילו קרוב ואשה נאמנין וכו' משא"כ בשאר עדות של תורה בין לעדות ממון וכו' ותיבות משא"כ ט"ס וכצ"ל וכן לשארי עדות של תורה וכן העתיקם ריב"ש והחכמים שהתווכחו עם ריב"ש ע"ש קנ"ה וקפ"א דאם הוה גרסתינו אמת היה לשו"ע סי' מ"ט להביא דהרמב"ם חולק ע"ש: נחזור לעניננו שנתבאר הטיב שהדין עם כל הגדולים שהובא במרדכי דעדות שנים פסול בקרובים ואין לדמות לעדות אחות דמיתנא ושלא כדין יצא נו"ב בסי' צ"ג לחלוק עליהם ואזיל בתר איפכא דבסי' כ') יצא להוכיח דחזקה דרבא חזקה מעליא ואלימתא דאל"כ לא היה מהראוי שיועיל עדות נשים על סימנים דלפי הנתבאר אין ראי' כלל דהא ריב"ש שם בסי' קנ"ה חשוב לה ענין הזה בגדר הראשון מעניני דעבידא לאיגלויי ועתיד להגלות בודאי וכללם יחד עם עדות אחוה דמיתנא ע"ש הטיב וכך המה דברי רמב"ן אשר העתיק ריב"ש בסי' קפ"ב דדימה עדות סימנים לעדות אחוה דמיתנא ועדיפא מינה דמצי למיקם השתא עלה דמלתא אם הביאה או לא הביאה ע"ש וא"כ אף שבאמת חזקה דרבא קלישא מהני ואדרבה אפכא יש לדקדק כמו שהקשה הרב דוראן שהביא ריב"ש קפ"ב שתמה על הריף למאי תלי טעמא דנאמנת בדיקות נשים בסימנים בטעמא דחזקה דרבא ולמה לא סמך על ענין מילתא דעבידא לגלויי וכמו שסמך על הרמב"ן והניח בצ"ע והרי"בש מתרצי לשיטתו דבאחיו מן האב סובר רי"ף דלא נאמנים אלא שלא בשעת מעשה אבל גבי סימני הבת נשים נאמנות אפילו בשעת מעשה ע"ש. ואולם לפי מה שפירשנו דהרי"ף לא כיון כלל לחלק בין שעת מעשה רק כוונתו כמו שמצאנו כדברינו בחידושי אנשי שם ובאמת על שיטות פירוש ריב"ש קשה דזה וודאי מאן דקאמר בעדים אינו מחלק בין שעת מעש' או לא מסתמ' בחדא גוונא פליג מאן דמכשיר בקרוב ואשה וכעין זה חקרנו לעיל על פירש המרדכי דאיירי שהוחזק בלא"ה ולפי מאי דליתא לפירש ריב"ש ברי"ף הדרא קושית ה"ר דוראן לדוכתי' וגם הרמב"ן כמו שהעתיקו ריב"ש משמע דמתיר בדיקות נשים בסימנים מטעם גילו מילתא לחודא וראיתי בתשו' בית אפרים סימן מ"ז שהביא שם בשם רמ"בן ור"ן שכתב לתרץ למאי צריכי כלל חזקה דרבא דהא למיאון בחששא בעלמא אסירא ומתרצא דמועיל לנאמנות נשים בבדיקה ע"ש וכך הוא הצעות שייטות הסוגיא שם