גליא מסכת חלק א קלג

חזקה ובדבר שלא הוחזק איסו' ברור ולא היתר כמו הוחזקה נדה בשכינותיה שעושה מעשה נדה ולובשת בגדי נדה ומתחילה אינה עומדת אלא בספק נדה הלכך סמכינן אחזקה להחמיר הם האריכו ומורי קיצר עכ"ל ובאמת מחמת שקיצר צריך חקירה להבין תוכן כוונתו בזה דלפום רהיטא משמע דר' יואל מחולק עם ר"ת בעסק החזקה בתרתי דעסק החזקה לא נעשה אלא כשראינו שנעשה מעשה בדבר ענין הזה כמו לובשת בגדים ועוד שלא היה חזקה מתחילה להיפך וצ"ע על עיקר הזה בסוגיא דקדושין דף פ) דשם מקור סוגיא זאת דאפשר דר' יואל מדקדק ממאי דאיתא שם בתלמוד דסוקלין על חזקה דאיש ואשה תינוק ותינוקת ומעשה שהובא שם באשה אחת שבאתה מירושלים ובנה מורכב על כתיפה והגדילתו ובא עליה וסקלוה כל חקות הללו ע"י מעשה שראינו כרוכין זה אחר זה ע"ש ברש"י ד"ה ואזדא לה רבי יוחנן לטעמיה דאמר סמכינן אחזקה שהוחזקה ליכרך אצלה בחזקות שהיא אמו אפי' בנפשות ע"ש ומשמע ליה לר' יואל דמעשה בעינן בזה היינו שהמה כרוכים וכן מאי דמביא שם מהוחזקה נדה בשכינותיה לא מיירי בדברים וקול בעלמא אלא בעושה מעשה לבישת בגדי נדה וכדומה אבל בקול ודברים לא יסורו להחזיקו להיות נסקל ומלקין ועוד באמת התם בסוגיא איירינן שלא היה חזקה להיפך דאיירי באיש ואשה שבאו מרחוק או אשה ובנה שבאה מירושלים ולפיכך דעת רבי יואל דהיכא שיש חזקה מעיקרא להיפך שאני אבל דעת ר"ת משמע דמפרש סוגיא דקדושין סתמא דבכל אנפי מהני חזקה שהוחזק בעיני שכנים ולא צריך שיהי' החזקה ע"י מעשה בא' וגם הרמב"ם בפ"א מאיסורי ביאה מיסתם סתומה דחזקה מועלת אפילו לסקילה ולמלקות ע"ש והרמב"ם בסוף פרק הנ"ל כתב שאב אינו נאמן לומר קדשתי את בתי לפלוני לחייבה מלקות או מיתה על ידו עד שהוחזק ע"ש משמע דאף שהי' לה חזקה להיפך חזקת פנויה מהני לה חזקה לסקילה שלא כר' יואל הנ"ל שכ' במקום שיש חזקה להיפך לא מהני חזקות שכנים ועיקר הזה צריך תלמוד: ובטור וש"ע איתא דהא דאב אינו נאמן כגון שבא ממקום אחר ואין מכירין אותו אבל במקום שהוא דר והוחזק בעיני השכנים שלא ע"פ אב שבא לכלל שנים או שיצא עליו קיל שבא לכלל שנים נאמנים להחזיקו בגדול ע"ש ובב"י שמאריך בדבר הזה ע"ש. משמע דקול מהני כמו חזקה ובאמת בשלמא חזקה יש לנו ללמוד מסוגיא דקדושין כמו שמעתיק הב"י דברי סה"ת שם באריכות דילפי לה מהוחזקה נדה בשכינותיה אבל קול מנין להם לכן יש לעיין בזה דזה פשיטא דאין סוקלין ואין מלקין על קול לחודא בלא חזקה עכ"פ נתבאר דעת ר' יואל בעסק חזקה דסוקלין ומלקין הוא דוקא כשבאה ע"י מעשה ובלא"ה לא מהני א"כ לשיטתו ניחא מאי דמפרש רבי יואל דאישתמודעינהו דפ' החולץ איירי דהוחזק באחיו ומ"מ שפיר בענין העדות הקרובים דהאי חזקה היא שלא ע"פ מעשה ולא מהני לחודא אם לא בצירוף עדותן של הקרובים ולפי"ז ניחא מאוד שהעלה המרדכי דגילוי מילתא דהחולץ דומה לגילוי מילתא דהאשה שנתארמלה ולפרושנו דומה ממש בסיגנון אחד דכמו התם יש רוב בתולות ניסת רק דהאי רובא לחודא לא מהני מידי כדמפורש ריש פ' ב' דרוב בתולות יש להם קול מרעא להאי רוב דבתולות ניסת ובצירוף העדות שזוכרין מה שראו בקטנותם מהני והאי לחודא לא מהני והאי לחודא לא מהני רק שניהם כאחד טובים להועיל כמו כן כאן בהחולץ איירינן בדוגמא ממש מהתם דיש נא חזקה רק דהחזקה אינו חזקה טובה שיהיה מועלת לבדה וצריכין לעדות הקרובים והתם יש רוב גרוע וכאן יש חזקה גרוע ועוד נראה דאפשר דהמרדכי כיון להאמור בפ"ב דכתובות (דף כ"ב ע"א) שם איתא ערעור דפגם משפחה גילוי מילתא בעלמא הוא ע"ש ברש"י ותוספת: והדרינן למילתא למאי דעסקין בה דאזדא לה ראיית הנ"ב דהוכיח בסי' ס"א דע"כ חזקה דרבא חזקה אלימתא דאל"כ למה סומכין על הנשים דאינן נאמנים באיתחזק איסורא ע"ש דהא הוכחנו בהוכחה ברורה דאפילו על רובא או חזקה גרוע סמכינן להיות סניף וצירוף גבי עדות נשים וקרובים א"כ כמו כן יש לנו לומר דעסק חזקה דרבא קלישא טובא לפי המסקנא דמסיק דלחליצה בעי בדיקה. ומ"מ עושין סניף מחזקה זו לעדות נשים ובזה ניחא דברי ראבי"ה שהביא המרדכי שם דאנשים בודקין אותו ונשים בודקי' אותה ויליף מאישתמודעינהו וקרוב נאמן וכן המה דברי הרמב"ן אשר הביאן ריב"ש סי' קפ"ב ע"ש והרי"ף ביאר דמשו"ה נאמנים נשים לבדוק אותה משום דאית' חזקה דרבא והריב"ש הביא שפיר דוראן הקשה למה לא סמך הרי"ף משום גילוי מילתא כרמב"ן דיליף להתיר בדיקות נשים מאישתמודעינהו ולכאורה יש לדקדק איפכא דהא מפורש ריש ב"ס דטעמא דנשים נאמנות משום חזקה דרבא וכן יש לדקדק על ראבי"ה הנ"ל. ועוד קשה דראיתי בתשו' בית אפרים סי' מ"ז דמביא שם בשם רמב"ן ור"ן דמקשים ל"ל חזקה דרבא הואיל דלא מהני לחליצה ולמיאון אף בלא חזקה חיישינן מספיק' ותירצו דנ"מ לנשים בודקות אותן ע"ש א"כ מוכח דגם רמב"ן סובר כרי"ף דנשים נאמנות בצירוף חזקה דרבא וא"כ סותרין לדברי רמב"ן שהביא ריב"ש דילפינן בדיקו' נשים מדאישתמודעינהו. אבל לפי מה שביארנו ניחא הכל דראבי"ה ורמב"ן מפרשים כמרדכי ור' יואל הלוי דאישתמודעינהו איירי שבלא"ה הוחזק וכמו שהארכנו רק דהחזקה אינה חזקה טובה ומ"מ מכשרינן בקרוב ואשה וילפינן מזה בבדיקות נשים הואיל ואיכא חזקה דרבא אף דחזקה גרוע הוא מ"מ עושין ממנה סניף להכשיר בדיקות נשים כנ"ל: אחרי אשר שמתי עין עיוני בסוגיות הללו דמילתא דעבידא לגלויי נתגלה בעז"ה. יסוד ושורש דבר הזה ויתבאר בירור הדברים שבעל נ"ב שבא למילף עסק שני גדלות מאשתמודעינהו לא נתגלה מילתא דעבידא לגלויי לפניו ולא עמד על מקור הדברים כי באמת יש להבין כמה הערות על זה על פירוש הרי"ף דמפרש לשיטת הבנת ריב"ש שאמר זאת קודם מעשה וגם ביותר על שיטת מרדכי ורבי יואל הלוי שהביא דמפרש דאיירינן שהוא מוחזק בלא"ה לאחיו מן האב לכאורה קשה מנא להו זאת דגמרא סתמא נקט ולדבריהם לא היה לתלמודא לסתום אלא לפרש דהכי במאי עסקינן ועוד קשה דלמ"ד בעדים בוודאי איירי בלא חזקה ממילא מאן דפליג ומכשיר בקרוב ואשה איירי בלא חזקה כמו האי מ"ד דבעדים הרמב"ם שנראה דמפרש דתלמודא סתמא קאמר וכדפסק טוש"ע דאפילו קרוב או ואשה נאמנים קשה למה שינה תלמודא כאן למינקט לישנא גילוי מילתא בעלמא ובכולהו עניני נקיט מילתא דעבידא לגלויי כמו שבארתי משארי מקומות בתלמוד דלרמב"ם ע"כ כאן נמי משום מילתא דעבידא לגלויי קאתינן להתיר ודוחק לומר להרמב"ם היה גירסא אחרת בסוגיא ועוד יש לחקור דלמאי דמפרשינן להרמב"ם דאיירינן בלא חזקה שמוחזק בלא"ה לאחיו ועיקר התירא כאן בקביעות התירא האמור בפ' האשה רבה בעדות מיתות הבעל דמאמינים אפילו אשה וקרוב מטעם עבידא לגלויי אבל ידוע שעיקר דמילתא הוא דמשום עיגונא אקילו בה רבנן. וכך הם דברי ראבי"ה שהביא המרדכי והגמ"י סוף הלכות גירושין דפליג על רי"ף דמשמע דאינו מתיר באישתמודעינהו אלא מסל"ת ומסיק דאפילו במתכוונים להעיד מהני משום עיגונא אקילו בה ע"ש: וא"כ היה מהראוי לומר דלענין ממון לא מהני עדות קרוב או אשה בכה"ג כמו עדות מיתות הבעל דמקילין משום עיגונא ומבואר בתלמוד שילהי יבמות (קט"ז) דלנחלה אין מורידין ע"פ עדות הזה אף שמשיאין את אשתו ע"פ אותו עדות וכן פסק רמב"ם פ"ז מנחלות ע"ש וקשה על זה ממאי דכ' הרא"ש פ' גט פשוט סימן י"ז שם בענין דאין כותבין שט"ח אלא במכירין ופסק הרא"ש דאפילו קרוב ואשה נאמנים להעיד ע"ז מידי דהוה להכיר שם אחיו מהאב דמסקינן בהחולץ דנאמן משום מילתא דעבידא לאיגלויי ע"ש וכן כתב הטוש"ע סי' מ"ט בשם רשב"א והמגיד פכ"ד מה' מלוה ע"ש ואיך ילפינן ממונא מזה דלפום ריהטא מבואר גם ברמב"ם פ"ד מה' יבום דטעמא דנאמן קרוב או אשה שהוא אחיו מהאב משום מילתא דאיגלויי ומסיים שם כמו שביארנו סוף הלכות גירושין דאיירי שם בעדות מיתות הבעל וא"כ יש לנו למילף מינה דכמו התם אינו מועיל לענין ממון ה"נ לא יועיל בממונא ואמאי פסקו כולם דהכרות קרוב ואשה מהני אפילו גבי ממונא: ולתרץ כל זה נתגלה לי ע"פ מה שעיינתי בריב"ש סי' קנ"ה דמאריך שם דאין כל עניני מילתא דעבידא לאיגלויי המה בגדר אחד כי יש דבר שאמרו בו מילתא דעבידא לאיגלויי שהוא דבר מפורסם לכל ועתיד להגלות בודאי בזמן קרוב וכו' וכן זה אחיו של פלוני וזה יבמתו שדב' הזה כבר ידעו בו רבים ונוכל לחקור הדבר מיד כי אם אחיו הוא אשר מוחזק כן בעיר ויש דבר שאמרו בו ג"כ מילתא דעבידא לאיגלויי אבל אינו בגדר זה שאין הדבר מפורסם ואין בידינו לגלותו וגם אינו וודאי שיגלה אלא אפשר שיגלה באיזה זמן כגון מת פלוני שהרי אף אם היא חי אפשר שלא יבא לעולם כי ירחיק נדוד לקצה הארץ ולא יוודע אם הוא חי אם לא אלא שאם הוא חי ויבוא לא יהיה טענה למי שהעיד עליו שמת וענין האחרון אינו נאמן אלא בעדות אשה בצירוף טעם דיוק מאשה ועיגונא ואינו מועיל לענין ממון ולפיכך בסוף ה' גירושין לא הזכיר רמב"ם שיועיל ענין הזה לממון אבל בזה אחיו של פלוני שם בפ"ד משמע מלשונם שזה מועיל אפילו לממון משום שהוא דבר מפורסם ובידינו לגלותו מיד ומה שאמר שם בפ"ד מיבום כמי שביארנו בה' גירושין לאו לכולה מילתא השוה אותן הרמב"ם רק ר"ל שגם שם הזכיר ענין דעבידא לאיגלויי אבל אינו בגדר אחד עכ"ל ע"ש ודברי ריב"ש הללו מדוייק מאוד בלשון הרמב"ם למעיין הטיב בלשון ריב"ש שהאריך בזה ולפי"ז ניחא דילפי כולהו פוסקים דאף בהכרות מלוה ולוה לענין ממון סמכינן אקרוב ואשה דסברי דעדות אחיו מן האב ליכא כאן טעמא דעיגונא אלא טעמא דמילתא דענין כזה שמפורסם ובודאי יתגלה מועיל אף בלא טעמא דעיגונא ואפילו גבי ממונא ונראה דהרמב"ם דייק לדבר הזה מלישנא דתלמודא דנקיט כאן גילוי מילתא בעלמא ולא נקיט עבידא לאיגלויי שיכל תלמידא את לשונו כאן להורו' ולבאר סברות ריב"ש הנ"ל דאיירי שזה מוחזק כן בעיר ויודעים בו רבים והוא דבר מפורסם ועתיד להגלות לעין כל בזמן קרוב ולפיכך לא אמרו כאן עבידא לאיגלויי כי לשון הזה שייך בעדות מיתות פלוני דהגילוי שם אינו בהחלט ואפשר לא יתגלה שקרו לעולם רק דמ"מ המעיד מירתת שמא יבוא האיש ההוא לא יכול להמלט משיקרו אבל כאן נקט גילוי מילת' כלומר שזה מגלה מילתא שגלוי וידוע ומפורסם בעיר לעין כל רק הב"ד אין יודעים הענין על בוריו וזה הקרוב ואשה מגלים הדבר לפני ב"ד ענין כזה שלעד ארגיע לשון שקר רחוק מאוד מאוד שיכנוס איזהו להעיד שקר ודובר שקרים כזה לא יכון כלל בשום אופן וראוי לסמוך על זה אפילו בממונא. ודומה לענין הזה מבואר בקדושין (דף ס"ו ע"ב) דאף דאין עד אחד נאמן באיסורין במקום שחבירו מכחישו גבי בעל מום נאמן אף שזה מכחישו משום דאומר שלח ואחוי ע"ש בתוס' ד"ה שלח ובש"ע סי"קכ"ז ע"ש והיוצא לנו מדברים הללו דמה שאמרו שנאמן קרוב ואשה להעיד שזהו אחיו מן האב הוא דוקא כשידוע ומפורסם בעיר היינו שנולד במקום הזה אבל אם היה בא ממקום רחוק אף שמעיד עד אחד או קרוב ואשה שזהו אחיו מאביו אינו נאמן וכן ביאר הטור קס"ט בשם סה"ת לענין עדות שכנים על מספר שנים לחלק בין נולד במקום הזה שידוע לשכנים שלא ע"פ אב ובין בא לכאן ממקום אחר אינו נאמן האב להחזיקו בשנים ע"ש ובב"י ע"ש: ומעתה נראה ברור שדברי שגיאה המה לבעל נו"ב מאי דהעלה לומר דלשיטות הרמב"ם דלא מצריך חזקה בעדות אחיו מהאב כהמרדכי יש לנו למילף שפיר שיועיל ג"כ עדות קרובים על שנים וכ' שם וז"ל והרמב"ם לא פירש כהמרדכי דלא נזכר בגמ' שום רמז מזה שיהיה מוחזק דווק' בלא"ה א"כ פשיט' דנאמן קרוב ואשה להעיד אפילו על אדם הבא ממקום רחוק שהוא אחוה דמיתנ' ולמה לא יהיה נאמן להעיד על היבם שהוא בן י"ג שנה עכ"ל כי הנה לפי מה שמבואר ברמב"ם בפ"ד מהלכות יבום שעל עדות שזהו אחוה דפלוני נאמן אשה ועבד וקטן וכן לשארי עדות של תורה בין בעדות ממון ובין בעדות איסור שזהו דבר העשוי להגלות ואפשר לידע אמיתת הדבר שלא מפיהן ע"כ וכבר הארכנו דפסקו כל הפוסקים כך דאף בעדות ממון מועיל הכרה ע"פ אשה וקרוב והוכיחו זאת ממעשה דרבי ירמיה בר אבא בפ' גט פשוט קס"ז ע"ב ע"ש בנ"י באריכות דע"כ סמך ר' ירמיה אקרוב ואשה ע"ש ומש"ה פשיט' ליה להרמב"ם שעל עדות שזהו אחיו מהני בכל מקום אפי' לממון וע"כ טעמ' דמילת' כמו שביאר ריב"ש שם קנ"ה דאיירינן שדבר זה ידעו בו רבים ונוכל לחקור הדבר מיד אם הוא זה אשר מוחזק כך בעיר עכ"ל: