גליא מסכת חלק א קלא

סתם כלי עובדי כוכבים מטעם ס"ס הא אפשר לברר ע"י קפילא ותירץ כיון דיש ס"ס לא הטריחו חכמים להטעימו בקפילא אף שיתברר ב' הספיקות על בוריו ני אולי יטעום עובדי כוכבים טעם משובח יתברר שהוא בן יומא ונשתמש בדבר שנותן טעם לשבח ש"מ דרא"ש סובר דלא צריכא לברורי במקום ס"ס ע"ש: ולי נראה דמהתם אין ראיה כלל דקפילא אינו נקרא בירור גמור כלל ועיין בסימן צ"ח דמבואר שם או קפילא או מסל"ת ועיקר הדבר שמתירין ע"י טלא אומן דאמרינן חזקה אומן לא מרע אומנתו או מסל"ת דאמרינן קרוב יותר דלא משקר והרבה דברים נאמר בש"ך ריש סימן צ"ח ובכל האחרונים מ"ט מועיל קפילא ע"ש ועכ"פ לא מיקרי בירור הדבר על בוריו הואיל ואף ע"י אמירת הקפילא עדיין אין הדבר ברור אלא על פי חזקה דאומן לא מרעא אומנתו קאתינן עלה והשתא נמי איכא ס"ס לא שייכי כלל עסק בירור התם ודווקא כשיש לנו לברר בעצמנו ובמעשה ידינו אז חייבין לברר אבל לא בכהא"ג דלא נעשה עדיין הדבר על בוריו. וביותר איתא בסי' ט"ז בענין אותו ואת בנו דאף מסל"ת אינו נאמן לאסור ע"ש סעיף י"א וא"כ במקום שיש ס"ס להתיר אפשר אין כח לו שיטעמנו במסל"ת לאסור וסברא זו יש ללמוד בק"ו ממאי דכתבתי לעיל דבמקום דלא יתברר רק ספק אחד אינו חייבין לברר מכש"כ כאן דלא מיקרי בירור כלל על פיו: וידוע שאצל הפוסקים ענין רוב וס"ס בחד דינא מתדיינא וא"כ בפשיטות ראוי לומר דאף דמסקי הפוסקים דאפילו במקום רובא בעינן לברורי אין אנו אחראין לברר אלא דבמקום שיש בידנו להעמיד הדבר על בוריו בבירור גמור אבל לא במקום דאין הבירור על בוריו דהתם אין אנו אחראין לברר כלל: ומעתה נחזי אנן לפי הנתבאר לא יתכן כלל עסק דאפשר לברורי גבי קטנה שהגיע למספר שנותיה דאי נימא דחזקה דרבא חזקה אלימתא ועדיפא מרובא מהראוי להתיר אפילו לחליצה ולא שייכי אפשר לברר התם הואיל ואנשים אי אפשר לבודקה כי אין דרך אנשים ודרך גבר בעלמה וממילא דבדיקות נקיבות נעשה רק ע"פ נשים וידוע שאין שום עדות ברורה מעיקר הדין על פי נשים כמבואר בב"י ח"מ סוס"י ל"ה בשם רמב"ם ורשב"א ע"ש וגם זאת ידוע שהרב' נשים לא עדיפי מעד א' ודינא דעד א' מבורר סי' קכ"ז סעי' ג' דנאמן באיסורין להתיר ולא לאסור ע"ש וכן הוא בתוספות קדושין (דף ס"ו ע"ש). ולפי"ז נכון מאוד שם בריש פרק בא סימן בענין רובא דעליון אתי ברישא דאמרי' דהוה מתירין לחלוץ משום האי רובא ולא קשה מענין צריכה לברורי דהואיל והבדיקה ע"פ נשים לא נעשה לפנינו הדבר על בוריו בבירור גמור ודוקא אם היה בידינו לעשות בירור ע"י אנשים מיקרי בירור גמור דשני אנשים הוה עדות ברורה בכל משא"כ התם דאין בידינו לברר רק ע"פ נשים לא מיקרי בירור גמור ואין אנו אחראין לבררו כלל דוגמא במקום דא"א לברר רק ספק א' וספק השני יהיה נשאר בספיקו דפטור מלבררו או טעימות קפילא דלא מצריכין בסתם כלי דמתירין משום ס"ס ולא קשה ארשב"א דמצריך בד קה במקום ס"ס וע"כ משום דלא מיקרי בירור כנ"ל כן בירור נשים נמי דכוותיה היא. דמסל"ת מבואר בסי' ט"ז דאין נאמן רק להתיר אבל לא לאסור ועיין בש"ך ס"ק כ"ד שציין הדבר לסי' קכ"ז דגבי עד א' נמי הוה הדין כך ועדות נשים נמי דכוותיה דלא עדיפא מעד אחד דאין נאמנים רק להתיר ולא לאסור ומשו"ה התם דאיכא רוב עליון אתי ברישא ואיתחזק התירא ע"פ רוב הזה לא מיקרי ברור כלל ע"פ הנשים ואפשר שאף יבדקו לא אסרינן על ידם כמו בעד אחד שאין יכול לאסור וכמו מסל"ת ואף דאפשר שנחקור שיהיה נאסר על פי אמירות ובדיקות הנשים אבל על כל פנים אין קביעות איסורם ברור לנו רק קביעות ספק איקבע לנו ואין אנו אחראין לעשות ספק כנ"ל: וביותר יש לומר שיש עסק טרחא בבדיקה זו בפרט להנהו פוסקים דמפרשי אחת בגבה ואחת בכריסה קאי על כל הגוף וידוע מה שכ' התוספות ריש פסחים בשם ירושלמי דנשים עצלניות הן ואין נאמנים בדבר שיש בו טורח והש"ך הביא דברי התוספות הללו בסימן קכ"ז ס"ק למ"ד ע"ש וא"כ בפשיטות ראוי לומר דאף דהצריכו לבדוק ע"י נשים ויאמרו לנו שלא מצאו סימנים אין כאן בירור כלל דאפשר מחמת עצלותם לא בדקו יפה מכף רגל ועד ראש ויש ללמוד דבר הזה בק"ו דהא להתיר ילפי הפוסקים מוספרה לה דנאמנת מכל מקום אמרי' דבמקום דשייך עצלות אין נאמנות מכש"כ לאסור דמפורש בסימן קכ"ז סעיף ג' שם דאין ע"א נאמן דקרא דוספרה לא קאי רק להתיר ולא לאסור פשיטא דבמקום עצלות אין אשה נאמנת בזה דאפשר לא יבדקו שפיר כל צרכן ומצאתי סעד לדברי ברש"י פרק בא סימן (דף מח) ע"ב בד"ה ואי בעית כו' דמפרש דחשש בנשים דילמא לא בדקי שפיר עיין שם משמע דלא חשידי לשקר רק דאפשר לא בדקו יפה ומטעי קטעי ע"ש: עפי"ז ניחא מאוד שם בסוגיא דמעיקרא דהוה בעי לאוקמי דרבא אמר למילתא דחזקה אפילו לחליצה משום דהוה סובר דחזקה אלימתא היא ומשו"ה מהני אפילו לחליצה ושפיר דנקט רבא דוקא קטנה אף דלענין חליצה הוה מצי נקט קטון כמו שדקדק נו"ב דיש לומר דגבי קטן אף דחזקה חזקה טובה מ"מ קיל"ן דבדאיכא לברורי לא סמכינן א"כ ממילא לא מהני החזקה וצריך בדיקה על פי אנשים כשרים להעיד ואפשר למיקם על בוריו של דבר בבירור גמור ודייק רבא במילתיה למינקט קטנה דהתם סמכינן שפיר על חזקה דלא שייך לברורי התם: ולמסקנא דמסיק רבא לא אמר חזקה שלו לחליצה ולחליצה בעי בדיקה ע"כ משום דהחזקה לאו חזקה גמורה ומשו"ה לא מהני לחליצה. ובזה מבואר מאי דאיתא שם אלא לעולם בלא בדיקה ולענין חליצה חיישינן וכי קאמר רבא חזקה למיאון כו' ולפום רהיטא מאי דקאמר ולענין חליצה חיישינן שפת יתר הוא והיה די במאי דקא מסיים שם כי קאמר רבא כו' אבל לחליצה בעי בדיקה והלא תראה דרש"י הקפיד והזהיר על גרסא זו וכתב ולענין חליצה חיישינן גרסינן ע"ש דאפשר היה עולה על הדעת דלאו גירסא דדווקא הוא דכפי הנראה כולו מיותר לפיכך כ' רש"י דהא גירסא דווקנית והנראה דאי לא הוה נקיט תלמודא דלענין חליצה חיישינן אלא כדמסיים שם כי קאמר כו' היה מקום לטעות כסברות החכמים הללו דלחליצה בעי בדיקה ומשום אפשר לברורי קאתינן עלה אבל עדיין סובר רבא דהחזקה חזקה גמורה ואלימא היא. לכן מפרש תלמודא דלאו הכי הוא אלא השתא במסקנא נאיד ממאי דס"ד מעיקרא דהחזקה גמורה היא שבפשיטות ראויה להועיל אפילו לחליצה אלא השתא אמרינן דלאו חזקה גמורה היא כלל ומשו"ה לענין חליצה חיישינן ועיין ברש"י דמאריך בה דברים וכתב כלומר ולענין חליצה משו"ה אינה חולצת דחיישינן שמא לא הביאה סימנים כו' ולכאורה אינו מובן מאי כיון רש"י במה שכתב כלומר והאריך בזה ולפי הנ"ל מבואר הטיב לנכון דרש"י מפרש דמאי דקאמר תלמודא ולענין חליצה חיישינן כוונת התלמוד לבאר הטיב דטעמא דבעינן בדיקה לחליצה היא עיקרת למסקנא ולא משום אפשר לברורי לחודא ובזה ברור דיש נ"מ רבתא לדינא לשיטות החכמים הנ"ל דקבעו לומר דלמסקנא טעמא דבדיקה גבי חליצה הוא רק משום אפשר לברורי אבל מעיקר הדין לא בעינן משום דחזקה אלימא היא א"כ ממילא במקום דלא אפשר לברורי באיזה אופן שיהיה או בדיעבד שנחלצה בלא בדיקה ומתה דלא אפשר לבודקה נפטרה הצרות בחליצה זאת. אבל לסברתינו דלמסקנא הדרא ממאי דהוה בעי למימר מעיקרא דחזקה דרבא מועלת אפילו לחליצה משום דחזקה גמורה היא אלא דהאי חזקה לאו חזקה גמורה היא וממילא אינה מועלת לחליצה ובספיקא קאי כדמעיקרא דחיישינן שמא לא הביאה עדיין כדפרש"י וא"כ אף במקום דלא אפשר לברורי או גבי דיעבד לא מהני דהוה ספיקא דאורייתא להני דסברי בחליצות קטנה הוה איסורו מדאורייתא והסכימו לזה כמעט כל הפוסקים והאי לישנא חיישינן איתא בכולה מכילתין דקדושין דבכל מקום דבעי למימר דהוה ספק מקודשת נקט חיישי' כמו דאיתא חיישינן שמא שוה פרוטה במדי וקיל"ן דהוה ספק קדושין (ובדף סמ"ך ע"ב) איתא שם והתניא חיישינן שמא יש לו ומתרץ הא לקדושי ודאי הא לקדושי ספק ע"ש. וא"כ הכ"נ דנקט תלמודא דלענין חליצה חיישינן פירוש דיש לה דין ספק כמו שפירש"י חיישינן שמא לא הביאה כי' ולא משום צריכא לברורי לחודיה אלא אפילו בדיעבד לא מהני ואם כן מחולק המסקנא עם אוקימתא דמעיקרא בגוף החזקה דמעיקרא בעי למימר דהחזקה אלימתא היא ושפיר מהני אפי' לחליצה ולמסקנא לא אלימ' חזקה זאת וכן נראין דברי רש"י בריש פ' ב"ס (דף מח ע"ב) בד"ה דאי משתכחי מפרש שם רש"י להחמיר של תמאן משמע דבא לפרש הא דקאמר רבא חזקה למיאון הוה חומרא ואי נימא דחזקה אלימתא היא היה הדין ניתן לאוסרה למיאון ואיסור חליצה הוה חומרא אע"כ דלאו חזקה אלימתא ולמיאון מחמיר: וראיתי לבעל נ"ב שם בסי' ס"א שבא להוכיח דע"כ חזקה אלימתא היא ועכ"פ אלים כחה כמו כל חזקות איסור דאלת"ה למה אחרי הפ' נשים בודקות אותה משום דאיכ' חזקה דרבא והרי במקום חזקות איסור אי עד אחד וכש"כ אשה נאמנים כדאי' ריש גיטין וכאן הרי איתחזק איסור יבמה לשוק וחזקות קטנות שלה ולמה נשים נאמנות אע"כ דחזקה דרבא אלים כמו חזקות איסור ואיכא חזקה להדי חזקה והוה כמו שאין כאן חזקה כלל לא לכאן ולא לכאן ושפיר נשים נאמנות עכ"ל: והלום ראיתי אחרי רואי מה שכתב בעל נ"ב בכיוצא בזה בסימן צ"ג ומצאתי שסותר דברי עצמו מקצה עד הקצה דכאן החליט הדבר דא"א שיהיה מועיל עדות נשים אם לא דחזקה דרבא אלימא טובא כנ"ל ושם בסימן צ"ג אשר נשאל אם מועיל עדות קרובים על השנים של היבם אשר הדבר מבואר בשו"ע סי' קס"ט סעיף י"א שאין לסמוך רק על ב' עדים כשרים והוא מרמב"ם ובמרדכי פ' מצות חליצה בשם הרבה קדמונים והנו"ב יצא לחלוק על כולם וערך מלחמה כנגדם להתיר ע"פ קרובי' ובא למילף זאת מאשה מודעינהו דמסקינן בפ' החולץ ומבואר בטושו"ע קנ"ז סעיף ב' דאפילו קרוב או אשה נאמנים להעיד שזהו אחיו מאביו וסיים שם ואין הפרש אצלי בין מעיד שהוא אחיו מאביו ובין מעיד שהוא בן י"ג שנה שניהם שוים ועוד מביא ראי' לזה ממאי דאיתא בשו"ע קנ"ח סעיף ג' דער א' נאמן ביבמה להתירה לשוק וא"כ אמאי פסק בשו"ע קס"ט דעל שנים בעי שני עדים בשלמא לשיטות הרא"ש שם שהביא רמ"א דאין עד א' נאמן להתירה לשוק ניחא אבל על השו"ע קשה ע"ש וכתב דהרמב"ם שכת' להצריך בפ' ב' מאישות ב' עדים על שנים אפשר לא קאי אלא למכות ועונשין אבל לחליצה למה לא יהיה נאמן והלא ע"א נאמן באיסורין אבל המרדכי וכל הגאונים שהביא המרדכי שם וטושו"ע כתבו כך לחליצה קשה ע"ש: ומאוד נפלאין דבריו בשתי התשובות הללו דבסי' ס"א נטה קו להחליט ולומר דנשים אינו מהראוי להיות נאמנים על עדות השערות ופשיטא ליה התם דאף ע"א אינו נאמן ולמה נטה שכמו בסי' צ"ג להחליט דעל עסק שנים נאמן ע"א דלדעתי פשוט דלפי מה דמדמה עדות שנים לעדות שהוא אחיו מהאב ולמעיד שמת יבמה להתירה לשוק מכש"כ שיש לנו לדמות עדות שערות לזה ולהתיר ע"פ ע"א או נשים אף בלא חזקה דרבא: וידוע מה שהביא המגיד פ' ב' מאישות בשם הרמב"ן דקטנה שלא נודעו שנותיה לנו בבירור אף שהביאה סימנים ספיקא הוה וע"ש במשנה למלך שביארו שהדבר הזה לא היה צורך לרמב"ן להודיענו אלא כוונתו דאף אם אח"כ המתינו לנערה זאת עד שוודאי באה למספר שנים ונמצא אצלה אותן שערות עצמן שהיה לה בעת שנסתפקו בשנותיה אינן מועילין דאמרינן דאפשר בעת ההיא לא היה לה שנים וא"כ שומא נינהו ולכן אפילו עומדים אחרי הפרק אינן מועילים ע"ש שהוכיח מאי דקבע המגיד דברי רמב"ן בהלכה י"ט והשיג על מהרח"ש שהבין דברי הרמב"ן כפשוטן עכ"ל עכ"פ חזינן דמשערות אין מקום כלל להחזיקה בשנים