גליא מסכת חלק א קל

דבמקו' דאיכא לברר לא סמכינן ע"ש. ויפה השיב בעל בית אפרים להרב מוולאזין שם בסי' מ"ז על מה שכתב הרב הנ"ל ותמהני שלא זכינו לשום פוסק קמאי ובתראי שיבאר לנו טעמא דלחליצה בעי בדיקה וכ' עליו בית אפרים וז"ל ונפלאתי על זה שהרי הדבר מבואר ברמב"ן וברשב"א ריש חולין וכ"כ הט"ז ריש סי' קנ"ה וכן ביאר בתשובת נודע ביהודא עכ"ל: אמנם ת"ל מצאתי תלמוד ערוך שלא כדברי חכמים הנ"ל והוא בריש פ' בא סימן דאמרינן שם דקתני במשנה לישנא יתירא אע"פ שאי אפשר כו' דאי לא הוה נקט הכי ה"א רוב נשים עליון אתי ברישא ולא כל נשים ורבנן לטעמייהו דאזלי בתר רובא ור' מאיר לטעמיה דחייש למיעוטא והני מילי בסתמא כו' ע"ש ברש"י ד"ה אימא מודו כו' א"כ מפורש הדבר בפשיטות דמשום רובא לחודא יש לנו מקום להתיר לחלוץ ולא מצרכינן בדיקה ולומר דכאן דאפשר לברורי לא מועיל כלל רובא ומכל שכן האי חזקה דרבא לפי מה שרצו חכמים לקבוע ע"פ תוס' דב"ב קנ"ד דעדיפא מרובא היה מהראוי להתיר לחלוץ בלא בירור כמו רובא דעליון אתי ברישא דמתירין לחלוץ בלא בירור ודוחק לומר דהתם איירינן בגוונא דא"א לבדוק ולברר דזה דוחק ועוד דלפי זה קשה למאי מסיק שם תלמודא וה"מ בסתמא כו' הוה ליה לאסוקי ה"מ היכא דלא אפשר אבל היכא דאפשר צריך לבדוק אלא ע"כ דאפילו באפשר לא מצריכין לבדוק: וגם זה אין לומר דהאי ענינא דבמקום אפשר לברורי לא סמכינן ארובא איקבעא לחומרא בימי אמוראים ובזמן המשנה בימי התנאים עדיין לא קבעו חומרא זאת ומשו"ה שפיר היו מתירין רבנן ע"פ רובא דעליון אתי ברישא בלי בירור ור"מ פליג וחייש למיעוטא ואנן הוא דמחמירין כר"מ לחוש למיעוט באפשר לברורי ובלא אפשר פסקינן כרבנן אי אפשר לומר כן דהא מצינו בריש פ' בא סימן אמרינן דר' יהודא סובר חזקה דרבא ומ"מ לחליצה בעי בדיקה ע"ש מוכח דאף בימי התנאים היו מצריכין בדיקה לחליצה ובהגיע קונ' זה להרב הג' מ' אבלי מפאסוול כתב אלי דמדר' יהודה אין ראייה דר"י לטעמי' דסבר עד שירבה השחור על הלבן וא"כ בדיקה קלה מאוד בלי טרחא כלל הוא ודמיא להאי דאית' ריש פסחים אי איתא למשכיר קמן צריכין למשייליה אף דחזקתו בדוק משום דליכא טרחא כלל אבל רבנן דמתירין בריש ב"ס משום עליון אתי בריש' ברוב נשים ולא צריכא בדיקה לא סברי כר"י אלא שארי שיעורים המבוארים במשנה בפלוגת' דר"ע ור' ישמעאל עכ"ל. ואני השבתי לו דכבר פסקה המשנ' למלך פ' ב' מאישות דאף ר"י לא אמרה אלא למיאונין אבל לחליצה ושארי עניני לא פליג על שיעורי דר"ע ור' ישמעאל ע"ש באורך מזה ועוד דרמב"ן ורשב"א חקרו דבר הזה על משנה בריש חולין ע"ש. משמע שבימי המשנה כבר הוקבע דבר הזה דלא סמכינן ארובא באפשר לברורי: ואף זאת אין לומר דמשו"ה היינו אומרים בסוגיא דריש בא סימן להתיר לחלוץ ע"י רובא דעליון אתי ברישא בלא בדיקה משום שיש לנו תרי רובא היינו חזקה דרבא ועוד רובא דעליון אתי ברישא. אבל היכא דליכא רק חד רובא צריכין לברורי גם זה אינו דלפי מאי דנימא דאיכא התם תרי רובא ממילא לא נשאר לנו אלא מיעוטא דמיעוטא ומבואר בריש גיטין דאף דר"מ חייש למיעוטי אבל למיעוטא דמיעוטא לא חייש ע"ש, וא"כ קשה איך הוה בעי תלמודא לאוקמי פלוגתא דרבנן ור"מ דרבנן לטעמייהו ור"מ לטעמיה דחייש למיעוטא הא ליכא כאן אלא מיעוטא דמיעוטא דאף ר' מאיר לא חש עלה: והנה בהשקפה ראשונה אמרתי לדחות סברות החכמים הנ"ל מהא מילתא גופיה דלסברות חכמים הנ"ל דחזקה דרבא אלימא היא ועדיפא אפילו מרובא א"כ קשה דנחזי אנן האי ענינא דבא עליון לפי מה דקיל"ן תוך הפרק אינן מועילים סימנים וע"כ איירינן לאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא וא"כ היאך הוה בעי לאוקמי תלמודא דרוב נשים עליון אתי ברישא ור"מ לטעמיה דחייש למעוטא הא כאן הוה תרי רובא ונישאר מעוטא דמעוטא דלא חייש לה אפי' לר' מאיר ואולם אפשר לומר דמשנה איירי התם דלא ידוע לנו כלל מספר שנותיה וא"כ ליכא חזקה דרבא ומתירין ע"פ רוב עליון אתי ברישא אך המגיד בפ' ב' מאישות כתב בשם הרמב"ן כשאינו ידוע לנו שנותיה אין מועילים סימנים וכן פסק הרמ"א בשו"ע סימן קנ"ה ע"ש א"כ ע"כ איירינן שם שידוע לנו שני גדלות דאל"כ לא מועילים כלל סימנים הן אמת לפי דברי הרא"ה בחידושיו שכ' דאף דסימן תחתון אפשר להיות קודם הפרק אבל סימן עליון אינו אפשר להיות רק אחר הפרק א"כ באפשרי לפרש המשנה דאיירי כשלא נודע מספר שנותיה אבל הר"ן בחידושיו חולק ע"ז העתיקם בסדרי טהרה ע"ש ועוד לפי שיטות הרא"ה מ"מ קשה דהואיל ולדידיה עליון הוה סימן דבודאי מלאו שנותיה אם כן בודאי יש לה חזקה דרבא אף בלא נודע שנותיה והדרא קושיא לדוכתיה הרי יש כאן תרי רובא ואמאי פליג כאן ר"מ. אמנם אחרי העיון יש לסתור כל זה דמ"מ יש לומר דהנהו חכמים דקבעו לומר דחזקה דרבא אלימתא הא מוקי לה למשנה בעליון אתיא ברישא בשלא נודע מספר שנותיה ושפיר פליג ר"מ דליכא כאן תרי רובא ולא קשה מדברי רמב"ן הנ"ל דסימנים אינו מועילים בספק שנים דבאמת הרמב"ן שיטתו דפשיט לו דלא אלימא חזקה דרבא היינו שנים בספק סימנים וה"ה לסימנים בספק שנים אינו מועילים וכן היא שיטות רש"י בקדושין (דף ס"ג ע"ב) וכן הסכים עמו ר"י בעל התוספות בשיטה ראשונה אשר הובא שם אבל שיטה אחרת הביא שם התוספות בשם ר"י דהן שנים מועילים בלא סימנים והן סימנים מועילים בספק שנים ע"ש באריכות ולפנינו יתבאר הדבר. ואם כן כל הנהו חכמים דקבעי לומר דחזקה דרבא אלימתא ועדיפא מרובא בפשיטות דאינהו מיגרר גרירי בתר שיטה שניה של ר"י הנ"ל דמועיל חדא מינייהו או שנים או סימנים ודלא כרמב"ן הנ"ל אם כן אפשר דמשנה איירי באינו ידוע שנותיה רק אמרי' רוב נשים עליון אתיא ברישא ויש לה סימנים ומתירין בסימנים לחודא כשיטות ר"י הנ"ל: עוד אפשר לסתור חקירה זאת ולומר דאיירינן דידוע מספר שנותיה ומכל מקום ליכא שם חזקה דרבא משום שבדקו אותו מכבר פעם אחת ולא נמצא שערות דאזדא מינה תו חזקה דרבא וכה"ג כתבו התוספות ב"ב פ' מי שמת (דף קנ"ד) סוד"ה ועוד סימנים ע"ש ואולם תירוץ הראשון יותר נכון כי לפי הנראה דוחק לאוקמי סתמא דמשנה דאיירי בבדקו מכבר ולא נמצא הואיל ולא פירשה המשנה זאת: ועוד אפשר לומר ולחקור דבכה"ג לא הוה מועיל האי רובא דעליון אתי ברישא אחרי דנימא בפשיטות דחזקה דרבא אלימתא ועדיפא מרובא היינו דרוב נשים שהגיעו לשנים יש להם סימנים ואשה זו אשר בדקוה ולא נמצא לה סימנים ממילא אשה זאת מוצאת מרוב נשים ואיקבעה בין מיעוטא אפשר דאף רוב עליון לא מהני אצלה הואיל וראינו שאין רובא דחזקה דרבא הועיל לה בפשיטות יש לנו לומר דאף האי רובא דרוב עליון אינו מועיל הואיל וכבר איתרעא האי איתתא דלאו מרובא היא אלא ממיעוט ויש להסמיך הדבר ע"פ האמור בבכורות מ"ב ע"ב הואיל ואישתני אשתני ואין להאריך יותר בזה: ולכאורה אפשר להחזיק מאי דתירצתי לעיל דמשו"ה סמכינן שם ארובא דעליון משום דאיירי שם שידוע מספר שנותיה וא"כ תרי רובא בצירוף חזקה דרבא כנ"ל ומה שהקשינו לפי"ז אמאי מחמיר ר"מ הואיל ואיכא תרי רובא אפשר דמשום דאיכא לברורי מחמיר ר"מ דתרי רובא לר"מ הוה כמו חד מיעוטא לרבנן ופשוט וחקרתי ראיה לדבר הזה דע"כ מוכח דר"מ מחמיר שם אפילו בתרי רובא דהא רבי מאיר אומר שם במשנה דלא חולצת ולא מתייבמת ומאי דאוסר חליצה משום דאיש כתיב בפרשה אבל מאי דאוסר לייבם הוא משום דר"מ חייש למיעוטא שמא תמצא איילונית וא"כ כשיש כאן עוד רובא דעליון אתי ברישא איכא תרי רובא ומ"מ חייש ר"מ ומוכח דר"מ מחמיר אפילו בדאיכא תרי רובא א"כ אפשר לומר כך דרבנן דאזלי בכל מקום בתר רובא ולא חיישי למיעוטא סברי דבאיכא לברורי חיישינן בחד רובא ובתרי לא צריכא לברורי כלל ור"מ דחייש למיעוטא בחד רובא ובתרי רובא לא חייש אבל בדאיכא לברורי חייש אפילו בתרי רובא וא"כ היה ניחא הכל אד מכל מקום דוחק לומר כך דעיקר טעמא דרבנן דמתירין ברוב עליון בלא בדיקה הוא בצירוף חזקה היה מהראוי להיות מבואר זאת במשנה ענין חזקה דרבא ובמשנה משמע דמשום רובא דעליון לחודא מתירין לחלוץ ועוד התינח לאינהו אמוראי דסברי דתוך הזמן כלפני הזמן א"כ אפשר דממילא משמע דמשנה איירי באחרי זמן דאיכא חזקה דרבא אבל לר' יוחנן ואינך אמוראי דסברי דתוך הזמן כלאחר זמן א"כ לא פסיקא לן ענין המבואר שם במשנה דבא סימן דאפשר דאיירי תוך הזמן וליכא עדיין חזקה דרבא כלל: עכ"פ נתבאר הטיב דמוכח מריש בא סימן דמשום רוב עליון מתירין לחלוץ מסתמא לא שייכי כלל ענין דאיכא לברורי בהא מילתא מטעמים שאברר בעז"ה וממילא יש לנו לפרש ולומר דמעיקרא דהוה בעי לאוקמי חזקה דרבא אפי' לחליצה משום דהוה ס"ד דחזקה דרבא חזקה טובה ואלימא משו"ה בפשיטות ראוי לומר דאפילו לחליצה מהני ולברורי לא בעינן היכא דאיכא רובא או חזקה ומאי דמסיק לבסוף דחזקה דמילתא דרבא לא נאמרה אלא למיאון אבל לחליצה לא מהני עד כאן הוא מטעם דסברינן למסקנא דחזקה דרבא לאו חזקה גמורה היא כלל כשארי חזקות אלא לחומרא בעלמא איקבעא: ובאמת אמרתי לחקור לסברות החכמים הנזכרים דיסדו לפרש דבגוף ענין חזקה לא פליג המסקנא על אוקימתא דמעיקרא ואף להמסקנא החזקה אלימתא היא רק טעמא דבעינן בדיקה משום אפשר לברורי א"כ קשה טובא באיזה סברא פליגא האי מסקנא על אוקימתא קמייתא וקשה מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר הואיל והדבר הזה לכלל מונח אצל הפוסקים דבאפשר לברורי לא סמכינן ארובא או חזקה כמו שהאריכו לפרש כל הפוסקים עיקר הזה במשנה דריש חולין וכן כ' הרא"ש בריש חולין ע"ש איך הוה בעי כלל מעיקרא לאוקמי מילתא דרבא דאפילו לחליצה לא בעי בדיקה אמאי לו יהיה דהוה סלקא דעתך דחזקה אלימתא היא מ"מ בפשיטות דצריכה בדיקה משום אפשר לברורי הואיל ואיתא קמן: אשר מכל זה נראה ברור דבהאי עניני לא שייכי כלל ענין דבעי לברורי אף דבשארי איסורי בעינן לברורי אפילו במקום דאיכא רובא הכא לא בעינן. ובזה יתורץ דיקדוק נכון מה שהקשה בעל נ"ב סימן ס"א לפי מה דבעי לאוקמי מעיקרא דרבא אמרה האי חזקה לחליצה למה נקט קטנה ולא קטן דהא חז"ל עפ"י רוב בלשון זכר דברו בשלמא למסקנא דלמיאון אמר רבא ניחא ע"ש ואני מצאתי דמקשה תלמודא כה"ג בפ' מי שמת דף קנ"ה ע"ב ע"ש ותמהתי דלא הביא הנ"ב ראיה זו. ולבוא אל הענין נעריך דברים אשר מצאתי דוגמא לדבר הזה בענין לברורי במקום דאיכא ספק ספיקא אשר מבואר ברמ"א סוס"י ק"י דאף ע"פ שאפשר לברר ע"י בדיקה אין לחוש ע"ש והש"ך שם ס"ק ס"ו הביא דרשב"א בחידושיו פרק אלו טריפות חולק על זה וסובר דבעינן לברורי דרשב"א הקשה שם בעל ארי ואינהו מקרקרי מ"ט אסרינן הא יש ס"ס שמא לא נדרם זה ואת"ל נדרם אפשר לא נדרס נגד החלל ע"ש ומתרץ כיון שאפשר לברר הדבר ע"י בדיקה לא שרינן מטעם ס"ס וצריכה בדיקה ע"ש. ומסיים הש"ך דסמ"ג ומרדכי ברואה דם מחמת תשמיש כתבו דלא צריכה בדיקת שפופרת משום דיש התם ס"ס אלמא דאינהו פליגא אדרשב"א הנ"ל ע"ש באורך והנ"ב סי' נ"ז וכן העלה בחוות דעת בכללי ס"ס שלו דליכא פלוגתא בין הרשב"א וסמ"ג דדווקא במקום שיתבררו שני הספיקות חייב לברר ומשו"ה בדין דרשב"א בעסק דרוסה אם נבדוק ונמצא המקום שדרס עמדנו על ב' הספיקות על בוריו שזה נדרס ונגד החלל נדרס משא"כ גבי שפופרת דאף שיתברר ע"י הבדיקה דמן המקור הוא מ"מ עדיין ספק השני נשאר בלא ברור דשמא אין כל האצבעות שוות ואף דעכשיו עיקר ההיתר מטעם ס"ס ואחרי הבירור שלא יהיה נשאר רק ספק אחד ממילא אזלינן לחומרא מ"מ הואיל ועתה שלא עמדנו על הבירור יש לפנינו ס"ס אין אנו אחראין כלל לברר עיין בנ"ב באריכות ומילי דמסתברים המה ועפי"ז מצאתי לדחות מה שהעלה שם בנ"ב סימן נ"ז וכן כ' הגאון החסיד זלה"ה מווילנא בשו"ע שלו להוכיח דהרא"ש פליג ארשב"א וסובר דבס"ס אין צריכין לברר ממאי דכתב הרא"ש פ' אין מעמידין סימן ל"ה להקשות אמאי מתירין