גליא מסכת חלק א קכז

להקשות מה הועילו חכמים בתקנתן ולפי דברי המרדכי הנ"ל ניחא דאף גוף משנה וסוגיא דפ' המגרש דלא ידוע עדיין טעמא דתקנו זמן בגיטין לא הוה קשה מידי דאהני לכתחילה אסורה עד שתקבל גט אחרי ומסתמא כל אדם לא יעבור על תקנת חז"ל ושום אדם אינו חפץ להיות בכלל עבריין להמנות בין העוברים על דברי רז"ל ואם ימצא אחד מיני אלף שיעבור ויהיה בכלל פורץ גדר כולי האי לא חששו ואמרו שניסת ל"ת אבל בסוגיא דמפורש טעמא דזמן בגיטין עיקר תיקוני כדי שלא יחפה על בת אחותו שתזנה תחתיו וכשיתן לה גט בלי זמן תאמר שגיטה קודם לזנות וכן טעם דפירי שיתפוס ויאמרו קידם הגט היה ע"ז מקשה שפיר דמה הועילו הואיל ועכ"פ אין הגט בטל לגמרי וכשר בדיעבד כל מ' שירצה לחפות על בת אחותו או לעשות רמאות על פירות יעשה כך ודאי איש כזה לא יחוש להקרות עבריין וא"כ שייך קושיות אביי דוקא כאן דמפורש טעמא דזמן ועיקר קושייתו לא היה רק על אין בו זמן עיין ברש"י ד"ה ג' גיטין כו' כיון דאי עביד שפיר דמי עכ"ל ומשני ר' יוסף אהני דלכתחילה לא תנשא ועיין ברש"י דמפרש דכיון דהכי הוא אי בעי לכתוב בלא זמן לחפות או למכור פירות לא כתבו לה סופרי הדיינים ולאחתמו עליו סהדי עכ"ל הלא תראה שרש"י דייק ודחיק לפרש הדבר שלא כפשוטו משום דכפשוטו אינו מובן מאי מתרץ אהני דלכתחילה כו' הא כיון דנחוץ האי מגרש לחפות ולהציל את בת אחותו מן מיתה בודאי כל מה דמצי למיעבד עביד והואיל ועיקר תקנה לא הוה אלא כדי שלא יציל וקשה מ"מ מאי הועיל דודאי אנן סהדי שיעבור ויעשה בלא זמן כדי שיציל את בת אחותו ומוכרח רש"י לדחוק ונפרש שלפי מה דתיקנו לא ימצא סופר ועדים שיתרצו לעבור על תקנות חז"ל לכתוב ולחתום גט בלא זמן אף שלכאורה פירוש זה עיקר חסר מן הספר אבל הוא מוכרח לפרש כוונת המתרץ כך ועיין בר"ן שם בסוגיא דמאריך ומפרש דלפי פירש"י מה דאמר שם עוד גזיי' לזמן ויהיב לה לרמאי לא חיישינן והגט פסול לכתחלה. אבל הר"ח והרמ"בם בפ' א' מגירושין פסקו דגזיי' כשר אף לכתחילה ערש בו וביאר הר"ן משום דהמה מפרשים מה דאמור בתלמוד אהני דלכתחילה לא תנשא כפשוטו דלא כפירש"י אלא מפרשים אף מי שירצה לחפות יכתוב בלא זמן ויחפה עי"ז מ"מ יש תועלת במה שאסורה לכתחלה להנשא בגט זה וא"כ לפי"ז מאי דאמר שם גזייה כשר אפילו לכתחילה ע"ש דמסיק הר"ן דפירש"י יותר נכון וכן הראב"ד חולק על הרמב"ם שם ועיין בב"ש סי' קכ"ז שהביא השו"ע ב' דעות כתב הב"ש דהטור ור"ן וראב"ד ורשב"א כולם מסכימים לפירש"י ע"ש: והנה דברי הר"מ שהובא במרדכי לחקור גבי משאל"ס מה הועילו חכמים בתקנתן דאנן סהדי שכולן יעברו וינשאו נראה ברור שמיוסדין ע"פ דברי רש"י בסוגיא הנ"ל דתלמודא מקשה על טעמא דחיפוי ופירות מה הועילו כו' אלמא חזינן דהיכא שיש דחק וניחוץ אשר ראוי לומר אנן סהדי שיעברו קשה דלא היה כלל לחכמים לתקנו כלל מעיקרו לכן מקשה הר"ם שפיר אי נימא גבי משאל"ס ניסת לאן תצא כמו בשארי חומרות ואיסורי דרבנן קשה אנן סהדי שכולן ינשאו הואיל ויש כאן דחק דעיגון שלה ומה הועילו חז"ל בתקנתם ומוטב שיהיו שוגגות כו' בשלמא גבי זמן מתרץ תלמידא דסיפרי הדיינים לא יכתבו לו ועדים לא יחתמו שלא כתיקון חז"ל וכבר מבואר ריש גיטין שסופרי הדיינים היו כותבין הגיטין ע"ש לכן מסיק המרדכי שם דבאמת גבי משאל"ס ניסת תצא וחמור איסור הזה משארי איסורי דרבנן האמורין סופ"ב דמסקינן שם ניסת ל"ת דשאני התם שאין איסורו חמור כ"כ דהא לא מעגנין ע"י חשש איסור ההוא. אבל במשאל"ס הואיל ומעגנין ע"י האשה מלהנשא מסתמא חשש חומר שלו מכריע טובא לאסור וראוי להיות אף ניסת תצא ואינו מתירין אלא בניסת ע"פ הוראות חכם ועיין בב"ש בשם צ"צ דבעי דווקא חכם מופלג ע"ש. ואפשר דבזה מדוייק שיטות הר"א מורדון שהובא במרדכי סוף יבמות שהוכיח ממאי דנקט אשתו אסורה ולא נקט אסורה לעולם משמע שלא אסרוה לעולם לחלוטין אלא נתינה לחכמי הדור ויראי שמים שיתכוונו וישכילו על ענין המאורע באדם והעלה שיש להתיר ע"פ חזקות מוכיחות שנתעכב ולא נודע מקומו איו הובא דבריו בב"י סי' אזע"ש דלפי דבריו לא באו חז"ל לעגן אותה לעולם רק שאמרו שתיכף אחרי נפילתו למים עדיין אסורה עד שתהיה דווקא בהצעות ואמדנות לפני חכמי הדור שיתחזק בעיניהם ההעדר קרוב לאמת ותנשא בהיתר א"כ לא קשה חקירות הר"ם וכולהו ינשאו כדי שלא יתעגנו הא לא מעגנין אותה ומה להם לעבור על דברי חז"ל מוטב להם לדרוש ולחקור עד שיתכוונו וישכילו חכמי הדור שנאבד זכרו ונשאו בהיתר וכמו שכתב מהר"א וורדן שתלו הדבר על חכמי הדור שיתבוננו על המאורע כנ"ל אבל מבואר שם במרדכי הובא בב"י שחלקו בזה על שיטות הר"א הנ"ל אלא סוברים שאסרוה לעולם ולפי"ז דייק שפיר הר"ם דא"כ אנן סהדי שכולן ינשאו כדי שלא יתעגנו ומה הועילו חכמים: ואגב לא אמנע מלחקור ולבאר מה שנתחדש לי בדברי הר"א וורדון הנ"ל דעיקר דיוקו מבואר שם מדקאמר סתם אשתו אסורה ולא קאמר אסורה לעולם ש"מ דלאו לעולם קאמר ומביא שם המרדכי בשם ר' ברוך וראבי"ה חלקו עליו ואמרו אע"ג דלא נקט לעולם מ"מ אורחי' דתלמודא למיתני אסורה סתם ופתרונו לעולם אך במקום שתני לעולם יש טעם בדבר כמו ריש יבמות ובתמורה עד סוף כל העולם ע"ש ואני מצאתי סוגיא בפ' חרש (דף קי"ג ע"ב) דדייק אביי מהא דנקט גבי נישטת היא לא יוציא סתמ' ולא נקט עולמית וגבי נשתטה הוא לא יוציא עולמית ש"מ הא דאורייתא והא דרבנן וע"ש בתו' ורא"ש שהביא בשם ירושלמי דיש נפקא מיני' אם עבר וגרש דבדידה הוה גט ובדידי' לא הוה גט אפילו דיעביד ע"ש וכפי הנראה עיקר דיוקא מתיבות עולמית אין בו הוכחה ומשמעות להורות אם היא מדאורייתא או דרבנן רק עיקור משמעות וחזק מתיבות ולשון עולמית יש להורות ולהוכיח דאף בעבר בדיעבד לא מהני כמבואר בירושלמי הנ"ל וממילא מוכח דע"כ טעמא דמילתא דכאן מהני בדיעבד ואינו אסור אלא לכתחילה ובדידי' אפילו דיעבד לא מהני משום דזה דאורייתא וזה דרבנן: ומעתה לכאורה אזדא לה ראיות הר"א מורדון מעיקרו דמאי דדייק מדלא נקט אסורה לעולם דלא הוה מצי למיתני כך דאי הוה נקט אסורה עולמית הוה משמע אפילו בדיעבד אם ניסת אסורה ומסקנא בגמ' אם ניסת ל"ת. אולם לפי שיטות הגהות מרדכי בשם הר"ם דבאמת גבי משאל"ס אם ניסת תצא. והר"ם דייק לה מדלא לישתמיט בשום דוכתא למיתני בה אם ניסית לא תצא כמו דקתני בפ"ב דיבמות ובכתובות ע"ש. וא"כ דיוק של הר"א מוורדן בתקפו דאי באמת כוונות המשנה כפשוטו לאוסרה ולעגן אותה ממילא ע"כ צריך לומר דהדין הוא אם ניסת תצא וכחקירו' הר"ם הנ"ל דא"א לומר כלל בשום ענין איסור להחמיר ולעגן את האשה ונאמר בו אם עברה וניסת ל"ת דא"כ מה הועילו הא אנן סהדי שודאי תעבור כדי שלא תתעגנה אלא בודאי יכל מקום שמעגנין האשה משום חומר האיסור הקבוע בזה ממילא אף עברה וניסת ותצא וא"כ עולה שפיר חקירות הר"א וורדן אי נימא כוונות המשנה לאוסרה לחלוטין ולעגן אותה לעולם ראוי לפי"ז דניסת ג"כ תצא. א"כ היה לו למיתנא אסורה עולמית ולהורות שאפילו עברה וניסת תצא אלא מדלא נקט התנא לעולם ע"כ דניסת ל"ת וע"כ אין אסורה איסור עולם ולא מעגנין אותה ע"פ חומר איסור הזה אלא ניתנה הדבר לחכמי הדור שיתבוננו וישכילו על מוצא דבר אולי בקרוב יתגלה איו איפו הוא ומאחר שאין חומר כ"כ איסורו ממילא ראוי לומר שניסת לא תצא וניחא שלא קתני עולמית ולכאורה יקשה על שיטות הר"ם לסברתו דגבי משאל"ס אף ניסת תצא היה לו לתנא למיתני אסורה עולמית כמו בפ' חרש הנ"ל וגם ביבמות (ל"ו ע"ב) במינקת ומעוברת דסובר ר"מ דאם עבר ונשא יוציא ולא יחזיר עולמית דייק ונקט עולמית דהתם אפילו דיעבד אסור וכן ראיתי בב"י סי' קנ"ט שהביא דברי תה"ד שהוכיח מדברי בה"ג שהבי' הרא"ש פ"י סי' ג' דיבמה לשוק שנתקדשה נותן לה המקדש גט והיבם או מיבם או חולץ ולהמקדש אסורה עולמית דייק תה"ד מדנקט עולמית משמע אפילו חזר ונשאה אחרי שחלץ לה היבם תצא ע"ש והובא דין זה ברמ"א סימן הנ"ל ע"ש א"כ לשיטות הר"ם היה לו לתנא למיתני עולמית כאן במשאל"ס ומוכחא טובא שיטות הר"א וורדן הנ"ל דבאמת אין מעגנין אותה אלא לפי שעה ולפי"ז אף ניסת ל"ת ודלא כשיטות הר"ם שחולק בזה: עוד אמרתי בהשקפה ראשונה ראי' מוכחת לדברי הר"א מוורדן דמקודם חשיב במשנה הקדומה ג' דברים והוא זה אין מעידין אלא על פרצוף עם חוטם אין מעידין אלא עד שתצא נפשו אין מעידין אלא עד ג' ימים והוה ליה לתנא למיתני נמי הא דאין מעידין על מים שאין להם סוף אלא על שיש להם סוף לענין מאי חלק התנ' זה מהני ענייני ולשיטות הר"א מוורדן ניחא משום דהתם מעגנין והב"י הביא דברי ריב"ש דכל היכא דקתני אין מעידין משמע דאין כאן עדות כלל ואפילו ניסת תצא ע"ש וא"כ לא מצי לערבינהו ולמיתנינהו משאל"ס בהדייהו דהתם אין כאן עדות כלל אבל במשאל"ס לשיטות וורדן עדות מועלת המה רק שאין משיאין תיכף והדבר מסור לחכמי הדור שיחקורו וידרשו ויתירוה ואם ניסת פשיטא דל"ת אתרי אשר לא נודע איפו הוא: ואחרי שיש ראי' להר"א וורדן ממילא קשה על שיטות הר"ם דמחמיר גבי משאל"ס ושיטתו דאפילו ניסת תצא קשה למה לא ערבינהו התנא בהדי אינך כנ"ל אולם מצאתי לומר לדחות כל הראיות שיש להוכיח שיטות הר"א וורדן. הנה מה שחקר אם היה כוונות התנא לאוסרה בהחלט הוה למיתני לעולם אפשר לומר הואיל ומשנה דמשאל"ס איתא שם פלוגתא דר"מ ורבנן ומקודם נקט התנא לישנא דר"מ דסוב' בין שיש להם סוף בין אין להם אשתו אסור' ורבנן פליגי ואמרי דבשיש להם סוף מותרת נכון לומ' לר"מ ודאי הכי הוא דבמי' שיש להם סוף אינה אסורה לעולם רק שאסור' לפי שעה וכפי שיטות הר"א וורדן הנ"ל עד שיחקורו וידרשו הדבר לעול' אוני יתוודע עלייתו איו הוא ונמצא הואיל וכולל ר"מ אין להם סוף עם שיש להם סוף לכן נקט סתמא אסורה ולא קתני לעול' משו' דביש להם סוף אינו אסור' בהחלט ונקט סתמא אסורה שזה כולל ושוה לשניהם ורבנן נמי דאיפלגי להתיר ביש להם סוף נקטו סתמא ולא רצו לשנות מלישנא דר"מ רק דייקו בדבריהם עיקר הפלוגתא שבאו לחלק להתיר ביש להם סוף: ומעתה לא קשה למה לא ערבינהו התנא בהדי אידך דקתני בהו אין מעידין משום הפלוגתא דר"מ פליג ונקט לאסור אף ביש להם סוף: ובדרך אגב אבאר מה שחקרתי על הא דאיתא בב"י שם דהרמ"ה פליג על ריב"ש על הא דכתב דבמאי דקתני בהו אין מעידין אף ניסת תצא ורמ"ה סובר דל"ת ע"ש. ואמרתי דתליא במאי דנסתפק הרשב"א הביאו הב"י והמגיד פ' י"ג מגירושין היכא דלא ידעינן אם הוא אחרי ג' ימים או בתוך ג"י. ע"ז מסיק רשב"א דאי נימא דחששא דודאי ג"י הוה דאורייתא ממילא ספיקא דאורייתא לחומרא ואי לא הוה רק חששא דרבנן הוה לקולא ע"ש והמשנה כולל כולהו ענייני כחדא וע"כ אי חששא דג"י דאורייתא בודאי תצא א"כ מוכח דכל מאי דנקט גבייהו אין מעידין תצא ואי נימא חששא דרבנן אז יש לומר דל"ת בכולהו עניינא דאיתא שם. עוד אמרתי שיש לפשוט ספיקו של הרשב"א אי איירי האי משנה מחששא דאורייתא או מדרבנן מהאמור בבכורות ריש פ' יש בכור לענין חיסרון פרצוף פנים עם החוטם לחד אוקימתא מסיק שם לחלק בין ירושה לעדות אשה משום דבעדות אשה אחמירו בה רבנן ע"ש ולפי"ז שפיר יש לומר דאין קביעות איסור כאן אלא מדרבנן משום חששא דבר ערוה אבל מסיק שם איבעית אימא יכיר לחוד והכרת פנים לחוד ע"ש בר"שי וממילא לפי האי אוקימתא טעמא דאין מעידין בפרצוף לבד הוא מדאורייתא וא"כ כל עניינא האמורין שם במשנה אין מעידין כולהו הוה דאורייתא דהא כהדדי מתנייא במשנה: נחזור לענייננו למאי דאנחנו עסוקין בה דענין עיגון אשה ואפוקי איתתא אם ניסת המה בערך א' ונערכין זה עם זה ולכן בכולהו ענייני האמורין במשנה דאין מעידין ונמצא דמעגנין את האשה ע"פ קביעות חומרות איסורא וחששא התקוע בזה ממילא הוה הכין בהו אם ניסת דתצא כמו שמביא ב"י בשם ריב"ש אשר הסכים הב"י עמו דלא כהרמ"ה הנ"ל וזהו שיטות הר"ם מרוטנבורק שהובא בהגהות מרדכי ובתשו' מיי"מני סימן י"א באריכות דא"א כלל לומר באיזה ענין דמעגנין האשה שיהיה בה הדין דל"ת דאנן סהדי שכולן יעברו ותקנה קל ומה