גליא מסכת חלק א קכה

צריכה כלל לחליצה ואף שנפל הוא שמא לא תפסי כלל קדושין ביבמה וזה ברור. ובזה ניחא דלא מצינו להצריך להמקדש יבמה שמת הולד לקדשה שנית אחרי החליצה כמו ביבמה ודאית שנתקדשה בשוגג שמותרת לחזור למקדש אחרי חליצות היבום מבואר ברמ"א סי' קנ"ט שצריך לקדשה מחדש דשמא אין קדושין תופסין ביבמה כרב ע"ש. וגבי מת ולד לא מצינו זה דאם צריך קדושין מחדש לא הוה קשה קו' התו' (בדף כ"ד) והיא קו' הרא"ש בפ' החולץ והתו' הביאו זאת בסוגיא דשבת דנחלוץ אף בכהן ולא תהיה רק ספק חלוצה דמבואר (בדף כ"ד) דאם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם דהוה רק ספק חלוצה ע"ש. ואם צריך קדושין מחדש א"כ אינו דומה לקדמו וכנסו דכאן אין אנו מתירין לקדשה שנית דהוה לכתחילה מקדש ספק חלוצה. אע"כ דאין צריך כאן קדושין שנים דהוה ספק ספיקא שמא הוה וולד מעליא ושמא תפסו קדושין ראשונים וכנ"ל: והנה בס' בית מאיר קנ"ט מאריך מאוד לפלפל אי שייך בכהא"ג כל שאינו עולה ליבום ע"ש ולכאורה הי' להביא ראי' מדברי ר' יוחנן בן נורי דאי' (דף ט"ו) דמה נעשה תיקון לצרות שנישאו ליחלצו קמימאסן אגברייהו ע"ש וא"כ מוכח דמהני חליצה בלא גט דאי נצריך גט א"כ הוה אפוקי איתתא מבעלה ע"ש אולם אפשר לתרץ כמו שתירצנו לעיל דהא משמע דריב"נ מספקא ליה אי הלכה כב"ש או כב"ה וא"כ הוה החליצה מועיל קודם גט ע"פ האי ס"ס ספק אי הלכה כב"ה וספק אי תפסי קדושין: אבל אני מצאתי ראיה שאין עליה תשובה מדברי בה"ג שהביא הרי"ף שם פרק עשירי דדעתו דדווקא בניסת לישראל מוציאין אותה מבעלה היכא שאין לה בנים אבל יש לה בנים מהבעל חיישינן ללעז בנים ואין מוציאין אותה מבעלה חלא נותן לה יבם חליצה ונשארת אצל הבעל ע"ש באריכות וא"כ מוכח הטיב שחולץ לה בלא הקדמת גט מהבעל דהא מבואר בדברי בה"ג שאין מוציאין מבעלה דאם באנו לגרשה ולהוציא אותה מבעלה יש לעז בנים ושם כתב דחולץ לה ואפוקי לא מפקינן ע"ש וזה ראי' ברורה בלי ספק כלל: עוד אחת אמרתי שמהראוי לגלות לחזק יתד תקוע עבותו התירא דאתת' דנא אשר מהראוי לומר דחוששני מחטאת אם יחלוץ נה וכדאי' בריש יבמות דהיה ראוי למיתני בצרות ערוה דאסורה לחלוץ ומקשה מחי איסורא ומשני דחיישינן אם אתה אומר חולצת תתייבם ע"ש דלפי מה דקבעו הפוסקים דעיקר הלכה כרבנן דרוב וולדות מעליא נינהו רק שחששו כאן במת ולד משום גזירה שיאמרו העולם שפיהק ומת ומעתה נחזי אנן בסוגיא (בדף ל"א) דרבה אומר שם דוקא בספק קדושין מחמירין ביחלוץ לה משום חומרא בעלמא אבל בספק גירושין אין קובעין עליו חומרא זו משום דחיישינן שם אם אתה אומר חולצת מתייבמת. וגבי ספק גירושין אסורה ע"פ דין להתייבם משום שיש לה חזקה לשוק ע"ש: ולכן יש לחקור גבי מת וולד דיש כאן רובא דוולדות מעליא ורובא עדיף מחזקה ובפשיטות אסורה להתייבם וא"כ איך קבעו כחן חומרא להצריכה חליצה משום גזירה דפיהק. הא חומרא דאתו לידי קולא. כמו דאמ' רבה בסוגיא הנ"ל דאם אתה אומר חולצת מתייבמת ושם בסוגיא מקשינן מנפל הבית עליו ועל בת אחיו ואין ידוע איזה מהן מת בראשונה דצרתה חולצת ולא מתייבמת אמאי מחמירין הא חומרא דאתי לידי קולא שתתייבם ומשנינן גירושין שכיח גזרו שלא לחלוץ מחששא דתתייבם מפולת לא שכיח לא גזרו אי נמי גירושין כו' אמרו קמו רבנן בגיטא דגיטא מעלייא הוא ואתו לייבומי מפולת מי קמו רבנן ופיר"שי אטו אלו הדיינים נביאים הם כו' ומידע ידעי דהאי דחלצה משום ספיקא היה עכ"ל וכאן נמי גבי מת ולד בין לתירוץ קמא דגירושין שכיח הכ"נ אמרינן בעלמא מיתה שכיח וביותר לתירוץ בתרא דהתם ומבואר בתו' (דף ך"ד) וברא"ש פ' החולץ ובתשו' הרא"ש כלל נ"ב דמשו"ה אינה חולצת באשת כהן משום שיאמרו קמו רבנן בוולד דנפל הוא ואצרכו מה"ט חליצה ואתו למישרי חלוצה לכהן ע"ש א"כ חזינן שיש לחוש במת ולד שיאמרו קמו רבנן דנפל הוה ממילא יש לחוש לשמא תתייבם ע"י כך ובפרט דהאי חששא שיבוא להתיר חליצה לכהן לא שייך בהאי איתתא, עצמה רק משום אחרינא קאתינא לפטור אותה בלא חליצה אבל האי חששא דשמא תתייבם שייכי בהיא גופה וכפי הנראה אלימא האי חששא יותר מענין חששא דסוגיא דספק גירושין וכמו שביאר התו' (דף כ"ד) ובתשו' הרא"ש נ"ב הובא בב"י קנ"ו וז"ל חשו חכמים מאחר שהצריכוה חליצה אחרי שניסת מכבר לאיש יאמרו העולם דחכמים עמדו על הדבר דודאי נפל הוא והצריכוה חליצה ואתי למישרי חלוצה לכהן עכ"ל. עכ"פ חזינן דע"י החליצה שיחלוץ לנשואה חיישינן טפי מהאי חליצה שחולצין לפנויה. והענין הוא שכבר זכרנו מזה ע"פ המבואר (בדף ט"ו) דקשה נחלוץ לנשואה משום דמימאסין אגברייהו ומהאי טעמא כשיראה העולם לנשואה שאצרכוה חליצה יאמרו מסתמא עמדו על הדבר דוודאי נפל הוה האי וולד ויבוא להתייבם. ואי הוה איירי רבא בנישאת שפיר אפשר לומר דלא חיישינן לשמא תתייבם דהא קי"ל בסי' קנ"ט יבמה הניסת לשוק אסורה ליבם ולבעל כמו א"א שאסורה לבעל ולבועל אבל הואיל דנקט נתקדשה דבקדושין לחוד לא נאסרה יבמה על יבם כמו א"א שאינה נאסרת וא"כ שפיר יש לחוש לשמא תתייבם כנ"ל ואפשר דמה"ט דייק רבא נתקדשה לרבותא ועל רבא יש לומר דלא קשה כ"כ דלשיטתו קאי דאביי ורבא פליגי שם על רבה ואמרו דיגיד עליו רעו דתנא לקדושין וה"ה לגירושין. אולם נחלקו הפוסקים במאי פליגי אביי ורבא על רבה אי טעמייהו דאביי ורבא הוא דהאי חזקה לאו חזקה טובה היא וכמש"כ התו' בד"ה אשה זו בחזקת היתר כו הואיל והאי ספק נולד קודם שהוחזקה עליה היתרא לשוק או טעמייהו דאביי ורבא דסברי דה"ה בקדושין משום דפליגי על רבה על האי חששא שקבע רבה לאסור לחלוץ משום שמא תתייבם ואינהו סברי דליכא למיחש כלל לזה עיין בנימוק"י דמפרש כך ומשו"ה סובר דהאי חזקה חזקה מעלייתא אף שהיא באה אחרי שנולד הספק. דאביי ורבא נמי לא פליגי על רבה משום ענין החזקה אלא דלא סברי האי סברא שיש לחוש לשמא תתייבם ועיין באריכות מכל דעות כל הפוסקים בענין זה בש"ך סימן נ' ע"ש. ולכן אף דרבא אמר גבי מת ולד להצריכה חליצה לשיטתו שאינו חושש לשמא תתייבם. אבל לרבה שחושש שם גם כאן אינו ראוי לחלוץ לה ניחא לישנא דרבא דאמר חולצת ולא קאמר צריכה חליצה משום דזה עצמו רבותא דחולצת ולא חייש לשמא תתייבם: ולכאורה יש להביא ראיה מדברי רבא האמורים כחן לחלוץ לה במת ולד. דעיקר כהני פוסקים דמפרשים דרבא ואביי פליגי על סברא דחששא דשמא תתייבם ולא פליגי על חזקה (ואפשר דהרמ"ה שהביא הטור סימן קנ"ו דגבי מת ולד נתייבמה לא תצא ותמה עליו הטור וב"י ע"ש ויש לומר דהוכיח סברתו דע"כ בדיעבד אף נתייבמה ליכא איסורא ולא תצא דאי לאו הכי היו ראוי לאסור חליצה משום האי חששא דשמא תתייבם): ואי נימא דרבה פליג על הצרכות חליצה גבי מת הולד אפשר דהלכה כרבה עיין ברי"ף פ' כיצד הרגל דכתב אית דאמרי דהלכה כרבה ואית דאמרי דהלכה כרבא ועיין מזה ברא"ש שם ובשארי מקומות וא"כ יש לומר בשעה"ד לסמוך על רבה ועוד דעיקר קושיות דפרכינן שם על רבה מהא דמייתי שם דתרי ותרי הוה ספיקא דרבנן ומדאורייתא אוקמינן אחזקה ע"ש אבל לפי האי סברא דתרי ותרי הוה ספיקא דאורייתא לא איפרך רבה מידי ע"ש: ובר"ן בפ' ב' דכתובות בסוגיא בשלשה שישבו לקיים השטר מביא שם דדעת הרי"ף הוא באמת דתרי ותרי הוה ספק דאורייתא ע"ש וממילא מתוקמא מילתא דרבה שפיר עוד ראה זה מצאתי אשר לפום רהיטא צ"ע גדול הא מה דאיתא בקדושין (ד' ס' ע"א) לר' יוחנן בנותן גט ואומר מהיום ולאחר מיתה לא הוה גט כלל ומותרת אף להתייבם. ומקשה על זה מהא דמפורש בברייתא דחולצת ולא מתייבמות ומתרץ אביי דטעמא דאוסרין להתייבם משום גזירה אטו מהיום אם מתי דהוה גט מעליא ומקשה ועזור מהיום אם מתי דתחלק אטו מהיום ולאחר מיתה ומשני אם אתה אומר חולצת מתייבמת ע"ש דמפרש"י דאמרי מדאצרכוה חליצה קים להו לרבנן דלאו גיטא הוא ואתו ליבומי גרושה שהיא בכרת ע"ש ולפום השקפה ראשונה מוכח מסוגיא הנ"ל דאף אביי נמי חייש להאי חששא דשמא תתייבם וע"כ הא דאמר אביי בסוגיא דיבמות יגיד עליו רעו לא דפליג על חששא דשמא תתייבם אלא דפליג על ענין חזקה שנולד מקודם הספק. ובדוחק אפשר לומר דאביי מתרץ מילתא דר' יוחנן וליה לא סבירא ליה. ובזה היה ניחא קצת מה דאית' ברא"ש פ' האומר סי' ג' דרי"ף פסק כרב ולא כר"ח דפסק כר' יוחנן דקיי"ל דהלכה כמותו נגד רב ושמואל דהא כאן פרכינן אמילתא דר"י ממתני' דמהיום כו' דחולצת ולא מתיבמת ואצטריך לשנויי אליבי' משום גזירה עכ"ל רא"ש שם ולכאורה אינו מובן דברי רא"ש הללו דאטו משום דפרכינן על איזה תנא או אמורא ומשנינן עי"ז נדחה דבריו מהילכתא ואילו היה אומר הרא"ש דאצטריך לשנויי' שינוי' דחיקא היה ניחא אבל הרא"ש סתמא קאמר ולפי הערה הנ"ל ניחא דכוונתו הואיל ואצטריך לשנויי' משום גזירה דשמא תתייבם וסברא זו כבר נידחית בסוגיא דיבמות בספק קדושין דפסקו כולם יגיד עליו רעו דה"ה לקדושין וה"ה לגירושין עוד יש להעיר לעניינים הללו מה דאית' ברא"ש פ' האיש מקדש בסוגיא דקטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה דמסקינן בגמ' דצריכה גט ומיאון דגט הוא משום ספיקא ומיאון שלא יאמרו אין קדושין תופסין באחותה ע"ש ברא"ש סימן ו' דמסיק דה"ה בנערה הדין כך דיוצאה בגט אף דליכא בנערה מיאון לא חיישינן לקדושי אחותה דכמה עניינים אמרו להצריכה גט מספק ולא חיישינן לזה ואפשר בנערה דליכא מיאון צריכין הכרזה ע"ש: והנה מסוגיא דקדושין (דף ס') הנ"ל דאביי מסיק דמשו"ה לא גזרו להצריך חליצה גבי מהיום אם מתי אטו מהיום ולאחר מיתה משום חששא דשמא תתיבם א"כ לכאורה כמו כן ראוי לומר שלא לגזור גבי מת הולד אטו פיהק משום האי חששא דשמא תתייבם אף שמהצורך ע"כ להפריד בין העניינים ולומר דפלס ומאזני משפט אצל חז"ל והמה ראו שעסק חומרא דיש להחמיר לחלוץ גבי מהיום אם מתי אטו מהיום ולאחר מיתה גזירה קלושא היא ולפיכך אמרו שבקל היא נידחי' ע"פ חששא דשמא תתייבם והאי חומרא דיש להחמיר גבי ספק גירושין להצריכה חליצה אלימא טפי וגם כן כך יש לומר דעסק הצרכת חליצה שראו חז"ל להצריכה גבי מת הולד תוך שלשים יום משום שיאמרו העולם שפיהק ומת אלימא טובא. וקרוב הדבר יותר שיבוא הטעות להתיר בפיהק אם נתיר במת הוולד מעצמו אבל זה לא קרוב כ"כ שיבואו להתיר במהיום ולאחר מיתה אם נתיר גבי מהיום אם מתי והואיל וחילופין והטעות מזה על זה אינו בערך שוה לכן אמרו רז"ל שעסק טעות וחילוף גבי מהיום ולאחר מיתה דקלישא נידחית ע"י האי חששא דשמא תתייבם אבל האי עסק חילוף וטעות שיכול לבוא גבי פיהק כשנתיר גבי מת הולד אלימא טובא לכן לא ראוי לדחות משום חששא דשמא תתייבם אמרו שעסק חומרא שיש להחמיר כאן מכריע להאי חששא דשמא תתייבם שנמצא בזה וכך הוא הענין בסוגיא דספק קדושין דסברות אביי ורבא התם דענין החומרא שראוי להחמיר להצריך חליצה בספק קדושין אינו ראוי להיות נדחת מפני החששא הנמצא שם שמא תתייבם: וכמו כן יש לחקור בסוגיא דגיטין (דף ע"ח) בענין דאמר שמואל את לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה ומסיק שם דהוה עובדא ואצריכוה חליצה מסתמא ראו חז"ל שראוי להחמיר בזה ואינה נידחית משום חששא דתתייבם. וזאת לא נתבאר בהאי ענין דעד דמטי גיטא לידה דמבואר בב"י סימן קל"ט מריב"ש דזה ודאי אם ניסת לא תצא. אך לפי המבואר בשו"ע סימן ק"נ דעת הרמב"ם דאף בג' גיטין פסולין דניסת ל"ת מ"מ צריכה אשה זו לקבל גט אחר מבעלה אי הוה הדין ג"כ בהאי דינא דמטי גיטא לידה ליתן לה גט אחרי שניסת וכן יש לחקור אי מצריכין חליצה גבי ג' גיטין פסולין אחרי שניסת כמו שמצריך הרמב"ם גט אחר או אפשר ע"פ סברות ר"ת אשר הובא במוהר"י מינץ מסוגיא (דף ט"ו) דאין חולצין נשואות דמימאסן אגברייהו וזה שייך דווקא בכנסו בהיתר מ"ש: וכן יש לחקור בענין סבלונות המבואר בסי' מ"ה דלכתחילה לא תנשא וניסת ל"ת וגם בכולהו ספק קדושין אשר ראיתי שהכסף משנה בפ' י' מגירושין והובא בב"ש סי' ל"א ס"ק י' ע"ש דמהרי"ק פסק דניסת ל"ת גם בכותב על עציץ נקוב דפסולו מדרבנן אשר פוסקים ג"כ בזה ניסת ל"ת אי שייך שם ג"כ הדין דהרמב"ם דאפילו ניסת עכ"פ כותבין לה גט אחר ויושבת תחת בעלה. ועוד